מבחינה אחת הוא ספר מדע בדיוני שעוסק במסע בזמן. מצד שני, יש בסיפור יצורים על טבעיים, אלים מצריים, קסמים, ולא מעט מכל אלה, מה שמשייך אותו לז'אנר הפנטסיה. תוצאת השילוב מוצלחת.

כמה מאות שנים בעתיד. בני האדם, שאיבדו שליטה על ביתם, חיים בין החייזרים, לפעמים בשיתוף, לפעמים בהתעלמות הדדית, לפעמים בעוינות.

שני הספרים הראשונים בסדרת הוור מוודעים אותנו לקורדליה נייסמית ולסיפור אהבתה הטעון לארל וורקוסיגן – קצין מוערך בבריאר המוערב עד מעל לראשו בפוליטיקה הסבוכה של הקיסרות הבריארית.

רעיון האוטופיה מקיים קשר מורכב עם ההתפתחות טכנולוגית. בספר ”שלום לנצח“ מאייר ג’ו הולדמן את היחסים בין אוטופיה והתפתחות טכנולוגית קצת אחרת.

יש לנו כאן מרשם לספר מעולה: מד"ב בלש ועוד ועוד. מה עוד אפשר לבקש?
הרבה!

בתחילת עידן החלל, האנושות גילתה הינע שמאפשר לנוע במהירות העולה על מהירות האור והתחילה ליישב את הכוכבים. במהרה התגלה שההינע הזה יצר שינויים גנטיים קבועים אצל הנוסעים. מכאן הכל רק מסתבך.

בהשוואה לצחוקים הבלתי נשלטים שהעירו את רוב שכונתו של המבקר האלמוני, ספרי "מדריך הטרמפיסט" או "מלבד הכלב" יגרמו לכם לפהק משעמום. מתח? בלתי פוסק. וותרו על יומיים רצופים בהם לא תוכלו לעשות דבר מלבד להמשיך בקריאה.