"הדרך לעין חרוד" נחשב ל"1984" הישראלי – הספר המכונן של ז'אנר הדיסטופיה הפוליטית בארץ. אבל האם הוא גם ספר טוב?

יהונתן גפן ניסה לכתוב דיסטופיה פוליטית בועטת על החברה הישראלית. חננאל לבנה מנסה להבין למה התוצאה היא רומן סתמי.

מקובל לומר שסופר מדע בדיוני טוב לא היה חוזה את המכונית אלא את פקק התנועה. ספרו החדש של יואב בלום לוקח את האמירה הזאת ברצינות.

"7 דקות אחרי חצות" הוא ספר נפלא ונורא בעת ובעונה אחת, מציאותי וקסום גם יחד, שלא מנסה להקל על קוראיו. פתיחה נהדרת לשנת 2017.

מעשייה מזרח אירופית בלבוש מודרני, עם נשים צעירות שמחפשות את דרכן בעולם. מה עוד אפשר לבקש?

"הנערה עם כל המתנות" היה ספר נפלא ומטלטל. "פלסייד" לא מצליח להיכנס לנעליים הגדולות שהשאיר הספר הקודם של אותו סופר.

הרבה שבחים הורעפו על "עקורה" עם צאתו לאור בשנה שעברה. הדס סלוין מסכמת – הם היו מוצדקים לגמרי.

פסיפס מורכב וססגוני של אלים וגרגוילים, כוהנים וערפדים, וכמובן אומני כישוף. הספר הראשון בסדרת האומנות מציע סיפור בלשים בעולם פנטזיה יוצא דופן, שבמרכזו פרשת רצח של… אל.

עם כנפיים בקרסוליים, סיפור אהבה וגורל קבוע מראש, הואן בי לנדי לא מפספס אף מרכיב בנוסחה של ספרי פנטזיה לנוער.

לספרות העברית יש מסורת ארוכת שנים של דיסטופיות פוליטיות. ישי שריד בנה על המסורת הזאת את ממלכת יהודה העתידית, שתביא עלינו את חורבן בית שלישי.