מעבר / קוני ויליס

הביקורת נכתבה על בסיס המהדורה האמריקנית של הספר.

"מעבר" הוא נסיון של וויליס לשלב בין הרצינות של "ספר יום הדין" לבין העולם הבירוקרטי האווילי של "המשכוכית", ומי שקרא ספרים אחרים של וויליס ימצא בספר את כל האלמנטים שהוא מכיר.

העלילה היא די אלמנטרית – ג'ואנה לנדר היא פסיכולוגית בבית חולים גדול, אשר חוקרת את חוויותיהם של אנשים שעברו מוות קליני והוחיו באמצעים מלאכותיים (עס"מ – חוויות על סף המוות). ג'ואנה חוברת לדר' רייט, נוירולוג אשר עושה ניסויים שמטרתם ליצור חוויית טרום-מוות באמצעים מלאכותיים באמצעות סמים. מטרת הניסוי היא למצוא את המטרה בגללה אנשים עוברים חוויות אלה ואת הפונקציה הביולוגית שחוויה זו משרתת.

אויבה הגדול של ג'ואנה הוא דר' מנדרייק, רופא אשר טוען כי התופעה המדוברת היא מסר מהעולם הבא, אשר מעניק יכולות על אנושיות (טלפתיה, יכולת ליצור קשר עם המתים ושאר ירקות) למי שעבר אותו. הספר מתחיל בנסיונותיה של ג'ואנה לחמוק ממנדרייק, עובר לחבירתה עם רייט והתחלת הניסויים. בגלל מיעוט הנבדקים, מתנדבת ג'ואנה לעבור את החוויה בעצמה. לאחר כמה פעמים היא מגלה את עצמה במקום משונה מאוד (ויותר לא אפרט מחמת ספוילרים). ג'ואנה מנסה לפענח את החוויה שעברה – האם מדובר במקום אמיתי או בהזיה? מדוע היא מגיעה לשם ? האם כל מי שעובר חוויית טרום-מוות מגיע לאותו מקום או שמא זו חוויה סובייקטיבית?

עיקר הספר מתאר את הנסיונות שלה להבין את החוויה שעברה. נסיון זה מביא אותה למפגשים עם אנשים שונים – ילדה חולה כרונית המאושפזת בבית החולים שעושה בשבילה מחקרים, מורה לשעבר שהיום חולה באלצהיימר, אחייניתו המדוכאת של אותו מורה, איש ששרוי בתרדמת ואחרים. היא מנסה ללמוד יותר לאן הגיעה, ועל תהליכי המחשבה האנושיים ולהבין מה שקרה לה.

כבר מהתיאור הקצר הזה אפשר לראות שוויליס ממחזרת בספר הרבה אלמנטים מספריה הקודמים. אך שלא כמו בספרים אלה, הביצוע כאן הוא חיוור ולא משכנע.

וויליס לוקחת מ"המשכוכית" את תיאור הניסוי כעלילתו העיקרית של הספר ואת התיאורים המשעשעים של עולם בירוקרטי ולא מובן. אבל 'מעבר' חסר את הענין, הטירוף וההומור שבהם פעל הניסוי ב"משכוכית". רוב הספר עוסק במפגשים עם אנשים, בבירור כל מיני עובדות אזוטריות והעלאת השערות פסיכולוגיות וביולוגיות. אין בספר אקשן ואין כמעט פיתוח עלילתי, וחסר גם הקישור המתוחכם בין הניסוי לחיים שהפך את "המשכוכית" לספר מרתק.

הדמויות העיקריות בספר זה הן חיקוי חיוור של הדמויות הססגוניות והחביבות של "המשכוכית". הדמות של ג'ואנה קלושה מדי ולא משכנעת, ונעדרת אופי מכל סוג שהוא. גם דר' רייט ומנדרייק הם חיקויים חיוורים של הגיבורים בספר הקודם, ובאופן כללי – הם די נטולי אופי וקשה מאוד להזדהות איתם.

מ"ספר יום הדין" לקחה וויליס את דמות הילדה ואת העיסוק במוות ובחסד, אך ללא העוצמה הרגשית והמוסרית שאפיינה ספר זה. בתור ספר שעוסק במוות הוא משאיר את הקורא מרוחק, ואף משועמם. יתכן גם שההקשר האמריקאי מאוד שבו מתרחש הספר מרחיק אותו מהקורא הישראלי.

בראיונות שהתקיימו איתה, טענה וויליס כי ניסתה לבדוק את האספקטים השונים של המוות כתופעה רגשית, חברתית וביולוגית, ותוך נסיון לסתור עמדות פופולריות בנושא המוות – קיומו של העולם הבא, המלאכים וקרובי המשפחה המחכים למת וראיית המוות כהתקדמות לעולם טוב יותר – עמדות שכולן מיוצגות על ידי מנדרייק בספר. וויליס מציגה בספר עמדה נחרצת ומנומקת כנגד דעות אלו, אולם מה שהיה יכול להיות מאמר מענין בעיתון הפך להיות ספר משמים וחיקוי חיוור של ספרים אחרים, מוצלחים בהרבה.