Inferno / לארי ניבן וג'רי פורנל
מה קורה כשניבן ופורנל רוצים לעשות מחווה ל"קומדיה האלוהית"?
(מאמר זה פורסם במקור באנגלית, בפנזין CyberCozen, גליון אפריל 2001).
המספר, אלן קרפנטייר, הוא סופר מד"ב מצליח למדי, עם 5 מועמדויות להוגו בקריירה שלו. מכיוון שהוא עדיין לא זכה בהוגו, הוא מנסה להרשים את חובבי המד"ב, בתקווה שיבחרו בו בפעם הבאה. לכן, במסיבת שתייה, הוא מתערב שהוא יכול לשתות בקבוק רום שלם בלגימה אחת, כשהוא יושב על אדן החלון של חדר המלון בקומה השמינית. לרוע המזל, אסימוב מופיע בדיוק באמצע, מושך אליו את תשומת הלב של כולם, כמובן. אלן נחנק, מנסה להשתעל ונופל החוצה מהחלון.
אלן מתעורר בחוסר תחושה מוחלט. הוא לא רואה דבר למעט אפור. הוא לא שומע דבר למעט מחשבותיו. הוא לא יכול לגעת בכלום אך הוא מרגיש את גופו. מחשבתו הראשונה אם כן, כיאה לסופר מד"ב, הייתה "אני מת ומעריצי הפכו אותי לפגרטיק". לאח פרק זמן לא מדוד – אולי 5 שעות, אולי 500 שנים – אלן מוצא עצמו לפתע שוכב על הקרקע, במבוא לגיהינום. לפחות, זה מה שבניטו אמר. בניטו טוען שהוא זה ששחרר את אלן מהבקבוק בו היה כלוא. הוא גם טוען שהדרך החוצה ידועה לו – אותה דרך בה דנטה השתמש: למטה. וכך, על פני הנהר אכרון, דרך הוילות של הפגאנים הטובים והשער עם הכתובת האלמותית: "Abandon all hope, ye who enter" אלן ובניטו יורדים מטה, אל התופת.
למעשה, אלן לא מקבל את העובדה שזה הגיהינום. הוא קורא למקום "אינפרנו-לנד" ומנסה להסביר כל מה שהוא רואה בעזרת אלמנטים מד"ביים מוכרים: שחייזרים, או בני אדם מאוד מתקדמים, בנו את אינפרנו-לנד לשמש אותם כגן-שעשועים. לשם כך הם משתמשים בטכניקות הנדסה מתוחכמות כמו גם בכל הטריקים המד"ביים החביבים כל כך כמו חלל מעוקם, אנטי-כבידה, ביו-הנדסה, חורים שחורים זעירים ועוד. אבל, ככל שאלן יורד, הוא מקבל את האמת המרה שזהו הגיהינום, נוצר ע"י אלוהים, נשלט ע"י לוציפר.
בעיה נוספת שמטרידה את אלן היא-מיהו בניטו, איש אשר יודע כל כך הרבה על הגיהינום ומסוגל אף לצוות על חלק מהפקידים בגיהינום כאילו הוא הבוס שלהם? ושאלה גדולה אף יותר – למה בניטו עוזר לו, אם בכלל? אלן מגלה זאת אמנם רק בסוף הספר, אך הקורא העירני והבקיא יזהה את בניטו מוקדם בתחילת הסיפור.
ניבן ופורנל שיחזרו בספר את התופת של דנטה בצורה מדוייקת למדי, אם כי הם מתארים גם כמה עונשים שדנטה פספס במסעו בתופת. לדוגמא, אנשים שלא שמרו על איכות הסביבה נמצאים שקועים בבור זפת עד הצוואר, כאשר עופות-ים טבולים בנפט גולמי מנקרים בהם. כאשר דנטה עבר על שפת אגם הדם הרותח, הוא לא שם לב שמרכזו יש אי. אי זה, מסתבר, עשוי מנשמותיהם של שופטים ופוליטיקאים שלא הכניסו פושעים לכלא בגלל עניינים טכניים (למשל, ראיה שלא הוגשה בזמן). ואל תשאלו מה קרה לסופר מד"ב שהמציא דת חדשה (לא הוזכרו שמות אבל הכוונה ברורה למדי, כפי שברור לכל סיינטולוג).
בסך הכל זהו ספר טוב למדי והומאז' נחמד לתופת של דנטה. אבל התיאורים החיים והמפורטים של העונשים השונים עושה את הקריאה בלתי מומלצת לבעלי קיבה חלשה. הקריאה בספר עשויה להטריד במיוחד את מנוחת החוטאים…
(יצא בשנת 1976. 237 עמודים)
אכן ספר טוב, חבל שהוא (והמשכו) לא תורגמו לעברית.
אהבתי את האוירה של הספר, שמצליח להעביר אף את ריחות הסביבה הפנטסטית (פשוטו כמשמעו) בצורה כמעט מושלמת.
הא! נפלא. בדיוק בסגנון שלי. עבר הרבה זמן מאז שקראתי סאטירה טובה על דת, ויש גבול לכמות הפעמים שאפשר לחזור ל"בשורות טובות".
אני מקווה שאצליח למצוא אותו בעברית או אנגלית, כי הוא נשמע מעולה.