סיפורו הקלאסי של אסימוב הוכתר בשנת 1968 כ"סיפור המדע הבדיוני הטוב בכל הזמנים". האם הוא ראוי לתואר הזה? ואיך זה קשור לאינדוקציה?

בסיפא של המשפט הראשון של הסיפור "אל בזעיר אנפין" מצהיר הסופר, תאודור סטרג'ן (מתועתק כ"סטארג'ן" בתרגום) "אל תדאגו; אינני עומד לשוחח על פוליטיקה". הוא משקר.

למרות מגרעותיו, "הדרכים חייבות לנוע" הוא סיפור בעל ערך, ולא רק בזכות הטכנולוגיה המגניבה שהוא מתאר

בלי התחכמויות ובלי יומרנות, "מסע בזמן עם אוגר" מעמיק בחידות ובתעלומות, והכול בגובה העיניים ובשפה בהירה וקולחת. סיפור שפשוט כיף לקרוא

שנה לפני אסימוב, לסטר דל-ריי כבר כתב סיפור חשוב ומשפיע על רובוטית. אבל למה, הו למה, הוא היה חייב להיות כל כך שוביניסט?

"דמדומים" משנות ה-30 אינו סיפור טוב, אבל הוא מלמד המון על כותבו, שבתור עורך השפיע על ז'אנר המדע הבדיוני אולי יותר מכל אדם אחר

איקרוס בחלל, הרפתקה מסוכנת עם מקל קסמים, שיחה מיוחדת עם סבתא, חוויות כנסים ועוד – עשרה ממתקים קצרצרים לחובבי הז'אנר מיוצרי האגודה למדע בדיוני ולפנטזיה

סיפורו הקלאסי של סטנלי ויינבאום מציג עולם מעניין, אבל עיקר חשיבותו היא היסטורית, כאבן דרך בז'אנר המדע הבדיוני

ילדיה של יונה מלווים אותה לכל מקום שאליו תלך. כעת, לקראת מותה, היא זקוקה לעזרתו של בורר שיאפשר לה לסגור את הבור הפעור בחייה – ולהם להתקיים

תיקנור היא ארץ של חוקים ודפוסים, קסם וצמחי מנטה. וכדי להגיע אליה לא צריך ארון בגדים קסום, אלא פשוט לחפש את הפלאים הממתינים בקצה שדה הראייה לכל מי שמעיזים לסיע לבניינה.