סולל הכבישים
כשג'ב הצעיר גילה מכונה ממתקרבת אל הכפר – כן, מכונה אמיתית! – איש מהתושבים לא צפה מה יבוא בעקבותיה.
גארת' ג'ונס הוא סופר בריטי צעיר בתחילת דרכו, המחלק את זמנו בין כתיבה, משחקי לגו עם שלושת ילדיו הצעירים, עבודה בניהול פסולת ולימודי תואר בלימודי איכות הסביבה. "סולל הכבישים" הוא סיפורו השני ב"בלי פאניקה", אחרי "התמסרות" שפרסמנו בשנת 2006.
בתחילה אור השמש העז גרם לו למצמץ והוא לא הצליח לאתר את מקור הרעש. ציפור מנמיכת-עוף, מרחפת מעל לעשב הארוך והמתנועע? חרק גדול במיוחד? העצם התקרב אליו אט-אט, לא ממש לעברו, אלא במסלול שיביאו למרחק מטרים ספורים ממנו. כעת ראה ג'ב שהעצם נוצץ בשמש, צבעו ירוק כהה אך זוהר. זו מתכת, קבע ג'ב. כלי מתכתי דמוי ביצה, אורכו כחצי מטר, ריחף באטיות כמה מטרים מעל פני הקרקע.
הוא הזכיר לג'ב את ה"מכונה" שהיתה באסם של טאקר הזקן, זו שנהג לספר עליה בכל פעם שמישהו דיבר על הימים ההם, או כשהיה שיכור. תמיד ניסה לשדל אנשים לבוא ולראות אותה, אבל רובם התחמקו מכך. לא היה טעם לדבר על הימים ההם. ג'ב ביקר כמה פעמים באסם כדי לראות את המכונה. טאקר קרא לה "כלי רכב". הוא אמר שפעם אנשים נסעו בה. אורכה היה שלושה מטרים בערך והיו לה ארבעה גלגלים. המכונה היתה משעממת ופתיתי חלודה התקלפו ממנה, לא כמו המכונה המעופפת הזו, שהיתה כל כך בוהקת וחדשה. אבל איך מכונה יכולה להיות חדשה? אביו של ג'ב לא היה מרוצה כששמע אותו מדבר על המכונה של טאקר. הוא מלמל כל מיני דברים כמו "חיסכון בעבודה" ו"אבטלה", ואמר לג'ב שאין שום צורך במכונות. בני האדם נועדו לעבוד בידיהם, אמר, ולראות ברכה בעמל כפיהם.
ג'ב ראה כעת שהמכונה דמוית הביצה לא היתה חלקה כמו ביצה. במקומות שונים לאורכה בלטו ממנה מוטות ומקלות קצרים. היא עצרה לכמה שניות, ואז פנתה והחלה להתרחק, באותו קצב איטי. ג'ב התבונן בה לרגע בלי נוע בטרם פנה בעקבותיה בזהירות.
איך היא פועלת? תהה ג'ב. מכונות לא אוכלות עשב כמו פרות, או חיטה כמו תרנגולות. טאקר אמר שהמכונה שלו אכלה גז. ג'ב פקפק בכך. גז הוא מה שחוטף מי שזלל יותר מדי את האוכל הלא נכון. או שגז הוא מה שאדם נושם דרך אפו. האוויר היה גז. ג'ב היה גאה בעצמו על כך כשידע דברים כאלה. אביו קרא לזה "מדע". הגברים בכפר, וגם אביו, שיחקו במשחק שנקרא מדע. הם נהגו לשאול זה את זה שאלות קשות ולראות מי מהם יודע את הדברים הכי חכמים. הם היו זוכים בכוסות בירה, או לפעמים בכלי שימושי כמו סכין. ג'ב למד על הגז כשצותת לאחד המשחקים כשאבא שלו השתתף. זו תכליתו היחידה של המדע, לעשות חידונים ולהשוויץ, אמרה אמו. ג'ב הסכים.
נראה היה שהמכונה מתעלמת ממנו, אף שג'ב לא היה בטוח אם מכונה יכולה להתעלם. הוא כבר מיצה פחות או יותר את הידע שהיה לו בנושא הזה. לשם הניסוי הוא החליט שיהיה רעיון טוב לזרוק עליה אבן. רק אבן קטנה, ליתר בטחון. האבן ניתזה מהעצם בקול נקישה מתכתי משביע רצון, והמכונה המשיכה במעופה ללא הפסקה. בהחלט התעלמות.
האבנים הבאות לא הניבו שום דבר פרט להתעלמות דומה, אבל ג'ב שמח לגלות שאחד מקליעיו הותיר שקע קטן במשטח הצבוע ירוק. עתה כבר התקרב עד למרחב של מטרים ספורים מהעצם, מאחר שהשתכנע שאין בזה כל סכנה. מקל גדול ועבה שהיה מונח על הקרקע משך את תשומת לבו. מושלם! הפעם המכונה התנודדה כשהמקל של ג'ב חבט בה בכל כוחו. הלוואי שהיו כאן ילדים אחרים מן הכפר! איזה משחק נהדר! הוא המשיך לתקוף בהתלהבות גדולה עד שאחת מהבליטות הקטנות והשחורות ניתזה מן הגוף והמכונה נפלה ארצה. ג'ב הסתכל סביבו בחרדה, עיניו פעורות לרווחה. הוא דמיין את קולו המוכיח של אביו:
"כמה פעמים אמרתי לך לא להכות מכונות מעופפות במקל?" ואז אמו תתערב בשיחה באחת מן ההערות החביבות עליה:
"הכיף עובר כשמתחילות הדמעות". ובכן, היום לא יהיו דמעות. מעכשיו הוא יוכל להיות כמו טאקר הזקן, תהיה לו מכונה משלו! רק בעיה אחת: איפה ימצא אסם לשמור אותה בו?
ג'ב עורר התרגשות רבה ומהומה כששב אל הכפר, לאחר שארז את המכונה בצרור מאולתר מהסוודר שלו ששרווליו נקשרו יחד. טאקר הזקן התרגש יותר מכולם והחל לספר לכל מי שלא הספיק להתחמק ממנו בזמן על נפלאות המכונה שלו בימים ההם. אבא של ג'ב לא התרשם במיוחד, אך בימים הבאים ג'ב נהנה מתהילה רבה בין יתר הילדים.
ג'ונסון בונה הכלים ביקש לפרק את המכונה, כדי לראות מה היא עושה או פשוט לנצל את המתכת לתכלית שימושית יותר. מארי מאדג'ינס אמרה שלא כדאי לו ושהוא עלול לחלות. מארי ידעה המון על מחלות, וכאשר כל הנשים האחרות הסכימו אִתה, ובמיוחד לילי, ג'ונסון חזר בו והבטיח לא להתעסק עם המכונה. הוא לא רצה שלילי תתרחק ממנו אם יחטוף איזו מחלת מכונה מסתורית.
אחרי שכולם ראו את המכונה, וטאקר התחיל לקנא מרוב הפעמים שג'ב נאלץ לספר את סיפורו, והכומר הזהיר את כולם מן הסכנות הנשקפות מהמכונות, תושבי הכפר חזרו בהדרגה לעיסוקיהם הרגילים שנקטעו. ג'יימס וסם, מומחי המדע של הכפר, אמרו שלא נשקפת ממנה כל סכנה כל עוד יעזבו אותה בשקט, כך שהיא נגררה אל הצריף שמאחורי החנוונים, שם עבד אוברי, דודו של ג'ב. לצריף היה מפתח שאוברי החזיק תמיד ברשותו. נותרו לא יותר משבועיים עד לבואו הצפוי של השופט, במסגרת הסבב השגרתי שלו, כך שהוחלט להחזיק אותה עד אז שם.
במרוצת הימים הבאים הגיעו אל החנוונים כל מי שלא היו באזור בשמן ולא חזו בבואה של המכונה, וכמוהן הציידים, מניחי המלכודות, חוטבי העצים וחוואים מכל רחבי המחוז. הם הגיעו בכל שעה שעלתה בדעתם, עד שלאוברי נמאס והוא אמר שמישהו אחר צריך להשגיח על החפץ הארור. וכך מצאה המכונה את דרכה אל האסם של טאקר מחוץ לכפר. טאקר הפך להיות בלתי נסבל עוד יותר מהרגיל.
בערב היום הרביעי שאחרי התגלית של ג'ב, לוק הפועל השתרך לאטו בדרך המאובקת העולה אל הכפר, כאשר שמע מאחוריו טרטור נמוך. כשהביט לאחור הוא גילה צורה כהה קטנת ממדים, מוסתרת מאחורי ענני אבק, נעה בעקבותיו במרחק של כמה מאות מטרים מאחוריו. הדבר קרה במקום שבו הדרך התעקלה מסביב לגדר חיה, אך הצורה המשיכה לנוע בקו ישר, על פני שיחים, ואחריהם בחזרה אל תוואי הדרך. לוק עמד וצפה בה בסקרנות כשהתגלגלה לעברו, וחיכה שהאבק יתפזר מעט וצורתה תתבהר.
הלמות צעדים קרבים קטעה את משחק חלוקי הנחל של ג'ב וחבריו, וכשג'ב נשא את מבטו הוא ראה את לוק הפועל רץ במהירות על השביל ונכנס אל הכפר.
"זו מכונה!" זעק. שניים או שלושה אנשים אחרים שהיו ברחוב התבוננו סביבם בחרדה כדי לראות על מה המהומה. לוק החליק ונעצר בדיוק ליד ג'ב ופרץ פנימה מבעד לדלת הצרכנייה. "מכונה מתקרבת!" צעק פנימה, ומיד יצא משם והמשיך בריצת אמוק לאורך הרחוב, תוך שהוא חוזר על קריאתו ככרוז של שיצא מדעתו, ונע לעבר האסם של טאקר.
בעוד לוק מתרחק ויוצא אל מחוץ לטווח השמיעה, ג'ב הבחין ברעש אחר, זמזום נמוך טרטור שנשמע מוכר באופן מדאיג. כשהביט בהמשך הרחוב הוא זיהה את אותה צורה גוצית שהסעירה כל כך את לוק קודם לכן. הוא צדק – זו היתה מכונה. המכונה הזו לא התעופפה, אלא התגלגלה, אולם לא היו לה גלגלים – זחלים ארוכים ומעוגלים הניעו אותה בהתמדה על האדמה הכבושה לאורך הרחוב המוביל אל תוך הכפר. גובהה היה כמטר וחצי ושטח בסיסה כמטר רבוע. היא היתה קטנה באופן משמעותי מן המכונה של טאקר, אבל ג'ב הגיע למסקנה שהיא מוכרחה להיות 'כלי רכב'. אבל אף אחד לא נהג בה.
בשעה שהמכונה/כלי-רכב חלפה על פני הבניין הראשון שהיה גבולו הרשמי של הכפר דה-פריי, אנשים רבים כבר הספיקו לצאת מבתיהם ולעזוב את עיסוקיהם לשמע זעקותיו של לוק. הם נעצו את מבטיהם במכונה, בלי לדעת איך עליהם לנהוג בנסיבות חסרות התקדים הללו. ג'ב תהה אם עליו לשוב ולנסות לידות בה אבנים, אבל חזר בו מכוונתו כשהדוד אוברי הופיע מאחוריו. המכונה התקדמה עוד ועוד לעורך הרחוב וקיבצה סביבה פמליה גדלה והולכת של כפריים מתלחששים, התוהים מה עליהם לעשות ואם מישהו הזעיק את הכומר?
הופעתו של טאקר בקצה הרחוק של הרחוב הכפרי שיפרה לשם שינוי את מצב הרוח. טאקר אולי היה אדם מוזר במקצת, אבל במכונות הוא הבין. לצדו עמד לוק, מתנשם ומתנשף, והצביע ללא צורך. הכומר הגיח מאחץ הגומחות שבין הבניינים ועצר לרגע להביט בקהל, עד שקלט את מבטו של ג'ב והניד בראשו בתוגה.
המכונה המשיכה במסלולה האדיש לכל, עד שהתברר שגם היא מתקדמת לעבר האסם של טאקר. גינוני הבקיאות של טאקר התפוגגו קמעה כאשר נאלץ לפנות לה דרך וללכת בעקבותיה כשהמשיכה במסעה.
אנשים נדחקו זה אל זה בקהל הרב כאשר התהלוכה נעצרה מחוץ לדלתות האסם בלי שאלה שהלכו במאסף הבינו זאת. טאקר החל לשאת הסברים הנלהבים על הסיבה שהביאה לכאן את המכונה, אך כעבור רגע קל היטלטלה זו קדימה וגרמה לדלת האסם להתעקם בקול שאון, להתבקע ולקרוס ארצה. שרשראותיה העבות גרמו נזק נוסף כאשר עברו בטלטלה מעל שברי הדלת המבוקעת ופלשו אל החלל הפנימי הקודר.
רק טאקר, הכומר וג'יימס וסם העזו להיכנס אל האסם, בזמן שג'ף הגדול גירש את הקהל, שנעל ברובו סנדלים, ותיאר את הסכנות הגלומות ברסיסים החדים שנותרו בפתח. מארי מאדג'ינס הצטרפה לדבריו ופתחה בסיפור על בחור שרסיס נכנס לגופו, הזדהם והתמלא מוגלה…
למזלם של עדיני הנפש בקהל, דבריה נקטעו כשהמכונה הגיחה מבעד לפתח הפעור. עוד קודם לכן היא פרשה את חלקה הקדמי והחלק למעין מדף, וכעת נחה עליו המכונה המעופפת של ג'ב. רצועות שחורות הידקו אותה למקומה. סם הנגר, לא סם השני, אמר שזו מלאכה מתוחכמת מאוד, מפני שקודם לכן איש לא הבחין שיש שם מדף. הוא ראה פעם שולחן כתיבה שנבנה כך. ג'ב היה מדוכדך במקצת מפני שהמכונה שלו נלקחה ממנו, אך הגיע למסקנה שהיא ממילא לא היתה שלו. איך ידעה להגיע למקום הנכון? זו היתה השאלה הגדולה השנייה. סם, לא סם הנגר, אמר שככה גם הדבורים יכולות תמיד למצוא דבש. אחרים הנהנו ברוב תבונה. בגלל זה הוא היה אלוף המדע.
המכונה סבה על עקבותיה, יצאה מדה-פריי בצדו הצפוני של הכפר, וחצתה את השדות שבהם עבד לוק כפועל. רוב הנאספים חזרו לבתיהם, או עצרו לרכל בפינות הרחוב, אבל כולם הודו שממילא לא שמחו שהמכונה נמצאת בכפר. ג'יימס וסם, עם טאקר, לוק וג'ב, הלכו צפונה, מרחק מטרים ספורים מאחורי המכונה. למעשה, ג'ב הספיק ללכת צעדים ספורים בלבד לפני שאביו הבחין בו וקרא לו לחזור, תוך אזהרות חמורות מסכנות הדבורים והשבבים.
מצפון לכפר היו פרושים שדות תבואה, ואחריהם חלקות עשב וחורשות קטנות פזורות לאורך כעשרה קילומטרים עד לגבעות ליוורד. הדרך היורדת מן הכפר היה כבושה היטב בין השדות, אבל קצת אחריהן הפכה לשביל צר של עשב רמוס. אחרי חצי שעה של מעקב זהיר נזכר גם לוק שכשהמהומה פרצה הוא כבר היה בדרכו הביתה לארוחת הערב ובטנו לא התכוונה לאפשר לו לשכוח את זה. הוא הציע לוותר על המרדף ולהמשיך בבוקר. עד מהרה שכנעו אותו שלושת חבריו לחזור בו, וכשגילה טאקר עץ תפוחי סיידר במרחק מה מן השביל, ניגשו כולם לקטוף לעצמם פירות וכרסמו אותם תוך כדי הליכה.
עד מהרה חלפו על פני הנחל שבו ניתן היה לדוג סרטני נהרות ועל פני החורשה שאליה הלכו אנשים כשרצו לקטוף גרגרי יער. הנוף בהמשך הדרך היה חדגוני למדי. תושבי הכפר מיעטו ללכת בשביל הזה, ואיש לא זכר מתי אי פעם הגיע מישהו מהצפון. השופט והסוחרים הגיעו מן הכפרים ומן העיירות שמדרום להם. לבסוף, בערך באמצע הדרך אל הגבעות, הסתיים השביל באופן טבעי בקצה יער רחב ידיים. המכונה המשיכה הלאה בלי לעצור וחדרה מחדש אל סבך השיחים שמתחת לעצים, לאורך נתיב של ענפים שבורים ושיחים רמוסים, שהיה ברור שכבשה בעצמה בדרכה אל הכפר. בצד הכביש נח בול עץ נטוש שגולף לספסל גס לפני שנים רבות. ארבעת הגברים התיישבו, וטאקר הצביע על המקום שבו חרט את שמו בסכין בנעוריו. שעת הדמדומים קרבה, ואף שאיש מהם לא היה מוכן להודות בכך, ללבותיהם התגנב החשש מכלבי הבר שעלולים להסתובב באזור. למרבה המזל טאקר מצא תירוץ משכנע ואמר שאי אפשר לראות ביער החשוך, ושהם עלולים למעוד על השורשים האלה. הארבעה סבו על עקבותיהם כאיש אחד, ונשבעו לשוב לשם למחרת. בדרכם חזרה גיבש כל אחד מהם לעצמו את סיפור מעלליהם כך שיישמע הרבה יותר הרפתקני מכפי שהיה באמת.
למחרת, אחרי ארוחת הבוקר, התאסף קהל קטן להיפרד שוב לשלום מארבעת הגברים, שהפעם נשאו עמם סלי אוכל שיאפשרו להם להרחיק לכת. הרי נראה שיהיה עליהם ללכת עד לגבעות ליוורד, וחלף זמן רב מאז הפעם האחרונה שמישהו מאנשי הכפר ביקר שם. כשעלה הנושא לדיון, הדעה הרווחת היתה שאיש לא יצא עד כדי כך צפונה מאז הקיץ לפני שנתיים, אז יצאו כמה בחורים להרפתקה כדי לראות את גבעות וינדוורד הנישאות ששוכנות מעבר להן. בילי הצעיר החליק אז על אזוב לח וגלש על ישבנו מראש אחת הגבעות עד לאמצעיתה. חבריו עזרו לו לדדות בחזרה אל הכפר, ושבוע שלם הוא לא היה מסוגל לשבת. בכל פעם שהסיפור סופר, אנשים צחקו. לבילי הסיפור הזכיר כל פעם מחדש את ההשפלה שעבר ולא ממש הצחיק אותו, והוא התרגז לא פחות שעדיין כינו אותו "בילי הצעיר".
הסיפור רומם את רוחה של החבורה במשך זמן רב, עד שהגיעו אל היער ונכנסו אל בין העצים הקודרים. מסלולה של המכונה נראה עדיין בבירור, והקל על התקדמותם של הארבעה. אטדים וסרפדים נרמסו ארצה וענפים בולטים נגדעו. לא נדרש להם זמן רב להגיע אל צדו הרחוק של היער, שם חזרו להתקדם בשטח הפתוח לעבר הגבעות שנראו כבר במרחק.
כאן כבר לא נותר עבורם שום שביל הליכה מעשה ידי אדם, וגם הצמחיה לא היתה מרובה, אך די היה בעין מיומנת כדי לראות שהמכונה המשיכה לנוע בקו ישר ורמסה את העשב בזחליה. טאקר יצא מגדרו להוכיח שעיניו מיומנות, והצביע שוב ושוב על המסלול שבו עליהם ללכת, עד שחבריו אמרו לו שהם רואים היטב, ושבבקשה יואיל בטובו להפסיק לציין את המובן מאליו. זמן מה נפלה עליהם שתיקה, עד שג'יימס הבחין בחתול בר, מה שהעניק להם נושא חדש לשיחה.
כשהתקרבו אל הגבעות חל לבסוף שינוי בנתיבה של המכונה, שעתה סטתה באופן מורגש מן התוואי הישר שבו נעה קודם לכן והתקדמה אל עבר הנקודה הנמוכה ביותר שבין שתי הגבעות הקרובות ביותר. הגברים שמחו למדי שלא יידרש מהם טיפוס מתיש, וצעדו בהתלהבות מחודשת לאזור שבו ביקרו לפני כן לעתים נדירות מאוד.
התלהבותם שככה במקצת אחרי שעברו שלוש או ארבע גבעות, וגאיות שהפכו יותר ויותר תלולים, אף שהצליחו לזהות שועל אפור ושלושה זנים שונים של נצים. השיחה פנתה לגידול לפת כאשר סם עצר במקומו והאזין בתשומת לב רבה. החבורה נעצרה לרגע, עד ששמעו כולם טרטור מכני ממרחק. במרץ מחודש הם הגבירו את מאמצים והעפילו על גבעת הטרשים הקרובה, כשכל אחד מהם מתאמץ להיות הראשון שיראה מה נמצא מעבר לה.
הארבעה הגיעו אל הנקודה הגבוהה ביותר בערך באותו הזמן, אך גילו רק עוד שקע לא עמוק בקרקע, ומאחוריו מדרון קצת יותר גבוה וסלעי מזה הנוכחי. הם החליפו ביניהם מבטים נרגנים והמשיכו בדרכם, למטה ולמעלה, למקום שהיה עדיין נמוך מן הגבעות הסובבות אותו, אך עתה היה עליהם לאמץ את שרירי רגליהם העייפים. לוק אמר שאין מה לדאוג, כי למארי מאדג'ינס יש משחה טובה לשרירים כואבים, והיא בטח תציע להם אותה כשיחזרו.
כשהגיעו לבסוף לראש המדרון הבא, אפילו טאקר, המומחה לענייני מכונות, נאלם דום. במורד הגיא הצר שלפניהם התקדמה באיטיות, אך ללא ספק לעברם, להקה שלמה של מכונות. מאחר שלא היו מורגלים בשום סוג של טכנולוגיה, הם קפאו על מקומם ובהו במתרחש במשך פרק זמן שדמה לנצח , בנסיון להבין מה רואות עיניהם, לגלות את פשר המחזה.
רוחבו של הגיא היה עשרים מטר בלבד, אך אורכו הגיע לכמה מאות מטרים, ומכונות בכל מיני צורות וגדלים נפרשו בשורה ארוכה לכל אורכו. בראש השורה נעה מכונה מעופפת, כמו זו שג'ב מצא בתחילה, שנעה בקצב הליכה אטי. נדמה שלא עשתה דבר מלבד להורות את הדרך, כמו נושאי הנס שצעדו בראש הצבאות בימי קדם. בעקבותיה, במרחק לא רב, חרשו שלוש מכונות מתגלגלות קטנות תלמים בקרקע בשלושה קווים מקבילים. נדמה כי אף אחת מהמכונות שנעו בעקבותיהן לא חרגו מתחומי הקווים הללו.
לא היה ברור לגמרי מה קורה מאחוריהן. כל המכונות לאורך הטור נעו על זחלים, אך מידותיהן לא היו אחידות. היו ביניהן מכונות בעלות כף גדולה, שעסקו בסילוק סלעים ושיחים, ואחרות גרפו אדמה מבליטות קרקע במסלולן ושפכו אותה לבורות אחרים כדי ליישר את הקרקע. מאחוריהן הגיחה מכונה ענקית, שרוחבה כמעט כרוחב הגיא, מוסתרת חלקית מאחורי ענני האבק והעשן. היא היתה המקור העיקרי לטרטור העמוק ששמעו ושחשו תחת רגליהם.
כעבור כמה דקות חדלו המכונות שבראש הטור ממלאכתן, אך הפעילות במאסף נמשכה. נראה שהמכונה הגדולה ביותר היתה גם האיטית ביותר. לוק היה להוט לחזור בכל המהירות לדה-פריי עם החדשות, אבל חבריו רצו לגלות מה בדיוק קורה. הם תמכו מעט בטאקר הזקן, שהעמיד פנים כאילו אינו זקוק לעזרתם, ועשו את דרכם במעלה הגבעה ולאורך קו הרכס שציין את גבולו של הגיא. עתה הביאה הרוח הקלילה אל אפיהם ריח אדמה טרייה מן החפירות, שהיו בעיצומן, וצחנת בערה חריפה שנישאה במשבי העשן העולה משולי הטור. הם התלוצצו זה עם זה שהריח מזכיר את תבשיליה של לילי, ולאיזו צרה ג'ונסון בונה הכלים עומד להכניס את עצמו?
לבסוף הגיעו אל המכונה הגדולה מכולן, שהיתה גדולה אף יותר משההעריכו קודם לכן כשראו רק את חזיתה. היא נמתחה לאחור לאורך של כמעט שמונים מטרים. את משקלה יכלו רק לשער. כמו חילזון ענק, היא התקדמה בקצב אטי להפליא על פני השטח, והותירה מאחוריה שובל שחור ברוחב עשרים מטר שנצץ לאור השמש. הם הלכו אל קצה הרכס כדי לצפות בכביש, מפני שכך טאקר קרא לו, אשר פילס לו דרך בין הגבעות שממעל בהתפתלות איטית, עד שנעלם מאחורי תל סמוך. חיית הפרא הענקית והמגושמת הזו היתה סולל כבישים!
בימים הבאים יצאו רוב תושבי הכפר, משלחת אחרי משלחת, לצפות בסולל הכבישים, ועקבו אחרי התקדמותו בעת שפרץ לאטו דרך עקלתונית בין שיפולי הגבעות והמדרונות והגיח אל המישור. כאן התיישר מסלולו, והשיירה הבלתי ניתנת לעצירה הסתדרה בטור ישר לאורך הנתיב שהתוו שתי המכונות הראשונות. שתי אלה כונו עתה הצופה והמחלצת. הצופה הופיעה שוב, עדיין עם השקע שהותיר בה ג'ב, ונעה הלוך ושוב אל השיירה, עד שביום השלישי הגיעה אל הכפר דה-פריי. באופן מאוד לא נוח, נדמה שמי שבנה את דה-פריי עשה זאת דווקא על הקו הישר ביותר שבין המקום הבלתי ידוע שממנו בא סולל הכבישים אל מקום בלתי ידוע אחר שאליו התקדם. אפילו לטאקר נמאס ממעמדו כמומחה הבית לענייני מכונות, מאחר ששכניו הציקו לו בלי הרף בניסיון לקבל ממנו תשובות שלא היו בידיו. הוקל לו מאוד כאשר השופט הקדים להגיע ביומיים שלמים.
השופט היה אדם מכובד, מפוכח ושיטתי, שנהג לנהל את ענייניו בקפדנות ולצרף את העובדות זו לזו. לבושו היה כשל תושבי הכפר אך על משרתו העידו מעיל העור השחור והמרווח שלבש וכובע הזמש רחב השוליים והשחור שעטה על ראשו. הדר הטקס שנלווה להגעתו המרשימה בעגלה רתומה לסוסים נקטע הפעם קמעה, מאחר שהכומר עמד על כך שיעבירו את המטען שלו היישר אל חדר האירוח שלו כדי שיוכל לצאת תכף ומיד לראות את סולל הכבישים.
איכשהו, טאקר הצליח גם הפעם לתחוב את אפו לעניינים, ורכב גם הוא בעגלה כשזו יצאה צפונה מדה-פריי בטפיפת פרסות. הם התקדמו במהירות עד שהקרקע התמלאה ביותר מדי מהמורות ורוחבה של העגלה עלה על זה של השביל. לאחר מכן המשיכו ברגל, בשטח פתוח ודרך היער, כשאליהם מתלווה פמליה קטנה של אנשים שכבר היו בדרכם הביתה אך החליטו שיהיה מעניין יותר להצטרף.
כשהתהלוכה המכנית נגלתה לבסוף לעיניהם, השופט עמד והתבונן בה שעה ארוכה כשהוא שקוע במחשבות. תושבי הכפר שעמדו סביבו בחצי מעגל רעוע המתינו בציפייה דרוכה להצהרה גדולה שתצא מפיו. אחרי הרבה רגעים ארוכים, החל השופט לפסוע שוב קדימה, בלי לומר מילה לצופים המאוכזבים. הוא צעד קדימה בקו ישר דומה לזה שהתווה סולל הכבישים, עד שלתדהמת כולם נכנס אל לב השטח שסימנו ארבע המכונות המובילות. אף אחת מהן לא נעה באותו רגע, והשופט ניגש הישר אל אחת מהמכונות חורשות התלמים ונקש על המכסה הקשה שלה. עד כה לא העלה בדעתו איש להתקרב אליהן עד כדי כך, והמוניטין שקנה לעצמו השופט זכה בנקודה נוספת. לבסוף אזר הכומר אומץ והלך להצטרף אליו, בתקווה להעלות את המוניטין שלו באותו אופן. יתר הנוכחים הרגישו שמדובר בעניין רשמי ונשארו מאחור. אַלף ניסה לרומם את רוחם של הנוכחים בדברי עידוד על כך שהשופט מסוגל לפתור כל בעיה. השופט זיכה אותו פעם, אבל אף אחד לא היה בטוח מאיזו אשמה, מה שרק הפך אותו חשוד יותר בעיניהם, כך שהם לא ידעו אם יש לתת בו אמון כעת.
כעבור כמה דקות חזרה המכונה המובילה לנוע קדימה, וכעבור שניות ספורות הצטרפו אליה שלוש חורשות התלמים. שאר המכונות מאחור המשיכו במלאכת יישור הקרקע, תוך שהן נעות באטיות הלוך ושוב לרוחב התוואי שנקבע להן, ובינתיים מתקדמות הלאה ללא הפוגה. השופט והכומר הפסיקו לדבר ונשאו את מבטיהם, ואז, במהלך שעורר קריאות חרדה מצד תושבי הכפר, השופט נעמד הישר בדרכה של אחת מחורשות התלמים. היא נעצרה. שתי האחרות נעצרו. המכונה המובילה נעצרה. החופרות והמיישרות המשיכו בעבודתן בלי להשגיח במתרחש. קריאת שמחה קלות פרצו, בניצוחו של אלף, ותושבי הכפר הרהיבו עוז להיכנס לדרכו של הטור, כשהם נשבעים שבמקרה הצורך הם יחסמו את הדרך על פי תור.
רחש השיחה העליזה גבר על פעימותיה של סולל הכבישים שנשמעו ברקע, אך פסק באחת כשהופיעה המחלצת, מכונה שלא נראתה מאז היום שבו חילצה את הצופה. היא התגלגלה במהירות אל מול השופט ונעצרה לצורך הערכת מצב בלתי מובנת. קריאת חרדה נוספת עלתה עתה מתושבי הכפר, כששתי זרועות גמישות כנחש התפתלו מתוך המחלצת והרימו את השופט אל על. המכונה נסוגה כמה מטרים לפני שהניחה אותו על הקרקע, וחורשות התלמים שבו אל עבודתן שהופרעה. השופט נראה חיוור במקצת, אך פרט לכך נותר בריא ושלם. יתר הנוכחים פינו את הדרך לטור המתקדם במהירות גדולה מכפי שנכנסו לדרכו. הוסכם על הכל שחסימת דרכן של המכונות אינה תוכנית טובה במיוחד.
בימים הבאים התקדם סולל הכבישים בנחישות רבה, כשהוא חורט קו ישר כחץ בשטחים הפתוחים, עוקר ומשליך הצידה עצים ושיחים בשעה שפילס את נתיבו בעומק היער והתקדם בהדרגה אל השטח המעובד שמצפון לדה-פריי. קבוצת תושבים, ביניהם ג'יימס וסם, יצאה לבדוק את הכביש שנותר מאחור. נראה שהוא היה עשוי מאותה אדמה כמו זו שעליה עברו המכונות, אך היא הותכה באופן כלשהו והפכה למשטח קשה ושחור שנראה מבריק אך היה מחוספס למגע. לגמרי במקרה התגלה, כאשר לוסי שמטה בטעות קנקן מיץ, שהמשטח כולה נוטה מעט אל הצדדים, כדי לנקז נוזלים את האדמות המקיפות אותו.
התגבשה תוכנית שלפיה מול כל אחת מן המכונות יעמוד אחד מתושבי הכפר, כדי לאלץ אותן להיעצר. ההנחה היתה שסביר להניח שהמחלצת לא תוכל להזיז את כולם ביחד.אך עלו גם כמה בעיות. למשל, אף אחד לא רצה לעמוד בדרכו של סולל הכבישים עצמו. המאמץ עצמו ידרוש מתושבי הכפר לשקוע במשימה באופן רצוף, ורבים לא רצו לחוות שוב את מה שעבר השופט כשהועתק בכוח ממקומו.
לבסוף הגיעה השעה שבה התקרב סולל הכבישים אל הכפר עצמו. רבים התלוננו על הרעש המפר את שנתם של התושבים בלילה, אך בסך הכל שרתה על תושבי הכפר אווירה של השלמה. השופט רכב לדרכו מהכר שלושה ימים קודם לכן, כשבכוונתו לגייס עזרה כדי להתגבר על בעייתם. בסתר לבם קיוו התושבים שהוא ישוב כגיבור ויושיע אותם.
למרבה הצער, התקווה התבדתה כשהמכונה המובילה חדרה את תחומו של דה-פריי, ומיד אחריה חורשות התלמים שיצרו שורות ישרות של אדמה הפוכה. תלם נקי סומן במרכז הרחוב הראשי, אך שתי חורשות התלמים הקיצוניות נתקלו בבעיה. הכביש שלהן היה רחב יותר מרחובו של הכפר. על הבעיה הזו התגברו עד מהרה, עם התערבותן של מכונות לריסוק, חפירה ויישור, שפילסו להן נתיב דרך הבניינים הסובבים את הרחוב. נראה כי הדחף שגרם להן לעצור כשבני אדם נעמדו בדרכן לא חל על עצמים דוממים. בזה אחר זה קרסו הבניינים כדי לפנות דרך לכביש השחור והמבריק.
אוברי גייס עזרה מכל מי שיכול להושיט לו יד כדי להוציא את הסחורה מחנותו, ועמד והתייפח חרישית כאשר הבניין שבו חי כל חייו נהרס לנגד עיניו. העלבון הסופי, או אולי הצדק הסופי, בא כשהכביש המשיך באדישות באמצע האסם של טאקר הזקן, המקום שבו התבוננו לראשונה כל תושבי הכפר במכונה. למרבה הפלא, המכונה/כלי רכב של טאקר לא ניזוקה כלל, אלא ק הוסטה הצדה על ידי המכונות שפינו את הדרך. התושבים הרגישו כאילו נדרש לסולל הכבישים נצח כדי לחצות את דה-פריי ולהמשיך בהדרגה דרומה, הלאה מחייהם.
תרועת שמחה רמה עלתה מן הקהל בתגובה לדנדון הפעמון שבישר לאוברי על לקוח שנכנס לחנותו. הכומר היה הלקוח החגיגי הראשון בחנות שנבנתה זה עתה, וכל תושבי הכפר התאספו לכבוד המאורע. אחרים נכנסו בעקבותיו ועד מהרה שירתו אוברי ובני משפחתו בשמחה הלקוחות. לנכוח ההמולה הרבה והחגיגה, איש לא היה בטוח לאחר מכן אם הכומר באמת קנה משהו.
בניינים אחרים היו בשלבים שונים של בנייה ושיפוץ, אך העבודה הופסקה כולה לאחר צהריים אחד של חגיגות. ג'ב וחבריו רבצו בשולי הכביש ושיחקו בחלוקי נחל. אימותיהם גילו עד מהרה שמוטב שישחקו שם ולא ברחובות הצדדיים המאובקים, שכן כך הילדים נטו להישאר נקיים הרבה יותר. כמו כן הבינו הכל כי בבוא החורף לא ייאלצו עוד לסבול מהבוץ הממלא את הרחוב הראשי, ולמעשה נדמה כאילו הכפר כולו הפך כעת למקום מרווח וגדול יותר, עם כביש שלם משלו. גם החוואים היו שבעי רצון מכך שהיה להם משטח חלק ונוח להניע עליו את עגלותיהם אל שדותיהם המרוחקים ובחזרה.
כשההמולה שככה מעט, אוברי יצא מן החנות וג'ב רץ אליו בתקווה לשדל את דודו לתת לו סוכריה על מקל. למרות כל מה שקרה, אוברי היה מרוצה. הוא התבונן דרומה לאורך הרחוב הראשי, ועקב אחר תוואי הכביש הנתח אל האופק ככל שהצליחו עיניו לראות. סולל הכבישים נעלם, אך הכביש עתיד היה להישאר לנצח חלק בלתי נפרד מחייהם; ומי יודע מה יגיע בו ביום מן הימים?
כל הזכויות שמורות © 2007, גארת ד' ג'ונס. פורסם במקור ב-Jupiter XVI.
וואו! מעורר התפעלות, והתרגום ממש טוב.
ממש מרגישים את חוסר האונים וחוסר החשיבות של האנשים בכפר מול הטכנולוגיה.
בכל זאת לא הבנתי למה צריך את האלמנט של "הימים ההם" שמדבר עליהם טאקר.
לא יודע, אולי זה רק אני אבל לא הבנתי מה הקטע. בשביל סיפור אפי הוא קצר מדי , בשביל סיפור קצר הוא די נטול פואנטה, אולי יש משהו שאני מפספס אבל מצד שני אני גם לא אוהב מוסיקת ג'אז.
למי שתוהה מה הקשר – כשאני שומע ג'אז אני כל הזמן מחכה שהמנגינה תתחיל כבר.
עדו, מסכים איתך.
הסיפור נחמד, וכתוב היטב, אבל חסר לי פאנץ'.