בדש האחורי של הספר כתוב "אילו נצחו גרמניה ויפאן במלחמת העולם השניה", ובכך החמיץ כותב שורות אלה את האירוניה המקופלת בין דפיו של ספר זה. עלילת הרומאן מתרחשת כעשור וחצי לאחר סיום מלחמת העולם השניה, ואכן גרמניה ויפן ניצחו במלחמה, ובאמת הם חילקו את העולם ביניהם (לא את כל העולם, אבל מילא…).

עלילת הרומאן , שאיננה ברורה במיוחד, מתרחשת ברובה בסן-פרנסיסקו הנמצאת תחת כיבוש יפני. יש בה מספר דמויות, אשר המעקב אחריהן מלמד על השינויים הכבירים שחלים בעיר הזאת תחת השלטון היפני. הגרמנים שולטים בניו-יורק ובכל אירופה. לבד מהשינויים האלה, הגרמנים הגיעו למאדים (שנות השישים), מתחולל משבר מהותי בהנהגה הגרמנית (היטלר כבר מזמן לא פעיל, אבל מחליפו מת בפתאומיות).

נסיון לסכם את עלילת הרומאן ב"בעייתי", מכיוון שהספר אינו מציג קו עלילה אחד. הסופר גם אינו מנסה (או מצליח) לאחד את קווי העלילה השונים לשלם כלשהו, כיוון שהוא מתמקד כל פעם בדמות אחרת. אנחנו זוכים לכמה עלילות, שלעתים נפגשות זו עם זו ולעתים לא.

קווי העלילה די שגרתיים ובנויים סביב מרכיבים שכיחים ביותר של עלילות ריגול, דיכוי, ניסיון לגיבוש עצמי וכו'. השגרתיות הזו מצליחה באופן חלקי ביותר להציג "צמדי דמויות" כמו: פראנק פרינק המועמת עם יהדותו ומר טאגומי המועמת עם חינוכו ואמונתו הבודהיסטית; וואגנר, המרגל הנאצי מסיעת קאנאריס שפועל לשם הרס האמפריה הגרמנית והמרצח הנאצי שיוצא לרצוח סופר אמריקאי. צמדים אלה ואחרים מצליחים לשקף את השינוי שחל בעולם, במבנה הפוליטי שלו ובאסונות שהגרמנים הביאו לעולם (למשל – השמדת האוכלוסיה באפריקה). כמו כן, יש לשים לב לכך שהספר מקפיד להבחין בין הנטיות הרצחניות הגרמניות לבין "העדינות" היפנית, אשר ראתה ברצח עם ע"י הגרמנים דבר נורא ואכזר במיוחד. ועם זאת, היפנים מקפידים על שלטון מעמדי מוגדר ומובחן, שבו, למשל, השחורים הם עבדים. דיק גם מנסה לאורך הסיפור ל"הבין" את האופי היפני, ומוביל את אחת הדמויות, צ'ילדן – סוחר עתיקות שהתמקצע במכירת פריטים מקוריים מההיסטוריה האמריקאית ליפנים, לגילוי מהותי של האופי היפני – חקיינים. אני חושב שאין צורך להרחיב את הדיבור אודות הפשטנות שבאבחנה זו, ולהצביע על מקורות "הדיעה הקדומה" שמפעילה גילוי זה.

אבל, המוקד המרכזי בספר זה הוא שני ספרים המוזכרים בו ללא הרף. הראשון הוא ספר חוכמה סיני בן חמשת אלפים שנים בשם "איי צ'ינג", שבאמצעות הטלת ענפים או מטבעות על דפיו, אפשר לקבל הצעה לגבי העתיד, וספר היסטוריה חלופית מחתרתי בשם "החגב" של אמריקאי בשם הותורן אבנדסן. "החגב" מציע הסטוריה חלופית להיסטוריה הרשמית, ובה מתואר האימפריאליזם התרבותי האמריקאי, והמאבק עם הבריטים על השליטה בעולם. מיותר לציין שהאירוניה והמודעות העצמית של דיק לז'אנר ההיסטוריה החלופית יוצרת כאן מעין בדיחה פנימית, ובעצם מאפשרת לו להשתעשע עם גבולותיו של הז'אנר. כלומר, בתוך סיפור של היסטוריה חלופית מתקיים ספר המציג היסטוריה חלופית, הקרובה במקצת להיסטוריה הרשמית. אגב, חלק מתיאורי המציאות החלופית ב"חגב" זהים למציאות המוכרת בימינו, וכך בעצם יש מעין לגלוג גלוי לאובייקטיביות של הנרטיב ההיסטורי הרשמי.

המפתח להבנת האירוניה של הספר נמצא בקשר הסמוי בין ה"איי צ'ינג" לבין "החגב", קשר המעמיד את המציאות בסיפור בסימן שאלה לגבי אמינותה ומהימנותה, ובכך מעלה תהיות עקרוניות לגבי התיאור ההיסטורי, לגבי מהימנותו ואמינותו. אין זה ספר פוסטמודרניסטי, אבל זה ספר שבהחלט מציג את המשמעות של "הנרטיב ההיסטורי" האחר, או "הסיפור האלטרנטיבי" לסיפור ההיסטורי הרשמי.

מבחינה עלילתית הספר לא ראוי להערכה רבה. שבירת מבנה העלילה האחיד עומד בעוכרי הספר, וכן הפתרונות העלילתיים והעדפת הסיום ה"פתוח" נראים יותר כחוסר יכולת של הסופר לגבש את הטקסט הספרותי לשלם כלשהו. מבחינה רעיונית ותימטית יש לספר זה רבות להציע, אבל לשם כך לא צריך לכתוב סיפור ארוך כל-כך.

שם הספר "האיש במצודה הרמה" (The Man in the High Castle) נשמע מבטיח הרבה יותר ממה שיש לספר להציע.