מי שמתבונן בחודשים האחרונים בשוק הסיפורים הקצרים בז׳אנר המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ יראה סימני פריחה, או לפחות התעוררות. הסימנים, לכאורה, מבטיחים, וכוללים חמש במות קבועות, רובן לספרות מקור, שתיים חד-פעמיות, והוצאה לאור אחת שמתמחה בסיפורת קצרה מתורגמת.

מה בדיוק זה כולל? סיפורי מקור אפשר לקרוא מדי שנה באנתולוגיה הישראלית "היה יהיה" שמוציאה לאור האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה, ובפרויקט הסיפורים השנתי של כנס מאורות – גם הוא של האגודה. שילוב של סיפורת מתורגמת וסיפורי מקור תמצאו בשתי הבמות האינטרנטיות הבולטות בז'אנר – "בלי פאניקה" ואתר האגודה, וגם בכתב העת "חלומות באספמיה" שקם בתחילת השנה לתחייה אחרי קרוב לעשור.

כמו כן בקיץ הקרוב ייצא לאור גיליון מיוחד של "המימד העשירי", לרגל חגיגות עשרים השנים לאגודה ויפרסם בעיקר סיפורים מתורגמים. כך עושה גם הוצאת "טרה ספרים" שמוציאה לאור כבר תקופה ארוכה נובלות וקובצי סיפורים קצרים בז'אנר, בפורמט דיגיטלי. ולסיום, אוסף סיפורי מקור נוסף אמור לצאת לאור בשנה הבאה בהשראת סרט המדע הבדיוני הישראלי "צלילה חופשית" שמופק בימים אלה.

הבעיה היא שהשפע היחסי הזה מטעה. על שבע משמונה הבמות הללו אחראים שני עורכים בלבד – אהוד מימון ואנוכי. לכל אחד מאיתנו יש מעלות וחסרונות, ובחירותינו משקפות בהכרח את טעמנו האישי ואת העדפותינו – וזה משמעותי מאוד ששוק שלם נשען על שני אנשים בלבד. יש עורכים שרגישים לדיאלוגים, יש כאלה שטובים בעלילות, ברעיונות, בדמויות או בשלל תחומים אחרים, והם פחות חדים בנושאים אחרים. במצב הקיים, מבחר הסיפורים ששנינו יכולים לספק לקוראים בהכרח מצומצם מכפי שהיה יכול להיות אילו היו עוד "מתחרים".

גם בעבודה עם כותבים חשוב הגיוון. עריכה היא מעל לכל מלאכה שמבוססת על תקשורת ודיאלוג בין שני אנשים – יוצר הסיפור והאיש שמתווך בינו לבין הקוראים. וכמו כל אינטראקציה אנושית, היא מורכבת. לפעמים שניהם "משדרים על אותו גל", ומהניצוץ שנדלק ביניהם זורחים כוכבים. ברוב המקרים זו פשוט תקשורת טובה ופורייה, ולעתים נדירות יותר הדברים פשוט לא מתחברים, וסיפור עם פוטנציאל מצוין חוזר למגרה כי לא נמצא לו העורך הנכון.

המצב הזה בעייתי. בראש ובראשונה הוא יוצר בעיה לסופרים, שתלויים בשני אנשים עסוקים מדי, עם כישורים טובים אך גם חסרונות. אם הם כותבים לטעמנו, הם יתפרסמו. אם לא, לא תהיה להם במה ז׳אנרית בארץ – וחבל. גם המשוב, שחשוב כל כך לכותבים שרוצים להתפתח, ובמיוחד למתחילים שבהם, מוגבל למה שאהוד ואני יודעים ואוהבים. 

בהיעדר עוד עורכים ועוד במות, ובמיוחד במות משלמות (כיום רק "חלומות באספמיה" משלם לכותבים) עם תדירות פרסומים גבוהה, לא יכולה להתפתח קהילת כותבים פעילה כמו זו שהתחילה לצמוח בארץ בעשור הקודם, בשיא הפריחה של ״חלומות באספמיה״ בגלגולו הקודם. אי אפשר להפריז בחשיבות קיומה של קהילה כזאת – כשהיא קיימת היא מעניקה לחבריה משוב מועיל ומוטיבציה לכתיבה ויש לה תפקיד מרכזי בצמיחתם.

את התופעה הזאת רואים בכל רחבי העולם. כתבי עת מייצרים כותבים. זה קרה באוסטרליה ובניו-זילנד בשלהי המאה הקודמת ויצר שם שוק עצום ויצירתי של מדע בדיוני; זה קרה בארגנטינה. זה קרה אפילו בארה"ב, שם תור הזהב של המדע הבדיוני לא היה נולד אלמלא קמו בשלהי שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40 כמה כתבי עת זולים שמהם נולד ז'אנר המדע הבדיוני כולו.

קהילת הכותבים שנולדה בארץ בעשור הקודם הצמיחה סופרים מצוינים כמו ורד טוכטרמן ורותם ברוכין, עדו גנדל וחגי אברבוך, יעל פורמן וקרן לנדסמן ועוד רבים וטובים. חלקם כותבים גם כיום ואפילו פרסמו רומנים ואוספי סיפורים. רובם, למרבה הצער, נשמטו אט אט מהסצנה ופנו לעיסוקים אחרים בהיעדר דחיפה נוספת לכתוב.

היריעה הקצרה משפיעה גם על הקוראים. השוק הישראלי קטן, ושוק הסיפורת הז׳אנרית הקצרה בארץ קטן עוד יותר ומושפע מאוד מטעמם של העוסקים בו. אני, למשל, מעדיף מדע בדיוני מבוסס דמויות ועלילה על פני מדע בדיוני "קשה" מוטה-טכנולוגיה, ולא קיבלתי מעולם סיפורי פנטזיית חרבות וכשפים. לאהוד יש העדפות משלו. אמיר שרף מהוצאת טרה בוחר לתרגם סיפורים שהוא אוהב. ככה זה. אף אחד לא יפרסם דברים שהוא לא אוהב. ומה יעשה מי שאוהב דברים אחרים? יקרא באנגלית, או ברוסית. 

המשוואה פשוטה: יותר עורכים משמעם יותר סיפורים לקוראים; יותר עורכים ויותר במות פירושם הגדלת קהילת הכותבים והפריה הדדית ביניהם. שוק משגשג מזין את עצמו, ובתחום כמו ספרות במיוחד תחרות יכולה רק להועיל. קנאת עורכים תרבה חוכמה.

עורכי העתיד הם אתם

לא באמת קשה להגדיל את הגיוון בסצנה. כל מה שצריך זה משוגע או משוגעת לדבר עם גישה טובה לכתיבה וחזון.

חזון הוא החלק הכי קל. כל מה שצריך זה לרצות משהו. רוצים לקדם את תרבות הפיות בישראל? להחזיר ליושנה את תהילת המדע הבדיוני הקשה? ליצור במה לפנטזיה אורבנית בשפת המורס? לתרגם סיפורת מופת לעברית? אולי פשוט לקדם את ספרות המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ? מצוין – קומו ותעשו. אל תחכו שזה יקרה לבד.

גישה טובה לכתיבה זה כבר קצת יותר מסובך. הבסיס חייב להיות לכם מראש. אם אתם לא יודעים להבחין בין "מושחת" ל"מושחט" ובין "ציטוט" ל"ציתות", עריכה לא תתאים לכם. אם הבסיס קיים, יש על מה לדבר. ערכתם בעבר סיפורת? מצוין. לא הזדמן לכם? אפשר לרכוש ניסיון בהרבה דרכים. עירכו סיפורים של חברים, תרגמו סיפורים ל"בלי פאניקה" או לאתר האגודה (בתיאום עם העורכים, כמובן ובלי להפר זכויות יוצרים), הציעו עזרה לי או לאהוד בעריכת סיפורים וקוו שנצטרך אותה ושיהיה לנו זמן לחנוך עורך נוסף. לא מסתדר? לא נורא – עשו את זה בכל מקרה. בהתחלה תהיו חובבנים. אחר כך תשתפרו.

מה עוד צריך? רק במה, ובעידן האינטרנט זה לא מסובך בכלל. בפלטפורמות חינמיות כמו וורדפרס או דרופאל אפשר להקים אתר בקלות יחסית, במיוחד אם מצאתם מעצבת או מעצב טובים. מבנה האתר ואופיו תלויים רק בכם ובחזון שלכם. האתר קיים? עכשיו רק נשאר לגייס תכנים ולהתחיל לפרסם, מוטב בתדירות של כמה פעמים בשבוע, לפחות בהתחלה. זה הרבה יותר קל ממה שנשמע – סביר להניח שיש לכם עוד חברים ששותפים לחזון שלכם, ואולי אפילו קהילה עם כוחות יצירתיים שתוכלו לרתום לשירותכם. וכמובן, גם אתם מסוגלים לכתוב.

והכי חשוב – האמינו בעצמכם וגלו מחויבות. אתר פעיל דורש השקעה של כמה שעות בשבוע – לא מעט, אבל אין תחביב שלא דורש זמן. בחרתם בפורמט לא אינטרנטי – הדרישות כמובן שונות, אבל מחויבות והשקעה הן תמיד העיקר. והתגמול? אצלי התחביב הפך למקצוע, ואני נהנה ממנו מאוד. אצל אחרים הוא נשאר תחביב, ומה יותר מתגמל מיצירה?