עם כנפיים בקרסוליים, סיפור אהבה וגורל קבוע מראש, הואן בי לנדי לא מפספס אף מרכיב בנוסחה של ספרי פנטזיה לנוער.

לספרות העברית יש מסורת ארוכת שנים של דיסטופיות פוליטיות. ישי שריד בנה על המסורת הזאת את ממלכת יהודה העתידית, שתביא עלינו את חורבן בית שלישי.

1991, האזעקה מהדהדת ברמת גן במלוא עוזה. שומר ערים מבולבל מתעורר מנמנום חטוף ויודע: משהו חסר. מישהו חסר.

יואב אבני הוא אחד מסופרי הז'אנר הפורים והמוצלחים בארץ בימינו. הוא לא כותב מדע בדיוני קשה או פנטזיית חרבות אפית (ואולי זו אחת הסיבות להצלחתו), אלא ספרות סליפסטרים ישראלית – סיפורים על ישראל של כאן ועכשיו, אבל לא בדיוק. והפעם: תל אביב, גדות הירקון, בהסטה קלה מהמציאות המוכרת לנו.

"הנערה עם כל המתנות" הוא ספר מטריד. סוחף ומטריד. במהלך קריאתו הוא נכנס לי לחיים, לחלומות ולמחשבות וליווה אותי כמעט בלי הרף. מסוג הספרים שלא עושים הנחות לקוראים, לדמויות או לסופר

עוד חמישה ימים יגיע היום הגדול – אנשי ספינת המתיישבים השנייה יופשרו לבסוף. הם מביאים איתם את התקוות של המושבה… וגם את הפחדים.

המפתח לעלייה ולירידה במדרגות היה להכניס אקראיות ובה בעת לשחק לפי הכללים. הכללים אמרו שאסור לדרוך על כל מדרגה ומדרגה, ואם אפשר לא לדרוך על מדרגות שיש עליהן כתמים ברורים: "עיניים" במדרגות עץ, מסטיק על בטון, דברים כאלה. אז הכללים, כפי שהם, לא הכבידו כל כך. האקראיות נועדה בעיקר להבטיח שלחייזרים שמהמרים על אילו מדרגות אדרוך יהיה שוק הימורים בר קיימא.

קריאה ב"חייו של טאו" מעלה על הדעת רשימת מכולת של קלישאות מדע בדיוני – מלחמה שמתרחשת מתחת לאפם של בני האדם ומעצבת את ההיסטוריה, חייזרים שנכנסים לגופם של אנשים, וגיבור שהופך בעזרת הקול שבראשו לסוכן חשאי מהמעלה הראשונה.

"כולנו ממש בסדר" הוא הספר הכי "מיינסטרימי" של דריל גרגורי שיצא לאור בעברית. ועדיין הוא נכנס עמוק מתחת לעור. קרן לנדסמן מסבירה למה היא רצתה לחבק את הדמויות.

מי שביאו לכם את "עוגות בחלל" חוזרים בעוד ספר מאויר, הפעם על נער שיוצא להציל את הוריו שנקלעו לאיים נודדים.