הביקורת נכתבה טרם תחילת פרסום ספרי הסדרה בעברית

אנחנו מאמינים שאנו ממציאים סמלים. האמת היא שהם ממציאים אותנו; אנו יצירי הסמלים, מעוצבים על-ידי הגבולות הקשים והמגדירים שלהם. כאשר חיילים נשבעים אמונים ניתן להם מטבע פחות ערך ועליו מוטבע דיוקנו של האוֹטָרך. קבלת המטבע היא קבלת החובות והנטל של החיים הצבאיים – הם חיילים מרגע זה, גם אם יתכן שהם אינם יודעים דבר על לחימה. לא הבנתי זאת אז, אבל זו שגיאה גמורה להאמין כי אנו צריכים לדעת דברים מסוג זה כדי להיות מושפעים מהם, למעשה, אמונה כזאת היא אמונה בקסם מהסוג המזויף והטפל ביותר. רק הקוסם-לעתיד מאמין ביעילותו של הידע הטהור; אנשים רציונליים יודעים שדברים פועלים מתוך עצמם, או שלא פועלים כלל.
The Shadow of the Torturer, Gene Wolfe.

ג'ין וולף הוא ללא ספק אחד מהסופרים המוערכים ביותר שפועלים כיום בתחום המדע הבדיוני, וכל מבקר המכבד את עצמו ימנה את "ספר השמש החדשה" כאחד מהספרים הטובים והחשובים ביותר שנכתבו בז'אנר. מדוע, אפוא, וולף אינו פופולרי כמו סופרים מוערכים אחרים? כיצד קרה שספריו לא מככבים ברשימות רבי המכר ולא הוענק לו מעולם פרס "הוגו"? כמו כל סופר גדול, וג'ין וולף הוא סופר גדול על-פי כל קנה מידה, היצירה של וולף מעמידה דרישות גבוהות בפני קוראיה. הוא כותב פרוזה כבדה ועשירה במשמעויות, והמסע ביצירתו תובעני ודורש קשב ספרותי רב אל המהלכים ההולכים ונטווים ביד מיומנת.

פסגת היצירה של וולף (עד כה) היא סדרת השמש החדשה. אופוס כביר זה כולל ארבעה ספרים: The Shadow of the Torturer, The Claw of the Conciliator, The Sword of the Lictor, The Citadel of the Autarch וספר חמישי (שאינו המשך ישיר לעלילה) The Urth of the New Sun שנועל את הסדרה. אל סדרה זו מצטרפות שתי סדרות (או שמשות) נוספות שמתרחשות באותו עולם, אך קודמות בזמן לשמש החדשה. סדרות אלה כוללות את ארבעת ספרי 'The Book of the Long Sun' ושלושת ספרי ' The Book of the Short Sun'.

'ספר השמש החדשה' נראה במבט ראשון כסיפור פנטזיה, אולם תשומת לב לפרטים מגלה שזהו למעשה סיפור מדע-בדיוני שהאווירה וההתרחשויות הפנטסטיות שבו הן כיסוי לארועים שניתנים להסבר מדעי. הוא מתרחש בעתיד המאד רחוק של כדה"א, שנקרא אוּרת', כאשר השמש הולכת ונעלמת. התמונה המצטיירת היא של מציאות דקדנטית ועייפה, עמוסה באנכרוניזם ובתחושת קטסטרופה קרבה. אימפריות בין-גלקטיות עלו ונפלו, ושרידים של טכנולוגיה עילית מפוזרים על-פני אורת' כמונומנטים חסרי תועלת בכוכב שנזנח למות.

תמונת העולם של כוכב מנוון שתושביו עובדים אלים עתיקים שהם למעשה יצורים מאמפריות זרות, משמשת כרקע והשראה לסיפורי מדע-בדיוני רבים שהבולט בהם הוא The Dying Earth של ג'ק ואנס (שנערץ על-ידי וולף והספרים הם במידה רבה מחווה ליצירתו), אולם ג'ין וולף מתנשא בגאון מעל כולם בזכות מקוריותו והפרוזה העשירה והחזקה שלו.

סיפור העלילה סבוך ועשיר במידה יוצאת דופן בדמויות ובאירועים, ולכן יוצג כאן בקוים כלליים בלבד. הסאגה המפוארת היא סיפורו האוטוביוגרפי של סבריאן, האוֹטָרְך – השליט של הקהילה החיה על פני אורת'. תחילתו בתקופת חניכותו של סבריאן במסדר מבקשי האמת והחרטה, בו הוא לומד את אומנותו של המְעֲנֵה המקצועי. בשל פשע שביצע, מודח סבריאן מהמסדר ומנֶסוּס, עיר הבירה המרקיבה של הקהילה, ומתמנה לתפקיד תליין בעיר ת'ראקס, מאות קילומטרים צפונית לשם. סבריאן יוצא למסע אל עבר מקום מושבו החדש, ונודד דרך נופיה המכושפים של הקהילה תוך מגע מתמיד עם חברים ואויבים. עם התפתחות העלילה מתברר בדיעבד שבכל פגישה שכזאת היה רב הנסתר מן הגלוי, ומשמעותם של האירועים אינה כפי שנראה היה על-פני השטח. בנוסף, מכילה העלילה סטיות מההווה אל זכרונותיהם של אנשים אחרים, דרך סבריאן, כך שהאודיסאה של סבריאן מתרחשת במרחב זמני אדיר ונדמית לפרקים כאילו היא עשויה מקטעי סיפורים נפרדים; אך העלילות והדמויות השונות נקשרות זו לזו ומהדהדות זו בזו באופן בורחסיאני קסום.

מסעו של סווריאן הוא למעשה הכשרתו לקראת הפיכתו לאוטרך החדש של אורת' והחייאתו של כוכב-הלכת הגווע על-ידי הבאת השמש החדשה. סבריאן ניחן בזכרון כמעט מושלם ועם התפתחות העלילה נטמעים בו זכרונות וארועים מעברו שלו ומעברן של דמויות אחרות. סבריאן הופך בעצמו עם הזמן לתמצית העלילה ולסיפורה של ממלכתו ושליטיה. מסע הגאולה הפרטי שלו הוא זה שמביא לבסוף את הגאולה לאורת'. במסעו נושא עימו סבריאן ספר מעשיות ממנו הוא קורא מדי פעם, כך שסיפורים אלה נשזרים בסיפורו שלו ובאלה של מכריו. המיתוסים וסמלי-העבר מהדהדים בהווה ומעצבים אותו, ותהליך ההשתקפות ההדדית של העלילות והדמויות אלה באלה יוצר עושר פואטי ומעניק לטקסט מודעות לעצמו.

אורת' של וולף הולך מתפתח לעולם מלא, שלם וחי שכל גירוד של פני השטח שלו חושף רבדים נוספים של משמעות מן העבר. השפה הארכאית של וולף, שמכילה ביטויים ושמות רבים הלקוחים ממיתולוגיות ומשפות עתיקות, התיאורים הגותיים של מבנים ומקומות, מבוכים וחדרי מראות, המנהגים והטקסים האפלים של הגילדות, כל אלה הופכים את הטקסט לשותף פעיל בהכנסת הדהודים מהעבר לעלילה.

אחת ההשפעות החזקות שבאות לידי ביטוי בכתיבתו של וולף היא אמונתו הקתולית. אלמנטים דתיים ותנ"כיים מציירים את דמותו של סבריאן כמעין ישו ואת מסעו כמסע של חיפוש רוחני אחר גאולה. המאבקים הרוחניים של סבריאן באים לידי ביטוי בטקסט בעל טון וידויי, ובאופן עמוק ונסתר יותר – גם במעשיו. גאולתו של סווריאן היא גאולתה של אורת' ולידתה של השמש החדשה (New Sun ו-New Son), שמש שתביא להתחדשות החיים הפיזיים והרוחניים על פני האדמה.

נסיון לנתח את הטקסט ולדלות ממנו רעיונות מופשטים דומה לפענוח של כתב חידה בו כל מילה חדשה שמפוענחת משנה את משמעותן של המלים שקדמו לה. וולף מתעתע בקורא והדיון שלו בסוגיות של זהות, זכרון ומשמעות מתקיים מתחת לפניו הגלויים של הטקסט באופן רב-משמעי ופתוח לפרשנויות.

הספרים אינם קלים לקריאה, והפרוזה המסוגננת של וולף דורשת מאמץ אמיתי מצד הקורא. בהחלט מומלץ לקרוא את הספרים יותר מפעם אחת כדי לעמוד על העושר העצום שבהם. הסיכוי לתרגומם של הספרים לא נראה ריאלי. קשה להאמין שיימצא המתרגם המתאים שיוכל להקדיש מספיק זמן למלאכה המורכבת הזו.

כאמור, "ספר השמש החדשה" הוא לא פחות מאשר יצירת מופת, והוא מהספרים הטובים שאי-פעם קראתי, בכל ז'אנר שהוא. ההישג של וולף מתעלה אל מעבר לגבולות הז'אנר ועומד בשורה עם היצירות הספרותיות הגדולות של המאה העשרים.