סיפורי מקור

שיש בצהריים הוא הזמן הקבוע לבלות בנעימים עם חברות ותיקות על כוס תה צמחים מהבילה. אך הפעם אלה מביאה איתה בשורה מרה

הגבירה כבר מתה, בנהר אין מים, אך געגועים, זיכרונות וזוועה עלומה עדיין מושכים את סביון אל חורבת הטירה הקסומה שבה איבדה כל כך הרבה מעצמה

הגבירה השחורה נשענה על מעקה הספינה ערפל, שהתקרבה במהירות לעבר ספינת צי אינארית. הרוח, אומנם הייתה לטובתם, אבל הספינה האינארית לא נעה. וזה כבר היה משונה. סיפור בעולם הספר "גבירה וערפל"

האות הראשון לבואם היה הריח. צחנת המוות. הם הגיעו לפני הזריחה, והשמש החלה לטגן את שאריות בשרם הנרקב, שנתלה ברפיון על העצמות. הם הקיפו את חומת העיר. צבא הכרותים הגיע ליודפת

ליהודית יש הזדמנות אחת ויחידה לתקן טעות בת יותר ממאה שנה, שגבתה מחיר כבד מבנות משפחתה. האם תצליח?

אמא שלי הייתה ד"ר שושנה קלבין. כשאני אומר את זה, השומעים בדרך כלל נאלמים דום לרגע, במין חרדת קודש. כשבגרתי מספיק לזכור אותה, רוב גופה כבר הוחלף בחלקים קיברנטיים. היא לא נראתה שונה בהרבה משאר הרובוטים…

הרעד יגיע, יהפוך לפרכוס. אחר כך מתים. אולי בבאר שבע עוד מחכה לנו תקווה…

העברת מטענים בחלל-גבוה היא תהליך בודד וממושך, שמשאיר הרבה זמן לחשבון נפש – ואולי גם הזדמנות לתקן אהבה שאבדה

גלישה בין מציאויות בניסיון למנוע את האפוקליפסה היא חוויה מתסכלת גם בלי שעין ענקית רודפת אחרייך ושותפך הקרוב ביותר לא זוכר מי את