כשלומדים הסטוריה, אומרים לסטודנטים: שאלת ה"אילו" מאוד מעניינת, אך היא לא רלוונטית למחקר ההיסטורי, כי היסטוריונים קוראים את העבר, ומנסים לתת לו פרשנות על-סמך העובדות המגיעות אליהם. אבל, כל אחד שמתעניין בהיסטוריה באמת, אוהב את שאלת ה"אילו". שאלה זו יוצרת אשלייה של שחרור מעריצות הזמן, ומהתבנית הליניארית לה אנו מורגלים כל כך.

אורסון סקוט קארד כתב רומאן שלם סביב שאלת ה"אילו". אך כדי ש"אילו" זה יהיה בעל משמעות, הוא עושה רדוקציה אכזרית של ההיסטוריה, וממקד את השינויים בדמות אחת: כריסטופר קולומבוס. בכך, הוא נוקט עמדה חד משמעית בויכוח ההיסטוריוני על יכולתו של אדם אחד להשפיע על היסטוריה אל מול כוחות ההיסטוריה "העיוורים".

הסיפור "תצפית עבר" הוא מסע לאחור אל זמן גילויה של אמריקה ע"י כריסטופר קולומבוס, וחזרה אל המציאות ההיסטורית, או אל נקודת הזמן בה התחיל הסיפור. זהו סיפור המוגדר כ"היסטוריה חלופית", ובסוג כזה של רומאן, אין להיסטוריה "האובייקטיבית" מקום עקרוני בעלילה או בחומרי הרומאן האחרים, למעט שמות אישים או מקומות. ההיסטוריה הרשמית מן הצד השני חיונית להבנת הסיפור, שהרי בלעדיה אין כל משמעות ל"חלופיות" שבתיאור ההיסטורי המובא ברומאן.

עפ"י הפרשנות הנועזת של קארד, קולומבוס הוא אבי אבות הרס כדור הארץ; כך, ללא כחל ושרק.

ההיסטוריונים בספרו, החיים במציאות בה כדור הארץ נמצא לפני מותו, זכו באפשרות לצפות בעבר. לצורך זה מתקיים מחקר ענף של חיי קולומבוס, בו עולות שאלות מתודולוגיות רבות (פסיכולוגיה, טראומות, רקע סוציו-אקונומי, תנאים חברתיים-תרבותיים). כאן לדעתי נמצא עיקר כוחו של הספר.

שאלת "המסע בזמן" מעלה מיידית סוגיות כבדות משקל מתחום הפיזיקה הקשורות לפרדוקסים של הזמן. קארד אינו מתעניין בפיזיקה, ועל כן הוא פותר את הפרדוקסים האלה בקלילות רבה. כלומר, כלל לא מתייחס אליהם. קארד מתעניין הרבה יותר בשאלות תרבותיות ומוסריות, כמו: עבדות, זכות החיים בהווה לשנות את העבר, זיהום כדור הארץ, תחזית עגומה של רעב, מגיפות. הניתוח "ההיסטורי" של גיבורי הרומאן מוביל לדעה השנויה במחלוקת שלפיה ההיסטוריה היא התוצאה של פעולותיו של יחיד. (סוגיה היסטורית מתודולוגית ממדרגה ראשונה בחקר ההיסטוריה בימינו). מסקנה זו מחייבת כמה פעולות, אשר ימנעו את התפתחות ההיסטוריה הרשמית. לשם כך מורכבת תוכנית פעולה, אשר לו תתבצע כנדרש, אפשר יהיה לשנות את ההיסטוריה, ולהציל את כדור הארץ והאנושות מכליה.

אז מדוע התאכזבתי כל כך?

הניתוח ההיסטורי של קארד סובל מפשטנות יתר. מבלי שאנקוט בעמדה בויכוח ההיסטורי – מי משפיע יותר, המנהיג או הקבוצה הרחבה, יש בצמצום המשתנים ההיסטוריים לכלל דמות אחת, ותהא המרכזית ביותר בהיסטוריה, ויתור על משתנים אחרים. תפקידם של משתנים אלה בקביעת מסלול התפתחות היסטורי אינו יכול להיות בגדר "לא קיים", גם כאשר הכותב בוחר בפתרון האריסטוטלי, שהאומנות היא הדברים כפי שהם ראויים להיות.

כמו-כן, הפיכת קולומבוס למעין מושיע, בעקבות חינוכו ע"י דיקו, משתמש בפתרון האמריקאי הקלאסי, של הגיבור הטוב המגיע ומציל את העיירה מהפושע. מושיע-משיח. האלמנט הנוצרי של הישועה (אשר אינו מוסתר בטקסט) מורחב יתר על המידה ופשטנותו מתלבשת היטב על תפיסת הגיבור הטוב המציל את העולם מהשמדה מוחלטת. בעוד שבמערבונים מדובר בהצלה סימבולית, בטקסט הזה היא הופכת למוחשית לחלוטין. יתרה מכך, קארד שכח מקיומה של אוסטרליה לחלוטין. אסיה היא רק מעין זיכרון גנטי כמו אפריקה. ה"חלופה" הצנטרו-אירו-אמריקאית של ההיסטוריה בטקסט זה, מעוררת גיחוך באטימותה המוחלטת, ואולי אף בחוסר הבנתה, את מורכבותה של התרבות האנושית, שאיננה רק אמריקאית או אירופית.

לסיכום. "תצפית עבר" הוא ניסיון מעניין בכתיבת "היסטוריה חלופית", אלא שקארד, בבניית תמונת העולם החלופית שלו, הסתפק בפתרונות שגרתיים וצפויים ביותר. מבחינה עלילתית, הסיפור מעניין מאוד. עיצוב הדמויות אף הוא מוצלח ביותר. על אף ביקורתי אודות הרובד האידיאולוגי ברומאן, הוא בהחלט מומלץ לקריאה.