הקנטוס של היפריון / דן סימונס

בכל תקופה ותקופה, מספר קטן של קלאסיקות בלטו במיוחד בשדה המדע הבדיוני. בשנות החמישים והששים הז'אנר קיבל את השראתו מספרים כגון "עריצה היא הלבנה" או סדרת "המוסד", בשנות השבעים בלטו בו ספרי מד"ב חברתי כמו "המנושל" ובתחילת שנות השמונים ניתן, למשל, לסמן את "נוירומנסר" ואת "המשחק של אנדר" כשניים מסימני הדרך הבולטים של התקופה. הקנטוס של היפריון עומד בכבוד ליד כל אחד מקודמיו.

דן סימונס לוקח אותנו באופרת החלל שלו כמה מאות שנים אל עתיד בו האנושות מפוצלת לשניים – ההגמוניה והמנושלים. החברה האנושית ההגמונית שאחרי ההיג'רה (ההגירה מכדור הארץ הישן), התפרשה בין הכוכבים ונעה ממקום למקום דרך רשת המשגרי-רחוק: מכשירים המאפשרים גישה מיידית לכל אחד מהכוכבים המיושבים שבשליטת ההגמוניה. המשגרים, ועימם מתנות יקרות ערך נוספות, ניתנו לאנושות על-ידי "הליבה" – רשת מחשבים תבונית שפותחה על-ידי בני האדם והגיעה עם הזמן למוּדעות. הענף השני של האנושות הם "המנושלים", אשר בחרו לסגל את גופם לתנאים המשתנים במקום להאריץ את העולמות שאליהם הגיעו. עקב כך הם מתאפיינים במגוון גנטי עצום וצבעוני, ובכלל זה אנשים המסוגלים לחיות בריק וכאלה אשר יכולים לרכב על גלי השמש באמצעות כנפיים. הפער הזה בתפיסת העולם בין ההגמוניה למנושלים יתגלה כהרסני.

הסידרה מחולקת לשני חלקים המשלימים זה את זה ואשר מספרים על דעיכת הסדר הקיים (היפריון ונפילת היפריון) ועל עליית סדר חדש במקומו (אנדימיון ועליית אנדימיון). "היפריון", הספר הראשון בסידרה, מספר את סיפור של העלייה האחרונה לרגל אל "השרייק", ספק מפלצת ספק מלאך כפרה, בעולם שולי בקצה תחום ההגמוניה האנושית – היפריון. הספר מורכב משש נובלות משובחות אשר מספרות את סיפורם האישי של העולים לרגל אל השרייק. כל אחד מן הסיפורים טומן בחובו רמזים לחשיבותה האמיתית של העליה לרגל, הן עבור עולי הרגל עצמם, והן עבור האנושות כולה. התפרים בין הסיפורים השונים ייקשרו רק ב"נפילת היפריון", ספר עתיר תהפוכות אשר משלב שני קווי עלילה נפרדים – המשך סיפורם של העולים לרגל, ובמקביל סיפור ההתרחשויות בצמרת השלטון ההגמוני. במשולש הכוחות המסוכן הכולל את ההגמוניה, המנושלים, והליבה. אף אחד מאלה אינו מה שהנחנו בסוף הספר הקודם. המלחמה הראשונה שבפניה תעמוד ההגמוניה צפויה להתרחש בהיפריון, וזו תכריע את גורל האנושות. לאן בדיוק? – איש לא יודע.

בסופו של דבר הפור נופל ו"היפריון" מסתיים בהכרעה ובפתרון רוב השאלות שעלו במהלך העלילה המורכבת של שני הספרים. אולם כפי שעשה לנו בין הספר הראשון לשני בסידרה, בצמד ספרי "אנדימיון" דן סימונס מערער מחדש את כל ההנחות אשר פיתחנו במהלך הספרים הקודמים ונותן לנו נקודת מבט חדשה על המציאות אשר ברא עבורנו. "אנדימיון" ו"עליית אנדימיון" מתרחשים כמאתיים ושבעים שנה אחרי האירועים בחלק הראשון. בסיפור הרפתקאות סוחף ומרתק, סימונס מוסר לנו את סיפורה של אאניאה, בתם של ברונה לאמיה (אחת משבעת העולים לרגל אל השרייק) ושל מאהבה ג'ון קיטס, המשורר האנגלי המפורסם בן המאה השבע-עשרה אשר שוחזר על-ידי הליבה באחד מהפרויקטים שלה. אל אאניאה מצטרף במסעה רול אנדימיון, רועה מעולם היפריון ואחת הדמויות האהובות עלי ביותר בקנטוס, ולצדו אנדרואיד בשם א' בטיק ושלל אורחים שנכנסים ויוצאים מסיפור – ובהם השרייק. הסאגה האדירה נסגרת לבסוף בספר הרביעי, תוך פתרון חלק ניכר מהשאלות שנשתלו לכל אורך שלושת הספרים הקודמים, אם כי לא כולן. התוצאה היא מסר חזק וסוף מעולה.

ארבעת הספרים משלבים זה בצד זה אקשן סוחף ועלילה מעולה, יחד עם אמירות פילוסופיות, דתיות, אקולוגיות, חברתיות וכלל-אנושיות. תמונת העולם שסימונס מצייר איננה תמונה אופטימית; האנושות ב"קנטוס" קפאה על שמריה והעדיפה להתרפק על עברה ולא ליצור לה עתיד חדש, המדע נתקע מאחור והיצירה התרבותית כלל לא קיימת. אם לא די בכך, קבוצות אתניות מכדור הארץ (כדוגמת היהודים, המוסלמים, הפלסטינאים, הקתולים, הבודהיסטים וכו..) בחרו להתבדל גם אחרי ההיג'רה ולחיות בעולמות אשר משמרים את תרבותם, מבלי ליצור תרבות חדשה. מתוך ה"היתקעות" זו, סימונס מנסה לבנות משהו חדש.

הקנטוס הוא גם ספר דתי מאוד; סימונס עושה שימוש במדע הבדיוני כדי לעלות תהיות על מהות האלוהות, על תפקידה של הדת בחיי היום יום, כמו גם שאלות ספציפיות על הדוקטרינה הנוצרית. ב"נפילת היפריון", לדוגמה, ניתן למצוא דיאלוגים מרתקים בין האב פול דורה לבין המלומד היהודי סול ווינטראוב על נושאים תיאולוגיים כמו "דילמת אברהם" (בעקדת יצחק) או ההתפתחות לעבר נקודת אומגה של הוגה הדעות הנוצרי טיילהרד דה שרדין. בשני הכרכים האחרונים, סימונס עורך דו שיח נוקב – ואישי מאוד לדעתי – עם הנצרות על התפתחותה התיאולוגית ועל השפעותיה (השליליות בעיקרן) על העולם.

העושר של האפוס שיצר סימונס הוא מדהים. כמעט לכל שם של מקום או אדם יש משמעות, עלילתית או היסטורית, ואיש לא יצליח לעמוד לבדו על שלל האנלוגיות והציטוטים הגודשים את הסידרה. סימונס, מורה לספרות במקצועו, משלב בסיפור שירה, ספרות, אדריכלות, פילוסופיה, תיאולוגיה, מיתולוגיה, סייברפאנק, משלי זן ואפילו למאבק הישראלי פלסטינאי יש מקום בעלילה. בולטת במיוחד חשיבותו של ג'ון קיטס, המשורר בן המאה השבע-עשרה, אשר שמות שני הספרים נלקחו מתוך פואמות אפיות אשר לא הספיק לסיים לפני מותו בגיל 27.

הקנטוס של היפריון, על כל ארבעת ספריו, הוא מהספרים האהובים עלי, אבל את זה בוודאי כבר הבנתם. אניח לג'ון קלוט, מעורכי האנציקלופדיה למדע בדיוני, לסכם במקומי: "אין מקום בטור זה לסקירה נאותה של [הספרים]. הביקורת הזאת היא רק מברק, והמסר פשוט מאוד: תקראו, תקראו". אני מסכים עם כל מילה.