סדרת רבי המכר פרסי ג'קסון תיארה את סיפורו של פרסי ג'קסון, נער בעייתי ודיסלקטי שמגלה שהוא חצוי – בן לאישה ולאל הים היווני פוסידון. דרכו מובילה אותו אל "מחנה החצויים", שם הוא מוצא חברים חדשים, גם הם צאצאי אלים, ומפתח בהדרגה את הכוחות שקיבל מאביו.

בסדרת ההמשך, "גיבורי האולימפוס", רוע חדש מתעורר ומאיים להחריב את העולם, אך הפעם מי שמתגייסים נגדו הם ילדי ההתגלמויות הרומיות של האלים המוכרים לנו. איתם הצטרף בספר הראשון בסדרה, "הגיבור האבוד", גיבור חדש: ג'ייסון גרייס, בנו של יופיטר – הגרסה הרומית של מלך האלים זאוס.

כפי שמשתמע משמו, הספר הבא בסדרה, "בן נפטון", מחזיר אותנו אל ידידנו המוכר פרסי ג'קסון, אך הפעם בגרסה רומית – נפטון הוא כמובן שמו הרומי של פוסידון, אל הים ואביו של פרסי. במהלך אירועי הספר הקודם היה פרסי שקוע בתרדמת, אך כעת התעורר, עבר תהליך ראשוני של הכנה אצל זאבה בשם לופה ונשלח בדרכו למצוא את מחנה החצויים הרומי, בסיס הלגיון. בדומה לג'ייסון, גם הוא איבד את זכרונו. היחידה שהוא עדיין זוכר ומשתוקק אליה היא אנבת'.

בתחילת הספר פרסי נמלט משתי הגורגונות, אחיותיה של מדוזה שהרג בסדרה הראשונה. הוא אינו זוכר את המאורע, אך לגורגונות לא אכפת – הן מחפשות נקמה. פרסי הורג אותן כמה פעמים, אך לדאבונו במקום למות הן מתגבשות מיד וחוזרות לרדוף אותו. משהו מונע מהמוות לעשות את מלאכתו.

תוך כדי בריחה מאתר פרסי את מחנה הלגיון הרומי, שם הוא מוצא מקום מבטחים ושפע של חצויים, צאצאי ההתגלמות הרומית של אלי הפנתאון. מצבו של הלגיון בכי רע. כלי הנשק הקסומים שלהם הולכים ואוזלים, הם איבדו את נס הלגיון, המצביא הנערץ שלהם ג'ייסון גרייס נעדר כבר כמה חודשים והתקפת מפלצות עומדת להתרגש עליהם בימים הקרובים. חמור מכך, כפי שפרסי גילה על בשרו, המפלצות אינן מתות כשהורגים אותן. מישהו כלא את האל לטוס (המוכר גם בשמו היווני תנטוס), כך שכל המתים יכולים לחזור אל ארצות החיים אם רק ירצו בכך.

פרסי בקושי מספיק להתוודע לתרבות הרומית שסביבו כשמופיע מולו אחד האלים הרומים ושולח אותו למסע חיפושים בלתי אפשרי לשחרור האל לטוס. יחד עם שני חבריו החדשים, פרנק והייזל, כל אחד עם קללה אפלה משלו, פרסי יוצא למרוץ נגד הזמן.

גם ב"בן נפטון" מפגין ריירדן את כשרונו בכתיבה סוחפת. קרב הולך וקרב בא, ואפילו המנוחה נעשית תוך כדי מסע ורצופה חלומות נבואיים, אם כי למרבה ההקלה משקלם מצומצם יותר מכפי שהורגלנו בספריו הקודמים. קשה להניח את הספר מהיד – האירועים דחוסים ותזזיתיים ופשוט אין ברירה אלא להמשיך להפוך את הדפים.

עם זאת, זה גם חסרונו העיקרי של הספר. העלילה כל כך מהירה שאין כמעט פנאי לעכל את המידע הבלתי פוסק שהסופר ממטיר על קוראיו, עד כדי כך שמדי פעם נאלצתי לחזור אחורה כדי להיזכר במה שקראתי בעמוד הקודם. גם שפע המפלצות, היצורים והדמויות החדשות המתרגשות על הקוראים לא עוזר להתמצאות בסבך העלילה. נוסף על כך התעוררה בי במהלך הקריאה התחושה ששום דבר שקורה לא באמת חשוב ושמטרתו היחידה של הספר היא להעביר את העלילה קדימה לקראת הספר השלישי, שלפי הרמזים אמור להתפתח בכיוון שונה לחלוטין. אני מקווה שזה באמת יקרה, כי "בן נפטון" מעורר את התחושה שריירדן שקע בתבנית שמעייפת אותו, ושהגיע הזמן שיפליג ממנה למחוזות אחרים.

עם זאת, כרגיל אצל ריירדן הדמויות בנויות היטב ומאופיינות. דמותו של פרסי גם הרוויחה ככל הנראה מנת משכל נוספת בשעה שהיתה בתרדמת והוא מתנהג בצורה הרבה יותר נבונה בהשוואה למה שהורגלנו בסדרת הספרים הנושאת את שמו. גם שאר הדמויות אמינות וסיפורי הרקע המעניינים שלהם משולבים היטב בעלילה.

מומלץ להכין לפני הקריאה כמה שעות פנויות לקריאה רציפה ולא לצפות לחדשנות יתרה לעומת הספר הקודם. "בן נפטון" הוא ספר מהנה לקריאה ותו לא, וזה די והותר.