ניל סטיבנסון כותב ספרים מאוד דחוסים, עמוסי רעיונות ודיונים, המתרחשים בעולמות רחבי ידיים. העלילות, בהתאם, מתפרשות על חלקים נרחבות מעולמות אלו. הוא אוהב להעמיק בחלק המדעי של המדע הבדיוני ונוטה להמציא את השפה מחדש, על אפם ועל חמתם של הקוראים, עד כדי כך שלפעמים יש צורך לצרף לספר מילון קצר.

Anathem עונה היטב לתיאור הזה. מדובר בספר ארוך (928 עמודים או 32 שעות בגרסה המוקלטת), שופע דיונים ותיאורים על אודות יקומים מקבילים, על ממשות התודעה, על החברה, על הטכנולוגיה ועל מה שביניהם. כמו כן הוא מתעלה ברוח היריעה שלו על כל הספרים הקודמים של סטיבנסון שקראתי: הוא מתרחש בעולם מקביל לשלנו, עם היסטוריה ארוכה וענפה, שלוש דתות ובערך ארבע שפות. כולן משחקות תפקיד בספר.

בכוכב לכת שאינו כדור הארץ (קוראים לו "ארב"), ובזמן שאינו עכשיו (יותר מֿ3,700 שנה אחרי השיקום) מתחיל הסיפור אחרי תהפוכות רבות שעברו על העולם. בעבר הרחוק ארב דמה מאוד לכדור הארץ והיה עולם פורח וטכנולוגי, אבל הציבור חשש מפני הכוח שהחזיקו בידיהם המדענים, האינטלקטואלים והאקדמאים ומן הטכנולוגיות שפיתחו. לפני כמעט 4,000 שנה, בסוף תקופה שנקראה בדיעבד "האירועים הנוראיים", הגיע העידן הטכנולוגי לסופו. פיתוחן של טכנולוגיות מתקדמות במיוחד נאסר, כלים מדעיים מורכבים במיוחד כגון מאיצי חלקיקים פורקו וכל האקדמאים רוכזו במקומות שהיו מעין שילוב של מנזר ואוניברסיטה אריסטוטלית. שם ישבו המדענים, שקועים בהגות, בתצפיות ובתיאוריות, אך ללא יכולת לערוך ניסויים, מנותקים כמעט לחלוטין מהעולם החיצוני ונתונים תחת הגבלות חמורות. שאר העולם החילוני נדחק לחיים פשוטים יותר מהמוכר לנו: כלי רכב פשוטים, מכונות פשוטות, חפצי מותרות בסיסיים, מחשבים פשוטים ואנשים פשוטים.

העלילה נפתחת עם פראה ארסמוס, המכונה ראז בפי חבריו, אשר חי במִנְכָז (הלחם: מנזר+ריכוז. במקור concent) על שם סאונט (שוב משחק מילים: קדוש+ידען) אֶדְהָר. ראז וחבריו אחראים בין השאר על מתיחת השעון הגדול שמנהל את מערך הזמנים המורכב של המנכז, ובכלל זה זמני ארוחות והטקסים ומועדי פתיחת השערים. כשהוא אינו מותח את השעון, ראז לומד תחת חסותו של אורולו, אסטרונום ואסטרופיזיקאי במקצועו ויינן בתחביבו.

יום אחד מגלה אורולו משהו מוזר בשמיים ומנסה לגייס את ראז לעזרתו. זמן קצר אחרי הטקס שבו השערים נפתחים לראשונה מאז שראז הצטרף למסדר לפני עשר שנים, מצפה הכוכבים ננעל בהוראה מגבוה ואורולו מודח בטקס ה"אנאת'ם" (נידוי) לפני שהספיק לקבל מהטלסקופים אישוש לחשדותיו. אך הדבר שאותו אורולו ראה, מה שההשגחה החילונית לא רוצה שידעו, משמעותי מדי מכדי שיהיה אפשר לקבור אותו. חיש מהר מוצאים עצמם ראז וחבריו יוצאים לגלות את תורת הקשר הגדולה ומה היא צופנת לעתידו של ארב.

לספרים יש אינטליגנציה, כמו לבני אדם. ניתן למדוד אותה לפי התקדמות הסיפור. אם אני יודע מה הולך לקרות לפני שהדבר מופיע בכתב, סימן שאני חכם יותר מהספר. אם עלי להיאבק כדי להבין מה בדיוק קרה, סימן שהספר חכם יותר ממני. ספרים כאלו יש מעט. רבים אינם אוהבים דברים כאלה, אך עבורי הם הדובדבן שבקצפת. הכוונה אינה, כמובן, לספרים שמבלבלים את הקורא בעודף של דמויות, מקומות ואירועים ועורמים היסטוריה מלאכותית שאיש אינו יכול לקלוט בקריאה אחת.

ב-Anathem המצב שונה. קצב הסיפור טוב וכמעט כל המילים המומצאות שנוחתות על הקורא כרעם ביום בהיר מובנות מתוך ההקשר תוך חזרות בודדות. החוכמה בספר נובעת בראש ובראשונה מהרעיונות שבו. הוא מעלה לדיון נושאים פיזיים ומטפיזיים מורכבים ביותר, שקשים לתפיסה עבור מי שלא למד במנכז. עם זאת, מומלץ להתאזר בסבלנות ולנסות להתעמק בהם. הגמול מובטח.

Anathem הוא ספר הרפתקאות פילוסופי. משולבות בו ביד אמן מזימה לא ידועה, תעלומה מורכבת, סיפור אהבה קלאסי ומשימה גדולה: להציל את העולם. תוך כדי לוליינות מרשימה של מילים ורעיונות, הוא אינו שוכח גם להתעמק במגוון שאלות, כגון מקור התודעה, מה הקשר בינה לבין המוזה, האם צריך והאם ניתן להפריד את המדע מחיי היומיום ועוד כהנה וכהנה. ספר מקסים ויפהפה, עמוק וכבד, מלחיץ ומגניב.

ועם זאת, מדובר גם בספר למיטיבי לכת המסוגלים להתמודד עם העושר הדחוס שהספר מציע וליהנות ממנו. Anathem אינו ספר פשוט, אבל במהלך הקריאה הרגשתי שהוא מגרה לי את כל המוח בעת ובעונה אחת. האם הוא שווה את המאמץ? כן, בהחלט, אבל רק אם אתם חזקים מספיק.