כל מי שקראו פנטזיה אפית מכירים את התבנית הנפוצה: סיפור גדול שמציב במרכזו גיבור או גיבורה נבחרים וכריזמטיים שמניעים את העלילה לקראת המאבק המכריע ברוע. מעטים הם הסיפורים בז'אנר שמציבים את גיבוריהם בשוליים, בבית, בחיק המשפחה, נחבאים אל הכלים במשך רוב אורכו של הסיפור, זנוחים בצד הדרך.

שלושת הספרים הראשונים בסדרת "ארץ-ים" שכתבה אורסולה לה-גווין הם חלק מסדרת פנטזיה אפית-הרואית קלאסית. במוקד הסדרה ניצב הקוסם גֶד, שעובר בספר הראשון את מסע הגיבור בדרך להפוך מנער לרב-מג של ארץ-ים. אפילו בספר השני, "הקברים של אטואן", כשמקומו בעלילה מצומצם, הוא הדמות הפועלת הראשית.. טהאנו, הספר הרביעי בסדרה, ראה אור רק ב-1990, עשרים שנה אחרי קודמו, "החוף הרחוק ביותר", והוא כבר משתייך לקוטב האחר. גיבוריו הם אישה פשוטה בגיל העמידה, ילדה נכה ומעוותת וגבר שבור. והוא נפלא.

טהאנו הוא הספר הרביעי בסדרת "ארץ-ים", ובמקור נכתב על כריכתו שהוא "האחרון בסדרה", עד שנכתבו בה שני ספרים נוספים. הוא גם שונה מכל מה שלמדנו לצפות משלושת הספרים שקדמו לו. הוא שונה עד כדי כך שחוקר הספרות מייקל דראוט, המומחה בספרות פנטזיה, הודה שכשקרא את הספר לראשונה בזמן לימודיו במכללה, הוא הזדעזע. "טהאנו" איננו ספר ילדים, ומי שגדל על דמותו של גֶד והזדהה איתו ימצא אותו כאן שבור ומרוסק – אך אנושי הרבה יותר.

סיפור משפחתי

"טהאנו" מפגיש אותנו בשנית עם טנר, גיבורת "הקברים של אטואן", ומשלים את סיפורה שנקטע בחדות בסוף הספר ההוא. אנו מגלים שטנר שטה לגונט, אי מגוריו של גֶד. אך לא התמידה בלימודי הכשף ובחרה לחיות בחיים שקטים של אם, רעיה ובעלת חווה. היא שינתה את שמה ל"גוהה", נישאה לגבר פשוט בשם פלינט וגידלה בת ובן שבגרו ועזבו את הבית. זמן קצר לפני תחילת העלילה הלך פלינט לעולמו וגוהה נותרה אלמנה.

עם תחילת הספר מובאת אליה ילדה, בת נוודים. אביה ואחרים התעללו בה באופן מזעזע והשליכו אותה לאש. היא ניצלה, אך מחצית מפניה וידה הימנית נותרו מצולקות מאוד. טנר מצליחה להחיות את הילדה, קוראת לה ת'רו ("להבה" בלשון הקארגית) ומאמצת אותה לבת. בהמשך טנר מתאחדת מחדש עם גֶד, שמגיע לאי על גב דרקון, ימים ספורים אחרי סיום עלילת "החוף הרחוק ביותר, כשהוא מרוסק וחסר כוחות קסם.

בדומה ל"קברים של אטואן", עלילת הספר מתרחשת כולה במקום קטן ונידח למדי, אי של רועי עיזים בקצה הארכיפלג. אירועי התקופה הגדולים, כמו הכתרת המלך לבנן, מוצגים כשמועות מרוחקות.

יתרה מזו, כמעט כל העלילה מתרחשת בשני בתים חסרי הוד והדר. לה–גווין בפירוש מעלה על נס את הביתיות והמשפחתיות. פרקי הזמן המאושרים ביותר הם ראשית הקיץ, שאותו מבלות טנר ות'רו בביתו של הקוסם אוגיון ות'רו מגלה שם לראשונה שמחה והתעניינות בעולם, ותקופת החורף שטנר, גֶד ות'רו מעבירים בבית החווה בסיפור סיפורים ובשגרת יומיום ברוכה.

כמה שונה האווירה הזאת מאווירת "הקוסם מארץ-ים" ו"החוף הרחוק ביותר", שופעי המסעות הקדחתניים אל קצווי ארץ, והרפתקאות מסמרות שיער במאבק נגד כוחות על-טבעיים של צללים ומוות. אולם בל נטעה, האימה והרשע המסתתרים בבית פנימה אינם מסמרי שיער פחות. מאידך גיסא, אל השמחה, ההקלה והאושר קל יותר להתחבר כשהם בממדי אנוש ולא בתחום הקוסמי.

כוחה של אהבה

במהלך חייה של טנר נפתחו לפניה כמה דרכים לתהילה, גם אחרי שכבר נטשה את ייעודה ככוהנת ב"קברים של אטואן". הייתה פתוחה לה הדרך להיות קוסמת או אשת חצר מכובדת בבירת הממלכה המלכות. אך טנר בחרה במודע בחיים שקטים ומספקים של רעיה ואם ואין לה חרטות על כך.

יש בכך הצהרה מעניינת ועמוקה של לה-גווין – סופרת פמיניסטית וליברלית לאורך כל דרכה הספרותית. ההעצמה שטנר הבוגרת מספקת לבתה המאומצת, הפגועה והמעוותת ת'רו, לא יכלה לבוא מאשת כשפים או מגבירת חצר אלא רק ממי שחיה את החיים עצמם ויודעת מהי אהבה. וטנר מספקת לת'רו את הדברים החשובים ביותר: אהבה וביטחון. רק בזכות האהבה ללא סייג של אמה המאמצת, ת'רו מצליחה ליהנות מיופיו של העולם ולחוש בטוחה. אולם זהו ביטחון שברירי, שדי במגע יד קל של מעניה מפעם כדי להפר אותו ולשלוח אותה להסתגרות מבוהלת מהעולם. כל כך קשה לבנות אמון בליבה של ילדה פגועה, אומר לנו הספר, וכל כך קל לנפץ אותו.

מול ת'רו, השבורה והמעוותת בגופה, ניצב גֶד השבור והמעונה ברוחו. כל חייו החזיק בעוצמה רבה ושאף לידע ולכוח כישוף. כמו כל הקוסמים הגדולים בארץ-ים, מרוב רדיפה אחרי לא היה לו כלל יצר מיני. זה גם ההסבר לקשר המשונה ואף מטריד, בעיניים בוגרות, בין גֶד לטנר ב"קברים של אטואן", שהיה מין אהבה אפלטונית קרירה. כעת, לאחר שאיבד את תמצית חייו, יכול גֶד לשוב ולזכות בחיי אדם וגבר, ולחדול להיות עוד נער הכלוא בגוף של גבר.

טנר של "טהאנו" היא דמות נשית שאיננה זקוקה לתמיכה גברית. היא חיה בנוחות רבה בקהילה זעירה של נשים בחווה ופועלת כאישה וכאם מול גברים רבי עוצמה. היא איננה הילדה שהכרנו בעבר, שנזקקה לגֶד שישחרר אותה מהמעמקים האפלים. כעת דווקא היא זאת שמסייעת לגֶד לסיים, באיחור רב, את תהליך ההתבגרות שלו. ניכר שבעיני לה-גווין, טנר המחזירה לחיים את גֶד ות'רו באמצעות אהבתה אינה גיבורה קטנה יותר מגֶד הרב-מג המציל את העולם כולו באמצעות עוצמתו וכשפיו.

בעולמה של ספרות הפנטזיה הקלאסית, הממוקדת במעשי גבורה ובמסעות, "טהאנו" מציע מודל שונה מאוד ממה שהכרנו – ספר של יחסים. ת'רו היא דמות מרגשת עד דמעות. למרות הופעתה החיצונית המחרידה, היא לא מעוררת רתיעה אלא דווקא חמלה גדולה, בזכות אמנות הסיפור וההבנה הפסיכולוגית העמוקה של לה-גווין.

טנר, מצידה, היא דמות נשית מזהירה, המגלמת ערכים פמיניסטיים עמוקים של עצמאות והעצמה. היא אישה בשר ודם, המביאה איתה את עוצמתה השקטה וניסיון חייה ופועלת כאישה בעולם של גברים – המתגלם באופן ציני מאוד כאשר אלה שמחפשים רב-מג חדש אינם מסוגלים אפילו לשקול למנות אישה לתפקיד הזה. קל להבין מדוע מי שגדל כילד על דמותו ההירואית של גֶד עלול להתאכזב מאופי ההתבגרות שכפתה עליו לה-גווין. אולם נחוצות עיניים של מבוגר כדי להעריך לאשורם את העומק והבגרות של גֶד הגבר הפשוט לעומת החד-ממדיות והיהירות של גֶד הנער והגיבור.

לטעמי זהו לא רק הספר הטוב ביותר בסדרת ארץ-ים, אלא גם אחד הספרים הטובים והחשובים של אורסולה לה-גווין, לצד "צד שמאל של חושך". בה בעת זה גם אחד הספרים הטובים ביותר – בספרות הפנטזיה ומחוצה לה – העוסקים בנושאי מגדר, ולא בכדי הוא זכה בפרס נבולה לספר הטוב היותר לשנת 1990.