את "נוירומנסר" קרן לנדסמן קראה באיחור של עשרים שנה, אחרי שהמהפכה הטכנולוגית של ימינו לקחה את הרעיונות שלו, שהיו פעם מקוריים, ושחקה אותם. ובכל זאת היא מודה: "הוא הזדקן בכבוד".

מעט יצירות מדע בדיוני השפיעו יותר מ"האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", והסרט "בלייד ראנר" שנעשה בהשראתו. שלחנו את כתבתנו לבדוק הכצעקתה. תשובתה: "הו, כן!"

ב"מלחמת העולם Z" מגפת זומבים עולמית כמעט השמידה את האנושות. כעת ג'ון סקאלזי מציע גרסה משלו להתפרצות עולמית – והיא הרבה פחות אפוקליפטית.

הספר "המשפחה הנסתרת" הוא בדיוק ההמשך ש"העסק המשפחתי" היה ראוי לו – הוא סוחף, מרתק וממחיש מחדש את יכולותיו של סטרוס לטוות עולמות ולשבור את המוסכמות בסוגות שבהן הוא עוסק.

במשך שנים טענו שסנוקראש, הספר ש"הרג את הסייברפאנק", בלתי ניתן לתרגום. עכשיו, כשראה אור בעברית, אפשר לנסות להבין מאין באה ההשפעה האדירה שלו.

קחו טמגוצ'י, הכניסו אותו למציאות וירטואלית מתוחכמת באמת, תבלו ברעיונות מעמיקים ומורכבים ותנו לטד צ'יאנג לכתוב את זה. לקראת בואו לארץ: ביקורת על סיפור חדש של צ'יאנג בעברית.

"נדודי שינה" הזכיר לורד טוכטרמן את סטיבן קינג. האם ההשוואה הזאת פועלת לטובתו? לגמרי לא בטוח.

משפחת לנדסמן יוצאת לטיול בחלל עם אסטרה והעוגות הרצחניות. אל תיבהלו – הסוף טוב

נרניה והארי פוטר? זה לילדים. לב גרוסמן מציע פנטסיה הרבה יותר קודרת, למבוגרים בלבד, בלי אסלן ובירצפת.

"אני עפה!", שורת הפתיחה של ספר הפנטזיה החדש לנוער של רוני גלבפיש, מתמצת בשתי מילים את כל מהותו של הספר: תקווה,, הבטחה וסכנה גדולה.