ג'ק ואנס הוא ללא ספק אחד מהסופרים המשפיעים ביותר בתחום הפנטזיה בעשורים האחרונים, והוא ממשיך עד היום בכתיבה למרות עיוורונו. כעת ניתן לקרוא את ארבעת ספרי ארץ הגוועת בכרך אחד גדול.

פנטסיה של ימי הביניים מתרחשת בדרך כלל בעולם אחר, שונה משלנו. עיקר הקושי העומד בפני הסופר שמחבר את סיפור הפנטסיה הוא להבהיר לקורא שמדובר בעולם אחר או לפחות בכללי משחק אחרים לחלוטין. ישנם סופרים שעושים זאת כלאחר יד. מרטין – לא.

בין 'שיר של אש ושל קרח' לבין מלחמת השושנים יש דמיון רב. רן בר-זיק מגלה אותו.

עם פרסום הספר Judgement Day מוכיחה המחברת, ג'יין ג'נסן, כי לפעמים אפשר לחצות בהצלחה גדולה את הקווים המפרידים בין סוגי מדיה שונים.

משחקי הכס הוא ספר טוב בכל קנה מידה. אתחיל בעובדה שהוא לא סיפור פוסט-טולקינאי. נער כפרי המגלה שהוא קוסם/לוחם/רקדן בלט רב עוצמה ויוצא למסע עם זקן מסתורי? לא כאן.

בוז'ולד מוכרת לקוראים בארץ בעיקר מסדרת הוור. "קללת צ'אליון" הוא דבר אחר לגמרי (וחבל).

ואליס הוא לא ספר מדע בדיוני קלאסי. ואליס הוא סיפורו של אדם שטוף הזיות שגילה את האמת האלוהית. או לפחות כך הוא חושב. ואליס הוא בעיקרו דיאלוג בין המספר לבין עצמו. בעוד המספר מנסה לשמור על שפיותו, עצמו מזמן איבד אותה

לא יהיה זה מוגזם לטעון ש"גֵר בארץ נוכריה" הוא אחד מהספרים הבודדים שסללו את דרכו של ז'אנר המדע הבדיוני ללב המיינסטרים בארה"ב. זאת, בייחוד בשל כשרונו של היינלין לשלב מדע בדיוני עם רגשות אנושיים כנים, אירועים היסטוריים חשובים ואף קורטוב של חזיית העתיד.

העולם שסביבנו אינו הדבר האמיתי. זה לא מוצק. זה לא חומר. זה לא נוצר בשום מפץ גדול. הכל אנרגיה, אנרגיה בראשיתית שעוצבה למה שאנחנו רואים ומרגישים.

"פני מועדות לכוכבים" הוא סיפורו של גולי פויל, עוזר מכונאי דרגה שלישית על סיפון ספינת החלל "אינמנוס". הוא נולד במאה ה-24 כאשר האנושות נמצאת בעיצומו של תהליך המשנה את המוסדות החברתיים הבסיסיים ביותר שלה: האנשים במאה ה-24 למדו "לגנוט".