הילדה שבאה מהיער עברה אל העיר, אך היער לא עזב אותה מעולם, ככל שהתאמצה להשאיר אותו מאחור. נובלה בשני חלקים.

נָסַחְנוּ הַשְּׁתִילִים מֵאוֹר וּמִגַּנִּים וַנְּבִיאֵם הַבַּיְתָה אֶל אַדְמַת קַנְקַנִּים. וַנִּסְעַד כָּל זַלְזַל, כָּל נִצָּה עֲדִינָה, "וּפְרִיתֶם וּנְאִיתֶם!" בֵּרַכְנוּם בְּצִנְעָה. אַךְ כָּמְהוּ הַשְּׁתִילִים בְּסֵתֶר לְבָבָם אֶל טַל הַשָּׁמַיִם וּתְכָלְתָּם וּזְהָבָם. (שְׁתִילֵי-בָּיִת, יעקב לרנר) "היא עושה את זה שוב", שרה אומרת אני מביט בבתי, ואז בבובת הקפיץ המתוחכמת, הלבושה בשמלה ורודה צעקנית. שערה זהוב ועיניה כחולות והיא […]

הוא האורב במחשכים, גם אם אנו מכחישים את קיומו. הוא המיתוס – והוא במנוסה.

הזאב שבאדם, האדם שבזאב. סיפור בשלושה חלקים על אנשים, זאבים ואהבה.

ההדמיה היתה קלה יותר לצעירים. יצירה – ואהבה – גם הם אינם עניין פשוט.

הקפיצה לטירתו של מר מרפי מעשה פשוט היא. מה תמצאו בפנים? זו כבר שאלה אחרת.

"אני באה לפה לפעמים בשביל לבכות", היא אמרה ברצינות, ואני צחקתי – כי היה שם חם כל-כך, והרוח עמדה…

יש טיפוסים של קיץ ויש טיפוסים של חורף. גל הוא טיפוס של קיץ, אך הקיץ עומד להסתיים.

רבים עולים לרגל להראל, העיר שדלתותיה פתוחות תמיד לכל המשחרים לפתחה. מה ימצאו בה, הם אינם יודעים, ובוודאי שאינם מצפים לגלות את שעריה נעולים.

כשנלכדה מי שאולי היתה מנהיגת מחתרת החלומות לא היה מנוס מלגייס מחדש את סיגל, חוקרת מיומנת שהשתחררה כבר מהצבא.