ילדי בית הזכוכית / יעל פורמן

אני מודה, לא קראתי את הכריכה האחורית של "ילדי בית הזכוכית". אולי בגלל זה נדרשו לי כמה שניות להבין את הלוקיישן המוזר שבו מתרחשת עלילת הספר ומהן הדמויות שמופיעות בו. ההפתעה שציפתה לי רק שידרגה, מבחינתי, את חוויית הקריאה.

הספר נפתח בתיאור מקסים של הגיבורה שקדי, ילדה חביבה בת תשע, הצוללת בבריכה שבביתה. במים היא פוגשת את אחותה הימית כיילה, שהיא בת מים: מעין הכלאה בין אדם לדג שנוצרה באמצעות הנדסה גנטית. הקשר החזק בין השתיים, כפי שהוא מתפתח בכתיבתה המצוינת של הסופרת, יעל פורמן, הוא האלמנט שפותח את הספר המיוחד הזה, וגם סוגר אותו.

"ילדי בית הזכוכית" מאפשר הצצה בשגרת חיים בדיונית להפליא של משפחת בני אדם שאימצה משפחה מקבילה של בני מים שאותם היא מגדלת בביתה. זה בית יוצא דופן, שקירותיו הם האקווריום שבו חיים בני המים. או כפי שאומר פלג, אביה של שקדי, "החלום שלי היה לבנות בית שבו בני האדם יהיו אלה שחיים באקווריום".

עם כל מוזרותו של המקום שבו בחרה פורמן להציב את דמויותיה, זה גם מקום שהייתי ממש שמחה להיקלט בו. אך כפי שמתגלה עד מהרה, יש בני אדם שמעדיפים לגדוע את החיים המשותפים ההרמוניים של בני המים ובני האנוש ומוכנים לפעול בכל הכלים שברשותם כדי להביא לידי כך. וכך קורה שזמן לא רב אחרי יום הולדתה העשירי, שקדי מקבלת הפתעה לא נעימה – מחוץ לביתה מחכה לה הפגנה של פעילים שמבקשים לקחת ממנה את כיילה.

אך המפגינים בהחלט אינם האנשים הרעים. הם יוצאים נגד משפחות רבות במדינה שמגדלות בני מים באקווריומים גדולים בבתיהן כאילו היו חיות מחמד רגילות, ולא תמיד מעניקים להם את התנאים הראויים להם ואף מסכנים את חייהם. מפריע להם לא פחות חוסר המוסריות שבגידולם הבלתי טבעי של בני המים במעבדות. שלא בטובתם מוצאים את עצמם שקדי ובני משפחתה, האנושיים והמימיים, בקו האש. אין להם ברירה אלא לצאת ולהיאבק נגד הכוונה להפריד בינם לבין אהוביהם שמתחת למים.

אהבתם הבלתי מתפשרת של שקדי ובני משפחתה לבני המים, למרות כל התלאות שמלוות אותם בדרכם המשותפת, שיקפה עבורי במהלך הקריאה מעין מסע מלחמה. זה מסע שכולל מאבק על צדק, על עקרונות, על אמונה ומעל לכל – על חברות. יש בו גם דאגה, חששות, לחץ וגם ויתורים כואבים. כמו בחיים.

וזה משהו שאני אוהבת. כקוראת, אני מצפה מסופר שייתן לי פתח לחידושים, מקום שאליו אוכל להביא את עצמי או לקחת אלי ולחשוב על מה, בעצם, הספר מספר באמת. זה בדיוק מה שפורמן עשתה עבורי בספר.

כדי לעשות זאת, פורמן חילקה את העלילה לשני חלקים. בחלקו הראשון של הספר היא קושרת את הקורא אל הדמויות ומציגה אותן על כל גוניהן. בשני, אחרי שתפסה את קוראיה ויצרה בהם הזדהות לדמויות, היא פורמת אט אט את הקשר הזה ובמומחיות של סופרת נוער מנתקת אותן ממנו.

ודבר אחרון – שבחים חמים מגיעים גם למאייר ינון זינגר, האחראי לעטיפה הנאה, כמו גם לשמונה איורים מרהיבים נוספים המלווים את הספר לאורכו, כנהוג בספרי נוער.

"ילדי בית הזכוכית" הוא ספר פנטסיה מותח לילדים, ויש שיגידו שהוא ספר מתח פנטסטי. אני מאמצת את שתי ההגדרות.