מרגש לקרוא ספר שהוצא לאור אחרי מות המחברת בפיגוע. נועה רייכמן חושבת שיותר עריכה הייתה רק תורמת לו.

"הדרך לעין חרוד" נחשב ל"1984" הישראלי – הספר המכונן של ז'אנר הדיסטופיה הפוליטית בארץ. אבל האם הוא גם ספר טוב?

לרעואלה יש בעיה – אם היא לא תסדר לעצמה טלפתיה במהירות היא תסתבך עם המשפחה – והדבר האחרון שאת רוצה זה צרות עם יצורי כשפים מרושעים ממישור האסטר! עליה לפעול, וכמה שיותר מהר.

יהונתן גפן ניסה לכתוב דיסטופיה פוליטית בועטת על החברה הישראלית. חננאל לבנה מנסה להבין למה התוצאה היא רומן סתמי.

מגע ראשון בין איש חלל אנושי לחייזרית מציביליזציה מתפוררת מעורר דילמה מוסרית… וגעגועים למוזיקאי דגול.

אסור! אסור לשחק בכדור ליד הבאר, אסור להתערב עם חיות וגמדים, אסור להבטיח הבטחות, אסור לעמוד בחלון ולשיר, אסור לדבר עם זרים – ואסור בתכלית האיסור להתקרב לסיכות, למחטים, לכישורים, למסרגות או לכל ציוד סדקית אחר שממנו ניתן להידקר. אם הנסיכה טליה ידעה משהו על החיים עד ליום הולדתה החמישה־עשר, הרי זה שאסור…

מקובל לומר שסופר מדע בדיוני טוב לא היה חוזה את המכונית אלא את פקק התנועה. ספרו החדש של יואב בלום לוקח את האמירה הזאת ברצינות.

"7 דקות אחרי חצות" הוא ספר נפלא ונורא בעת ובעונה אחת, מציאותי וקסום גם יחד, שלא מנסה להקל על קוראיו. פתיחה נהדרת לשנת 2017.

מעשייה מזרח אירופית בלבוש מודרני, עם נשים צעירות שמחפשות את דרכן בעולם. מה עוד אפשר לבקש?

ילדה ואמא הולכות יחד לבית הספר. מה יכול להיות יותר טבעי מזה?