"לעולם לא-עולם" ו"אבק כוכבים" מספקים שתי נקודות מבט שונות אך קרובות לבחינת יצירתו של ניל גיימן.

חרף הפופולריות הרבה שלו, "המשחק של אנדר" הוא בראש ובראשונה ספר דתי, ואמונתו המורמונית של הסופר צועקת מכל דפיו.

מבחינה עלילתית, "האיש במצודה הרמה" לא ראוי להערכה רבה. מבחינה רעיונית ותימטית, לעומת זאת, יש לספר זה רבות להציע, אבל לשם כך לא צריך לכתוב סיפור ארוך כל-כך.

כשלומדים הסטוריה, אומרים לסטודנטים: שאלת ה"אילו" מאוד מעניינת, אך היא לא רלוונטית למחקר ההיסטורי, כי היסטוריונים קוראים את העבר, ומנסים לתת לו פרשנות על-סמך העובדות המגיעות אליהם. אבל, כל אחד שמתעניין בהיסטוריה באמת, אוהב את שאלת ה"אילו".

אפשר לקרוא את "וורט" כעוד סיפור הרפתקאות, או כעוד סיפור בגוף ראשון שעיקרו הדרך בה הגיע המספר אל השלווה והנחלה של מודעות עצמית וקבלת עצמו. ויש עוד דרכים.

שאלת האומנות נידונה ב"מלאך של פסקואלה" מההיבט של מאבק האומנים בינם לבין עצמם – רפאל ומיכאלאנג`לו (מי השפיע על מי? מי גנב ממי מה?) כלומר, שאלת המקוריות והאותנטיות של יצירת האומן.