בקצה כפר אנגלי נידח בשם "חומה" עומדת לה, הפלא ופלא – חומה. חומה זו חוצצת בין עולם בני האדם המוכר לנו ובין עולם מופלא של פיות ומכשפות, חדי-קרן ורוזנים, כל מה שהופיע אי פעם באגדות האנושיות ונשכח זה מכבר בערפילי הזמן. השער היחיד שבין העולם הקסום ובין עולמנו נמצא בחומה והוא נשמר כל הזמן, ללא הפסקה, למעט שבוע אחד פעם בתשע שנים – השבוע שבו נערך בשדה שמעבר לו יריד יחיד ומיוחד. גיימן מספק לנו, במיטב מסורת המעשיות העממיות האירופאיות, סיפור קסום ומלבב על נער שיוצא מ-"חומה" להביא כוכב נופל לאהובתו. והרי מה יכול להיות יותר פשוט מזה?

אז הסיפור באמת פשוט, אבל לא לחלוטין. שזורות בו מספר תבניות מוכרות הלקוחות מעולם המעשיות וגיימן מנסה להוביל כל אחת ואחת מהן צעד אחד הלאה. הסיפור משלב בין הגיבור התר אחרי כוכב נופל, שלושה אחים (והצעיר שבהם הוא המוכשר, כמובן) שיוצאים לחפש אוצר מיוחד שייתן למוצאו את ירושת אביהם האציל, הבכירה בין שלוש מכשפות שיוצאת לתפוס לב של נערה צעירה, עלמה שכושפה ע"י מכשפה רעה ועוד כמה עלילות משנה. התבניות הפנטסטיות המוכרות לעייפה מנוצלות, כולן, ע"י גיימן לבניית מעשייה קסומה אך לא שגרתית, עם כל המרכיבים "הנכונים", שמשולבים בסגנון המיוחד של גיימן והולכים לכיוונים בלתי צפויים.

מדוע לא צפויים? משום שגיימן אמנם שומר על התבניות הפנטסטיות המוכרות, אבל משנה אותן. המכשפה היא אמנם רעה לחלוטין, מכשפה רעה קלאסית, אבל היא משלמת מחיר אישי כבד על נסיונותיה; האח הצעיר הוא אמנם המוכשר ביותר, אבל המאבק בינו לבין שני אחיו הגדולים לא יוליך בהכרח למטרה ששלושתם שואפים לה; הנער שמביא כוכב נופל לאהובתו לא בהכרח יגיע להתעלות הרומנטית שלה ציפה בתחילה; שלא כמו במעשיות הילדים הקלאסיות, המעשייה של גיימן פונה למבוגרים. לדמויות שלו יש אופי, יש מניעים, לפתע גם לנער שכושף ע"י המכשפה יש מחשבות וסיפור אישי עצוב – הוא לא סתם קורבן של כישוף זדוני. בסיפור גם יש מעט תיאורי מין עדינים ואלימות שאמנם לא חורגת מהמתואר בסיפורי האחים גרים (לדוגמא), אבל הרבה פחות מרומזת מהם. כך, למשל, גיימן לא מסתפק בהכרזה כוללנית על שימוש באבקה מקרנו של חד-קרן לצרכי כישוף, אלא מתאר גם את הדרך האלימה שבה הקרן הזו… א-הם… נפרדת משאר גופו של היצור הפלאי. לכל אלה נכנסים גם שמועות על הפוליטיקה הקיימת ברקע של אותה ארץ פלאות פנטסטית: אגודה מסתורין (בעלת מטרות טובות) פועלת מאחורי הקלעים למען אינטרסים לא לחלוטין ברורים. אותה אגודה נשארת ע"י גיימן ברקע ההתרחשויות ונכנסת בשני מקומות לסיפור כדי לקדם את העלילה. מיהם אותם אנשים? מהי האגודה? לגיימן הפתרונים. כל מה שידוע זה שלאנשי האגודה יש עסקים גם בעולם "האמיתי", וכמובן גם בחצר ארמון הדוכסות. פוליטיקה? בארץ האגדות? כמה מוזר…

אבל הסיפור הוא לא על הפוליטיקה של ארץ האגדות, והמטרה של גיימן מעולם לא היתה לסבך את הפשטות המוכרת של הסיפורים העממיים ולהחליף אותה בווריאציה מתוחכמת ווולגרית על עולם האגדות. במקום זה, הסיפור ממשיך להיות מעשייה קסומה וחביבה לכל אורכו, עם כל השטנצים המוכרים של עולם האגדות וכל מה שצריך להיות במעשיה טובה. התוספות והשינויים הקטנים שמוסיף גיימן הם רק תיבול עדין שמקשט את הסיפור ומוסיף לו טעם טוב וניחוח. הכל במינון סביר ובטוב-טעם.

אם כך, "אבק כוכבים" הוא מעשייה קסומה וחסרת יומרות שניתן לגמור בהנאה גמורה תוך שעות ספורות ומספריו הטובים של גיימן. מומלץ ביותר, ולא רק לחובבי מעשיות וסיפורי עם.