מלחמת העולם Z / מקס ברוקס


פורסם ביום יום ראשון, 06 ביולי 2008, בשעה 20:23
שייך למדור ביקורות ספרות

מאת

wwz

מה אתם הייתם עושים אילו הזומבים היו פורצים יום אחד במתקפה?

התשובה הסברה ביותר היא שגם אתם הייתם הופכים לזומבים. אחרי הכל, זו הסטטיסטיקה. כלומר, אלא אם כן אתם גיבורי סרט של ג'ורג' ר' רומרו, ספר בסגנון "אני האגדה", וכדומה. במחשבה שניה, למזלם של גיבוריהם של סרטי זומבים או ספרי זומבים, סדרך כלל הם נתקלים בסוג הפחות קטלני שלהם, ולפעמים אפילו בסוג הנחמד והלא אלים – הזומבים האלה שמסתפקים בדרך כלל בקצת בשר וקמצוץ של אלימות, אבל בסך הכל אפשר לחיות אִתם לא רע בכלל.

במילים אחרות, עשרות שנים של גיבורים שנלחמים בזומבים או בורחים מפניהם הפכו את אומת הזומבים לקלישאה של הפחדה, מפלצות שלגיבורינו לא יהיה קשה עד כדי כך להתמודד מולן.

אולי בגלל זה, ל"מלחמת העולם Z" אין גיבור. הדבר הכי קרוב לגיבור בספר הוא המספר, חוקר ששרד את המלחמה הגדולה נגד הזומבים. בשום שלב איננו רואים או שומעים מה המספר עשה בזמן המלחמה, או איך הוא עצמו התמודד נגד הזומבים. הספר עצמו הוא פשוט אוסף של עדויות, מונולוגים ודיאלוגים של שורדי המלחמה הגדולה, כפי שנאספו על ידי המספר.

והמלחמה אכן היתה גדולה וחובקת עולם. בכל הנוגע לזומבים יש כלל פשוט אחד: אם באת במגע ישיר עם זומבי, או עם נוזלי גוף של זומבי, וירוס הזומבים ידביק אותך בהכרח. תוך ימים ספורים אתה תמות ותתעורר כזומבי, מוכן להדביק את משפחתך, את חבריך ואת כל הסובבים אותך.

המלחמה נגד הזומבים נראית לכאורה חסרת סיכוי. שום דבר לא עוצר זומבי חוץ מהרס של המוח. אפילו ראש מנותק יכול עדיין לנשוך ולהדביק. לזומבים אין שום מטרה, אלא רק לתקוף אנשים חיים. אם לא די בכך, שום דבר לא עוצר אותם: לא מים, לא אש ולא נשק חם. אפילו קור מקפיא רק מכניס אותם לתרדמת.

כל זה לא לגמרי מדויק. למעשה, קל מאוד להרוג זומבי הנמצא לבדו: הזומבים הם יצורים איטיים, חסרי בינה, שאינם מסוגלים לטפס על קירות ושטורחים להודיע על נוכחותם בנהמה הנשמעת למרחקים. אבל זומבי לא נמצא לבדו אף פעם. היכן שיש זומבי, יש עוד זומבי, ועוד אחד, ומכיוון שמאד קל לזומבים בודדים להדביק ערים שלמות במגפה שלהם, בדרך כלל יעמדו מאחוריהם מיליון זומבים או למעלה מכך. עד פה, הכל אותה קלישאה.

הספר מתרכז בעדויות ממקור ראשון, כמעט מחולה האפס. הוא סוקר את התפשטותה של מגפת הזומבים, עד הניצחון הזמני של בני האדם. בדרך הוא בוחן כמעט כל נושא אפשרי הקשור לזומבים, החל מעיצוב כלי נשק ועד הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטינאי, כלכלה ודת. הניצולים שהמספר מראיין בספרו באים מכל רחבי העולם, ולכל אחד מהם יש סיפור אחר שבו מעורבות המפלצות המחרידות.

במובן מסוים, המבנה האפיזודי של הספר הוא הפתרון הקל. הרבה יותר קשה לבנות עלילה עקבית ומתמשכת, מאשר להביא כל דמות בנפרד לספר לאורך עמודים ספורים את סיפורה ואז לפנות את מקומה למספר אחר. מדי פעם יש קשר עלילתי בין הסיפורים הללו, אך בדשרך כלל הקשר היחיד הוא כרונולוגי.

בשל כך, יותר משמדובר ברומן, הספר הוא מעין אנתולוגיה של סיפורי זומבים. אבל דווקא הבחירה הקלה הזו היא במידה רבה נקודת החוזק העיקרית של הספר. כל דמות היא אדם שונה, שבא מתרבות שונה, עם היסטוריה שונה, מחלק שונה של העולם שבו המלחמה נגד הזומבים התנהלה בצורה קצת אחרת. מפקד צוללת אטומית סינית שניצל מהקרב שבו התגלה עד כמה כלי הנשק המודרניים אינם מועילים יעילים נגד הזומבים, מופיע לצד חנון יפני שגילה פתאום שיש חיים מחוץ למחשב, ולצד שלל דמויות מרקעים שונים ומגוונים. כל אדם מתייחס לזומבים בצורה שונה, לפעמים אפילו קורא להם בשמות אחרים, והתחושה הנוצרת היא שמדובר באמת במגפה חובקת עולם.

אפיזודות הזומבים השונות לאורכו של הספר מצליחות לבנות יחד סדר כרונולוגי הגיוני להפליא של שלבי המלחמה. השילוב של אנשים שונים, שבאים עם רמות ידע שונות ותפיסות עולם מגוונות מעניק לקוראים תמונת עולם הרבה יותר מלאה מאשר אילו היה מלווה דמות אחת בלבד בזמן אמת. השימוש בפורמט של ראיונות המגיעים עם תיאורי רקע קצרים מאפשר אפילו למסלקות המידע הרבות המלוות את הספר לשמור על עניין ולא להפריע לזרימת העלילה.

"מלחמת העולם Z" מוכיח שגם כשלוקחים נושא שחוק כמו זומבים, עדיין ניתן לחדש בו. הביצוע מוצלח מאוד ומספק זווית ראייה לא שגרתית על סוף העולם. מכיוון שהעולם שבו המלחמה מתרחשת הוא העולם של 2006 (שנת כתיבת הספר), ובשל ריבוי הרפרנסים לעולם בני זמננו, שיאבדו עוד שנים מעטות את הרלוונטיות שלהן, סביר להניח שהספר לא יישמר היטב לאורך השנים. אבל כאן ועכשיו, מלחמת העולם Z הוא מהספרים המרעננים ביותר על המדפים כיום. לאור זה אפשר אפילו לסלוח על שיטת השיווק הטורדנית שבה בחרו מפיצי הספר בישראל לקדם את ספרם, באמצעות

ודיר באלאק, היזהרו מזומבים.

(הוצאת ידיעות אחרונות, 2008. תרגום: אסף כהן. 429 עמודים).

מדריך ההישרדות לעורף

ביקורת: שחר אילן



תגובות

  1. מאת גארפילד:

    אני מודה שאחרי קריאה בחצי ספר, השלמתי את החצי השני מאינרציה בלבד.
    הרעיון נחמד, אבל החידוש היחיד כאן הוא בסיגנון הסיפור. ברגע שזה פג (אחרי פחות ממאה עמודים מבחינתי) זה הפך כבר לסיפור רגיל על מאבק. נחמד, אבל רגיל לגמרי.
    קניתי, אבל לו הייתי קורא אותו בספריה או מחבר לא הייתי מוסיף אותו לאוסף.

  2. מאת יהונתן:

    אני נהניתי מהספר ואני מסכים בהחלט עם הביקורת . אחד הספרים הטובים שקראתי השנה.

  3. מאת גארפילד:

    המממ… אני מודה בדיסוננס קוגניטיבי מסויים, מאידך – מעולם לא ציפיתי מהיקום להיות עקבי בשום דבר…

  4. מאת עמית:

    גארפילד, ההפסד כולו שלך.
    .
    הספר מחולק לתקופות כרונולוגיות. בעמוד 93 רק מתחילה הבהלה הגדולה, שהיא היא לב הספר.
    כל אותם סיפורי גבורה מרתקים שמצמידים אותך לספר מתרחשים הרבה אחרי עמוד 100.
    אפשר להגיד שנפלה בחלקך עוגת 3 שכבות – אתה לקחת כפית מהציפוי והדפת אותה.

    חבל שלא נתת לעצמך הזדמנות להנות מאחד הספרים היותר מוצלחים שיצאו בשנים האחרונות.

    לפחות תיתן לסרט ב2010 צ'אנס.
    למרות שוודאי אין מה להשוות.

  5. מאת שם:

    אם מישהו מכם מעוניין למכור את הספר אני מעוניין לקנות.
    שלחו הודעה ל-koolest@walla.com

הוספת תגובה