הכנת רשימה של כותרים שתציג את תחום האנימציה היפאנית התבררה כמשימה קשה יותר ממה שנראה בתחילה – בעיקר כאשר מגיעים לשאלות ה-"מה להשאיר בפנים" ו-"על מה לוותר". בדומה להרבה מאוד רשימות מהסוג הזה, גם הרשימה הנוכחית מבוססת לחלוטין על טעם אישי, והיא רלבנטית אך ורק לרגע בו היא נכתבה – במהלך חצי השנה שעברה מאז התחלת העבודה עליה התחלפו בה לפחות מחצית מהכותרים, ונוספו רבים אחרים.

שלושה קריטריונים עיקריים הנחו אותי בבחירת הסרטים והסדרות שמופיעים ברשימה. הראשון היה עמידה במבחן הזמן – בעיקר בתחום איכות האנימציה והעיצוב. אף על פי שישנם המון סדרות וסרטים נפלאים באנימציה היפאנית שבוימו בין שנות הששים והשמונים, רמת האנימציה של רובם עשויה להרתיע צופים חדשים – ולכן ברשימה נכללים מעט מאוד כותרים שיצאו לפני שנות התשעים. אני סבור כי את הרשימה, במתכונתה הנוכחית, אפשר להגדיר כרשימה של "קלאסיקות עכשוויות". עוד קריטריון חשוב היה קריטריון הנגישות – הרשימה, כאמור, מכוונת בעיקר לצופים שאינם מכירים את התחום, והשתדלתי לא לכלול בה כותרים שהצפייה בהם דורשת הבנה מוקדמת של התחום (Patlabor 2 הוא אולי החריג היחיד בהקשר זה). הקריטריון האחרון היה זמינות – לא נכללים כאן כותרים שאינם מופצים רשמית כרגע מחוץ ליפאן, וכל הסרטים והסדרות ברשימה ניתנים להשגה דרך האוזן-השלישית או האינטרנט. המבנה של הרשימה מבוסס על ההנחה הידועה לפיה התשובה הטובה ביותר לשאלה "מה כדאי לי לראות?" היא שאלה אחרת – "מה אתה מעדיף?"

---

לחובבי אופרות חלל:

Macross Plus (שוג'י קוואמורי ושינצ'ירו וואטאנבה, 1994):

סדרת "מקרוס" המקורית לא המציאה את נוסחת ה-"שני בחורים, בחורה ורובוטים ענקיים", אבל היא שכללה אותה לכדי אומנות של ממש. סדרת ההמשך הקצרה הזאת (ארבעה פרקים), שאיננה מחייבת היכרות עם הסדרה המקורית, לקחה את אותה נוסחה, הפכה אותה על פיה ויצרה דרמה בוגרת ומרתקת. זהו סיפורו של מאבק בין שני חברי ילדות על ליבה של אותה נערה, המתלקח מחדש שנים מאוחר יותר כאשר הם נקראים לשמש כטייסי ניסוי ברובוטי-קרב חדישים. אקשן מרשים, שירי-פופ קלילים, משולש רומנטי – כל המרכיבים המוכרים של הז'אנר, עם טוויסט מריר. שימו לב למוסיקת הרקע הנפלאה של יוקו קאנו (בביצוע התזמורת הפילהרמונית של ישראל!), הפסקולנית המוכשרת, שתמשיך לשתף פעולה עם יוצרי הסדרה – בהמשך הרשימה.

---

לחובבי מדע בדיוני צבאי:

Neon Genesis Evangelion (הידאקי אנו, 1995):

רובוטים ענקיים הם עבור היפאנים מה שהסופר-גיבורים מהווים עבור המערב. Neon Genesis Evangelion עשתה לאותם רובוטים את מה ש-Watchmen עשה לסופר גיבורים. כאשר כדור הארץ מותקף על ידי יצורים מסתוריים המכונים "מלאכים", מגויסת קבוצת ילדים צעירים כדי להפעיל את יחידות ה-EVA – רובוטים ענקיים, שמשמשים כנשק האולטימטיבי של האנושות. אבל הפעלת הנשק הזה עולה לאותם ילדים במחיר שפיותם וסביבתם הקרובה אינה בדיוק סביבה תומכת ואוהדת… יצירת המופת של הידאקי אנו, על גיבורים שהם בסך הכל בני אדם שבריריים. מאוד לא מומלץ למי שמחפש הפי-אנד.

---

לחובבי מדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי:

Battle Angel Alita (הירושי פוקוטומי, 1993):

עיבוד לסדרת מאנגה (קומיקס) מצוינת, שלמרבה הצער לא זכה לאותה הצלחה כמו החומר עליו הוא התבסס. העולם שלאחר מלחמה גרעינית הפך למגרש גרוטאות אחד גדול, אליו משליכים תושבי גן העדן המעופף "זאלם" את האשפה שלהם. בין מי שמנסים לשרוד באותו עולם נמצאת גם אַליטה – סייבורגית שהתגלתה בין ערימות האשפה שהושלכו מהעיר המעופפת והופעלה מחדש על ידי מדען אידיאליסט בעל עבר אפל. אקשן משובח, עלילה מרתקת וכמה דמויות בלתי-נשכחות מעידות יותר מכל על החיסרון של הסדרה הזו (שני פרקים בסך הכל) – היא קצרה מדי.

---

לחובבי מדע בדיוני פוליטי:

Patlabor 2 (ממורו אושי, 1993):

חקירה של פעולת טרור על ידי יחידת משטרה מיוחדת, הנעזרת ברובוטים ענקיים, הופכת לתסבוכת פוליטית מסוכנת המאיימת לגרור את יפאן לדיקטטורה צבאית חדשה. אנימציה מרשימה, בצבעים אפלים, מציגה את סיפורה של חבורת אנטי-גיבורים הנדרשת, פעם אחר פעם, להציל את המצב. כרגיל אצל הבמאי ממורו אושי, מדובר בסרט סבוך להפליא שבו מומלץ לצפות מספר פעמים. היכרות עם הסרט הראשון (והפחות טוב) בסדרה רצויה – אבל איננה הכרחית.

---

לחובבי מד"ב בלשי/פילם נואר עתידני:

Cowboy Bebop (שינצ'ירו וואטאנבה, 1998):

ריימונד צ'אנדלר, ג'ון וו וסם פקינפה נפגשים בחלל. ציידי ראשים מסתובבים בחלל הפרוע של העתיד הרחוק ומנסים לתפוס טרוריסטים ופושעים. ספייק ספיגל ושותפיו המפסידנים על ספינת החלל "ביבופ" נמצאים בקצה התחתון של שרשרת המזון של המקצוע – הצרות נמשכות אליהם כמו אל מגנט, הם שקועים בחובות עד הצוואר, חיי האהבה שלהם בזבל והמוות תמיד מרחף מעל ראשם. סיפורם של אנשים שהגיעו לסוף הדרך ולמרות זאת הם ממשיכים ללכת הלאה, מגובה בתסריטים מבריקים, מצחיקים ועצובים גם יחד, ובימוי חד ומדויק. פס-הקול הג'אזי שובר-הלבבות של יוקו קאנו הוא אטרקציה בפני עצמו.

---

לחובבי סייברפאנק:

Ghost in the Shell (ממורו אושי, 1995):

העיבוד של ממורו אושי לסדרת המאנגה של מסמונה שירו אמנם לא הצליח וגם לא יכול היה להעביר את המורכבות של המקור, אבל עדיין מדובר בסרט מרשים – מותחן משטרה מרתק על אנשים ומחשבים בעתיד בו ההבדל בינם הולך ומטשטש, ועל גיבורי הסרט אשר לכודים בין השניים. היכולת של אושי ליצור עולם עתידני משכנע ומפורט בעזרת תמונות וצלילים מגיעה לשיאה בסרט הזה, והיא השפיעה על קשת רחבה של יוצרי סרטים – החל מ-"פרימן" וכלה ב-"מטריקס".

---

לחובבי סופר-גיבורים:

Bubblegum Crisis (הירוקי הייאשי, 1987):

טוקיו של שנת 2033 מתאוששת לאיטה מרעידת אדמה שהחריבה אותה עד היסוד. בין תושבי העיר נמצאות סיליה, פריס, לינה וננה. ביום הן מנהלת חנות בגדים, כוכבת פופ בדרכה לצמרת, מדריכת מחול אירובי ופקידה בתחנת המשטרה, בהתאמה. בלילה הן עוטות שריונות היי-טק מעוצבים, והולכות מכות עם רובוטים המטרידים את אזרחי העיר. גרסא יפאנית מאוד לז'אנר הסופר-גיבורים המערבי, עם שפע ציטוטים וגניבות מסרטים מוכרים ("בלייד ראנר" ו-"שליחות קטלנית") וכמות נכבדה של מוסיקת פופ-רוק בסגנון שנות השמונים בפסקול, שגורמת לסדרה להיראות, לעתים, כמו מיוזיקל. הסדרה נוטה לא לוקחת את עצמה ברצינות יתרה והאקשן מוסיף להיות מרשים גם אחרי 15 שנה. מומלצת מאוד גם סדרת הפריקוול הרצינית יותר AD Police – אבל מומלץ לשמור מרחק מהגרסא החדשה הנקראת Bubblegum Crisis Tokyo 2040.

>hr>

---

לחובבי היסטוריה אלטרנטיבית:

Jin-Roh: The Wolf Brigade (היריוקי אוקיורה, 1998):

מה היה קורה אילו בסוף מלחמת העולם השנייה היתה יפאן נכבשת לא על ידי ארצות הברית אלא על ידי גרמניה הנאצית? התשובה, כפי שהיא מוצגת בסרט הזה, היא מראה אפילה של מה שאכן התרחש ביפאן שלאחר המלחמה. 10 שנים לאחר שהסתיים אותו כיבוש, פועלת בטוקיו יחידת קומנדו מיוחדות הלוחמות כנגד טרוריסטים ליברלים. אחד החברים באותה יחידה, לאחר שנכשל במניעת פיגוע התאבדות אותו ביצעה לוחמת מחתרת צעירה, מוצא את עצמו נמשך לאחותה של הטרוריסטית. מותחן מרתק, המתהדר באנימציה ופסקול יפהפיים, ורלבנטיות מטרידה לצופים בישראל.

---

לחובבי פנטסיה אפית:

הנסיכה מונונוקי (הייאו מיאזאקי, 1997):

הייאו מיאזאקי הוא כנראה הבמאי החשוב ביותר של האנימציה היפאנית, והסרט הזה – שמסכם כמעט 40 שנות פעילות שלו בתחום – מדגים למה. לאחר שהוטלה עליו קללה בעקבות קרב עם חזיר בר אכול טירוף, יוצא אשיטקה, צעיר משבט האמישי, למערב יפאן, בחיפוש אחר מקור אותה קללה. הוא מוצא את עצמו לכוד במאבק בין שני צדדים לוחמים, המייצגים את הטבע הפראי מול הקדמה הדורסנית. כל פריים צבעוני ויפהפה וכל רגע בפס-הקול הדרמטי משדרים "אפוס גדול מהחיים", אבל הסרט אינו נופל למלכודות הצפויות של הז'אנר: הוא אינו מהלל ומאדיר את האלימות והמלחמה, הוא אינו מבצע חלוקה אוטומטית בין "טובים" ו-"רעים" והוא אינו מציע פתרונות קלים לבעיות אותן הוא מעלה. וכתמיד, אצל מיאזאקי, הוא סרט כל כך אנושי.

---

לחובבי פנטסיית חרבות וכשפים:

Berserk (טקהאשי נהוהיטו, 1997):

בעולם פנטסיה המזכיר את מזרח-אירופה, לוחם נודד בשם גאטס, החמוש בחרב אדירת מימדים, מגן על האוכלוסייה מפני ישויות דמוניות. הסדרה עוקבת אחר המסלול העגום של אותו לוחם, מילדותו האכזרית, דרך חברותו בכנופיית שכירי חרב ועד למעורבותו בתככים הפוליטיים של הממלכות השונות באותו עולם. סדרה אלימה, קודרת וטראגית – בפירוש לא מיועדת לחובבי "רומח הדרקון" באשר הם.

---

לחובבי פנטסיה היסטורית:

Ninja Scroll (יושיאקי קוואג'ירי, 1993):

תקופת אדו ההיסטורית, תקופת ההסתגרות של יפאן מפני העולם החיצוני שנמשכה כ-200 שנה, היתה, ברובה, תקופה של שלום ויציבות. תקופת אדו של הספרות, התיאטרון והקולנוע, לעומתה, היתה תקופה של פוליטיקה מלוכלכת, מעשי רצח אכזריים ושדים ורוחות אשר הסתובבו בלא מפריע ברחבי המדינה. סרטו של קוואג'ירי לוקח את הדימוי הזה של התקופה לשיאים חדשים. הסרט מספר את סיפורו של ג'וביי, לוחם נודד (שדמותו מבוססת, באופן רופף, על דמות היסטורית אמיתית), היוצא, ביחד עם נינג'ה יפהפייה, כנגד כנופיית שדים המאיימים להפיל את שלטון השוגון. אקשן בלי הפסקה, ועיצוב מרשים של דמויות השדים ונופי יפאן מהאגדות.

---

לחובבי פנטסיה אודות עולמות מקבילים:

Vision of Escaflowne (שוג'י קוואמורי, 1996):

היטומי, תלמידת תיכון מטוקיו של ימינו, מוצאת את עצמה בגאיה, עולם פנטסיה שמשלב בתוכו את אירופה, מזרח אסיה, ו-"הקוסם מארץ עוץ". סדרת הטלוויזיה הזאת לא רק מספקת את אחד מעולמות הפנטסיה המפורטים, והמרהיבים שנראו אי-פעם על המסך הקטן (או הגדול, לצורך העניין), אלא גם סיפור הרפתקאות סוחף מסחרר ורומנטי, אודות גיבורים שגורלם משפיע על גורל העולם כולו. פס הקול קלאסי, המשלב נעימות כנסייתיות של יוקו קאנו – האישה המוזכרת הכי הרבה פעמים ברשימה הזאת – הוא, כרגיל, חוויה ייחודית.

---

לחובבי פנטסיה לילדים:

Kiki's Delivery Service (הייאו מיאזאקי, 1989):

באירופה חלופית של שנות החמישים, בה מלחמת העולם השניה לא התרחשה, חייבת כל מכשפה, בהגיעה לגיל 13, לבלות שנה מחייה רחוק מביתה. אחת מאותן מכשפות, קיקי, מגיעה לעיר קוריקו (שילוב של פריס, ליסבון, סטוקהולם, נאפולי וסן-פרנסיסקו) ומנסה לפתוח בה שירות משלוחים מעופף. ץוך כדי כך, מתקבל סיפור על חברות, על התגברות על קשיים ועל מציאת מקום בעולם. מומלץ לראות בצמוד ל-"הנסיכה מונונוקי", כדי להכיר גם את הצד השני של מיאזאקי: אופטימי, חייכני ומלא באהבת אדם. ההוכחה שסרטי אנימציה לילדים זה לא רק דיסני.

---

לחובבי פנטסיה אורבנית:

Boogiepop Phantom (טקשי ווטאנאבה, 2000):

אנימציה לדור הנטוש – דור הצעירים הנוכחי ביפאן, שחי חיי ניכור וסבל בערים הגדולות. הסדרה מורכבת מרסיסי סיפורים אודות תלמידי תיכון יפאנים מסוגרים, המתקשים לתקשר עם סביבתם, ומסתבכים עם ישות מסתורית המכונה "בוג'יפופ". חזיון פנטסיה עגום ומרשים, בצבעים חיוורים, של יפאן העכשווית.

---

לחובבי פנטסיה אפלה:

Wicked City (יושיאקי קוואג'ירי, 1989):

האנושות נמצאת על סף מלחמה עם עולם מקביל של שדים. סוכן אנושי בשם טאקי, ומאקי – סוכנת מעולם השדים, נשלחים להגן על המתווך לשיחות השלום בין שני הצדדים – ומוצאים את עצמם נלחמים כנגד השדים המאכלסים את עיר החטאים של טוקיו. זה הסרט שביסס את מעמדו של יושיאקי קוואג'ירי בתור במאי האקשן הטוב ביותר של האנימציה היפאנית: זינוקים אקרובטיים באוויר, הקפאת פריימים ברגעים הכי דרמטיים ושימוש מסחרר בצבעים כהים (אדום, כחול ושחור).

---

לחובבי סרטי אימה שאינם מד"ב או פנטסיה:

Perfect Blue (סטושי קון, 1997):

מימה, זמרת בלהקת פופ מהליגה התשיעית, מחליטה לעשות הסבה מקצועית ולהפוך לשחקנית. מישהו מאוד לא אוהב את השינוי הזה, ומחליט להפוך את חייה של מימה לגיהנום. מותחן פסיכולוגי מורט עצבים על הגבול שבין מציאות לחלום ובין שפיות לטירוף, שהיה גורם חרדות קשות להיצ'קוק. סרטו הארוך הראשון של הבמאי סטושי קון, שמתחיל להצטייר בתור אחד הבמאים המובילים בדור הצעיר של יוצרי האנימה.