DeepDrive / Alexander Jablokov


פורסם ביום יום רביעי, 13 בדצמבר 2000, בשעה 16:18
שייך למדור ביקורות ספרות

מאת

deepdrive

עלילת הספר מתרחשת כמה מאות שנים בעתיד. האנושות אף פעם לא הצליחה לצאת ממערכת השמש, אבל הם הגיעו אלינו – אחד-עשר גזעים חיזריים התנחלו בפלנטות השונות במערכת. הבגארת התת קרקעיים משנים את פני נוגה, האולאני נחתו בצפון אמריקה ונעזרים בבני אדם לגידול צאצאיהם, המבלים את רוב חייהם בתוך ביצה, התותחנים בנו תותח ענק על מרקורי ויורים מטענים רדיואקטיביים לתוך השמש. כולם חצו את החלל על ידי ה"דיפדרייב", הינע העובר את מהירות האור. והם לא מגלים את סודו לאנושות.

בני האדם, שאיבדו שליטה על ביתם, חיים בין החייזרים, לפעמים בשיתוף, לפעמים בהתעלמות הדדית, לפעמים בעוינות. אבל ללא דיפדרייב אין לבני האדם סיכוי לשלוט על גורלם.

סופוניסבה "סופ" טרוסט היא חלק מצוות המנסה לחלץ את ריפי, חייזר שהתרסק על נוגה לפני שנים. ריפי, הוורונן היחיד במערכת השמש, הגיע אליה בדיפדרייב שאותו מקווה הצוות להשיג. מדוע הגיע לבד ומדוע נשאר כספק אורח ספק שבוי של ממשלת נוגה – היא אחת התעלומות אותה מקווה סופ לפצח.

אבל המשימה משתבשת – לא רק שהקדים אותם צוות אחר אלא הם גם מיורטים על ידי המשטרה המקומית. סופ מוצאת את עצמה תקועה על נוגה המוארצת-למחצה, ומנסה לארגן משלחת חדשה ביחד עם אמברין, בת כדור הארץ במקור וקוראת עתידות, אלוורד, נהג לימוזינה מקומי, וטייבר, ראש משלחת החילוץ הראשונה שאף היא נכשלה.

הנסיון לחלץ את ריפי לוקח אותם לכל רחבי מערכת השמש, ממרקורי לנוגה, כדור הארץ, האסטרואידים וצדק. ובמערכת השמש, שום דבר לא כמו שהוא נראה: לכל דמות בסיפור ולכל גזע יש אג'נדה וסודות משלו. סופ צריכה לקלף שכבות של תככים עד שתגיע לפתרון.

הספר לא ארוך, אבל כתוב בשפה דחוסה ומהירה ודורש תשומת לב מלאה – וכאן עיקר הבעיה שלו. כל משפט מעביר כמויות של מידע וקל לפספס מילה או שתיים ולאבד את חוט העלילה. לפעמים הסבר לקטע בלתי מובן מגיע לאחר דף או שניים, או שמספר קטעי מידע מפרקים שונים דרושים כדי להבין משהו, ולפעמים פרקי זמן שלמים נדחסים למשפט אחד והקורא צריך לגשר על הפערים בעצמו. הייתי צריך לקרוא את הספר פעמיים (פעם שניה לאט) כדי להבין מה קורה. סוף הספר סוגר את כל הקצוות מהר מדי, בעיקר ע"י דיאלוג שמנסה להסביר מה בעצם קרה בספר. הומור דק מבליח לפעמים במשפט או שניים אך רוב הספר רציני למדי.

הסגנון בכללותו מזכיר מאוד את ברוס סטרלינג, בעיקר במוזרות הכללית של החברה האנושית והלא אנושית המתוארת. רוב הטכנולוגיה היא אורגנית, סימביוזה בין מינים שונים, כולל בני אדם, היא דבר נפוץ, וגדג'טים לא חסרים. חוץ מסופ, הדמויות בספר נשארות רדודות למדי אבל העלילה הסוערת והחייזרים המקוריים מפצים על הכל, כל עוד מצליחים להבין מה קורה.



תגובות

הוספת תגובה