לקסיקון טרקי-סיטי


פורסם ביום יום שישי, 28 בספטמבר 2001, בשעה 17:13
שייך למדור מאמרים, מומלצי האתר

מאת

חוברת הדרכה לכותבי מדע בדיוני מתחילים

נערך על ידי לואיס שיינר
מהדורה שניה – ברוס סטרלינג
מהדורה עברית – רמי שלהבת
הרחבות למהדורה העברית – אור ביאליק


הקדמה מאת לואיס שיינר

חוברת הדרכה זו נוצרה על מנת לענות על הצרכים המיוחדים של סדנאות לכתיבת מדע בדיוני. קיומם של מונחים ביקורתיים מדויקים ושימושיים לבעיות הנפוצות בכתיבת המדע הבדיוני יכול לסייע לזהות אותן ולדון בהן. מדריך זה נועד לחסוך למשתתפי הסדנאות את הצורך "להמציא מחדש את הגלגל" (ראו פרק 3) בכל דיון.
המונחים המופיעים כאן פותחו בהדרגה לאורך שנים בסדנאות רבות. אלה המזוהים עם סופר ספציפי מצוינים ככאלה בסוף כל ערך. סיוע מיוחד לפרוייקט ניתן על-ידי ברוס סטרלינג והמשתתפים הקבועים האחרים בסדנת טרקי סיטי באוסטין שבטקסס.


הקדמה (II) מאת ברוס סטרלינג

תכופות אנשים שואלים מאין שואבים סופרי המדע הבדיוני את הרעיונות שלהם. רק לעתים רחוקות הם שואלים מאין שואבת החברה את סופרי המדע הבדיוני שלה. במקרים רבים, המקור הוא סדנאות מדע בדיוני.

סדנאות אלה עשויות ללבוש צורות רבות – מקומיות וארציות, בהשתתפות חובבים או מקצוענים, רשמיות או מזדמנות. בסדנת המדע הבדיוני המפורסמת ביותר, בקלריון, נשלפים סופרים לעתיד מבתיהם וממשפחותיהם ומותקפים ללא רחם במשך ששה שבועות על-ידי סופרי מדע בדיוני מקצועיים, המשמשים עבורם כמנהיגים רוחניים לכתיבה יצירתית. הודות למאמציו הבלתי נלאים של רובין ווילסון, סופרי מדע בדיוני לעתיד יכולים לקבל נקודות אקדמיות על ההתנסות הזו.

אבל חוויית הסדנאות אינה מחייבת הדרכה על-ידי מומחים. כמו להקות רוק גרועות, סדנאות לכתיבת מדע בדיוני יכולות לקום בכל מוסך ריק על-ידי כל קבוצה של משוגעים לעניין מחוצ'קנים שאין להם משהו טוב יותר לעשות בזמנם הפנוי. לאיש אין זכויות יוצרים על כשרון, רצון או התלהבות.

התהליך הרגיל בסדנאות מדע בדיוני בנות ימינו (ידוע כ"מנגנון מילפורד") מתנהל בדרך הבאה: המשתתפים מביאים כתבי יד קצרים במספר עותקים שיספיק לכולם. לא מתקבלים משתתפים שלא הביאו סיפור. תורמי הסיפורים קוראים וכותבים הערות לכל הסיפורים. לאחר שסיימו, מתכנסים כולם במעגל, סיפור נבחר באקראי והאיש שמימין לכותב מתחיל לקטול אותו כמו שצריך. (קבוצות גדולות עשויות לדרוש ניהול זמן קפדני).

כשמתקדמים במעגל לפי הסדר, עם מינימום של הערות ביניים והפרעות, כל אדם מביע את דעתו הכנה על יתרונות הסיפור וחסרונותיו. הכותב נדרש בתקיפות, בנוהג קשוח וחסר רחמים, להמנע לחלוטין מכל תגובה, ללא קשר לאופן שבו הוא או היא יושפלו בפומבי. כשהמעגל מסתיים והקורא האחרון אמר את דברו, הסופר המתייסר בשקט רשאי להגיב באריכות במשך לא יותר מחצי שעה (או כך ניתן לקוות), ללא תגובות ספונטניות מיותרות. התהליך מורט העצבים ממשיך, פרט להפסקות אוכל אפשריות, עד שכל הסיפורים נידונו, ואז כולם מנסים לתקן את מערכות היחסים החבולות באורגיה של שתיה ורכילות.

אין ספק שניתן לכתוב ספר מרתק על מדע בדיוני שבו לרמת הכתיבה עצמה לא תהיה שום חשיבות. היסטוריית-רפאים כזו תוכל לתאר את העולם החברתי של הסדנאות והקליקות הקשורות אליהן – במילפורד: הפוטוריסטים, במילווקי: הבדיונאים, בטרקי-סיטי: הגל החדש, בהידרה קלאב: ז'ול ורן 11 ללא נשים, ושנה אחר שנה אחר שנה בקלריון – אלפי קבוצות מדע בדיוני מסביב לעולם, חלקן מפורסמות וחלקן אלמוניות לחלוטין.

כל אחד יכול להשתתף. התרשמותי היא שלסדנאות אלה נודעת חשיבות רבה במיוחד בארצות שאינן דוברות אנגלית, שבהן חובבים, כותבים, ומוציאים לאור שייכים תכופות לאותה קליקה קטנה של משוגעים לעניין. סוג זה של אחווה קבוצתית עשוי להיות לבו האמיתי של הז'אנר.

כעת אנו מגיעים לעיקרו של מאמר זה, לקסיקון סדנאות המדע הבדיוני. לקסיקון זה חובר על ידי לואיס שיינר ואנוכי על בסיס עבודתם של כותבים ומבקרים רבים לאורך ההיסטוריה הארוכה של הז'אנר, והוא כולל מילות מפתח, הארות ומונחים ביקורתיים הרלבנטיים במיוחד לסדנאות מדע בדיוני.

הגירסה הראשונה, שנודעה בשם "לקסיקון טרקי-סיטי", על שם סדנת הכותבים מאוסטין שבטקסס, חממה ידועה לכותבי סייברפאנק, הופיעה בשנת 1988. בהתאם לקודים האידיאולוגיים של הסייברפאנק, לקסיקון טרקי-סיטי חולק חינם לכל דורש ללא הגנת זכויות יוצרים: פריט לא מסחרי, מצולם במכונה, של תוכנה ספרותית חופשית לכל. לואיס שיינר סבור גם היום שזה היה היישום המוצלח ביותר של מאמץ מסוג זה, וחושב שהגיע הזמן שאפסיק לזלזל בעובדה המוכחת הזאת. אחרי הכל, הלקסיקון המקורי נשאר מאז חופשי לכל דורש והוא מופץ בפנזינים, פרוזינים ורשתות מחשבים מזה יותר משבע שנים. אני מכבד את דעתו של לו, ולמעשה אני די מסכים איתו. אבל אני אידיאולוג, שמאז לידתו אינו יכול להותיר דבר טוב כפי שהוא.

בספטמבר 1990 שִכתבתי את הלקסיקון כפרק בטור הביקורת שלי למגזין האנגלי Interzon. כשרובין ווילסון ביקש ממני ללטש מחדש את הלקסיקון עבור Paragon, לא הצלחתי לעמוד בפיתוי. אני תמיד פתוח לתיקונים ולהתאמות של הלקסיקון. נראה לי שאם מסמך מסוג זה לא מצליח להתרחב, הוא נידון להפוך למונומנט ספרותי, וירחם השם אם זה יקרה לנו. עד כמה שזה שווה, אני מתכוון לשחרר את המהדורה האחרונה הזאת לאינטרנט בהזדמנות הראשונה. אתם יכולים לכתוב לי בנושא: כתובתי היא: bruces@well.com.

חלק ממונחי המילון יוחסו במפורש למי שניסחו אותם לראשונה, במקרים שהצלחתי לאתר. אחרים מופיעים ללא ייחוס ואני מתנצל על בורותי. המדע הבדיוני מצמיח מונחים ביקורתיים ייחודיים רבים. תוכלו למצוא כמה מהם בספרו של גארי קיי וולף: Critical Terms for Science Fiction and Fantasy: A Glossary and Guide to Scholarship, שיצא בהוצאת גרינווד (1986), אבל לא תמצאו אותם כאן. הלקסיקון הזה אינו מדריך למלומדים. לקסיקון הסדנאות הוא מדריך (בערך) לכותב המדע הבדיוני האמיתי והעממי ביותר, מסוגם של ילדי הרחוב השאפתניים והעלגים שמצליחים בחוצפתם לכתוב ולמכור חומרים ז'אנריים מקצועיים. זה חומר קשה, חלקלק, מבוסס על כללי אצבע, שניתן לצעוק תוך כדי חבטה זועמת על השולחן.


הקדמה למהדורה העברית הראשונה מאת רמי שלהבת

אין הרבה סדנאות לכתיבת מדע בדיוני בישראל, כך שהתכלית המקורית של הלקסיקון מתפספסת לכאורה כשמעבירים אותו לעברית. יחד עם זאת, מתפתח לאחרונה בארץ זרם חי ותוסס של ספרות חובבים, טובה יותר וטובה פחות, הלוקה, לרוע המזל, ברבות מהמחלות הכרוניות המתוארות במסמך זה. השפה העברית מוסיפה לאלה מגוון פגעים סגנוניים ותוכניים נוספים שהצדיקו בחלקם הוספת ערכים רלבנטיים. בצורתו הנוכחית, הלקסיקון מיועד לעזור לחוש הביקורת העצמית שיש, כך ניתן לקוות, לכותבי המדע הבדיוני המתחילים בארץ, ולספק להם טיפים וכללי אצבע לכתיבה נכונה; זאת, בעודנו זוכרים שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל, ושהחוקים המופיעים כאן נוצרו על מנת שניתן יהיה להפר אותם במקרה הצורך, מתוך הבנה כנה של מטרתם.

מטבע הדברים, הלקסיקון עוסק דבר ראשון ולפני הכל בשפה עצמה, וניסיתי להתאים ככל הניתן את המונחים המופיעים בו לעברית. אני מקווה שהצלחתי. הצעות לכללים נוספים ולתיקונים יתקבלו בשמחה, בעיקר בכל הנוגע לתופעות ספציפיות לישראל.


חלק ראשון – מילים ומשפטים

  • אנגרית

השפה שבה משתמשים, בטעות, כותבים רבים מדי בעברית, בעקבות השתלטות מונחים מאנגלית על עולם המושגים שלהם. אמנם רוב המדע הבדיוני בעולם נכתב באנגלית, אבל אם האותיות שבהן כתוב הסיפור נקראות מימין לשמאל, מוטב שלדמות יקראו חיים ישראלי ולא ג'ון סמית, ושחיים ידידנו יימנע מביצוע מסע מחוף לחוף, תיאור חוויות הקולג' שלו, יריה בפייזרים על צבא הקראשרים צמא הדם ממרס, או כל ביטוי אחר שמקומו לא יכירנו בסיפור עברי מקורי. הרבה יותר הגיוני שחיים ייזכר בחוויות מוזרות מהטיול השנתי במצדה, או יספר לחבר'ה על חוויותיו מהריתוק עם הפקידה הפלוגתית ביום שבו פלשו אנשי המאדים.
המונח שימש במקור את יצחק בן-נר לתיאור העברית המאונגלזת בישראל הדיסטופית של "מלאכים באים". עברי, דבר עברית.

  • דיאלוג ברנדה סטאר

קטעים ארוכים של שיחה שמופיעים ללא רקע מוחשי או תיאור של הדמויות. דיאלוגים מסוג זה, כשהם מנותקים מהנסיבות הספציפיות שלהם, נוטים להדהד בריקנות, כתלויים בחלל ריק. קרוי על שם רצועת הקומיקס האמריקני שבה בלוני דיאלוג נראו תלויים לעתים תכופות בקו השמיים של מנהטן.

  • הפואטיקה של הבעסה

שימוש מאולץ של המחבר במשלב או בשפה בהם אינו שולט באופן מלא (או בכלל), כדי ליצור "אווירה" או רושם אצל הקורא האומלל, הנאלץ לשבור את שיניו בנסיון נאצל להבין במה הדברים אמורים.

  • הרים וגבעות

נסיונו של כותב להדגיש את תוכן הטקסט באמצעות משחקים יצירתיים בגודל או בצורה של גופן (פונט), אולי כדי לפצות על חוסר יכולת להעביר את כוונתו במלים בלבד. מסר ותחושה באמצעות מילים בלבד. מקרה קל יותר של תופעה זו הוא הנטיה לשימוש יתר בהדגשה ובאות מוטה.

  • הלו!!! מישהו שומע אותי???

יש כותבים המשוכנעים כי הקורא לא יתייחס לדבריהם ברצינות אם לא ישתמשו בדי סימני קריאה ושאלה. סיפורים פרי עטם נוטים להיות צעקניים משהו, וכן לכלול שלל שאלות הרות גורל. במובן מסוים הם צודקים – הקורא אכן לא יתייחס לדבריהם ברצינות!!!

  • טולקין מתהפך בקברו

טולקין המציא שפה – למה לא נעשה כמוהו? לרוע המזל, רוב ממציאי השפות למיניהם לא באו מהרקע הבלשני של טולקין ונסיונותיהם הגמלוניים יוצרים לרוב תוצרים מעוותים ונטולי עקביות שמעוררים בקורא שלל רגשות – שאף אחד מהם אינו מחמיא לכותב כלל וכלל.

  • טום סוויפטי / טום החופז

הדחף הלא ראוי להוסיף למילה "אמר" תואר-פועל צבעוני, כמו ב"'מוטב שנמהר' אמר טום בחפזון". כזה היה השטנץ הקבוע ברומנים בפרוטה הישנים של הרפתקאות טום סוויפט. דיאלוג טוב יכול לעמוד בפני עצמו ללא צורך בשימוש בערימה מתנשאת של תארי הפועל.

  • לא בזמן הנכון

השימוש השגוי בפעלי הווה בינוני במשפט בעל מבנה פשוט – שגיאה של כותבים מתחילים. "בהכניסו את המפתח לחריץ למנעול, הוא זינק במעלה המדרגות והוציא את אקדחו מהמשרד". אללי, גיבורנו לא היה מסוגל לעשות כדבר הזה אפילו היו ידיו באורך של 20 מטר. טעות זו מתקשרת באנגלית גם ל"מגפת האינג" – הנטיה למלא משפטים בפעלים שמסתיימים באותיות ing – מבנה דקדוקי של הווה מתמשך שנוטה לבלבל את סדר האירועים הסביר. (במקור – דיימון נייט).

  • לא ברמה

שימוש בשפה, באוצר מילים או בידע שאינם תואמים למאפייני הדמות המדברת. כך, לדוגמה, יפיק פיו של מושיק כהן, ילד בן חמש בגן שושנה, מרגליות בעברית אבן שושנית מדוקדקת למהדרין, ואילו פרופ' יעקב מיכאלי הישיש מהפקולטה לתנ"ך באוניברסיטה העברית ידון בהשפעות קרינת הרקע הקוסמית על קרדית אבק הבית תוך שימוש יצירתי בסלנג עדכני.

  • "לקרוא לשפן סמאארפ"

שיטה זולה לאקזוטיות מדומה, בה אלמנטים מהעולם האמיתי משנים את שמם לצורת חיים פנטסטית, ללא שינוי משמעותי בטבעם הבסיסי או בהתנהגותם. "סמאארפים" נפוצים במיוחד בעולמות פנטסיה, שבהם אנשים רוכבים לעתים תכופות על בהמות אקזוטיות שנראות ומתנהגות בדיוק כמו סוסים. (במקור, ג'יימס בליש).

  • מחלת אבן שושן

שימוש יתר שערורייתי בשמות תואר מאולצים, המגובבים לכדי ערימה מעלת מוגלה, פטרייתית, קודרת, מדממת, חשוכה, מצורעת, שוות משמעות לחלוטין. (במקור – ג'ון וו. קמפבל).

  • מילות טישו

מילים המשמשות לעירור תגובה רגשית זולה מבלי להפעיל את האינטלקט או את חוש הביקורת. מופיעות לעתים תכופות בשמות סיפורים הכוללים קטעי ליריות מזויפת כמו "כוכב", "ריקוד", "שיר", "דמעות", ו"משורר", קלישאות הבנויות לעירור קהל מצועפי העיניים ועדיני הלבב.

  • עוגיות מקושטות

קישוטים חסרי ערך לסיפור, כמו מילים לטיניות ארוכות ומתיפיפות, שבאות במקום שבו ניתן היה באותה מידה להשתמש בשפה רגילה בתכלית. סופרים מתחילים משתמשים לפעמים ב"עוגיות מקושטות" כדי להסוות טעויות ולשוות לסיפור תחושה של עידון. (במקור, דיימון נייט).

  • קדחת המותגים

שימוש במותג לבדו, ללא גיבוי של פרטים ויזואליים, כדי ליצור תחושה שגויה של דמיון למציאות. תוכלו למלא את העתיד בהונדה וסוני ואיי-בי-אם ועדיין להישאר בלי מושג איך הוא נראה באמת.

  • תופעת עלוני "אמר"

פעלים מלאכותיים שמשמשים לעקיפת המילה "אמר". "אמר" היא אחת מאותן מילים בלתי נראות בשפה שכמעט שלא ניתן להשתמש בה יותר מדי. אין ספק שהיא מסיחה את הדעת הרבה פחות מאשר מלים כמו "החזיר", "חקרה", "פלט" ומוזרויות אחרות. המונח "עלוני 'אמר'" בא מחוברות דקות שהכילו מאות מלים נרדפות למילה "אמר", אשר נמכרו לסופרים שאפתניים במודעות קטנטנות במגזינים האמריקניים בתקופת טרום מלחמת העולם השניה.

  • תסמונת "הבלש משורג השרירים"

מונח שימושי זה לקוח מתוך קרוב משפחה של ז'אנר המדע הבדיוני, ספרות הבלשים. כתבני סידרת מייק שיין הראו רתיעה תמוהה משימוש בשמו האמיתי של שיין, והמירו אותו בתחליפים כמו "הבלש החסון" או "כלב הגישוש אדום השיער". תופעה זו נובעת מהאמונה השגויה שאין להשתמש באותה מילה פעמיים בקירבה מופרזת. הנחה זו נכונה רק למלים חזקות ובולטות במיוחד כמו "סחרחר". מוטב להשתמש מחדש באותו מטבע לשון או ביטוי ולא לחפש ללא טעם תחליפים מסורבלים שיעקפו אותו.


חלק שני – מבנה הפיסקה והסיפור

  • אנושיות מזויפת

נגע מקומי שאופייני לכתיבה ז'אנרית, שבה מרכיבים של עניין אנושי יומרני בסגנון אופרות סבון משתרבבים לסיפור כבדרך אגב, ללא קשר לתרומתם האמיתית להתקדמות העלילה או למוקדי הסיפור. פעולותיהן של דמויות בעלות "אנושיות מזויפת" מעוררות תחושה מציקה של חוסר רלבנטיות, היות שהסופר המציא את הבעיות שלהן מחוץ למרקם הכולל של הסיפור, כדי שיהיה לו על מה ליילל.

  • אתה לא יכול לפטר אותי, אני מתפטר

נסיון לפזר את הספקנות הבסיסית של הקורא במכת מנע – כמו מתוך ציפיה מוקדמת ליחס שלילי מצדו. הסופר מנסה לענות על הספקות מראש. "בחיים לא הייתי מאמין לזה אם לא הייתי רואה את זה במו עיני!" "זה היה אחד מאותם צירופי מקרים בלתי סבירים שיכולים להתרחש רק במציאות!" "זה היה סיכוי של אחד למיליון, אבל זה כל כך מטורף שזה עשוי אפילו לפעול!" נפוץ להפליא, באופן מפתיע, בעיקר במדע הבדיוני (במקור, ג'ון קסל).

  • באתוס (אנטי-קליימקס)

שינוי פתאומי ולא צפוי ברמת השפה. "צפויות להתרחש מהומות עקובות מדם והתקוממויות ברבריות שיובילו למרד עממי אלים אלא אם כן המשטר יתחיל להיות הרבה יותר נחמד על כל מיני דברים".

  • דישיזם

התערבות חסרת טעם של סביבת הכתיבה של המחבר או של מצבו הנפשי, בטקסט ובעלילה. סופרים שמעשנים ושותים תוך כדי כתיבה נוטים תכופות להטביע או לחנוק את דמויותיהם באספקה בלתי נדלית של משקאות וסיגריות. בצורות מעודנות יותר של דישיזם, הדמויות מתלוננות על בלבול ועל חוסר יכולת להחליט – כאשר זהו בעצם מצבו של הסופר ברגע הכתיבה, ולא מצבם בסיפור עצמו. "דישיזם" קרוי על שמו של המבקר שאיבחן את התופעה. (במקור, תומס מ. דיש).

  • הסתגרות מזויפת

טכניקה זולה וחסכונית בה המחבר, מתוך חוסר סבלנות לתאר באופן מלא את הסביבה, מערפל את תחושותיה של הדמות המספרת, תוך שימוש בכיסוי עיניים, התקפה של מחלת חלל נוראית, דחף בלתי נשלט לשחק הורדת ידיים מרתונית בחדר המנוחה, וכך הלאה.

  • הראה, אל תסביר

עקרון חיוני בכתיבה טובה. הקורא צריך להיות מסוגל להגיב באופן טבעי לעדויות שהסיפור מספק, מבלי שהסופר ידריך אותו כיצד עליו להגיב. מהלכי ארועים ספציפיים ופרטים שתוכננו היטב יכולים לבטל את הצורך בהרצאות ארכניות מיותרות. כך, במקום לספר לקורא ש"היתה לה ילדות קשה ואומללה", אירוע ספציפי – המערב, למשל, ארון נעול ושתי צנצנות דבש – ימחיש את העניין טוב יותר.
היצמדות מופרזת לעקרון הראה-אל-תסביר יכולה להפוך לעניין חסר כל טעם. בעניינים שוליים עדיף, לפעמים, לטפל באופן הישיר ביותר שניתן.

  • הרחבת יתר

צורה של עודפות באקספוזיציה, שבה פעולה הברורה בהחלט מהדיאלוג מומחשת באופן ישיר. "בואי נסתלק מכאן', אמר, מאיץ בה ללכת".

  • נפנופי יד

נסיון להסיח את דעתו של הקורא על ידי כתיבה מלאת אור, צלצולים ופירוטכניקה מילולית אחרת, במטרה להסיח את הדעת מסתירות לוגיות חמורות. (במקור, סטיוארט ברנד).

  • סימנים מפרד

צורה קומית של "דישיזם" (ע"ע), שבה הכותב, באופן לא מודע, בעקבות הרמה הנמוכה של מה שכתב, מכניס הערות ביקורתיות מטופשות: "אין בזה הגיון". "זה כל כך משעמם". "זה נשמע כמו סרט סוג ז'". (במקור – דיימון נייט).

  • סיפורת המבנה המהודק

מום ז'אנרי שקשור ל"אנושיות המזויפת" (ע"ע). "סיפורת המבנה המהודק" מערבת "דמויות" שנכשלות בהצגת תגובות רגשיות משכנעות, בהיותן מרוכזות כל כך בהתפעלות מהכלים הספרותיים וההרצאות הדידקטיות של המחבר.

  • עמעם

מרכיב מוטיבציוני שהכותב התעצל לספק. הביטוי "משום מה" הוא סמן טוב לאזורים העמומים בסיפור. "משום מה היא שכחה להביא את אקדחה".

  • צחוק מוקלט

דמויות צועקות מהיציע ומושכות בשרוולו של הקורא בנסיון לכפות עליו תגובה רגשית מסוימת. הן צוחקות בפראות לבדיחות של עצמן, בוכות בקול על כאביהן, ושודדות מהקורא את האפשרות לתגובה רגשית כנה מכל סוג שהוא.

  • תמנון בפה

כשלון של הסופר להבין שההנחות חסרות השחר והבדיחות הפרטיות שלו פשוט אינן משותפות לשאר העולם. במקום להריע לחוכמה מרחיקת הראות של הערות הסופר, העולם הרחב יבהה בו במבט תוהה ובתדהמה, כאילו תמנון חי מציץ לו מהפה.
מכיוון שכותבי מדע בדיוני הם סוג לא מאוזן במיוחד של בני-אדם, שלמעשה הפכו את אופיים למטבע העובר לסוחר, "תמנון בפה" משמש גם כדבר שבח, שניתן לעתים נדירות בלבד, לתיאור מידת החירפון החיונית, הייחודית, האלוהית והבלתי צפויה של סופר מדע בדיוני אמיתי (במקור, ג'יימס פ. בליילוק).

  • תמנון על האח

צ'כוב אמר שאם רואים אקדח על כרכוב האח במערכה הראשונה, הוא יורה באחרונה. במלים אחרות, מרכיבים עלילתיים צריכים להיות מופעלים באופן מחושב ובדגש דרמטי הולם. עם זאת, בעלילות מדע בדיוני, הנו-מה-שמו-ים כל-כך מהממים עד כי הם יכולים לגרום למבני עלילה סטנדרטיים לקרוס לחלוטין. קשה, למשל, להעביר את הצד הדרמטי של השפעת האוברדראפט של אבא על המצב המשפחתי, בזמן שקרייקן מפרכס וענקי מיישר את העיר. אי התאמה זו בין הרכיבים הדרמטי המקובלים והתימות המד"ביות המוקצנות והגרוטסקיות, ידועה כ"התמנון על האח".

  • תסמונת החדר הלבן

סימן ברור ונפוץ של כשל בסיסי ביכולתו של הסופר לדמיין. נצפית לרוב בתחילת סיפורים, לפני שהסביבה, הרקע והדמויות נבנו כמו שצריך. "היא התעוררה בחדר לבן". 'החדר הלבן' הוא מערכת חסרת תווים שאת פרטיה עדיין יש להמציא – עדות לכשלון יכולת ההמצאה של הסופר. הדמויות 'מתעוררות' על מנת להתחיל שרשרת טריה של מחשבות, שוב – בדיוק כמו מצבו של הסופר. פתיחת 'החדר הלבן' מתלווה לרוב לבחינה רצינית הרבה יותר של הנסיבות ולאקספוזיציה מיותרת – דברים שניתן היה לעקור כבר בהתחלה וללא כל כאב.
נותר עדיין לראות אם קלישאת 'החדר הלבן' תיעלם כיום מהנוף, כשרוב הכותבים מתמודדים עם מסכים זוהרים במקום דף נייר חלק.


חלק שלישי – סוגי סיפורים טיפוסיים לסדנאות כתיבה

  • אני והחבר'ה

סיפור בו השפה, אוצר הביטויים, הרמיזות, הבדיחות ואף העלילה עצמה נובעים מקורותיה, חוויותיה ובדיחותיה הפרטיות של קבוצת אנשים קטנה, הרואה אותו כיצירת מופת יחידה בדורה. שאר העולם, לעומת זאת, סובל. אופייני לתלמידי תיכון, חיילים וחברי הגרעין הקשה של קהילת חובבי המדע הבדיוני.

  • אשליית בול-כמו

סיפור מדע בדיוני המאמץ בדרך זו או אחרת את הקישוטים של ספרות ההרפתקאות הזולה. ספינת החלל היא "בול כמו" אניית קיטור חוצת אוקינוסים, עד לכובעו של מהנדס המכונות הסקוטי שבעמדה. פלנטת התיישבות היא "בול כמו" אריזונה, פרט לשני הירחים שבשמיים. "מערבוני חלל" וסיפורים נוסחתיים על בלשים עתידניים הם גרסאות נפוצות במיוחד לסיפור זה.

  • דאוס אקס מכינה, או "האל שיצא מהמכונה"

רכיבים סיפוריים עם פתרונות מופלאים לקונפליקט סיפורי, שמגיעים משום מקום והופכים את כל תהפוכות העלילה עד אליהם לבלתי רלבנטיים. ה"ג וולס הזהיר מהחיבה המופרזת של המדע הבדיוני לאל שבמכונה כשטבע את האימרה "אם הכל אפשרי, דבר אינו מעניין". המדע הבדיוני, המתמחה בהפיכת הבלתי אפשרי לסביר, רותק מאז ומתמיד לרעיון הכוחות העליונים הנצורים בכיס החולצה. בינה מלאכותית, מציאויות וירטואליות וננוטכנולוגיה הם שלושה נו-מה-שמו-ים נפוצים במיוחד במדע הבדיוני העכשוי, שמהווים מקור זול וזמין לנסים מכל סוג וצורה.

  • היה זה לילה קודר וסוער

היה זה בוקר זיוותני וחם. הסופר חיפש פתיחה, אבל לא היה לו מושג מה לכתוב. בצר לו, ויתר על הנסיון למצוא פתיחה שתהיה קשורה במשהו לתוכן הסיפור או לאופיו, ובחר באופציה המטאורולוגית – תיאור סוער, קודר, מפזז, מעונן חלקית עם ממטרים פזורים, והרוח מתגלגלת בשלווה בין הקלישאות ויוצרת אווירה זולה ומשומשת.
המושג "לילה קודר וסוער", הפך לשם מקובל של תחרויות בכתיבה קלישאית מכוונת. למשל זו.

  • הכלב השורק

סיפור שמסופר בסגנון מתוחכם, מסתורי ומפותל כל כך עד כי הוא מסוגל להרשים את הקורא בעצם מקוריותו הסיפורית, אך כסיפור הוא פשוט אינו ראוי להתייחסות. כמו כלב שיודע לשרוק: זה מדהים שהוא מסוגל לזה – אבל הוא לא באמת שורק טוב מספיק. (במקור, הארלן אליסון).

  • הצהרת האימהוּת

סיפור מדע בדיוני שבונה מצב מטריד במיוחד של איום לקיום האנושי, בוחן בחפזה את משמעותו ושב עד מהרה לאשר מחדש את המוסכמות החברתיות והאנושיות המוכרות לכל, כלומר – פאי תפוחים ואימהוּת. גרג איגן אמר פעם שהסוד של סיפור מדע בדיוני מוצלח באמת הוא היכולת "לשרוף את הצהרת האימהוּת" ללא נקיפות מצפון (במקור, גרג איגן).

  • הקטסטרופה הנינוחה

סיפור שבו ארועים מחרידים מזעזעים את כל החברה האנושית, אבל הסיפור מתמקד בקבוצה קטנה של דמויות בורגניות מהמעמד הבינוני של אנגלוסקסים לבנים. מהות הקטסטרופה הנינוחה היא לתת לגיבור הזדמנות לבלות כמו שצריך (בחורה, סוויטות בחינם במלון סאבוי, מכוניות זמינות תמיד) כשכל האחרים מתפגרים להנאתם (במקור, בריאן אלדיס).

  • התמהוני מהצהובונים

סיפור שנוצר מבלבול בין אמצעי הבעה מד"ביים ופנטסטיים – או ליתר דיוק, בלבול בין תפיסות עולם מנוגדות. התמהוני מהצהובונים נוצר לרוב מחוסר יכולתו של המחבר להבחין בין היקום הרציונלי, הניוטוני-איינשטייני המבוסס על סיבה ומסובב ובין היקום האי רציונלי, העל טבעי והפנטסטי. או שהמשטרה רודפת מוזח שברח ממעבדות גנטיות, או שמכונת הקידוח חדרה את תקרת הגיהנום – אבל לא שני הדברים בעת ובעונה אחת באותה יצירה ספרותית. אפילו עולמות פנטסיה זקוקים לסוג כלשהו של עקביות פנימית בסיסית. כך, סיפור העיסקה עם השטן בהשתתפות הססקווץ' (מפלצת ענקית דמוית אדם. "ביג-פוט") גם הוא סיפור של "תמהוני מהצהובונים". קריפטו-זואולוגיה ססקווצ'ית ואמונות טפלות נוצריות פשוט לא מסתדרים טוב ביחד, אפילו לא לצרכים קומיים. (במקור, הווארד וולדרופ).

  • יש לי, יש לי, יש לי!

"הרעיון שלי כל כך טוב עד שהוא חייב להיות הפואנטה של הסיפור". הכותב מפתח רעיון, בונה אותו בקפידה, וברגע שהוא חושף אותו בפני הקוראים, בום! הסיפור נגמר. כמעט תמיד הסיפור ירוויח אם גילוי הרעיון יהיה התחלה להתפתחות מורכבת יותר, ולא המטרה הבודדת שאליה מוביל הסיפור.

  • לא שם זין

שאיפה נשגבת של הכותב לנצל את הז'אנר כתואנה להכניס לסיפור זיונים, זיונים ועוד זיונים, מכל סיבה מזוינת שעולה על דעתו המזוינת של הכותב המזוין.

  • להמציא מחדש את הגלגל

סופר מתחיל עושה מאמצים כבירים ליצור מצב מד"בי שמוכר כבר לעייפה לכל קורא מנוסה. המצאת הגלגל מחדש היתה נפוצה במיוחד בקרב סופרי מיינסטרים שניסו לחדור לתחום המדע הבדיוני. כיום, העניין נפוץ בעיקר אצל כותבים חסרי נסיון במוסכמות הז'אנר שנדחפו לכתיבת מדע בדיוני בעקבות צפיה בסרטי מדע בדיוני, סדרות מדע בדיוני, משחקי תפקידים, קומיקס ומשחקי מחשב מד"ביים.

  • סיפור אדם וחווה

תת זן נפוץ עד כדי גועל של "סיפור האל סתור השיער" (ע"ע) שבו שואה מחרידה, התרסקות של חללית וכדומה, משאירה שני ניצולים, גבר ואשה, שמתגלים באורח פלא כאדם וחווה, הורי כל המין האנושי!!

  • סיפור האל סתור השיער

קטע שמאמץ באופן מכני סיפור תנ"כי או מיתולוגי אחר וכופה "הסבר" מד"בי מאולץ לארועים התיאולוגיים המופיעים בו (במקור, מייקל מורקוק).

  • סיפור הדירה המבולגנת

בדומה לסיפור "חיי הדפוקים" (ע"ע), יומרנות אוטוביוגרפית זו מציגה מחבר אומלל ובוהמי למחצה, שחי לו בחרדה אורבנית בדירה מבולגנת. פעמים רבות מככבים בסיפור חבריו של המחבר תחת מסווה דק – הם עשויים להיות לפעמים, לצערם הרב, שותפיו של המחבר לסדנת הכתיבה.

  • סיפור הכֹּלבּוֹ

סיפור שכורע תחת משקל עצמו עקב הכללת כל רעיון חדש שעלה במוחו הקודח של הכותב במהלך הכתיבה (במקור, דיימון נייט).

  • סיפור "חיי הדפוקים"

קטע אוטוביוגרפי שבו המספר מתלונן שהוא מכוער ולא מסוגל לתפוס זיון (במקור, קייט וילהלם).

  • סיפור "צמרמורת"

סיפור המכיל טוויסט או פאנץ' בודד ובנוי כך שפעולת השעית אי האמון שהוא דורש מהקוראים אינה אפשרית למי שעברו את גיל הגן.

  • ספר הקומיקס של רמברנדט

סיפור שבו הושקעה עבודה עצומה ברעיון או בתימה טריוויאליים ובסיסיים מדי, אשר פשוט אינם מסוגלים לשאת על עצמם את משקל האמצעים האמנותיים הרציניים כל כך בהם בחר המחבר.

  • עלים צפים בזרם (סליפסטרים)

סיפור לא מד"בי שהמופרעות שבו כל כך בסיסית, או שנכתב בצורה בלתי-מציאותית ותמוהה, עד כי הוא אינו יכול להתקבל כחלק מספרות המיינסטרים המסחרית המקובלת ותופס מחסה תחת כנפי המדע הבדיוני או הפנטסיה. ביקורות וטכניקות פוסטמודרניות הן מקורות פוריים במיוחד לעלים צפים בזרם.

  • צ'ארלי ומפעל השוקולדה

סיפור מד"ב דידקטי שבנוי כל-כולו כסיור מודרך בהמצאה ענקית ומסובכת. טכניקה נפוצה באוטופיות ובדיסטופיות (במקור, גרדנר דוזואה).

  • צנצנת הסחוג

"אתה מבין, כולנו חיים בצנצנת של סחוג!" או "אתם מבינים, אני בעצם כלב!" סיפור הבנוי כך שהמחבר יוכל לשלוף בסופו הפתעה מטופשת לגבי נסיבות התרחשותו. תוצר לוואי של "אזור הדמדומים" הטלוויזיוני הותיק. סיפור שלם חסר זכות קיום שנוצר אך ורק כדי שהמחבר יוכל לצעוק "עבדתי עליכם!" דוגמה לכך היא סיפור שמתרחש בבִיצה של חומר ירוק, צורב ושמנוני שמוקף במחסום גבוה ובלתי עביר, הפתעה! גיבורינו הם חידקים החיים בצנצנת סחוג.
זהו מקרה קלאסי של ההבדל בין שטות לבין רעיון אמיתי. "מה היה אם כולנו היינו חיים בצנצנת סחוג?" הוא דוגמה לראשון; "מה היה אם מהפכני שנות הששים היו זוכים ליישם את החברה שלהם הלכה למעשה?" הוא דוגמה לשני. מדע בדיוני טוב דורש רעיונות, לא הבלים. (במקור, סטיבן ב. בראון).
כשהדבר נעשה ברצינות הראויה במקום כשטות חולפת, סוג זה של סיפור יכול להיות מתואר בשם "סביבה מוסתרת מעין" (במקור, כריסטופר פריסט).

  • קצר ולא לעניין

סיפור שנכתב מתוך אמונתו העמוקה של הכותב שאסור לסיפורו לעבור אורך מסוים, ולשם כך הוא חותך, מקצר ומרטש את הסיפור. בסופו של דבר, למי איכפת אם אפיון הדמויות או העלילה הולכים לעזאזל? העיקר – הסיפור קצר!
במקרים חמורים יותר, הכותב יגבב מלים עד שיגיע ליעד הנכסף, ואז יכרוך בבהילות את סוף הסיפור, בדרך כלל תוך שימוש ב"דאוס אקס מכינה" (ע"ע), בלי שום קשר לקצב התפתחותו הקודם או למשהו בכלל.

  • תסמונת דניס הופר

סיפור המבוסס על פיסות מסתוריות של מדע ופולקלור, שמרחפות סביב סביב ויוצרות תחושה של מוזרות חסרת כיוון. בשלב זה נכנסת לתמונה דמות המשוחקת על-ידי שחקן אופי מטורלל (מהסוג שבו מתמחה דניס הופר), ומגלה לגיבור מה באמת קרה, בנאום ארוך ומטורף. (במקור, הווארד וולדרופ).


חלק רביעי: העלילה

  • אלטרנטיבות מזויפות

רשימה של פעולות שבהן הדמות היתה יכולה לנקוט, אבל לא עשתה כן. תכופות היא מכילה את כל הסיבות לכך. בסגנון העצבני הזה, המחבר עוצר את כל ההתרחשויות בסיפור בכדי לסיים קו עלילה מורכב על חשבונו של הקורא המסכן. "אילו הייתי מתלווה לשוטרים, הם היו מוצאים את האקדח שהיה מונח בתיקי. ובכל מקרה, לא רציתי להעביר לילה בבית המעצר. אני מניחה שיכולתי פשוט לברוח במקום לגנוב להם את המכונית, אבל הרי…" וכך הלאה. מוטב לוותר על כך לחלוטין.

  • אם המנזר, התקשרי הביתה.

קיבל את שמו מסיפור המיינסטרים על קתדרלה מימי הביניים שנמכר לציבור כמדע בדיוני בעקבות הופעה מקרית של צלחת מעופפת בסופו. ובהרחבה, כל סיפור מיינסטרים שמודבק לו רכיב מד"בי או פנטסטי מיותר על מנת שיוכל להימכר ככזה.

  • זרקור באפלה / בריאה ספונטנית

מצב בו הכותב לא טרח לפתח את העולם לפני שהחל לכתוב, וכתוצאה מכך אלמנטים חיוניים בעלילה אינם מקבלים אקספוזיציה עד הרגע בו הם נחוצים לכותב. כך אנו מתוודעים לחברו הטוב של הגיבור, שהוא כאח לו והיה שותף לכל האירועים החשובים בחייו, רק כשמגיע זמנם לצאת למסע נועז יחדיו; וכך אנו גם מתוודעים לחליפת החלל חסינת הלייזרים רק לאחר שגיבורנו ניצל מאש לייזרים צולבת. לעתים קרובות, כתיבה זו מתאפיינת בריבוי סוגריים וכן בפסוקיות לוואי ארוכות כאורך הגלות, שנועדו להשלים את המידע החיוני שלא הוצג קודם לכן. השם נובע מכך שבכל רגע נתון, רק חלק העולם שמואר בזרקור תשומת לבו של הכותב זוכה לקיום, וכל שאר העולם מוסתר בצללים.

  • סיפורו של דביל מושלם

עלילה שיכולה לפעול רק אם כל הדמויות הן אנשים חסרי בינה. הם מתנהגים בדרך הנוחה ביותר למחבר, במקום לפעול על פי מניעים רציונליים משל עצמם. (במקור, ג'יימס בליש).

  • סיפורו של דביל מדרגה שניה

קו עלילה שמערב חברה בדיונית שלמה שהיתה יכולה להתקיים רק אם כל יצור ויצור שחי בה היה בהכרח אידיוט. (במקור, דיימון נייט).

  • עלילת ואז

עלילה שבה קורה דבר אחד, ואז דבר אחר, ואז עוד משהו, והכל פחות או יותר מסתכם בשום דבר.

  • עלילת עשבים שוטים

עלילה שנארגת ומתפתלת ומסתבכת בסבך חי ועבות, בעודה חונקת כל דבר העומד בדרכה.

  • פלישאה

נסיון ליצור עלילה חדשנית על בסיס רעיון שחוק, שסופו להיכשל עקב סיום נדוש. כך, צי החלל האימתני דובר האנגלית העומד בפני תקיפת כוכב מתגלה כצי חייזרי מיקרובי חובב מדע בדיוני העומד לפלוש לכדור הארץ.

  • תלושי קניה עלילתיים

אבני הבניין הבסיסיות של עלילות פנטסיה מבוססת "קווסט". "הגיבור" אוסף מספר מספיק של תלושי קניה עלילתיים (חרב קסומה, ספר כישוף, חתול קסמים) כדי שיוכל לשלוח את המחבר אל סוף הסיפור. שימו לב ש"המחבר" מקביל בסוג כזה של יצירה ל"אלים": "האלים פסקו שהוא יצא למשימה". קדימה, חבוב! המחבר פסק שהוא ימשיך במשימה עד שכמות מספקת של דפים יתמלאו בשביל להצדיק מקדמה (במקור, דיוויד לנגפורד).

  • תעלולי קלפים באפילה

עלילה בנויה בתחכום המסתיימת ב: (א) שורת מחץ המבוססת על בדיחה פרטית שאף קורא לא יפענח, או (ב) הצגה של פרט טריוויה זניח שמעניין רק את המחבר. פעלול זה עשוי להיראות מחוכם להפליא, ולטפוח היטב על שכם הדימוי העצמי של המחבר, אך אין לו שום תכלית ברורה לעין. (במקור, טים פאוורס).


חלק חמישי: רקע

  • "אתה הבנת את זה, ברוך?"

צורה ממארת של מסלקת מידע (ע"ע) שמועברת תוך כדי דיאלוג, שבו הדמויות מספרות זו לזו דברים אותם הן כבר יודעות, על מנת לעדכן את הקורא מהר ככל הניתן. טכניקה נפוצה זו ידועה גם בשמות "דיאלוג רון ודון" (במקור, דיימון נייט), או "דיאלוג המשרתת וראש המשרתים". (אלגיס בודריס).

  • הארות קיומיות

קטע בסיפור מד"ב שמראה שהאמונות הבסיסיות והעמוקות ביותר שלנו על המציאות, החלל-והזמן, או המודעות, התערערו, השתנו טכנולוגית, או לפחות הפכו מפוקפקות לחלוטין. סיפוריהם של ה. פ. לאבקראפט, ברינגטון ביילי ופיליפ ק. דיק משופעים ב"הארות קיומיות".

  • מסלקות מידע

מקטעים של מידע סביבתי בלתי ניתן לעיכול שמיועד להסביר את סיטואציית הרקע. מסלקות מידע יכולות להיות מוסוות, כמו עיתון דמיוני שמוכנס לעלילה או מאמרים של "אנציקלופדיה גלקטיקה", או גלויות לכל, כאשר ההתרחשויות קופאות במקום והמחבר תופס את הבמה ומתחיל להרצות. מסלקות המידע ידועות גם כ"גיבובי הבהרות". השימוש במסלקות מידע מהירות, בנויות היטב ונוחות לקריאה ידוע גם כ"קיטנור" או Kuttnering, על שמו של הנרי קאטנר. כשהמידע מוכנס ללא כל הפרעה לזרימתו הטבעית של הסיפור, הדבר מכונה Heinleining, או בתרגום קלוקל – "היינלון".

  • מערבוני חלל

השימוש המזיק ביותר ב"רהיטים משומשים" (ע"ע). קברניט ספינת החלל כסוף השיער צועד ביהירות לבר חללאים, מתמוטט לתוך קנקן ברנדי ג'וביאני וזורק כמה אשראיונים לזונת חלל שתענג לו את השוליים הגלקטיים.

  • מפתח בחור המנעול

נסיון לשמור על הילה של מסתורין, מתוך אמונה שהדבר מרתק את הקורא, על ידי חשיפת טפח והסתרת טפחיים מעולמו של הסיפור. דבר זה גורם לקורא להרגיש כאילו הוא מציץ לתוך העולם מבעד לחור מנעול בו נעוץ מפתח, וכל מה שהוא רואה הוא בעיקר ריצודים של אור בשוליים. סופרים מקצוענים יודעים להשתמש בטכניקה זו על מנת ליצור מתח ועניין אצל הקורא, אך אצל כותבים מתחילים התוצאה היא בדרך כלל בלבול, שעמום ועגמת נפש.

  • ניקורי עיניים

פריטי מידע חיים ועשירים שיוצרים תחושה קליידוסקופית של דמיון ויזואלי הזורם אל מול רקע מד"בי בארוקי במורכבותו. אחד האידיאלים של הסייברפאנק היה ליצור "פרוזה עמוסה", שמלאה ב"ניקורי עיניים". (במקור, רודי ראקר).

  • "סבלתי למען האמנות שלי" (עכשיו תורכם)

צורה של מסלקת מידע (ע"ע) בה המחבר מעמיס על הקוראים מידע בלתי רלוונטי שנרכש במאמץ רב במהלך המחקר המכין לסיפור. כפי שציין פעם אלגיס בודריס, שיעורי הבית קיימים בשביל לגרום למסובך להיראות פשוט.

  • סטייפלדון

השם שניתן לדמות הנעמדת במרכז הבמה ומתחילה להרצות. לרוב מובא כשם עצם פשוט, כמו ב"הבאת סטייפלדון לפתור את הבעיה במקום לתת לדמויות להתמודד איתה".

  • סיפור איפה-מתי

הכנסת מידע רקע מועט מדי בתחילת הסיפור, כך שהסיפור, אף על שטכנית הוא קריא, נראה כתלוי בחלל ריק ואינו מצליח לתפוס את תשומת לבו של הקורא. (במקור, ל. ספראג דה קאמפ).

  • עומס חזיתי

הערמת כמות גדולה מדי של אמצעי אקספוזיציה בתחילת הסיפור, עד שהוא הופך דחוס מדי ויבשושי עד כדי אי קריאות. (במקור, קוני ויליס).

  • רהיטים משומשים

שימוש ברקע מחוץ להקשר הטבעי שלו. במקום לבנות רקע הדורש הסבר או להסתכן בהמצאה מחדש של הגלגל (ע"ע), למה שלא ניקח מאחרים? נציב את הסיפור שלנו ביקום של מסע בין כוכבים, ורק נחליף את השם 'פדרציה' ב'אימפריה'.
(הדבר נכון ונפוץ לא פחות בפנטסיה: למה לא ניקח מאחרים? נציב את הסיפור שלנו ביקום של טולקין, ורק נחליף את השם 'ארדה' ב'הדרא', מי ישים לב? כך נוצר לו ז'אנר הפנטסיה הנוסחתית).

  • שביבי רעיונות

פתרון לבעיית מסלקת המידע (ע"ע): איך למלא את הרקע. לדוגמה, המכניזם של ההינע הבין כוכבי (הרעיון המרכזי) אינו חשוב, אלא השפעתו על הדמויות. הם יכולים להגיע מכוכב לכוכב במספר חודשים, אה, וזה גם גורם להם להזיות על גלגוליהם הקודמים. או באופן קיצוני יותר – העקרונות הפיסיקליים של שידורי הטלוויזיה נמצא במרכז הרעיון; בשוליים נמצא אנשים שהופכים לבטטות כורסה מכיוון שאינם צריכים לצאת יותר מהבית לצורך בידור. או, באופן בוטה יותר: אין צורך במסלקות מידע כלל, אלא רק בתיאור ברור של הדרך בה הושפעו חייהם של בני האדם מהרקע שלהם. ידוע גם כ"הכנסת נבואות והשערות למרקם חיי היומיום".


חלק שישי: דמויות ונקודת מבט

  • איפיוני כובע עם נוצה

דמות המוגדרת על-ידי מאפיין חיצוני בודד, כמו כיסוי ראש יוצא דופן, צליעה, דיבור שרקני, תוכי על הכתף וכן הלאה.

  • גברת כהן (או בראון)

האיש הקטן, הפשוט והיומיומי, שבדרך כלשהי מצליח ללכוד נקודה מהותית וחשובה על הקיום האנושי. "גברת כהן" היא דמות נדירה במדע הבדיוני, עקב היותה חוסה בצלם של תת מיתוסים (ע"ע) בולטים העשויים מהקרטון מצופה הזהב המשובח ביותר. במאמר מפורסם שלה, "מדע בדיוני וגברת בראון", גינתה אורסולה לה גווין את היעדרותה של גברת בראון משדה המדע הבדיוני (במקור, וירג'יניה וולף).

  • ג'ון אפללו משכונת התקווה

דמויות שאינן מתאימות לסביבת החיים שלהן. גיבורי סיפור שמתרחש בישראל אמורים להיות ישראלים בשמם ובהתנהגותם, בדיוק כמו אמריקנים בארה"ב, סינים בסין, וקלינגונים בקלינגוניה עילית. אופייני, באופן מטריד, לאחוז גדול מסיפורי המדע הבדיוני המקוריים בעברית. חופף, חלקית, לבעיית האנגרית (ע"ע).

  • נקודת מבט מתגלצ'ת

המחבר מאבד שליטה על נקודת המבט הסיפורית ומשנה את מקורה ללא כל סיבה נראית לעין, או מגלה דבר אותו הדמות המספרת לא היתה מסוגלת לדעת בשום פנים ואופן.

  • צלמי קרטון

דמויות – החל באדם בודד וכלה בצבאות שלמים – שתפקידן מתמצה בהיותן תפאורה. הן מושלכות לתוך הסיפור כמו היה קדרה מהבילה, במטרה להגיד לגיבור שהוא צריך לפנות ימינה בפניה השלישית, או פשוט לאפשר לו להפגין את גבורתו בקרבות אדירים אליהם הן מסתערות ללא מחשבה או סיבה נראית לעין. אופייני במיוחד (אך לא רק) לפנטסיה הנוסחתית.

  • תת מיתוסים

סוג קלאסי של דמות במדע הבדיוני, השואפת להפוך לאבטיפוס של דמות אבל לא ממש מצליחה, כמו המדען המטורף, מחשב העל המשוגע, החייזר הסופר-רציונלי חסר הרגשות, הילד המוטנטי הנקמני, וכן הלאה. (במקור, אורסולה לה-גווין).


חלק שביעי: שונות

  • אינטלקטואליות סקסית

ההילה המשכרת של רעיון מדעי חדשני, להבדיל מהתרומה ההגותית האמיתית שאי פעם תצמח ממנו.

  • א"מ/פ"מ

במקור, AM/FM. מונחים הנדסיים שמיועדים להסוות את הסרבול ואת הליקויים הבלתי נמנעים של "אוטומטים מוכרים", לעומת החלום הטכנולוגי הפשטני והפנטסטי של "פלא מזויין".

  • זיבולי שכל בע"מ

"מדע בדיוני" כישות מפרסמת ומקדמת מכירות בעולם המסחר.

  • כולה עז

גורם בסיפור שנראה לכותב מזעזע, מחריד או דרמטי להדהים – ומתקבל על ידי הקורא באדישות או בשוויון נפש מוחלט.

  • מציאות הקונצנזוס

מונח שימושי לעולם שבו רוב האנשים המודרניים השפויים מאמינים בדרך כלל שהם חיים – בניגוד, למשל, לעולמות שבהם חיים נערים מתבגרים, בלשנים ופיסיקאים קוונטיים.


מאמר זה אינו מוגן על-ידי זכויות יוצרים.



תגובות

  1. מאת ד ב:

    שתהיה לי רק בריאת אוקיי? אל תשכח! סימן קריאה. נקודה. אופס, לא במקום.
    ועתה -אבן-שושן רם מאד – אומר את דבריי:
    תגיד, אתה מדבר עם עצמך? או עם עורך אחר? כי אחיר קריאה קפדנית בחומר המאלף ברובו, אני מתחיל לפקפק באיי-קיו שלי (איך אני אועב עברית, איך! או ?).
    היה קורא משהו אם היית מדבר ברור ולא נפתל להחריד רק כדי לעשות רושם של מומחה, שכנראה הנך באמת?
    דבר לעניין ותסביר לעומק, ואל תשתמש בבדיחות דעת עמוקה ורצינית עד … אההה… להחריד (חזרה על מילה בצמידות לזו ששימשה אותי בראשונה).

    ועכשיו באמת ברצינות: שכתב וערוך את החומר כך שיבינו מה אתה בדיוק רוצה. כי דוקא חשבתי לי שהנה, יש מה ללמוד פה.

    אני.
    הקטון.
    ד ב

  2. מאת ד ב:

    מביע התנצלות מה זה עמוקה על הטיפס בתגובתי.
    קבל.

  3. מאת ד ב:

    אני ממשיך לקרוא את הלקסי הזה, ואני לא מצליח להבין מה רצית להגיד בפתיח של רוב הפריטים, מה בסופם, ומה הקשר ביניהם.

    אז מה טוב ומה לא טוב בכל ה"זיבולי שכל בע"מ" שטרחת לגבב כאן?

    מה אני צריך להבין מכל האוסף המטורלל הזה של "שנינויות בכוח", בדיחויות דעת פסיאודו-אינטלקטואליות עטופות בשמאלץ ידעני, סמארט אלק, וביטויים שרק אתה ועוד שניים יודעים אותם, שבסופם מופיע שם ידוע, המדמות לחלוטין את כל ה"רע" שצריך להימנע ממנו בכתיבה אותו אתה תורח להביא? כל אלו, שים לב, פשעים שאתה ממליץ להימנע מהם.

    למה, בשם וישנו, למה שלא תגיד אוטוסטראדה "ככה כן, ככה לא"? למה אתה מתחכם בפעלולי לשון וביטויים ידעניים הנזרקים לפתחנו רק כדי לאמר, "אני כבר יודע איך לכתוב מד"ב (או כל ספרות אחרת), אתם עוד לא, אז הנה מתכונים להצלחה בתחום!!! (ויתרתי על סימן הקריאה הרביעי, מתוך רחמים)".

    בקיצור. דבר לעניין, בן אדם, לעניין! וכאן, סימן הקריאה הוא מה זה במקום.

  4. מאת ד ב:

    היי, עורך, לא נראה לך מן הנימוס להגיב על דבריי? על אחת כמה וכמה אם הם לא נעמו לעינך.
    אם הם כן נעמו, אמור תודה.
    אם צדקתי, ודאי שעליך להגיב, ובהמשך, לתקן.
    מה אתה אומר? אם אתה אומר, ז"א, כי נראה לי שאתה משאיר את העניין תלוי בריק הסייברספייס.

  5. מאת רמי שלהבת:

    דב היקר,

    תודה על הערותיך. הן היו מאירות עיניים.

    למרבה הצער, עורכי הלקסיקון לואיס שיינר וברוס סטרלינג אינם יודעים עברית ונבצר מהם לענות לך כאן, אבל אני בטוח שאילו היו יודעים על תלונותיך הם היו מתביישים מאוד. אני, לעומתם, מרוצה מאוד מהמהדורה העברית של הלקסיקון ולמרבה ההפתעה יש אפילו כותבים שידעו להתייחס אליה נכון ולהיעזר בלקסיקון לשיפור טכניקת הכתיבה שלהם.

  6. מאת לי:

    היי,
    אני אוהבת את המאמר הזה, הוא מצחיק וכיפי. עשיתי חלק מהטעויות האלה פעם, אבל למדתי מהמאמר.
    תודה.
    אשמח אם אוכל לקבל קישורים למאמרים דומים, בעיקר בתחום הפנטזיה.

    לי.

הוספת תגובה