לפעמים גם קוראים צעירים צריכים לדעת שיש הרפתקאות שלא כדאי להתחיל, שיש עולמות שמחיר הצלתם גבוה מכפי שניתן לשער, ושלא כל הסופים טובים.

מי צריך פסיכולוגיה ודמויות מורכבות כשיש סיפור מבדר על אחד מאבות הפנטסה?

לפעמים מוטב להשאיר את הנוסטלגיה במקומה ולא למהר מדי לחזור אל ספרי המדע הבדיוני של ילדותנו.

"אצבעות של פסנתרן" מציג עצמו לקורא כסיפור פוסט-אפוקליפטי. אך יותר מכך הוא סיפור על האנשים הקטנים של העיר ללא הפסקה, האנשים המרכיבים את הציבור הישראלי.

סיפורי חניכה יש הרבה, אבל רק מעטים מהם מציעים עלילה כל כך סוחפת.

כשלקחתי את הספר ליד ציפיתי ללא יותר מאשר מותחן משטרתי עם ניחוח על-טבעי. לשמחתי, הופתעתי לטובה.

אם "הבחירה" של אלי קונדי הוא ספר המדע הבדיוני הראשון שלכם, סביר להניח שתהנו ממנו…

הלם עתיד, ייחודיות ורכבת הרים מדע בדיונית מהסוג הטוב ביותר. דמיאן הופמן ממליץ בחום.

כולם אוהבים את דאגלס אדמס. אז למה בעצם לא לנסות לחקות אותו?

בספר השני בסדרת "גיבורי האולימפוס" מראה ריק ריירדן שוב את כוחו בבניית עלילות מרתקות. חבל שזה טובע לא פעם בעומס יתר של פרטים.