אגם הצללים / רוני גלבפיש


פורסם ביום יום שישי, 19 ביוני 2015, בשעה 22:46
שייך למדור ביקורות ספרות

מאת

Lake of Shadows

"אני עפה!"

אחד הכללים המסורתיים בכתיבת פרוזה הוא שמשפט פתיחה טוב של ספר צריך לכלול את המהות של העלילה כולה. כמו כל שאר הכללים לכתיבה טובה, גם זה קיים בעיקר כדי שיתעלמו ממנו, אבל כשמוצאים את המשפט האחד הזה והוא עובד – זה נהדר.

"אני עפה!" היא צעקת הבהלה של תמר בת ה-13, שנחטפה מביתה באמצע יום לימודים. מי ששמעה אותו בעיני רוחה היא אחותה התאומה יערה, והסיטואציה הקצרה הזאת, שמתומצתת בשתי מילים, מרכזת בתוכה את כל מהותו של "אגם הצללים", ספר הפנטזיה לנוער החדש של רוני גלבפיש. מופיעים בה הרצון של תמר לעוף ולהשתחרר מהכבלים, הפחד מזה והקשר העמוק בינה לבין יערה. שתי מילים של תקווה, הבטחה וסכנה גדולה.

תמר ויערה הן בנותיה הצעירות של נגה, המנהיגה של שבט "בני סהר" שחיים ברמות ים שליד הכנרת. הם שייכים לעם של מעין בני-פיות אנושיים – יצורי קסם בעלי כנפים וגוף אנושי, שחיים בקשר עמוק עם הטבע, דוברים את שפת החיות, הצמחים ואפילו הסלעים וטווים לחשים שלקוחים משורות של שירים. הם חיים לצדנו, "התמימים", אך אנחנו איננו יודעים עליהם דבר. הם הקסם שליד החיים האמיתיים.

אבל מוקדם מאוד בספר מתברר שמשהו בעולמם של אותם בני סהר משובש. הם חיים מאחורי מגן ואינם רשאים לעשות את קסמיהם בחופשיות ואפילו לא לעוף. אט אט מתברר שמשבר שאירע בקהילה לפני פחות משני דורות שינה אותה, ולא לטובה. ככל שהסודות נחשפים במהלך הקריאה מתברר יותר ויותר שהמפתח לשינוי הוא זוג התאומות, והן מוצאות את עצמן משמשות כלי משחק בידיהם של מבוגרים שמנסים לתמרן אותן בשם האינטרסים והפחדים של עצמם.

עולם המבוגרים בספר הוא מקורם של כל הכבלים והסודות שמונעים מתמר ומיערה לממש את כוחותיהן ואת הקסם שלהן ולצאת לחופשי. אותם כבלים, מתברר בהדרגה, מגבילים גם את המבוגרים עצמם ודווקא הילדים הם אלה שטמון בהם הפוטנציאל להחזיר את חברת בני הפיות הללו למסלולה הראוי ולשחרר אותה מהכבלים שכפתה על עצמה. לשם כך צריכות הבנות, יחד עם אחיהן אייר, כמה חברים ומבוגר או שניים, לחשוף את כל הסודות ולגלות מי הן באמת.

"אגם הצללים" הוא ספר פנטזיה קסום וישראלי מאוד. בולט בו במיוחד השימוש שעושה גלבפיש בקלאסיקות של השירה העברית. מילותיהם של רחל, נתן אלתרמן, יהונתן גפן, אורי צבי גרינברג ועוד רבים אחרים, חורגות אצלה ממקסמי השירה והאמנות ומשנות את העולם בפועל, כלחשי כישוף רבי עוצמה. השורה האלתרמנית המפורסמת "כי סערת עלי, לנצח אנגנך", לדוגמה, הופך בפיו של בן סהר ללחש שמחולל סערה.

תפקיד מרכזי לא פחות ממלאים המיתוסים הכנעניים והעבריים, ובראש ובראשונה סיפורם של שאול ומלחמתו בעלות האוב. לא צריך להכיר לעומק את כל המיתולוגיות הרלוונטיות כדי ליהנות מהאופן שבו גלבפיש משתמשת בהם כדי ליצור סיפור ששורשיו נטועים עמוק בעבר של ארץ ישראל. גם הגיאוגרפיה של הארץ, ובעיקר של עמק הירדן והגולן, שזורים עמוק בעלילה שמשלבת על קצה המזלג נופים והיסטוריה שמוכרים לכולנו מטיולי בתי הספר ומחופשות עם המשפחה.

מה שהרבה פחות נוכח בספר הם… אנחנו. נדמה כאילו הסכסוכים והשאיפות של בני האדם אינם אלא מטרד פעוט עבור יצורי הקסם, שחיים לצדנו אך כמעט שאינם באים איתנו במגע. זיכרונותיהם של ה"תמימים" חסרי המזל שאיתרע מזלם להיתקל בקסם נמחקים מיד, ופרט לכך אין לאנשים האלה קיום בעולמם של בני סהר. קטעים שלמים בעלילה מתרחשים בבקעת הירדן ובים המלח בלי שאנו פוגשים אף ערבי בדרך, ורק מעט מאוד יהודים. למעשה, מפעליהם של בני האדם, דוגמת סכר דגניה, נוכחים בספר הרבה יותר מיוצריהם.

ייחוד נוסף של הספר, במיוחד בנוף השמרני למדי של ספרות הפנטזיה בעולם, הוא המקום המרכזי שהנשים תופסות בעולמו של הסיפור ובעלילה שלו. מנהיגת השבט, כאמור, היא נגה, אימן של יערה ותמר. גם בראש השבט היריב, שנקראים בני רשף, עומדת מנהיגה, ענת שמה, ואפילו מייסדות שני העמים היו נשים. הגברים ממלאים בדרך כלל תפקידים הרבה יותר שוליים בעלילה. אביהן של התאומות הוא דמות די פסיבית לעומת אשתו, ודווקא בנו אייר מגלה הרבה יותר עצמאות ויוזמה ממנו. פרט לו ולדמות אחת של מורד מרושע, הגברים הם בעיקר קישוט לעלילה שמי שמניעות אותה הן נשים וילדות.

בשנה האחרונה צפיתי מהצד בשילוב של תקוות וחששות בתהליך המרתק של הוצאת "אגם הצללים" לאור. נוכח המשבר העמוק בשוק הספרים בארץ גלבפיש בחרה להצטרף לגל לא גדול אך משמעותי של סופרים שמרדו בסדר הקיים והוציאה את הספר בעצמה. זה התחיל בפרויקט מימון מוצלח באתר "הדסטארט" שבו הבטיחה לעצמה לא רק כסף לכיסוי הוצאות העריכה וההוצאה לאור אלא גם מאגר התחלתי של כמה מאות קונים בטוחים ופרסום טוב. משם זה המשיך לדיווחים תדירים בפייסבוק על התקדמות הכתיבה והעריכה, בחירת איור השער (המקסים), והסתיים בצאתו של הספר לאור לקראת שבוע הספר האחרון.

הבחירה להוציא ספר בהוצאה עצמית אינה פשוטה, לסופר בוודאי אבל גם לקוראים, שלמדו מניסיונם לקשר בין הוצאה עצמית לבין ספרים נחותים ואפילו גרפומניים לשמה. מהיכרותי עם הסופרת בכנסי מדע בדיוני ופנטזיה ידעתי שהיא תעשה כל שביכולתה כדי להוציא ספר איכותי ומקצועי, אבל חששתי שמיטב יכולתה עלול לא להספיק.

לשמחתי התבדיתי. "אגם הצללים" הוא ספר יפהפה, מוקפד מאוד שנעשה בתשומת לב רבה לפרטים ועם ביקורת עצמית גבוהה. התוצאה היא סיפור מרתק על קסמים, התבגרות ועל שתי אחיות שהאהבה ביניהן עומדת למבחן. ימים יגידו אם הקריירה של גלבפיש כמו"לית תעלה יפה. מבחינה ספרותית היא כבר הצליחה.

(הוצאת דג זהב, 2015. 462 עמודים).


 

לאתר הספר



תגובות

הוספת תגובה