תחנות בדרך


פורסם ביום יום רביעי, 28 באוקטובר 2020, בשעה 8:30
שייך למדור 20 שנה, מאמרים, מיוחד

מאת

20 שנה לבלי פאניקה

במלאות 20 שנה לאתר אפשר לעצור לרגע ולהביט אחורה. מאיפה הגענו, לאן אנחנו הולכים, מה עברנו בדרך?

הפרטים המובאים כאן משקפים את נקודת מבטי כעורך האתר ואת זיכרוני הסלקטיבי. סליחה ומחילה מכל מי שהיו שם וזוכרים את הדברים קצת אחרת – אין ספק שאתם צודקים. ומעל הכול, תודה מקרב לב לכל היוצרים, הכותבים, המבקרים, המתרגמים, הקוראים ובמיוחד לחברי פורום אורט לשעבר. האתר הזה קיים בזכות כולכם, ובשבילכם.

פורום אורט

פורום מדע בדיוני ופנטזיה באורט: שחזור

עידן האבן

היה היה, לפני שנים רבות, אינטרנט חדש ונוצץ. והאינטרנט הזה היה איטי ומבוסס ברובו על טקסט, כי התמונות עדיין עלו בו ממש לאט. ככה זה כשמשתמשים במודמים של 56,600, אם לא 14,400.

אלה היו שנות ה-90 המאוחרות, וגם בתנאים הפרימיטיביים ההם אנשים, בהיותם אנשים, יצרו קהילות. אחת הזירות המוצלחות ביותר לקשרים חדשים הייתה מערכת הפורומים של פורטל IOL ("יואל" בפי חבריה). בין השאר התפתחה שם קהילה תוססת ודינמית של חובבי הז'אנר בפורום מדע בדיוני ופנטזיה. עד מהרה נוצר בה הווי פנימי ואוצר של מושגים וקודים משותפים, שתועדו בהמשך במילון הפורום.

הפעילות בפורום התרחבה עם הזמן גם לעולם האמיתי, דרך מפגשים בבתים פרטיים, שבהם כינויים כמו boojie ו-Zygon וקיפוד ואמבר ועוד רבים וטובים, קיבלו פתאום פנים ועומק תלת-ממדי וחשפו את שמם האמיתי. אני הייתי גרומיט – נעים להכיר! וכשיואל שדרעקו את המערכת שלהם, שנהייתה כבדה מדי ואיטית, חברי הפורום עברו יחד למערכת הפורומים הפשוטה והנוחה של רשת אורט, שפתחה להם את שעריה.

קהילת IOL

קהילת מדע בדיוני ביואל

היריון

פורום יואל שרד עוד זמן מה, וחלק מהמשתתפים חילקו את זמנם בין שני הפורומים, ולפעמים חלטרו גם בפורומים אחרים כמו נענע, ויינט ובהמשך גם תפוז. וכשנמאס לחברי פורום אורט ללכת כל פעם לדפי הקהילה של יואל, שם רוכזו רבים מהתכנים שהם יצרו, הם גמרו אומר להקים "עיתון פורום" משל עצמם.

זה דרש דיונים סוערים בפתילי-פלצת (ראו במילון הפורום) אינסופיים, שכולם רצו להביע בהם את דעותיהם המרובות והסותרות. עד שבסוף עוד דיון ארוך על שם העיתון החדש פתחה Sapir הודעה חדשה והכריזה, "אז תקראו לו 'בלי פאניקה' וזהו".

וזהו.

לידה

אורט תרמו את מערכת אתרי בתי הספר שלהם שנקראה אז "כתב.נט", חברי הפורום תרמו תכנים, ומנהלת הפורום אמבר תרמה מזמנה וממרצה והעלתה את התכנים הראשונים לאתר. היו שם "מדריך הצעדן המקוצר לסרטי מדע בדיוני ופנטזיה", ביקורות ספרים וסרטים, טור אישי של חוויות ממפגש עם הסופר הארלן אליסון בוורלדקון, פרק מתורגם מתוך "מות ארתור" ואפילו סיפור מקור ראשון, היישר מהפורום.

ב-28 באוקטובר 2000 השיקה אמבר את "בלי פאניקה" לצהלת חברי הפורום, שהמשיכו ליצור תכנים במרץ. וכשנוצר פקק קטן בעריכה בחודש מרץ 2001 התנדבתי אני לעזור ומצאתי את עצמי עורך את האתר.

אז איך זה שיש פוסטים מוקדמים יותר? "וואלה!" אשמים. כשהם השתלטו על יואל וסגרו את דפי הקהילה, חלק מהתכנים הועברו בדיעבד ל"בלי פאניקה", בתאריכי פרסום אקראיים.

בלי פאניקה, מהדורה ראשונה

בלי פאניקה, גלגול ראשון (שחזור ללא תמונות)

קהילה

"בלי פאניקה" צמח מתוך קהילה וביטא במידה רבה את רוחה ואת תכניה. בחודשים הראשונים לקיומו, רוב התכנים בו הופיעו תחת הכינויים של הכותבים בפורום. חלקם נותרו כך עד היום, וכך יש עדיין ביקורות באתר שאיש אינו יודע יותר מי באמת כתב אותם. אחת התעלומות שמסקרנות אותי עד היום, למשל, הוא מיהו "שור מספר 10", שכתב את הביקורת על "גשר ציפורים".

בשנים הטובות של הפורום צמחו בו דיונים הומוריסטיים רבים שעלו אחר כבוד לאתר, חלקם ישירות וחלקם אחרי שעברו בדרך בדפי הקהילה של יואל. בדרך כלל זה הלך כך: מישהו מחברי הפורום העלה רעיון מגניב – למשל "תנו לי את הספוילרים הכי נוראים שעולים בדעתכם", או "הבה נציע את פתיחת 'היה זה לילה קודר וסוער' הנדושה והגרועה ביותר לספרי מדע בדיוני". שאר המשתתפים התלהבו והתגייסו במרץ ונוצר פתילפלצת. אחרי יום-יומיים הפתיל ירד מהעמוד הראשי והדיון גווע – עד שמישהו נזכר בו, ליקט את ההצעות המוצלחות ושלח כמאמר לעיתון הפורום. מזל טוב – פרויקט חדש נולד.

הפורום גם הצמיח יוזמות מורכבות יותר, כגון רשימות ספרים מומלצים (שנת 2001; שנת 2006), סרטים מומלצים, רשימת חנויות ספרים משומשים (לא מעודכנת) בכל רחבי הארץ, סדר קריאה של סדרות ספרים, רשימת סיפורים מלאה בעברית (רשימת קיפוד) ועוד. כאן כבר היה צורך שמישהו מהפורום ייזום את הפרויקט וירכז אותו. וכן, יש אצלנו גם עמוד עם מתכון לפיצה, שריד מחוויות הפורומקון (מפגש פורום) אצל בוג'י.

עם השנים הפעילות בפורום דעכה, ואיתה גם התכנים הקהילתיים באתר. הקהילה המקורית התבגרה והתעייפה, או נדדה לפעילות בכנסים ובפייסבוקים.

הודעה באורט

פרויקט פורום: רשימת סרטים מומלצים

ספרו לנו סיפור

הסיפורים הראשונים צמחו מהפורום ועלו לאתר או לקהילת יואל כמעט ללא עריכה. בדרך כלל אלה היו סיפורים קצרים מאוד שנכתבו למגירה וכותביהם פרסמו אותם בפורום לצורך משוב או פשוט כדי לשתף עם חבריהם לקהילה.

זו הייתה ראשיתה של קהילת כותבי המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ, וכדרכה של קהילה היא לא נשארה במרחב הווירטואלי. עד מהרה הקימה האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה "פורום כותבים" במערכת הפורומים שלה, שנועד לפרסום טיוטות של יצירות ולביקורת עליהן. בהמשך קם פורום כותבים דומה גם ב"תפוז". מהפורומים האלה נולדו גם סדנאות כתיבה, שבהן המשתתפים היו מקריאים את סיפוריהם וקיבלו בתמורה משוב ענייני וביקורתי מחבריהם.

סדנאות ופורומי כותבים זקוקים לאוצר מושגים משותף, ולשם כך תרגמתי לעברית את "לקסיקון טרקי סיטי", ששוכפל בהמשך גם לאתר האגודה ונוספו לו מושגים מהווי סדנאות הכתיבה הישראליות. מהסדנאות ומהפורומים נולדו גם חוקי ביאליק – גרסת חוקי מרפי של כותבי מדע בדיוני ופנטזיה, ששימרו ניחוח מהוויי קהילת הכותבים דאז.

פרסמו לנו סיפור

קהילת הכותבים התמקצעה והלכה, וגם איכות הכתיבה והעריכה, אך הבמות לפרסום היו מעטות וחינמיות – בעיקר "בלי פאניקה", ואתר האגודה בעריכת ניר יניב. ואז, ב-2002, העלה אור ביאליק רעיון חדש בפורום תפוז – בואו נרכז אסופת סיפורים שלנו לאסופה חד פעמית שתצא בדפוס. רון יניב ("השועל בכרם") מימן, ורד טוכטרמן (boojie) ערכה, אחרים מונו לללקטורים או עורכי משנה, ובספטמבר יצא לאור גיליון 1 של כתב העת "חלומות באספמיה". הגיליונות הבאים לא איחרו לבוא.

"אספמיה" שינה את כל ההתייחסות לכתיבה בז'אנר: דו-ירחון שיוצא לאור באופן סדיר, ומשלם שכר סופרים, יוצר בהכרח נורמות חדשות: עבודה מקצועית יותר, כותבים חדשים, וכותבים ותיקים שמפרסמים כמעט בכל גיליון ומתמקצעים. "חלומות באספמיה הפך לזמן מה לעדיפות הראשונה של רבים מהכותבים בתחום. ובבלי פאניקה לא הייתה פאניקה, אבל מספר הסיפורים החדשים פחת וחיפשתי דרך להישאר רלוונטי עבור הכותבים. והפתרון היה פרויקטים מיוחדים.

הראשון היה "גלגל המזלות" – 13 סיפורים שהוזמנו במיוחד מכותבים מוכרים בקהילה, בהשראת 12 המזלות – ועוד אחד. אחריו בא פרויקט "בין הזמנים – בחזרה לאספמיה", שבו הכותבים התבקשו לבחור שיר משירת תור הזהב היהודי בספרד ולכתוב בהשראתו סיפור מדע בדיוני או פנטזיה.

פרויקטים כאלה מניבים לא מעט סיפורים מצוינים, אבל יש בעיה – הם מעייפים! צריך לחזר אחרי סופרות וסופרים, לנדנד להם, לדרבן אותם לכתוב. וכשצריך למצוא כותבים שיכתבו על נושאים מוגדרים מראש, כמו ב"גלגל המזלות", זאת כבר חתיכת לוגיסטיקה. כך שבסוף 2007 הסתיימו הפרויקטים ונותר רק הזרם הרגיל של סיפורים שנשלחים לאתר.

בינתיים גם "חלומות באספמיה" חדל לצאת באופן סדיר וחלק מהכותבים הקבועים בקהילה התעייפו ופרשו. "היה יהיה" שנוסד ב-2009 אומנם הוסיף במה חשובה ואיכותית, אך לא יכול למלא את מקומו של דו-ירחון פעיל ומשלם. בהיעדרו ובהיעדר הפורומים, סיפורים ממשיכים להיכתב, אך על בסיס כישרון והשראה אישיים, לא במסגרת קהילה – והם ארוכים ומורכבים יותר. רק פרויקט הסיפורים השנתי של כנס "מאורות" עוד שומר על ניצוץ של קהילתיות.

הודעה באורט

חוגגים יום הולדת 10 בפורום אורט

דְחו לנו סיפור

כשתבוא המהפכה, אלפי סופרים מדוכאים יסירו את שלשלאותיהם, יכנסו את כל עורכי הספרות בכיכר העיר ויסקלו אותם למוות בכתבי יד דחויים, עטים מהוהים ומקלדות חבוטות.

והצדק יהיה איתם!

דחיית סיפורים זו קארמה איומה. יוצר השקיע את נפשו בסיפור, עבד עליו שעות וימים ושבועות, והנה אתה בא ורומס ברגל גסה את תקוותיו. אני די בטוח שאת הגלגול הבא שלי אעביר בתור חיידק מעיים. אבל מה לעשות שלא כל סיפור שנשלח לפרסום גם מתאים לפרסום? חלקם בוסריים או לא טובים מספיק; לאחרים יש פוטנציאל, אבל כדי לממש אותו דרוש שכתוב נרחב מאוד; ויש גם כאלה שהעורך פשוט לא אוהב ואולי כן יהיו לטעמו של עורך אחר. כך או כך, רוב הסיפורים נדחים.

הכי קל לכתוב מכתבי דחייה סטנדרטיים: כן, קראנו את סיפורך בעיון ולצערנו הוא אינו מתאים לצרכינו. זה נכון, מדויק, פסקני, לא משאיר מקום לוויכוח – ולא ממש מועיל. הכי קשה לכתוב מכתבי דחייה מנומקים: זה דורש הרבה מחשבה, לפעמים קריאה חוזרת של הסיפור, ואז עוד מחשבה, ומציאת האיזון הנכון בין הסיבות לדחייה לבין הנקודות החזקות שדורשות שימור, ואז האצבעות רועדות כשלוחצים על "שלח", בידיעה שגם אם זה יועיל, זה יכאב.

לפעמים אתה מגלה בדיעבד שביקרת לא נכון, או לא מתאים לצורכי הכותב/ת, ואין לך ממש דרך לתקן. אבל קרה גם שכותבת ניגשה אלי בכנס והודתה לי על הדחייה, ואמרה שהיא הועילה לה ושצדקתי, כך שאולי הקארמה לא עד כדי כך איומה. אולי אני אגמור רק בתור ברחש. או צרעה. או פוליטיקאי.

תרגמו לנו סיפור

גילוי מרעיש! רוב הסופרים במקום הרחוק והמוזר הקרוי "חוץ לארץ" להוטים לראות את סיפוריהם מתפרסמים בשפות אזוטריות – ומה יותר אזוטרי מעברית? קבלו מתכון לפרסום סיפורים מתורגמים בשמונה שלבים פשוטים:

  1. קיראו הרבה. רוב הסיפורים שתקראו לא יהיו טובים מספיק, אבל בחלקם יהיה ניצוץ שיתפוס אתכם וידרוש "תרגמו אותי"..
  2. התמקדו בספרות חדשה ובסופרים חיים שאפשר לפנות אליהם ישירות ולבקש את אישורם לתרגום הסיפור. סופרים ותיקים או יורשיהם מסתתרים לרוב מאחורי סוכנים, ולסוכנים אין אינטרס להשקיע בבקשות לקבל זכויות תרגום לסיפור קצר בודד – העמלה שיקבלו תהיה מגוחכת גם אם אתם יכולים במקרה לשלם על הזכויות. חוץ מזה, כיף להתכתב עם סופרים!
  3. כשתהיו מוכרים מספיק תתחילו לקבל גם הגשות ישירות מסופרים מחו"ל. אל תשמחו מהר מדי – מבאס לכתוב לרובם מכתבי דחייה.
  4. הכינו מכתב בקשה סטנדרטי ומנומס, שמסביר מי אתם (אתר פרטי ללא כוונת רווח) ומה אתם מבקשים (לפרסם את הסיפור המגניב – ורק אותו. אה, כן – בחינם בבקשה), עם מקום להתייחסות אישית נלהבת.
  5. על פי ניסיוני רוב הסופרים יתלהבו; מיעוטם ישיבו בשלילה או יתעלמו; אחד יגיד שהוא היה שמח להיעתר, אבל מישהו בישראל בדיוק קנה ממנו את הזכויות לסיפור. כן, בטח! ושלושה יסכימו, אבל רק לתקופה קצובה, ואז עליכם להסיר את הסיפור מהאתר.
  6. מיצאו מתרגמים. אם אתם חברים בפורום אורט, יהיה לכם מאגר בלתי נדלה של מתרגמים מקצועיים או חובבים. אם לא, טפחו קשרי ידידות עם מתרגמות ומתרגמים חובבי הז'אנר. כדאי לכם – הם אינטליגנטים, נחמדים וכיף לדבר איתם.
  7. עירכו את התרגום.
  8. הגישו חם – ואל תשכחו לשלוח לינק לסופר/ת.
בלי פאניקה, מהדורה שנייה

בלי פאניקה, גלגול שני

דירה להשכיר

עברנו דירה לא פעם – אלא פעמיים. הפעם הראשונה הייתה ממערכת האתרים הישנה של אורט, שנקראה כתב.נט ומתה בינתיים עקב השתלטות של וירוסים, למערכת ה"מרחבים" המבוססת-חלונות שנועדה לאתרי בתי ספר. הפעם השנייה הייתה ב-2006, כשבפורום  קראו לשדרג את האתר, אני הסברתי בנימוס שיעזבו אותי באמ'שלהם, הם התעקשו ואמרו "וורדפרס", אני שאלתי "שו האדה וורדפרס", ומפה לשם דורה התנדבה לבנות את האתר ולעצב אותו, כמה מחברי הפורום התנדבו לעזור להעביר את התכנים, מיכאל יצר את הרובוט הייצוגי שלנו, מגבית באחד הפורומקונים (ע"ע) מימנה את קניית הדומיין, ובמרץ 2006 עברנו לאתר הנוכחי.

וכן, הוא זקוק כבר מזמן לעיצוב חדש ולשלל תיקוני תכנות.

מתחביב למקצוע

יש גבול כמה זמן אפשר להישאר סטודנט. בהדרגה קשרים שנולדו ב"בלי פאניקה" סיפקו לי עבודות תרגום ראשונות, ובהמשך התחלתי להתפרנס מעריכה, בתחילה במקומון של "ידיעות תקשורת" וכיום במכון דוידסון.

מצד אחד, נהדר שתחביב הופך למקצוע. מצד שני, אחרי שאתה עורך כל היום כתבות בשביל הפרנסה, לא תמיד יש לך כוח לשבת בערב ולערוך ביקורות וסיפורים בשביל הנשמה. ואכן תדירות הפרסומים באתר ירדה משמעותית עם השנים. גם היעלמות הפורומים והקהילות שצמחו סביבם פגעה בזרם התכנים השוטף. מאוד נוח להקים אתר פעיל מתוך קהילה יוצרת. כדי להשיג תכנים בלעדיה צריך לעבוד קשה יותר.

סליחה, קנונייה

הידעתם? "בלי פאניקה" עושה הון מ… ממשהו. זה חייב להיות נכון, כי מישהו כתב את זה בפורום שאינו פורום אורט!

הידעתם? הקליקה המסואבת שולטת ב"בלי פאניקה" ולא מאפשרת לכותבים אחרים להתפרסם. זה חייב להיות נכון, כי שמעתי על מישהו שדחו לו סיפור.

הידעתם? יש אנשים שמחפשים קונספירציות במקומות הכי פחות סבירים. אני עדיין מחכה לראות את הכסף הגדול שהבטיחו לי!

 ומה הלאה?

לכבוד 20 שנה לאתר התחלנו פרויקט של סיפורים בנושא "20 שנה". עד כה פורסמו בו חמישה סיפורים, ועוד סיפורים נמצאים כעת בעריכה או בשכתוב. לפני שבוע הסתיים מיזם נוסף שבו סקרנו מדי שבוע סיפור אחר מאסופת המדע הבדיוני הקלאסית "מבחר הסיפורת הבדיונית".

כשיסתיים פרויקט הסיפורים הנוכחי ייתכן שאקיים את איומיי ואוציא קול קורא לסיפורים שמסתכלים למציאות הפוליטית והמדינית שלנו בעיניים. במקביל החלה בימים אלה את עבודתה עורכת חדשה למדור הסיפורים המתורגמים, שצפוי להרחיב מחדש את פעילותו. בנוסף הגיע הזמן להכין רשימת ספרים מומלצים חדשה ועדכנית. מישהו רוצה לרכז אותה?

כרגיל אנחנו תמיד שמחים לקבל ביקורות על ספרים, סרטים, קומיקס, סיפורים וכל מה שקשור לז'אנר.נשמח לא פחות למאמרים, סקירות וכמובן סיפורים, גם בלי שום קשר לפרויקטים מיוחדים. נחוצים לנו גם אדמינ/ית חדש/ה עם ידע בתכנות לוורדפרס, ומעצב/ת – כי הגיע הזמן לרענן ולשדרג. וכמובן, רוצים ליזום פרויקט בעצמכם. לנהל מדור? אנחנו פתוחים להצעות!



תגובות

  1. מאת נמרוד איזנברג:

    סקירה נהדרת.
    תודה על 20 שנה, בתקווה ל-20 השנים הבאות :)

  2. מאת עידו:

    הקישור שאמור להוביל לביקורת על גשר הציפורים מוביל לסיפור קצר של ורד טוכטרמן.

  3. מאת רמי שלהבת:

    תודה עידו. תוקן

  4. מאת נריה:

    צריך לכתוב גם את ההיסטוריה הסודית של הילדים שגדלו עם בלי פאניקה, שהיו צעירים מדי להשתתף בקהילה אבל הסיפורים של האתר סיפקו להם שעות של שעשוע והשראה.

  5. מאת רמי שלהבת:

    נריה – אני מת לשמוע סיפורים כאלה!

הוספת תגובה