סימני חיים
מגע ראשון בין איש חלל אנושי לחייזרית מציביליזציה מתפוררת מעורר דילמה מוסרית… וגעגועים למוזיקאי דגול.
באיולי טפח על דופן הפחית שלו לפי הקצב. לא הייתה זו פחית אמיתית אלא רק כינוי החיבה שניתן לכל אותן חלליות קטנות שהכילו מספיק מקום לאדם אחד בלבד ולצרכיו למשך חודש הרחק מספינת האם.
"תנו לילדים בוגייי…" הוא שר עם המוזיקה. באוויר מולו נוצר גרף המוזיקה, שהראה את המוזיקה המקורית ואת כל המקומות שבהם קולו סטה מהגרף. לא היה מקום אחד שבו הקווים נשקו. למרות זאת הוא המשיך לשיר. בחלל העמוק איש לא יכול לשמוע אותך מזייף. המוזיקה התעבתה בחלל הקטן, מהדהדת מהקירות בדרכה חזרה אליו.
צפצוף קטע את השירה שלו.
"ארבעים, שלושים ושבע", אמר לחלל הריק. "מיקום עשרים ושתיים".
"שלושים ושבע, מאשר", ענה לו קול מכני. נשמעו תקתוקי יצירת הקשר ולאחר מכן קולה של אנהירו, מפקדת הספינה שלו.
"אתה במקום, באיולי, או שאתה רק מדווח שאתה במקום?"
באיולי חייך ללוח המחוונים. "יש חמישה כוכבי לכת במערכת הזו. ענק גז אחד, שתי חגורות אסטרואידים. סקר גיאולוגי מתחיל עכשיו". הוא לחץ על הכפתורים ששחררו את נחיל הננובוטים שלו. הוא דמיין אותם כזבובונים שמציפים את האטמוספרה של כוכב הלכת שסביבו הוא חג.
"באיזה שיר אתה?" קולה של המפקדת נשמע שוב.
במקום לענות באיולי הגביר את המוזיקה עד שלא הצליח לשמוע את עצמו. הוא ספר עד חמש והנמיך אותה מחדש, בדיוק בזמן הנכון לשמוע את סגן זואי מקלייר אומרת, "איך לא נמאס לו מהקשקוש הזה?"
"זאת קלאסיקה!" ענה באיולי ללוח המחוונים.
"זה קשקוש שהיה מיושן כבר לפני מילניום", ענתה אשתו מהצד השני של הקו.
"בדיוק כמוני", השלים את הבדיחה הרגילה, וידע שהיא מסתירה ברגע זה את חיוכה מאחורי כף ידה. היא לא אהבה לחשוף את רגשותיה בפני הכפופים לה.
הקשר עם הגשר כבה. רגע לאחר מכן נדלקה הודעת קו פרטי בחלק העליון של המסך שלו. באיולי פתח את הקו ושאר המסך התעמעם כשפניה של זואי מילאו את שדה הראייה שלו.
"אתם לא קופצים?" הוא שמר על טון מקצועי, אבל הרגיש את החיוך שהציף את פניו.
"עוד כמה דקות", זואי חייכה בחזרה. מאחוריה היה קיר אפור ועליו חצים בגוונים שונים. היא דיברה איתו ממסדרון השירות שמאחורי הגשר, המקום הפרטי שלהם. "רציתי רק להגיד לך…" היא עצרה. בטח התכוונה להתנצל על המריבה אתמול, כשהיא צעקה שנמאס לה לחכות לו כשהוא יוצא לסיבוב פחיות, וששיעורי התמותה של הפחיות עולים כל הזמן, וכעסה גבר ככל שהשתדל להישאר רגוע מולה.
"זה בסדר". באיולי הרים יד וליטף את ההקרנה מולו, בדיוק במקום שבו נמצאה לחיה. "אני יודע".
זואי נאנחה. "אני מצטערת".
"זה בסדר".
"אני לא רוצה שתסכן את עצמך. יש לנו עוד דרכים להשיג… כלומר…" היא שוב השתתקה.
"אני יודע", חזר באיולי. "יש לנו דרכים אחרות להשיג נקודות זיכוי. זה בסדר. אני לא אסתכן". המילים שהוא אמר תמיד ואף אחד משניהם לא האמין בהן יותר. הוא זיהה פחות תרבויות מהמקובל אצל אנשי הפחיות. שילוב של חוסר מזל והמשימה הגדולה של הספינה שבה הוצב.
"זה מה שחשוב", הנהנה זואי. "יותר מהכל. אני לא רוצה ש…" המשפט נקטע בעקבות הודעה מהגשר. באיולי ראה רק את ההשתקפות האדומה על פניה כששדר קטע את שיחתם.
זואי לחצה על המסך. ידה ריחפה באוויר מול באיולי על מקשים בלתי נראים.
"אני צריכה לזוז". היא פרשה מולו את כף ידה. הוא התאים את כף ידו לשלה, ברכת הפרידה הרגילה שלהם.
פניה נעלמו. באיולי התרווח לאחור במושבו. בניגוד לזואי הוא לא היה קצין. אם הוא יישאר על הספינה יעברו עשר שנים לפחות בזמן כרונולוגי לפני שיצבור מספיק נקודות, והם רצו ילדה. הם עשו כבר את ההדמיה הגנטית ובחרו לה עיניים צהובות ושיער ירוק, סקרנות ויצירתיות ורף מוסר גבוה. באיולי רצה שתהיה קצינה כמו אמא שלה. הוא כבר סגר פינות ביומן הכוננויות שלו לצורך "לימוד והתפתחות", שהוא קיווה שיוכל להקדיש כדי ללמד את בתם לאהוב את הקלאסיקות כמוהו. רק נקודות הזיכוי שלו חסרו.
הוא בחר את המסלול ושלח את המסר האחרון, שכלל את מקומו המדויק, המספרים הסידוריים של נחיל הננובוטים שנשלח לצרכי מעקב לוגיסטי והחתימה הרגילה שלו: "יוצא החוצה מהדלת, הכוכבים נראים אחרת היום".
כוכב הלכת הראשון היה פחוס, סובב באטיות סביב ציר נטוי בצורה קיצונית יחסית לשמש. הננובוטים רשמו תרכובות ציאנואידיות באטמוספרה. הוא היה חם מדי ודחוס מכדי לאפשר חיים עליו. ובכן, האימפריה האנושית לא צריכה כרגע עוד כוכב לכת להתיישב בו – היא צריכה תבונה שונה ודרכים חדשות לגשת לבעיות שטרם נפתרו.
הננובוטים מחגורות האסטרואידים רשמו את המחצבים הרגילים, קרח, תרכובות אורגניות, מתכות. באיולי זכר היטב את הפעם הראשונה שנחיל שלו מצא תרכובות אורגניות על שביט. הוא דיווח מיד על הממצא ישירות למפקד הספינה שלו אז, גריינר. איש קירח, נטול הומור ועב כרס, שהעביר בו ברגע את באיולי לתורנות ניקוי מסנני ביוב על "הפרעה לנהלי התקשורת שלא לצורך". באיולי היה תמים מספיק לנסות לטעון שהוא פעל בדיוק בהתאם לנהלים לגילוי תרכובות אורגניות, וחכם מספיק כדי לבקש העברה ברגע שיצא מהתורנות ההיא.
באיולי כיווץ את גבותיו לעבר בבואתו שהשתקפה אליו מהמסך המוחשך. הוא כבר הפסיק להתלהב מתרכובות אורגניות. הן היו נפוצות הרבה יותר ממה שהאמינו בעבר, ומינים בעלי תבונה יצרו קשר עם האימפריה האנושית בדרך זו או אחרת. רק מעטים מהם הצליחו להתקדם מעבר לכוח אטומי בסיסי – השלב שבו האנושות נכנסה לתמונה.
האלבום הסתיים. באיולי המתין לראות אם המחשב יבחר עבורו אלבום חדש או יחזור לנגן את אותו אלבום. מערכת השמע בפחית שלו הייתה מיושנת ואי אפשר היה לדעת מה יעשה המחשב. פעם אחת הוא ניגן את כל השירים אחורה, מהסוף להתחלה, בלי אפשרות לעצור את המוזיקה או להחליש אותה.
מסר קצר התקבל מהחלק בנחיל שבכוכב הלכת החמישי, המרוחק ביותר מהשמש. באיולי כיבה את המוזיקה והתמקד. הנחיל דיווח על אותות רדיו מהירח שמקיף את הענק הגזי. באיולי נשך את שפתו. הוא בחן את המידע שהגיע מהנחילים האחרים. באף כוכב לכת אחר במערכת לא דווחו סימני חיים, וענק הגז לא הכיל סימני תבונה, בניגוד למערכת 6893 הזכורה לשמצה. זה לא אומר כלום, שינן לעצמו. זה לא אומר כלום. הוא לא הרשה לעצמו להתלהב מהאפשרות שמציאת גזע תבוני חדש תקפיץ את נקודות הזכות שלו. הוא היה צריך להתרכז בנהלים המקובלים ולפעול בצורה מדויקת, בלי לסטות מהפרוטוקול ששוכלל במשך אלפי שנות האימפריה. הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זו טעות שתוריד את נקודות הזכות שלו.
באיולי הדליק את הקשר לספינה. "שלושים ושבע, כאן ארבעים בנקודה עשרים ושתיים".
"שלושים ושבע, קיבלתי". המענה הגיע מקצין הקשר, פדידה.
"קלטתי תדרי רדיו". באיולי הביט בבבואתו הכהה, שהשתקפה הפעם מהדמיית החלון הקדמי. "כמו כן נמצאו תרכובות אורגניות בחגורות האסטרואידים".
תקתוקים בקשר, ולאחר מכן אמר קצין הקשר, "מחצבים?"
באיולי סרק במהירות את הרשימה שהנחיל מהירח של כוכב הלכת החמישי שלח לו, "קצת זהב. שום דבר שמצדיק את הייצוא מבאר הכבידה". הוא היסס לרגע והוסיף, "אין סימני חיים על כוכבי הלכת האחרים, וענק הגז לא מראה תבונה".
"בסדר. מעביר", אמר קצין הקשר. היו עוד כמה תקתוקים על הקו ולאחר מכן אמר הקשר, "בהיעדר מחצבים, נא לפעול על פי פרוטוקול מגע ראשון גימ"ל, קו נטוי שמונים ושתיים".
"קיבלתי. יוצא לסיבוב". באיולי סגר את הקשר. הוא הרים עט אור והחל לשרטט באוויר מולו הדמיה של מערכת השמש, מסלולי גישה אפשריים ופרוטוקולים של צי הסחר האנושי, שהמחצב היקר ביותר עבורו היה תבונה.
על פני הירח לא היו מים נוזליים, והאטמוספרה הייתה עשירה בגופרית דו־מימנית, פלואור ופחמן חד־חמצני. באיולי עיקם את אפו. הריח יהיה נוראי. גושי היבשה נעו במקומם, בתנועה שהננובוטים היו מסוגלים לרשום. נראה שהיו שם גאויות יבשתיות של ממש.
באיולי אכסן את המידע הגיאולוגי לשליחה מאוחר יותר, אחרי שיברור את הנתונים הרלוונטיים. אחרי דיווח מיקום וחשד למציאת תבונה היו אנשי הפחיות צריכים ליצור את הקשר הראשון בעצמם.
באיולי שרק מבין שיניו צלילים אקראיים כשניווט את הפחית שלו קרוב יותר לפני הירח. כבר היו מקרים של תרבויות נכחדות שכל שנותר מהן היו מתכות רדיואקטיביות שהתפרקו ושלחו את אותותיהן עמוק לחלל, כמלכודות חסרות תבונה לפחיות שהתקרבו יותר מדי לבאר הכבידה.
השלב הראשון בפרוטוקול גימ"ל היה שליחת ננובוטים לאיתור סימני תרבות. באיולי איכן את הנחיל שעל הענק הגזי ושלח אותו לקלוט את האותות של הירח. הוא העלה את הפקודה הרלוונטית במערכת, וידא שכל המידע מוזן ברצף, עמעם את האורות, נשען לאחור והפעיל את מעטה הקצף של הכיסא שלו. הוא עצם את עיניו – בקרוב תהיה לו עבודה. לפני כן הוא צריך להספיק לישון.
"ביפ. ביפ ביפ. ביפ ביפ ביפ. ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ. ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ". צפצוף שחוזר על עצמו ברצף ברור העיר את באיולי.
הוא הפנה שאלה לנחיל. כן, הצפצוף כוון אליו. כן, המקור אותר, והוא נמצא מתחת לפני הקרקע, אם כי האנטנה המשדרת נמצאה מעליה.
באיולי התמתח. הוא התעלם מההתרגשות המפעפעת בבטנו והתמקד בתרגולת המוכרת שלו – להעלות את רצף המספרים הראשוניים, לשדר, להמתין. אם לא מקבלים תשובה מנסים במקום אחר. אם מקבלים תשובה ממשיכים הלאה, עד שמבססים שפה משותפת. הננובוטים עשו את רוב העבודה ביצירת שפה משותפת, אבל באיולי היה זה שיצטרך לדבר באמת. עדיין לא מצאו דרך ללמד תבונה מלאכותית להתנהל עם קודים תרבותיים של עולם זר לחלוטין. גם בני האדם לא היו מוצלחים כל כך בזה, אבל הם היו הבחירה הפחות גרועה. "אינטואיציה", הגדיר את זה הפרוטוקול הרשמי. "ניסיון", הגדירה את זה מפקדת הספינה שלו. "בזבוז משאבים", הגדירה את זה זואי במריבה אתמול.
"אתה מהנדס בדרגה שלישית! בשביל מה אתה צריך להסתובב בפחיות במקום לעבוד כאן?" צעקה, כרגיל, ובאיולי היה צריך לנשום עמוק ולא להטיח בפניה שבניגוד אליה הוא לא יכול להרוויח נקודות זכות רק מלתכנן פרויקטים עתידיים על הגשר. הוא דחק את המחשבות האלה. זה לא הזמן להתרכז במריבות עם אשתו. הוא צריך להתרכז בהקמת קשר עם תרבות שמשדרת בגלי רדיו.
"שלום?" הגיע השידור הראשון.
"ברכות מפרוקיון איי", ענה באיולי.
רחש סטטי.
באיולי נע במושבו. הוא קיווה שזו לא עוד תשובה מתרבות שנכחדה והשאירה מאחוריה משדרי רדיו והקלטות.
"שלום?" אותו קול, רועד מעט בעקבות הסינון והתרגום האוטומטי של הננובוטים.
"שלום", ענה באיולי. הוא גירד את אפו.
"אתה מלארקה?" הקול נשמע מהוסס. "אשמח להכיר".
"אני לא מלארקה. אשמח להכיר". באיולי רכן לפנים מבלי משים. זהו. נציג ראשון למגע ראשון.
"גאיבון?" הקול נשמע קטוע. "שרדתם? כמה נפלא!"
"פרוקיון", השיב באיולי, ולפתע פתאום ההחלטה לבחור כוכב שנכחד לפני למעלה מעשרת אלפים שנה בגלל טעות ניווט נשמעה הרבה פחות מצחיקה. באיולי בחר תמיד להעמיד פנים שהוא מגיע מכוכב לכת שנכחד. לכל איש פחיות היו העדפות משלו. היה אחד שהשתמש רק בשמות של ערים מספרים ישנים.
"איני מכירה מקום זה".
תקתוקים נוספים נשמעו, ולאחר מכן דממה. באיולי בהה בלוח המחוונים. הוא קרא את המידע המעובד מהנחיל שלו. שיירים רדיואקטיביים באטמוספרה ורמות גבוהות של מה שנראה כמו יצורים חד־תאיים בחיות מושהית. תרבות שעומדת כנראה לפני הכחדה. באיולי טרם נתקל בכאלה.
הוא שלח פקודה לנחיל לאתר את היצור המשדר, גם אם יצטרך להתחפר מתחת לקרקע, ושלף את ספרי ההדרכה לטיפול בתרבויות גוועות. כמעט שהיה יכול לחוש את נקודות הזיכוי מצטברות בחשבונו.
הקשר חודש רק כעבור שלושה ימים. באיולי הספיק לסיים את כל כרכי "המדריך לאנשי החזית הטכנולוגית", את הערות השוליים של "תת־תרבויות והבניה סוציאלית של נכחדים", וכעת פילס את דרכו בפרקי "חסרי עתיד – חסרי מורשת", המדכא עד אימה.
"שלום!" הקול אמר, מהוסס פחות הפעם, "באמת, דאלי, המתיחה הזו לא מוצלחת. ידעתי שאתה צוחק, ואני לא צוחקת איתך".
"אני לא דאלי". באיולי השתדל להגות את השם כפי ששמע אותו. הבוטים יתאימו את ההגיה ללשון המקומית, אבל עבודתם תהיה קלה יותר אם לא יהיו להם עיוותים לתקן.
"ייראל?" הקול חזר להשמע מהוסס.
"שמי באיולי". השם הפרטי וההצבה לא היו סודיים. רק המקום של כדור הארץ, שממילא נמחק מזיכרונו טרם היציאה למשימה. "אני ממערכת פרוקיון, כוכב כפול". הוא תהה אם לציין את מרחקה של המערכת מהמערכת שבה הוא נמצא כעת.
"זה לא מצחיק", אמר הקול הערטילאי, מלווה ברחש סטטי.
"אני רציני". באיולי הניח את כפות ידיו פרושות על ברכיו. "אני מגיע ממערכת שמש מרוחקת. אני יצור תבוני. אשמח להמשיך…"
הרחש הסטטי התחזק ודממה עטפה את קו התקשורת. באיולי טפח על התצוגה שלו. לא הייתה סיבה להפסקת הקשר, ובכל זאת הוא התנתק. הבוטים טענו שהם מקבלים שדר ומחזירים אותו. שום קלט לא התקבל אצל באיולי. זו בטח תקלה טכנית. הוא נאנח ופתח את הוראות האתחול של הבוטים בנוכחות קרינה רדיואקטיבית גבוהה.
לפני שהספיק להתגבר על שני העמודים הראשונים הקשר התעורר מחדש לחיים.
"… שומע?. פרוקיון, האם שומע?"
"שומע!" באיולי נמתח. הקשר רחשש שוב.
" הפרעות הקליטה מקשות עלי לדבר עמך".
באיולי הביט בלוח המחוונים. הננובוטים שלו לא דיווחו על הפרעות שונות מהרגיל. "אני לא קולט הפרעות אטמוספריות", אמר.
הקול רחשש במקצב קבוע. "אתה מחוץ לכוורת?"
המילה האחרונה לא הייתה מוכרת לו. באיולי בדק במילונים הזמינים. היה זה מונח עתיק שתיאר מבנה מלאכותי המבוסס על הפרשות דביקות של חרקים. באיולי סגר את המילון והכניס "לעדכן תרגום" לרשימת התיקונים הדרושה כשיחזור לספינה.
"אני נמצא בגובה של כאלף קילומטרים מעל גובה פני הקרקע הממוצע".
היה שקט בצד השני של הקו, ולאחר מכן הקול רחשש, "אמרת מעל פני הקרקע?"
"כן", אמר.
"מעל", הקול חזר. "מעל פני הקרקע. שם אתה נמצא".
באיולי בדק את פרוטוקול התרגום. הננובוטים לא דיווחו על פגיעה. "כן", ענה שוב.
הקו רחשש בקול קצוב, כמו קודם. "זה לא מצחיק".
"אני לא מנסה להצחיק". באיולי הריץ מול עיניו את דיווחי הבוטים מפני הקרקע. שאריות מבנים שנהרסו מכובד השנים ונכתשו בשל גאויות הקרקע, קרינה גבוהה, נבגים. הוא יצטרך להיות יצירתי. "אין דבר חי על פני הקרקע", אמר. "אני לא על הקרקע. אני באוויר. אלף קילומטרים מעל…" הוא עצר. הבוטים בוודאי לא יתרגמו את המרחק כראוי. "בערך עשירית מקוטר כוכב הלכת שלכם מעל פני הקרקע". נכון שזה לא היה כוכב לכת, אלא ירח, אבל אף יצור תבוני לא אהב לזכור שהוא חי על סלע שנלווה לסלע אחר בחלל. כולם אהבו להרגיש שהם במרכז.
"זה בחלל", ענה הקול מהעבר השני של הקשר.
"נכון". באיולי לא היה יכול שלא לחייך.
"אתה בחלל", חזר הקול ואמר.
"נכון", חיוכו של באיולי התרחב. זה היה החלק שהוא אהב במיוחד ביצירת קשר עם תרבות חדשה.
הקול הקצוב חזר, ואיתו הרחשים בקשר. באיולי החל לחשוד שמדובר בצחוק. "אני מטורפת".
אז היצור היה ממין נקבה, או שכך לפחות תרגמו הננואים את דיבורו. מעניין. "לא", מיהר לומר, לפני שהקשר ינותק שוב. "אני אמיתי. אני מגיע ממערכת כוכבים רחוקה. היא נקראת…"
מאוחר מדי. הקשר גווע לרחשים סטטיים. הבוטים דיווחו על ניתוק.
באיולי סינן קללה, קמץ את אגרופיו, הרפה אותם והחל לנסח בראשו את הדוח שישלח לספינה. "מפקדת יקרה, נכשלתי ביצירת קשר ראשון. אנא חיזרו לאסוף אותי".
הוא נאנח. במקום לכתוב את הדוח הוא פתח את ערכת העידוד ששלחה לו זואי. היה שם ספר אמיתי, מהסוג שנמצא בקופסת פלסטיק משל עצמו ואותיות שהשתנו עם קצב הקריאה. הדגם הזה היה עתיק עד כדי כך שהוא לא היה מסוגל אפילו להסתנכרן לחלוטין עם השתל שלו. מובן שהוא היה יכול לתת לננואים שלו לתקן את הספר, אבל אז זה היה מאבד כל משמעות. לשדרג דגם ישן לאופציה חדשה…
באיולי הזדקף במושבו. הוא פתח את הערוץ עם הבוטים. הם סיירו בכל הירח ורשמו תצפיות, פרטי מידע על צורת החיים השלטת, האקולוגיה שמתחת לפני הקרקע והמידע שנאסף מיעפים נמוכים באטמוספרה. הוא שלח אותם לאתר את מקור האות שתקשר איתו. חמישה מהם מצאו את האנטנה מעל פני הקרקע. היא נבנתה בצורה דינמית, כך שעם תנועות הקרקע חלקים ממנה התחברו והתפצלו.
"מרתק". באיולי המהם לעצמו. זו הייתה דרך מקורית להתגבר על חוסר היציבות של פני הקרקע. אין פלא שהקשר התנתק מדי פעם. הם היו תלויים לא רק בהפרעות האטמוספריות אלא גם במבנה האנטנה עצמה. הבוטים מסרו שמבנה האנטנה הדינמי מקשה עליהם למצוא את מקור השדר.
לא היו לו מספיק ננואים על מנת לשדר קלט רציף, רק הבזקי תמונות. מתחת לפני הקרקע היו חללי ענק, חמים ברמה שלא מאפשרת חיים. לפחות לא חיים אנושיים. הם חולקו לתאים ניידים, שנעו עם תנועות הקרקע.
"מרתק", באיולי המהם שוב. הננואים התעופפו בין התאים בחיפוש אחרי מקור השדר. באיולי הצליח להרכיב את דמויות הישויות המאכלסות את כוכב הלכת מהבזקי תמונות ששידרו לו. גוף מרכזי עטוי שריון קשיח בעל שערות עדינות, חלקן משולבות זו בזו ליצירת גפיים ארוכות. נראה שהיו סוגי גפיים שונים ליצורים שונים, או שמא הם הצליחו לשנות את גפיהם בהתאם לצורך. חלקם התנודדו מהחלק העליון של החללים, חלקם רצו במעלה הקירות ובמורדם. עם כל תנועה של הקרקע התאים נעו ממקום למקום. גם מתחת לפני הקרקע לא היה דבר יציב. הננובוטים דיווחו על ערב־רב של רחשים מתחת לפני הקרקע.
צבר ננואים דיווח שהוא מצא את מקור השידור. באיולי הגדיל את התמונה שהתקבלה. יצור פרוותי בעל שישה סדקים בשריון הגוף נתלה מתקרת התא שבו היה. שלוש גפיים החזיקו אותו במקומו, ושלוש גפיים נוספות התעסקו בקופסה מתומנת בעלת מחושים. הננואים דיווחו שהקופסה פולטת גלי רדיו.
"מצאתי!" קרא, וקולו הדהד מהריקנות הסובבת אותו. באיולי השתתק וחייך. "מצאתי אותך!"
פרוות היצור הבהיקה בירוק־חום־שחור. היצור הקטן היה עטוף קורים ותלוי מהתקרה, נע עם הפעימות הקצובות של הקרקע. חום גופו השתנה מקצות גפיו למרכז גופו.
באיולי אסר על הננואים לחדור לגוף היצור. יהיה די זמן בהמשך לבדיקות פולשניות. הוא שלח אותם לחדור לקופסת הרדיו. בתוכה היו סלילים וקבלים, מקור כוח עגלגל וסימנים מודפסים שיכלו להיות כל דבר, מהוראות הרכבה ועד ללחשים, בהתאם לאמונה המקומית.
הוא השאיר את הננואים בהמתנה ושלח חלק מהנחיל שהיה עסוק בסקר הגיאולוגי לחיפוש ממוקד של חללי ענק דומים לזה. הוא זיהה עוד שני מצבורים כאלה מתחת לפני הקרקע. באחד היו רק גופות מתפרקות. הננואים העלו את המידע שנאסף ובאיולי תייק הכול בחלק המתאים של הדוח, שיועד לספינה. בחלל הגדול השני היו רק יצורי ענק שבקושי נעו. הוא נמצא קרוב לפני הקרקע והיה קר יחסית לחללים האחרים.
לא נמצאו מצבורי נוספים של יצורים. על פני הקרקע לא היו יצורים תבוניים כלל, לפחות ככל שבאיולי הצליח לאתר.
הוא החזיר את הנחיל ל"כוורת". היו שם למעלה ממאה אלף פרטים, ולפחות חמישים אוספים של כדורים ריריים כחולים. הננואים טענו שיש בהם יצורים זוחלים בשלבי התפתחות שונים. באיולי הניח שאלה מדגרות.
"מרתק", המהם באיולי לדוח שלו והוסיף את המידע הזה, בתיוג הולם. אין ספק שזה היה מין לפני הכחדה. אולי האימפריה האנושית תוכל למצוא דרך לשבט חלק מהיצורים ולהכניס להם מוטציות נבחרות שיאפשרו את המשך קיומם. הגזע הזה היה מועמד מושלם לתוכנית הסיוע של האימפריה.
כל גזע חדש שהתגלה קיבל סיוע מטעם המין האנושי. החבילה כללה טיסה על־אורית, פיזיקה מתקדמת ותמיכה רפואית. בתמורה היה הגזע צריך לשלוח בכל שנה חלק נכבד מהאוכלוסיה כשגרירים, שעברו התניה עמוקה במרכזים מיוחדים באימפריה האנושית. הם חזרו לכוכב המוצא שלהם כשהם נחושים בדעתם לעשות את מיטב יכולתם לקידום האנושות. בתוך עשור רוב הגזע הקדיש את חייו לריצוי האנושות. שעבוד נטול עבדים, תיארו את זה בבית. אפילו בספינת האם של באיולי היו כמה בני גזעים אחרים, כולם נלהבים לצאת למשימות בחלל העמוק – אפילו יותר מבאיולי.
בשעה שחיפשו את מערך הגנים האפשרי לבתם מצא באיולי גן שמקורו באחד הגזעים שאיתר. היה זה גן זניח שמאפשר הצמחת זימים סגולים באזור הגב התחתון, אולם הוא עדיין חש גאווה על תרומתו לשיפור האנושות.
בזמן שהיצור הקטן התעסק עם הקופסה באיולי ניתח את המידע הפיזיולוגי שהתקבל מהנחיל. הגזע סבל משינויים משמעותיים בחומר הגנטי שלו. באיולי ייחס זאת לקרינה הגבוהה על פני הקרקע. הוא שלח ננובוטים לאסוף ולנתח דגימות מפריטים אחרים. ההידרדרות הגנטית הצטברה ככל שהיצור היה גדול יותר. בניתוח של הזחלים במדגרה הוא גילה שכמחציתם היו שונים בצורה משמעותית מהפריטים החיים. הוא לא ידע אם המוזחות הזאת מאפשרת חיים. כן, המין הזה בפירוש יזדקק לסיוע של האימפריה.
היצור הקטן נע. באיולי התמתח, אסף את הנחיל שלו ושלח במקביל הודעה לספינה. "נוצר קשר, יש תבונה, מעוניינים בהסכם". זה לא היה נכון, אולם עד שהמסר יגיע לספינת האם, עד שהספינה תעצור ועד שתגיע לאסוף אותו, באיולי היה משוכנע שיצליח לשכנע את המין הזה לחתום על הסכם. הם מין גוסס – אין להם שום סיבה לסרב.
הכבלים שהחזיקו את היצור במקום התפוררו והיצור הפעיל את משדר הרדיו.
"שלום", אמר.
"שלום", ענה באיולי.
היצור ליפף שתיים מזרועותיו אחת בשניה ופרם אותן. "החלטתי לתת לך הזדמנות להתוודות", שידר.
"אני יכול להוכיח שאני מהחלל החיצון".
"ואני יכולה להוכיח שאתה משקר, ייראל". היצור הצמיח מחוש חדש מבטנו, נאחז בעזרתו בתקרה והשתלשל למטה. הננואים דיווחו לבאיולי על רעש אדמה מתקרב רגע לפני שהיצור החל להתנדנד בחלל החדר. באיולי תיקן את עצמו. לא יצור. נציג הגזע. נציגה, למעשה.
באיולי הוסיף לדוח שלו "רגישות מקדימה לתנודות קרקע". זה היה דבר שהמנתחים בבית ישמחו לזהות ולהפריד, בעיקר אם תימצא דרך להשתיל את האיבר האחראי על כך בבני אדם. "קוראים לי באיולי. אני מגיע ממערכת כוכבים מרוחקת, וכדי להוכיח את זה אני אתקן עבורך כל מה שתרצי".
"כל מה שארצה? ייראל, באמת?" הננואים התאספו על קירות החדר, ממתינים לפקודתו.
באיולי ברר את מילותיו, "אני רואה שהמשדר שלך לא פועל במצב מיטבי. אני יכול לתקן אותו בעזרת ה…" הוא שינה את המשפט תוך כדי דיבור, "הקרן המרוחקת שלי".
נציגת הגזע השמיעה את הקול הקצוב שבאיולי זיהה כצחוק. הננואים דיווחו שהקול מופק בעזרת הגפיים האחוריות והפרשה ירקרקה מהחלק התחתון של הגוף. באיולי העווה את פניו.
"בסדר", אמרה הנציגה. היא השליכה את המשדר בגפה אחת, תפסה אותו בגפה אחרת ושלחה פנימה מחוש דקיק. "קדימה, תקן את המשדר שלי".
באיולי פקד על הננואים להזדחל בחזרה לתוך המשדר. ניתוח המבנה רמז שמקור הכוח יכול לפעול בתפוקה גבוהה יותר בעזרת שינוי מרחבי קטן. הננואים הסיטו את הסליל. אחדים מהם דיווחו שהמתח במעגל הראשי עלה. רכיב אחר התחמם, זיק ניצת והמשדר הפסיק לעבוד.
באיולי קילל.
הנציגה שלפה את המחוש שלה. היא התיזה עליו חומר ירקרק מחריץ בשריונה. באותו זמן היא הצמיחה מחוש נוסף ושלחה אותו לתוך המשדר. הננואים הראו את המחוש עובר בין הרכיבים ובוחן אותם. הוא נעצר מעל ספק המתח, שעדיין פעל בתפוקה גבוהה מהרגיל.
הנציגה פלטה רצף נקישות שהננואים לא תרגמו. באיולי הריץ בדיקה עצמית. חצי מהננואים שלו נשרפו. הוא קילל שוב.
הנציגה גידלה עוד מחוש והשחילה אותו מהצד השני של המשדר. היא בחנה את כל הרכיבים בצורה שיטתית, בדיוק כמו שבאיולי היה בודק רכיב בלתי תקין בפחית שלו.
הנציגה תקתקה ופלטה רסס סגול לחלל. הננואים שנותרו שלחו "בלתי ניתן לתרגום".
באיולי חייך. המשותף לכל המינים התבוניים היה הצורך לקלל כשדברים נהרסו. הוא הפנה את הננואים לתקן את המעגל השרוף. הם הקריבו את חבריהם המקולקלים כדי להחליף את הרכיבים שנשרפו. נציגת הגזע השאירה שני מחושים בתוך הקופסה ועקבה אחרי התיקון. הננואים שמחוץ לקופסה דיווחו שהרסס התפרק באוויר.
לחבר מחדש מעגל חשמלי שפעל בתצורה לא מוכרת, על פי מנעד מתח לא ידוע. קלי קלות. הבסיס החשמלי למשדר הרדיו היה ונשאר כלל־עולמי. או כלל־גלקטי. באיולי הפסיק לחשוב על ההגדרות ושקע בטיוב המעגל. הננואים שיפרו את המבנה של ספק המתח, ומשם תיקנו את הנגדים. לא היה צורך לשפר דבר במוליכים. באיולי המהם לעצמו את השיר הראשון מהאלבום האהוב עליו בשעה שהזין את ההוראות לננואים. גם השיר הזה דיבר על איש בפחית המרוחק מהבית.
הננו האחרון נוצל, ובאיולי נשען לאחור בכיסאו. "אפשר לנסות עכשיו". הוא אמר.
הנציגה נרעדה כשהרחש מילא את החדר. היא פלטה תקתוקים, שתי עננות מנצנצות ורחש ארוך.
"הקול טוב בהרבה עכשיו", תרגמו הננואים את הקלט. הנציגה הפריחה עוד עננה. הננואים לא תרגמו אותה.
באיולי עמד לענות, אבל כשנשען לאחור הוא לחץ בטעות על מקש והמחשב התחיל לנגן את אחד השירים השנואים עליו. באיולי לחץ על כל כפתור שהצליח למצוא עד שהמחשב השתתק.
"מה זה?" תרגמו הננואים את התקתוקים.
"מוזיקה", השיב באיולי. הוא החזיק את ידו מעל כפתור ההשתקה של המחשב, לוודא שהממשק לא יחזור לנגן בלי אזהרה, "זו דרך שבה אנחנו…"
"אני יודעת מהי מוזיקה", אמרה הנציגה. "לא שמעתי כזאת אצלנו. הגוון שלה שגוי לחלוטין".
באיולי חש את הזיעה ממלאת את כפות ידיו. "איך נשמעת המוזיקה שלכם?"
הנציגה זקפה את זרועותיה האחוריות, מתחה ביניהן קור ארוך, פלטה שלוש עננות צבעוניות והרטיטה את הקור. העננות התערבלו בהתאם לרטיטות הקור. הננואים פלטו "בלתי ניתן לתרגום". באיולי הגביר את הקלט השמיעתי. זו הייתה סדרת תקתוקים וצליל ארוך וקצבי מעליהם. הוא לא שמע מעולם משהו דומה לזה.
לבסוף הנציגה השתתקה.
"זה נפלא", אמר באיולי, והצטער שהננואים לא יכלו לתרגם את הפליאה בקולו. גם הגזעים המפותחים שפגש לא פיתחו מוזיקה שהזכירה במקצבה ובמורכבותה את השירים האהובים עליו. "זה שיר על משהו?"
"כן", ענתה הנציגה. היא תקתקה לאט. "על רעש מחריש אוזניים שאי אפשר לזהות את מקורו". היא הגבירה את קצב התקתוקים שלה. היא צחקה. באיולי התחיל לצחוק בתגובה, ושמע את הננואים מתרגמים אותו לרצף תקתוקים מהיר.
"כשאני שומעת אותך עכשיו אתה נשמע כמעט…" הנציגה אמרה משהו שהננואים תרגמו "אנושי".
באיולי הביט לחלל שנשקף מהדמיית החלון הקדמי שלו, "גם את".
"מאיפה אתה?" תקתקה לבסוף הנציגה, לאחר הפסקה.
"יש לכם מפות כוכבים?" באיולי קיווה שכן. היה קל הרבה יותר להדגים לגזעים שכבר מיפו חלק ניכר מהחלל הנראה ממערכת השמש שלהם. "או אולי טלסקופים על פני הקרקע?"
היו להם טלסקופים, אולם השימוש בהם הוגבל לשימוש בעלי שררה בלבד. הננואים התקשו בתרגום המונח המדויק. הנציגה שאיתה באיולי תקשר ניסתה להסביר משהו לגבי המבנה ההיררכי של העולם שלו, אך שניהם התייאשו כשאף אחד מהם לא הצליח להבין את הבסיס הפוליטי שהשני דיבר עליו.
"יש לי מפות ישנות, אולם הן בוודאי לא מעודכנות". אמרה לבסוף הנציגה. "ואין לי איך לשלוח אותן אליך. אין לי אפשרות לשדר תמונות".
באיולי בדק את מפרט משדר הרדיו של הנציגה. הוא היה יכול להסב אותו לשידור מידע חזותי, אולם זה ידרוש יותר מדי ננואים, שרובם עדיין מיפו את מערכת השמש. הוא יכול להסב רק חלק מהנחיל שעסק עדיין בסקר הגיאולוגי.
הוא יכול, כמובן, לשלוח בקשה לספינה לקבל עוד משלוח ננואים, אבל זה יעכב את הסקרים האחרים, ירד לו מההקצבה של הסקר הבא ובעיקר יגרום לקצין האפסנאות לזעוף על השינויים הלא מתוכננים בהקצאות הננואים. באיולי לא רצה להסתכן בכך. קצין האפסנאות ידע להתנקם בדרכים יצירתיות במי שהפריע לניהול המלאי שלו. באחת מהמשימות שלו קיבל באיולי מנות מהירות של רסק עגבניות ומשקה ענבים מותסס בלבד, כנקמה על בקשת תוספת מלח לארוחת הצהריים.
"אני לא יכול להוסיף קלט חזותי למשדר שלך". הוא היסס לפני שהמשיך, "אבל אני יכול להשתמש בקרן המרוחקת שלי כדי לראות אותך. אם את מרשה, כמובן".
הנציגה שלחה שני חוטים סגולים לשני הקירות המנוגדים, הסתחררה באוויר פעמיים ותקתקה, "אז למה אתה צריך את המשדר?"
"שאלה מצוינת". באיולי הסתכל אל חלל החדר. הוא ניסה למצוא הסבר שלא יבהיל אותה. "אני צריך אותו כדי לדבר איתך. אחרת לא נוכל לתקשר".
היא הסתחררה במקומה בלי לתקתק. באיולי הניח שהיא חושבת. הוא קיווה שהיא חושבת בחיוב. לא יהיה קל למצוא עוד נציג שיסכים לתקשר איתו. זו הייתה מושבה קטנה, ובמקומות כאלה פגיעה אחת באמון נטתה להשפיע על כל חבריה. הוא יצטרך לתייג את המין הזה כ"לא משתף פעולה", ולמינים כאלה לא הוצעו חבילות סיוע. האימפריה האנושית שמרה את משאביה למינים שהסכימו לחוזה שהוצע להם. באיולי הצטמרר כשנזכר בההקלטות שראה ממינים שסירבו לשתף פעולה עם האימפריה. צילומי גופות נערמות, רעב ומחלות, שהושארו כסמל לגזעים אחרים.
הוא תופף באצבע אחת על ברכו. הנציגה עדיין הסתחררה בתאה. "תחליטי כבר", מלמל. "תחליטי כבר".
הקשר צפצף. הנציגה שלחה שלוש גפיים ואחזה במשדר. "בסדר, אתה יכול להסתכל עלי". באיולי ניסה להבין אם הוא שומע רעד בקולה. לא ייתכן. הננואים לא מסוגלים להעביר רגשות ולא ניכרה שום הפרעה בתקתוקים, לפחות עד כמה שהיה מסוגל לשמוע.
הנציגה שחררה עננה סגולה, ולאחר מכן רסס ירקרק שהתפזר באופן שנראה אקראי. היא נופפה בשני מחושים ובשלוש מגפיה, ויצרה מערבולות ברסס הירוק.
לא, זה לא אקראי. באיולי חשב שאולי הנציגה מנסה להסוות את עצמה. אבל העננה הסגולה מילאה רק חלק מהחדר והנציגה לא הייתה יכול לדעת מהי נקודת המבט של באיולי.
"מה את עושה?"
"שמיים". הנציגה תקתקה ומיד הזיזה את גפיה לחפות על ההפרעה שהתקתוקים שלה יצרו בעננה.
באיולי העלה את תמונת השמיים כפי שנראתה מהירח שסביבו הוא חג. היא לא דמתה לתצורת העננה שהנציגה הכינה.
"את מוסיפה את כוכבי הלכת שלכם?"
"רגע". הנציגה תקתקה ונעה במקביל, כדי לצמצם את העננה לחלק המרכזי של התא. עבר רגע עד שבאיולי הבין שכך היא תוכל לנוע בחדר ולהניע את העננה בלי ליצור הפרעה בתצורה שהתגבשה. היא הרימה את משדר הרדיו והניחה אותו בפינת התא, לכוד בשני חבלים ירוקים.
"זו המפה המעודכנת ביותר שלי", אמרה כשכל העננה הייתה מכונסת במרכז התא והשאירה רק מרווח דק למעבר. "איפה מקור השידור שלך? אני יכולה להקיף את המפה כדי שתראה".
"הננואים במשדר", אמר באיולי בלי לחשוב. הוא קילל את עצמו מיד, בשקט. אם היא תשמיד את המשדר עכשיו…
אבל היא לא השמידה את המשדר. היא נטלה אותו והניעה אותו באוויר, "מה הדרך הנוחה ביותר עבורך לראות?"
"ככה". באיולי אמר כשהיא החזיקה את המשדר בזווית אחת. לא הייתה חשיבות למיקום, כמובן. הננואים יכלו לצלם את העננה מכל מקום והיו עוד ננואים בחלל החדר. אבל באיולי העדיף לגרום לה להרגיש שהיא שולטת בתקשורת ביניהם. לפחות בינתיים.
"יש לנו חמישה כוכבי לכת במערכת השמש, ושתי חגורות אסטרואידים. אני לא יודעת אם קלטת אותן. הן מפוזרות מאוד".
באיולי עקב אחרי התמונה שנוצרה. הנציגה לא הניחה את השמש במרכז המפה, כמקובל במפות האנושיות, אלא מעט הצדה. פניו של הענק הגזי נראו שונות מאלה שבאיולי ראה מחלון התצפית שלו, ונראה שהיו פחות אסטרואידים ממה שהננואים שלו מצאו. זה דווקא הגיוני, לא נראה שהייתה למין הזה יכולת לצאת מבאר הכבידה. או אולי הייתה פעם ואבדה להם. לא נמצאו מבני שיגור בתאים שמתחת לפני הקרקע או מעליהם.
"ממתי המפה הזו?" זו הייתה שאלה טיפשית. באיולי לא ידע איך הם מודדים זמן.
"איך אתה מודד זמן?" היא שאלה.
באיולי חייך. היא היתה יצור בעל שמונה זרועות שגידל מחושים ופלט עננות צבעוניות, אולם בהחלט חשבה בצורה מדעית.
"על פי משך ההקפה של כוכב הלכת שלי את השמש שלו".
היא תקתקה את צחוקה. "על פי המדידה שלך, כמה זמן דרוש לירח שלי להקיף את האב הגדול?"
"האב הגדול הוא הענק הגזי או השמש שלכם?"
"הענק". נדמה לבאיולי שתשובתה הביעה קוצר רוח. "השמש היא האם הגדולה".
"ברור", מלמל באיולי לעצמו.
על פי זמן ארץ נדרשו לירח שמונה שעות להקיף את הענק הגזי, והענק נזקק לשנתיים כדי להקיף את השמש שבמרכז המערכת. אחרי שתיאמו את לוחות הזמנים פענח באיולי שמפות הכוכבים בנות מאתיים שנה.
הוא שפשף את עיניו. "מה קרה למפות הכוכבים המעודכנות שלכם?"
הנציגה שתקה. היא פלטה רסס קצר, תקתקה פעמיים וחזרה לשתוק. הננואים שלחו "בלתי ניתן לתרגום".
"אני לא מבין", אמר באיולי.
"זו שורה משיר", ענתה. "אי אפשר לתרגם אותה".
"תשירי לי אותה?"
הפעם באיולי היה מוכן לקול הצורמני ולתקתוק הקצבי שהננואים שידרו אליו בלי לתרגם. נראה שהענן הצבעוני היה חלק מהשיר, אולם באיולי לא הבין כיצד.
השיר הסתיים בצליל ארוך, כמעט רדוף.
"תודה". באיולי שמע את הננובוטים מתרגמים את תשובתו לתקתוקים.
"גם לכם יש מוזיקה?" שאלה הנציגה.
"כמובן". באיולי פתח את תצוגת הספרייה.
"אפשר לשמוע?"
באיולי קיווה שהמחשב לא יהרוס את השיר. הוא בחר דוקא את זה ששמו מרמז על חיים על כוכבים רחוקים, אולם השיר עצמו מדבר על נערה בודדה אחת.
הנציגה נעה בחדרה עם המוזיקה, מערבלת את העננות הצבעוניות סביבה. באיולי שמע את הננואים מתרגמים את המילים. הוא קיווה שהם מקפידים על החריזה.
"זה נפלא", אמרה כשהצליל האחרון גווע. היא תקתקה פעמיים. לאחר מכן הוסיפה, "מאיפה אתה?"
באיולי הסיט את מפות הכוכבים שאצלו מאתיים שנים לאחור והזיז אותן כך שיתאמו למפה שריחפה באוויר החדר. הוא חיפש את פרוקיון במפה שלה. הכוכב הכפול לא הופיע שם.
"יש לך מפות רחוקות יותר?"
"כן". היא היססה מעט. "כלומר לא", תיקנה. "היו, אבל הן הושמדו ב…"
הננואים שידרו, "בלתי ניתן לתרגום".
באיולי נאנח. זה בטח עוד שיר. הוא הקיש על לוח המחוונים שלו. "אני לא מצליח למצוא את השמש שלי במפה שלך. אם תזוזי קצת אוכל לכוון אותך אליה".
פרוקיון היה מעבר לפינה בין שני הקירות המרוחקים של החדר.
"איך הגעת לכאן?" תקתקה הנציגה.
זו הייתה ההזדמנות שלו.
"יש לנו הנעה על־אורית". באיולי קיווה שהננואים תרגמו את המילים בצורה המתאימה – תמהיל מדויק של יראת כבוד ואדישות מעושה.
היא פלטה את התקתוק המהיר, שבאיולי כבר ידע לפרש כצחוק.
"זה לא סותר את הפיזיקה!" באיולי קיווה שהיא לא תנתק את השיחה שוב. "פיתחתנו את משוואות פרנקוב־קיגל ואין שום בעיה עם יצירת בועת…" הוא נעצר. ברור שהיא לא תכיר את המשוואות, או את שתי התיאורטיקניות הדגולות שפיתחו אותן לפני למעלה מאלף שנים.
"אני לא חושבת שזה סותר את הפיזיקה. אני חושבת שאתה לא מספר לי את כל האמת. אם יש לכם הנעה על־אורית, מה אתה מחפש כאן? אין כאן כלום בלבד מחלות, רעב ומוות".
הם ידעו שהם גוססים. באיולי השתתק.
היא פלטה רסס כחול מהיר שערבל את העננה הסגולה בלב החדר. "אנחנו הרגנו את עצמנו. לא ידענו שאנחנו עושים את זה. זה פשוט… קרה".
באיולי שתק כשהיא עיצבה את ההיסטוריה של עמה בעננה הכחולה. הם התפתחו מתחת לפני הקרקע וזחלו למעלה ככל שהטכנולוגיה שלהם דרשה. הם מילאו את פני הירח והצליחו לשמור על יחס הגיוני של בעלי חיים לקרקע יציבה.
"אבל פני הקרקע שלכם מלאים קרינה", אמר באיולי.
"זה היה…" היא ענתה משהו, שהננואים השלימו, "בלתי ניתן לתרגום".
"אני לא מצליח להבין. הסבירי בבקשה".
אבל היא לא הסבירה. היא רק חזרה על המונח שהננואים סירבו לתרגם והמשיכה בסיפור. מה שקרה הביא לפיזור קרינה רדיואקטיבית באטמוספרה ולאחר מכן לפיזור נבגים שמנעו חיים נוספים. השורדים ירדו בחזרה אל מתחת לפני הקרקע, למקלטי הענק שנחפרו כדי לשכן את הנבחרים, אך בפועל שיכנו את כל מי ששרד.
"היינו אמורים להיות מיליונים למעלה. עכשיו יש פחות ופחות מאיתנו בכל דור. החזאיות אומרות שאם לא יהיה, בעוד ארבעה דורות ניכחד". היא הפריחה עננה סגולה קטנה, כנקודה בסיום ההיסטוריה.
באיולי בלע את רוקו. זו תהיה נקודת הפריצה שלו. כאן הוא יוכל להציע את ההסכם שישפיע על העתיד של כל המין. לטובה, שכנע את עצמו. גם במקרה הזה, של מין שיצר מוזיקה והיה בעל חוש הומור דומה לשלו, ההסכם יעזור להם, כן. ההתניה העמוקה והפיכתם למשרתי האנושות היו מחיר פעוט. חוץ מזה, הוא באמת צריך את נקודות הזיכוי. הוא שאף עמוקות ואמר, "אנחנו יכולים לעזור".
הנציגה תקתקה. "למה שתעזרו לנו? אנחנו לא מתקדמים כמוכם. אפילו שיטות ה…"
הננואים שוב תרגמו "בלתי ניתן לתרגום".
"…שלנו לא מוצלחות דיין", סיימה, בלי להיות מודעת לבעיית התקשורת.
באיולי דפק על לוח המחוונים. פער התרגום עלול לגרום לו לפספס דקויות משמעותיות, חיוניות לקשר שהוא צריך ליצור.
"האימפריה האנושית שמה לה למטרה לשמר את כל צורות החיים התבוניות בגלקסיה", דקלם. זה היה החלק שבאיולי שנא. הוא נשמע כמו עלון פרסומת חסר מודעות. אבל אלפי שנות אימפריה הוכיחו שזהו הנוסח היעיל ביותר להשגת שיתוף פעולה של גזעים שלמים. "זהו הדבר הנדיר והיקר ביותר בגלקסיה שלנו, ונעשה הכול על מנת לעזור לכם להתגבר על קשייכם".
באיולי היה צריך לבלוע את רוקו שוב לפני שהמשיך לשורה ששנא יותר מכול, "קחי אותי למנהיגייך, כדי שנוכל לדבר על הנושא ולהתאים את ההסכם שלנו לצרכי הגזע שלך".
הוא השתיק את הפלט הקולי כדי להשמיע את קול ההקאה שהפך למסורת בקרב אנשי הפחיות. לא היה איש פחית שכיבד את עצמו ולא השמיע את ההקאה המעושה בסיום המשפט הזה. כולם אמנם ידעו שזה הפרוטוקול היעיל, אבל אף אחד לא אהב להרגיש כמו מודעת גיוס.
"מה ההסכם?" היא תקתקה.
באיולי הדליק מחדש את פלט הקול. "איני רשאי לדון בו מול מי שאינו בדרגת מנהיגות גבוהה".
"אני בוגרת דרגה חמש. יש לי זכות הצבעה שווה ובעוד שלוש שנים אהיה זכאית להיבחר למנהיגות. מה אתם רוצים?" היא הפריחה סביבה עננה תכולה.
באיולי שלח את הננואים לנתח את הרכב העננה ולהתחיל ליצור מאגר מידע לשימוש מאוחר לגבי החומרים הכימיים שהיא הפרישה. "לכל מין מותאמת תוכנית סיוע בהתאם לצרכיו. אנחנו מעניקים יכולת תנועה על־אורית, סיוע רפואי, ו…" באיולי עבר על רשימת הסעיפים הכלולים בחבילה הבסיסית. הוא השמיט את החלקים שהכפיפו מינים עצמאיים לאימפריה האנושית. היו גזעים שהיו נעלמים אלמלא הסיוע האנושי, ואפילו הגזעים שיכלו לשרוד השתפרו בזכות הצטרפותם לאימפריה. עדיף להיות משועבד וחי מאשר חופשי ומת.
הנציגה המתינה עד שבאיולי סיים את כל הרשימה, ושאלה עוד כמה שאלות קצרות שבאיולי ידע את התשובות שלהן בעל פה. מינים לא נענשים אם הם אינם מעוניינים לקבל את הסיוע של האימפריה האנושית, עשרות מינים הצטרפו לאימפריה, לכולם יש מקום שווה בבירה, ועוד חצאי אמיתות שזרמו ממנו בקלות של שקרן מנוסה. הוא כן הזכיר את ההתחייבות לא למרוד באימפריה. זה היה הוגן.
היא צחקה. "נותרו לנו מעט מנהיגות. אני לא יכולה להגיע אליהן עם משדר רדיו, לספר להן שהן יכולות לשמוע איתו יצור תבוני מכוכב אחר ולהגיד שהן אמורות לדון איתו על תנאי כניעה".
"לא דיברתי על כניעה". נחפז באיולי לסתור אותה. "ההסכם מכבד ורצוי. אני מבטיח לך…"
"ראיתי מספיק הסכמים", אמרה. "הסכם שאומר שאסור לנו להתנגד לאימפריה הופך אותנו לעבדים מרצון".
באיולי השתתק. אף גזע שבו נתקל לא אמר לו את זה מעולם. הוא היה משוכנע שאם יבדוק בפרוטוקולים הוא לא ימצא שימוש דומה במינוח שבו בחרה. התגובה שלה הייתה שונה. שונה מדי. כמעט אנושית.
היא תקתקה פעם אחת, אך לא הפריחה דבר. באיולי המתין. היא החלה לנוע בחלל החדר ולערבל את העננה שבמרכז, שכבר לא דימתה את מערכות הכוכבים כפי שנראו מהירח.
"תאר לי את מערכת הכוכבים שלך", אמרה.
באיולי נקש בשיניו, "אין לי פלט חזותי".
הנציגה פלטה ענן ירקרק ועיצבה ממנו שני כדורים. "זה פרוקיון. אמרת שהוא כוכב כפול. איפה כוכב הלכת שלך?"
באיולי העלה את מפת הכוכבים של מערכת פרוקיון. הוא תיאר את המערכת הכפולה כפי שהייתה לפני תאונת הניווט שהשמידה אחד משני הכוכבים. היא שינתה את מיקום הכוכבים בהתאם להוראותיו והוסיפה את כוכבי הלכת שבאיולי המציא.
"זו לא נראית סביבה יציבה", העירה.
"התפתחנו מהר בזכות ההפצצות הבלתי פוסקות של הרדיואקטיביות". באיולי שלף את מפת ההתקדמות של הנחיל שלו. הוא התקבץ יפה אל הירח. עדיין לא הגיעה תשובה מהספינה. הם בטח היו עדיין בהאצה. כשיאטו הם יקבלו את השדר שלו, והוא יוכל להתייעץ לגבי הצגת ההסכם כאן. הוא קיווה שזה לא יפגום בנקודות הזכות שלו.
היא הוסיפה כוכבי לכת למערכת. "אין שום דרך שבה…"
"אני חושב שאני יודע איפה המין שלי התפתח", התעקש באיולי. היא אפילו לא הייתה צריכה לחשב כלום. מיד היא הבינה שהמערכת שתיאר איננה יציבה. ההערכה שלו למין הזה גדלה והלכה.
"אני גם חושבת שאם מישהו מכוכב אחר היה שואל אותי, לא הייתי מספרת לו איפה המין שלי התפתח", הוסיפה.
באיולי השתתק.
היא תקתקה לאט.
באיולי נמתח בכיסאו. הכוכבים הבהבו מחוץ לחלון הפחית. הענק הגזי העיק על מחצית הרקיע. באיולי הפנה את הפחית ממנו והלאה. הוא העדיף את מראה השמיים המנצנצים.
"מה שם כוכב הבית שלך? לא השמש".
"ארץ". זה לא היה סוד.
"נולדת שם או שנולדת בכוכב אחר?"
"נולדתי על ספינה בין־כוכבית". גם זה לא היה סוד. רוב האנושות נולדה כעת במסעות. רק המיוחסים נשארו על קרקע מוצקה. לא היה מספיק מקום על ספינות החלל, ומי שרצה ילדים היה צריך לצבור מספיק ותק בשביל לקבל אישור ללדת.
"הייתי שמחה לראות כוכבים אחרים", אמרה הנציגה.
"ותוכלי. אם תחתמו על ההסכם, נשמח…" התחיל באיולי לענות, וחש שוב כמו עלון.
"אני אוכל להגיע לארץ?" היא התעלמה לחלוטין מדבריו.
באיולי שתק. אף יצור זר לא הורשה להגיע לכדור הארץ. רק לבירה המנהלתית של האימפריה האנושית, ששכנה באפסילון ארידיאני חמש.
"ברור שלא", היא המשיכה, ובאיולי לא היה בטוח שהיא מדברת אליו יותר. "כמו שלא תספר לי איפה הארץ שלך נמצאת, לא תתן לי להגיע אליכם. רק למקום אחר, מקום שהוא בכלל לא קרוב, שאי אפשר לראות ממנו את הארץ. אולי, אם אדבר עם מספיק בני אנוש, אגלה איזו מערכת כוכבים הם לא מזכירים וכך אוכל לדעת איפה הארץ שלך. אתה זוכר בכלל איפה הארץ שלך?"
באיולי שתק. הנחיל הקיף את הירח. באיולי הורה לו להתחפר לכיוון התא שלה. הוא שלח את חלקם לאסוף דגימות מהאולם שבו נמצאו יצורי הענק שבקושי זזו.
"איך קוראים לך?" שאלה.
"באיולי".
"אני ג'אינן. אני בוגרת דרגה שלוש. בעוד חמש שנים על פי ספירתך אהיה בוגרת לגמרי, ואז הנשל שלי יתקשה ו…" היא השתתקה. "איפה אתה תהיה בעוד חמש שנים על פי ספירתך?"
מגדל את הבת שלי, אם נצליח להשיג את האישור הייתה התשובה האמיתית. אבל אף אחד לא רצה לשמוע את זה. מינים חדשים רצו לשמוע על יציאה לכוכבים רחוקים, על הרפתקאות, על להיות חלק מהאימפריה האנושית.
"בדרך למערכת כוכבים חדשה", ענה לבסוף.
"היית פעם בארץ?" שאלה הנציגה. לא. ג'אינן. היה לה שם.
"לא", ענה באיולי, וזו הייתה האמת. "לא הספקתי".
"אבל אתה יודע איפה היא?"
"בטח".
"באמת?" ג'אינן הפריחה עוד עננה כחולה וסיחררה את העננות זו בתוך זו. באיולי החל לחשוד שמדובר במשהו שדומה לתפיפת האצבעות העצבנית שלו. "כי אם אני הייתי שולחת אנשים למקומות מרוחקים, ולא הייתי רוצה שהם ידליפו לגזעים אחרים איפה הכוכב שלי נמצא, הייתי שולחת ילידי כוכבים, ולא הייתי מספרת להם איפה כוכב הבית".
באיולי המשיך לשתוק. הוא בהה בכוכבים המנצנצים מהחלון.
"איך אתה יודע שהיא קיימת?" ג'אינן נשפה עננה קטנה כחולה. "אם אתה לא זוכר איפה הארץ שלך נמצאת, אם אף פעם לא היית בה, איך אתה יודע שהארץ שלך קיימת?"
"כי… כי…" באיולי מולל את אצבעותיו. "ברור שהיא קיימת". הוא לא אהב את הכיוון שאליו הובילה השיחה. הוא היה צריך להחזיר אותה להסכמים, להגיע למנהיגי הירח ולהתקדם מולם, להחתים אותם ולצאת בחזרה הביתה, לספינה, לאשתו, לבת שתהיה שלהם אם רק יצליח להחתים עוד גזע אחד. לא להחתים. לשעבד. ג'אינן צדקה. הגזע שלה לא יהיה שווה זכויות לבני האדם. הוא יהיה תמיד כפוף לגחמות של המין השולט.
ג'אינן תקתקה והפריחה עננה כחולה נוספת. באיולי שתק והביט אל החלון הקדמי. בבואתו נשקפה אליו, חיוורת ופעורת עיניים. זה דיון פילוסופי חסר משמעות. ברור שהארץ קיימת.
ג'אינן המשיכה, מעיפה עננות כחולות קטנות לכל עבר. "אתם טסים במהירות על־אורית. אתם בוודאי מושפעים מהתרחבות הזמן. מי שהיה על הארץ שלך כשיצאת כבר מת". באיולי הבין שהוא פירש לא נכון את העננות הכחולות. זו לא הייתה עצבנות. זה היה כעס. "אולי אתם מין שמסתובב בין הכוכבים, נטוש, ולא מודע לכך שהאנשים ששלחו אתכם נעלמו מזמן? התפוגגו לאבק?"
באיולי עצם את עיניו. הוא היה יכול לדמיין את דמותה של בתו, כמו שראו אותה בהדמיה. רק עוד גזע אחד. "אולי", אמר בשקט. "אבל אנחנו עדיין יכולים לעזור לכם".
ג'אינן צחקה. הפעם צחוקה נשמע אחרת. התקתוק היה מהיר מדי, רחוק מדי מהמקצב הקודם שהוא למד להכיר כשעשוע. "איך יצורים חסרי בית שלא מסוגלים לזכור מאיפה הם הגיעו יכולים לעזור לנו?"
"אתם תמותו. אמרת בעצמך. אנחנו יכולים לרפא אתכם".
ג'אינן פלטה עננה ירקרקה שהתערבלה בעננות הכחולות שבחדרה. "אני יכולה לקחת אותך למנהיגות שלנו. תספר להן שהגעת מכוכב לכת מרוחק. ספר להן על הרפואה שאתה מביא איתך ועל ההסכם. אבל מה יקרה אז?"
הנחיל התקבץ בקירות של החדר, ממתין להוראותיו. "תבואו איתנו לכוכבים", אמר באיולי, עדיין לפי הפרוטוקול.
"הכוכבים", ענתה ג'אינן. "אני כל כך רוצה להגיע לשם". היא שלפה שני מחושים ממרכז גופה ומוללה את אחד מהחבלים שמהם היא נתלתה. "אבל אני חושבת שהמחיר שאתם דורשים גבוה מדי".
"ההסכם הגון, באמת".
ג'אינן פלטה עננה סגולה קטנה. "לא, אתה יודע שלא. הוא הסכם שכתב מין מפוזר בין הכוכבים, שצריך מינים אחרים כדי לשרוד, שלא יודע איפה הבית שלו. אני יודעת איפה הבית שלי". היא צדקה. באיולי ידע שהיא צדקה. איך יביט בעיניה של בתו, ילמד אותה לרכוב במורד מסלקות הצבע הריקות, בידיעה שהוא אחראי לשעבוד גזע חכם, שיצר מוזיקה מופלאה, ושהעריך את המוזיקה שלו?
"הבית שלך יהרוג אותך".
"הבית שלך כבר מת!"
"את לא יודעת את זה", ענה באיולי, מהר כמוה.
"כמה בני אנוש יש? כמה מכם מפוזרים בין הכוכבים?"
באיולי שתק.
"אני יודעת כמה מאיתנו נשארו כאן. אני יודעת מה העתיד שלנו. אנחנו נוצרנו על הירח הזה, אנחנו חיינו מתחת לאורה של האם הגדולה, ואנחנו בנינו את ה…"
"בלתי ניתן לתרגום". מסרו הננובוטים, ובאיולי הלם בלוח המחוונים.
"… והכנסנו את עצמנו לצרה שבה אנחנו נמצאים. אנחנו מפנים מאמצים של דורות כדי לפתור את הבעיות שלנו, ואנחנו נצליח".
"או שתמותו". באיולי לא יכול לעצור בעצמו.
"אולי. אבל זה יהיה הכישלון שלנו. ואם נצליח, ואם נצא אל הכוכבים, זו תהיה ההצלחה שלנו". ג'אינן עצרה. היא פלטה עננה סגולה, ובאיולי הבחין שהעננים במרכז החדר מתגבשים לצורה אחת. הוא הביט ביצור שבמרכז החדר בעיני הננואים שהקיפו אותו.
"כמה אתם קרובים לשיגור לחלל?" שאל בשקט.
"ארבעה דורות", ענתה ג'אינן. "כך אומרות החזאיות שלנו".
"מה משך דור אצלכם?" באיולי שאל.
"חמש הקפות סביב השמש שלנו. זה עשר שנות ארץ", הוסיפה.
באיולי חישב במוחו את הפרש הזמנים בזמן כרונולוגי לעומת זמן ספינה. "ואם תמותי קודם?" הוא ענה.
"לא אראה את הכוכבים", ג'אינן נשפה. "אבל אם ניפגש בחוץ נוכל להתמודד איתכם. לא נצטרך לקבל רק את מה שתרשו לנו. אולי נוכל לדון על הסכם טוב יותר". היא סיימה, ובמרכז החדר ניצב העתק של ג'אינן, אולם עטויה שריון רחב וסביבה מכלי גז. "ואולי נוכל לעזור לכם למצוא את הארץ שלכם, שאיבדתם".
ארבעה דורות זה לא הרבה זמן. גם אם הם יחתמו מיד על ההסכם צריך לאשרר אותו במרכז המנהלי של האימפריה, להביא דוגמאות של המין, לבדוק מה התועלת שאפשר לשאוב מהם. ובאיולי חשד שהחזאיות שלהן לא אומרות להן את האמת. לא נראה לו הגיוני שבתוך ארבעה דורות, חכמים ככל שיהיו, הם באמת יתגברו על שאריות המלחמה הקשה שאפשר היה לראות על פני הקרקע.
מחשבותיו של באיולי התרוצצו בניסיון לחשוב על משהו שישכנע אותה, ובו־זמנית דחקו בו לוותר. הוא צריך נקודות זכות. "אולי…" היסס. הוא חש כאילו הוא מרכיב את תשובתו על קרקע לא יציבה, כמו הירח הזה, "אבל מה אם לא תספיקו? תחשבי על זה, ג'אינן! את לא יכולה לדון את המין שלך למוות בטו–"
"יש לך מגבלת זמן?" קטעה אותו ג'אינן.
"מגבלה?"
"תגיד להם שאתה היחיד שיכול לנהל את השיחות כאן", אמרה. "תן לנו שלושה דורות וחזור עם ההצעה שלך".
באיולי צחק. הוא שמע את הננואים מתרגמים את הצחוק שלו לנקישות מהירות, כמו של ג'אינן.
"בעוד שלושה דורות עדיין לא נמצא דרך להיחלץ מכל הבעיות שלנו, אבל נהיה קרובים יותר לפתרון".
"או להכחדה", השלים באיולי.
"נכון". ג'אינן פלטה עננה כתומה.
הוא המתין.
"בכל מקרה, גם בעוד שלושה דורות נזדקק לעזרתכם".
"ומי שימות עד אז?"
ג'אינן פלטה עננה סגולה כהה קצרה. סימן לאבל? "מי שימות ימות. איננו יכולים להציל את כולם. אשאיר לבאים אחרי את המידע. הם יידעו שאתה אמור להגיע, ויתכוננו לקראתך".
ג'אינן המתינה. באיולי חישב את הפרשי הזמנים, כולל ההערכות של ג'אינן. שלושה דורות מקבילים לחמש שנות ספינה. הוא עדיין יספיק לקפוץ בנקודות הזיכוי – זה רק ידרוש ממנו להמתין קצת יותר. הוא יצליח להסביר לאשתו. היא תבין. היא חייבת להבין. אם הם ישרדו הוא יקבל את הנקודות והמין של ג'אינן יקבל סיוע. ואם לא…
באיולי דחה את המחשבה הזו. מין בעל מוזיקה וצורך לפרוץ לכוכבים למרות המוות המקיף אותו היה מין שראוי לו לשרוד. לא לשרוד – לשגשג.
"בסדר", אמר.
ג'אינן קפצה מהקיר אל התקרה והפריחה עננה צהובה. זו הייתה שמחה, ללא ספק.
"ניפגש בעוד שלושים שנות ארץ", אמר באיולי. זמן כרונולוגי, כמובן, לא זמן ספינה.
"האם תותיר לי מהמוזיקה שלך?" שאלה ג'אינן.
באיולי חייך. הוא הפעיל את השיר האהוב עליו ביותר מהאלבום. ג'אינן חיקתה את המנגינה עם הקור שנמתח בין רגליה האחוריות. באיולי חשד שהיא קרובה לגרף המוזיקה המקורית הרבה יותר ממנו.
גא'ינן אחזה במשדר הרדיו והשחילה פנימה את אחד ממחושיה. "להתראות, באיולי איש פרוקיון".
באיולי סידר את הננואים שלו. המתח החשמלי יעלה רק לרגע ולאחר מכן יירד, והמעגלים לא ישרפו. לא הפעם. "להתראות ג'אינן, אשת…"
"האדמה", ענתה ג'אינן. "זוהי האדמה".
"להתראות ג'אינן אשת האדמה", אמר באיולי, ושמע את התקתוקים הבודדים של הנחיל מתרגמים את מילות הפרידה שלו. הנחיל התנתק מהירח. הוא צפה בגאות האדמה מפרקת את האנטנה. יעברו שעות עד שתורכב במקומה החדש. עד אז הוא כבר יימצא הרחק משם.
באיולי הדליק מחדש את המוזיקה שלו. "יש איש מהכוכבים, הוא ממתין בשמיייייים", שר, ואיש לא שמע אותו מזייף.
הסיפור נכתב במקור לגיליון 24 של כתב העת "חלומות באספמיה" ומתפרסם כאן באישור המחברת. הוא נכתב בהשראת דיוויד בואי, מגדולי המוזיקאים בזמננו ואחד התורמים הגדולים לכל פלייליסט מד"בי ראוי לשמו.
כרגיל, יפהפה.
אין עלייך, קרן.
מבריק. יפהפה. תודה לך.
סיפור נחמד ביותר.
העלילת רקע דומה קצת יותר מידי ל"הנשרים אצילי הנפש" של אסימוב, אך יפה בכל זאתץ