בלשכת הבריאות מחוזא הדברים פועלים קצת אחרת, ולא לכל דבר יש חיסון.

"לא צריך קלאוסטרופוביה כדי להתקשות לתפקד במשלחת חלל ארוכה. זה אחרת כשאתה יודע שמחוץ לחלל הסגור יש ריק, שאין לאן לצאת".

"קוויר זה סופר רטרו, זה נהיה מענתיקה שאף אחד לא זוכר לסופר-סופר פופולרי שאין, אני מתעלפת".
אני מתבוננת במוכר, מה שהמוכרים גורבים זה מה שהכי כדאי לקנות, לא? ומצד שני תמיד יש שמועות שהרשת "מעודדת" אותם לגרוב במהלך יום העבודה את המוצרים שהיא מקדמת במיוחד.

השמש צובעת את השמים בענני דם וענפי המכנף נעים חרישית. יש מעט מאוד דברים שישוו לשעה הזאת, השעה הזקנה של היום. עוד פחות דברים משתווים לכוס תה טובה. אפשר להוסיף גם כיסא נדנדה, מסרגה או שתיים וחתול; ככה דמיינתי תמיד את הזקנים.

סיפור חדש בסדרת "שומרי הערים" של רותם ברוכין. שומרת ערים טרייה מתמודדת עם אמונות מהעבר ועם העתיד הלא ידוע.

כדור הארץ גוסס. עכשיו השאלה היא איך מתמודדים. יש כאלה שמשתגעים. יש שמתאבדים. יש כאלה שמנסים להתעשר ולהתפרסם ואלה שמתגייסים לשמור על הסדר. זה הסיפור של "חמש שנים", והוא עומד להיגמר. פרויקט אינטרנטי מיוחד.

מלוטה אף אחד לא ציפה מעולם לדבר. כל חייה היא היתה צריכה להילחם, על כל דבר שרצתה להשיג. מגיל צעיר מאוד היתה לוטה צריכה להילחם כדי לשרוד, להתייחס לגוף שלה כאל סחורה שעוברת לסוחר, לפרנס את עצמה בכל דרך אפשרית, לגדל אגרופים של ברזל ולפתח ערנות של נץ.

ביום ראשון, הראשון לראשון לראשון, נחתנו באחו החדש אברהם מטאמורפוזיס ארם, מייסטר בכישוף (ששמו המלא אינסופי) ואנוכי, תלס, עוזר למכשף דרגה ב', ממונה לסטאז' בשרותו של המייסטר. לצרכי עבודתו נזקק המייסטר לבדידות, הסיבה העיקרית שהביאה לנדודינו אל עולם מרוחק ונטוש זה בקצווי הגלקסיה, מקום שכוח אדם ואל, אף כי לא שומם לחלוטין – אך אני מקדים את המאוחר…

המלחמה לא התקדמה כראוי. לצה"ל לא נותרה ברירה אלא לגייס את כוחות המילואים האחרונים בהחלט.

בכל לילה אני יוצא להילחם במפלצות של אחרים. בכל לילה הן מתחזקות.