מסירוּת


פורסם ביום יום חמישי, 19 בינואר 2006, בשעה 14:31
שייך למדור סיפורים מתורגמים

מאת
תרגום: איתי שלמקוביץ\'


גארת' ג'ונס הוא סופר בריטי צעיר בתחילת דרכו, המחלק את זמנו בין כתיבה, משחקי לגו עם שלושת ילדיו הצעירים, עבודה בניהול פסולת ולימודי תואר בלימודי איכות הסביבה. "התמסרות" הוא סיפורו הראשון המתורגם לשפה זרה, ואחד מסיפורי המדע הבדיוני המלחמתי היחידים ב"בלי פאניקה".

dedication

דריאן התרומם מכריעתו, לצד שני חבריו המאמינים, בתום מילות ההשבעה שאמר הנביא עצמו בלטינית קדושה. אור לבן נוקב הציף תוך כדי כך את התא הכהה והם הסתנוורו כשניסו להביט בנביא העטוף בגלימותיו הלבנות כגביש ובשני השליחים התורנים הלבושים זעפרן. המדליון הענק שהיה תלוי על צווארו, סהר כסוף המאפיל על שמש זהובה, נצץ באור זוהר וגרם לשלושת האנשים למצמץ שוב ושוב.

עם קבלת אות מהנביא, דריאן התקדם בצעדים טקסיים וכופף את ראשו כדי לקבל את אבנט סהר הכסף שהשלים את המדים השחורים שזיהו אותו כצלבן. הוא חזר לשורה עם האבנט במקומו הראוי, ושני האחרים התייצבו בתורם, וראשם המגולח למשעי נצץ בזיעה שנבעה לא רק מהאורות הבוהקים. פלגים זרמו במורד פניהם ונאספו בזקנים מחודדים וקצרים.

שני השליחים קדו קידה בודדת בפני שלושת האנשים לאות הכרה במצבם החדש, ראסטות ארוכות התנופפו בפראות בתנועתם. אחד מהם עטה על ראשו גם את קעקוע הצלבנים שזיהה אותו כשומר ראש בנוסף להיותו שליח. משניתן האות נפתחו הדלתות הכפולות בצדו המרוחק של החדר וחשפו שורה כפולה של נזירים מגולחים למשעי ועטויים באזורי חלציים לבנים, ואלה הובילו אותם דרך מעברים מוארים בנרות לעבר מגוריהם התת-קרקעיים. שם הם יזכו להעביר יממה במדיטציה בטרם יישלחו אותם להצטרף אל יתר הצלבנים במסע הצלב של האור. דלת התא נסגרה בקול רשרוש שהסתיים בנקישה שקטה שהעידה על נעילת הדלת מבחוץ. דממה מוחלטת השתררה.

לא ניתן למצוא שום מותרות בתאו של נזיר. משטח העץ הקשה לא היה נוח כלל, מהברז יצאו מים קרים בלבד ונשפכו לתוך כיור קטן. דלת הזזה ידנית הפרידה בין השירותים ושאר חלקי החדר. אפילו מראה לא היתה שם, ולכן דריאן לא יכול היה לראות את השמש הזהובה שקועקעה על ראשו. הוא ישב בלאות והחזיק את ראשו הכואב בין ידיו. הוא קיווה שתהליך ההסרה יכאב פחות מהקעקוע עצמו. הוא לא רצה לחיות כל חייו עם הקעקוע.

עכשיו הוא היה כבול לכוכב לכת לא מוכר, מיועד להילחם במלחמה שביעדיה לא תמך, לאחר שהוסמך בידי אדם נטול השראה, ללא כל ספק נטול השראה. ניתן היה לנצל את המצב כדי לברוח עם המידע שבידיו בלי להסתכן במפגש עם האינקוויזיטורים, אך הוא לא שהה במקדש די זמן כדי לאסוף את כל המידע לו נזקק. אדרבה, כמות המידע היתה גדולה בהרבה מהצפוי, והדבר כפה עליו להישאר עוד ולהעמיק את חקירותיו. ניסיונותיו להתקרב אל הנביא היו להוטים מדי, וכעת הוא הפך לצלבן. היה לו יום אחד להרהר במצבו.


השעות עברו במהירות ודריאן השקיע את מרב תבונתו למציאות פתרון שישים קץ לאחווה השמיימית האלימה והמושחתת לפני שזו תשלח אותו בשמה למסע צלב נגד כופרים ממאנים. הוא לא רצה לעזוב עדיין את המקדש, כל עוד נותר מידע כה רב לאסוף. נדרשו חודשים עד שהגיע למקומו הנוכחי, וסוכן מחליף יזדקק גם הוא לכמה חודשי חדירה. הוא חייב למצוא דרך להישאר.

כעבור כמה שעות מנוחה מחזקת הוא התעורר וגילה אוויר קריר שנשימתו עלתה בו כקיטור. לא חסכו מהעוסקים במדיטציה שום מחסור. האוויר הקר חידד את מחשבותיו, וכך גם בטנו המשוועת למזון. הדבר היחיד בו יכול היה לספק באופן זמני את המחסור היה לגימה בודדת של מים.

היו לו שלוש דרכים להישאר. ראשית, הוא היה יכול להכריז על עצמו כפחדן שאינו מסוגל להתמודד עם שפיכות הדמים בשם האמונה, אך במקרה זה הוא יאבד את כל זכויותיו ויחזור אל המתחם הסגור לחברת יתר החסידים הפשוטים. שם לא תהיה לו שום דרך לאסוף מידע חסוי. הדרך השניה היתה אם יזכה חזיון מלא הארה או התרחשות ניסית אחרת שתרומם אותו לדרגת שליח ומקום לצדו של הנביא. זה בהחלט יעניק לו יתרון, אבל לא היו לו תקוות רבות להצליח בזה.

כעבור כמה שעות, כשנזיר חמור סבר פתח את דלת התא, הוא כבר תכנן במוחו את הצעדים הנחוצים ליישום הדרך השלישית. הוא עקב בענווה אחר מדריכו, שהביא אותו אל שני הצלבנים החדשים האחרים. השישה צעדו עכשיו בשקט במעברים בחשוכים שהובילו אל חצר המקדש.

קהל חסידים ומורים נאסף בחוץ, יחד עם חבורת בקיאים וקבוצת נזירים שהקפידה להישאר נפרדת מכל האחרים. הם חיכו לברכתו הפומבית של הנביא לצלבנים.

שלושת הנזירים עצרו לרגלי גרם מדרגות קצר שהוביל לבמה שעליה עמד הנביא. מצדדיו עמדו שני שליחים אמיתיים ומאחוריו עמד שומר הראש. דריאן נעמד מולם בין שני המגויסים האחרים. הם עמדו בקדמת הבמה, במפלס נמוך מזה שבורך על ידי נוכחות הנביא, ונעמדו בפניהם אל הקהל.

"אנשים אלה", הכריז הנביא לקהל אחוז היראה, "יוצאים היום למסע צלב קדוש, להילחם למען האור נגד המוני הכופרים".

"אמן", המהם הקהל. שלושת הצלבנים הפנו כעת את גבם לקהל ופנו לקבל את ברכתם האחרונה. עכשיו הגיע הרגע הקריטי בתוכניתו של דריאן. התזמון היה חייב להיות מדויק עד שברירי השניה. הוא עבר לתנוחת מוכנות ללחימה, שינוי עדין ביציבה ומתיחת שרירים, בלי שזה ייראה לעיני הנביא, שעמד כעת מולו, או שני השליחים. גם חבריו הצלבנים מיקדו את מבטיהם בנביא ולא שמו לב. לעומת זאת, וכפי שקיווה, שומר הראש הקטלני והמיומן במיוחד הבחין בתנועה המזערית.

דריאן נשם נשימה עמוקה, כהכנה להתקפה. השאלה עכשיו היתה מי יזוז ראשון, משחק של הליכה על חבל דק בדומה לדו-קרב שהיה נהוג במערב הפרוע הקדום. פניו של שומר הראש הפגינו עדיין הפתעה, אבל האינסטינקט השתלט והוא החל להתקדם, תוך שהוא מושיט את ידו אל הנשק המוסתר בבגדיו. דריאן הרגיע את שריריו ועמד כנאמן חף מפשע. הוא גרם לשומר הראש לנוע ראשון. שני הצלבנים החדשים זיהו את תנועתו של שומר הראש ופירשו אותה כדבר אחד בלבד: התקפה על הנביא שבאה ללא התגרות. דריאן החל להתקדם אִתם, ושני השליחים הסתובבו בהפתעה בשעה ששומר הראש הושיט את ידו לרובהו.

הקהל רק החל לקלוט את המהומה שהתפתחה תוך שניה בודדת. שומר הראש שלף את רובהו וכיוון אותו אל דריאן מעל כתפו של הנביא. השליחים ראו את הנשק ונפלו על הארץ. הנביא עדיין לא זז כשדריאן צלל אליו והתנגש בו בכוח. שומר הראש המבולבל ירה באחד מהצלבנים, שהועף מהבמה לעבר הקהל. הנזירים טיפסו על המדרגות. דריאן והנביא נפלו על הארץ. לפני שהספיק שומר-הראש לכוון מחדש, הצלבן השני נחבט בו. הם נפלו יחד.

הנזירים באו לעזרת הנביא ועזרו לו לקום על רגליו. השליחים נאלצו לעשות אותו דבר בכוחות עצמם. דריאן נשאר לעמוד על ברכיו. הצלבן השלישי הורם מן הקהל. הוא היה מת. הצלבן השני נקם כבר את דמו – שומר הראש מת גם הוא.

דריאן חיכה על הרצפה לדברו של הנביא במשך שעה ארוכה. כשדבריו נשמעו, הוא כמעט נפל מרוב הקלה.

"מסתבר שהצלת את חיי". האמת לא תתגלה. כל עוד כך ישארו הדברים, דריאן יהיה בטוח. חייהם של צלבן אחד ושומר ראש אחד, שפותה בהונאה לשלוף ראשון, היו תשלום נמוך תמורת חיסולה של האחווה השמימית. עם קבלת אות מהנביא, אחד השליחים הקים את דריאן על רגליו. לא נאמרה שום מילה נוספת בנוכחות הקהל. הבקיאים רעו אותם החוצה. הצלבן הנוסף זכה לברכה בדרכו למסע הצלב. מסוכן היה להחזיק במקום אדם שהרג בנוכחות הנביא.


דריאן הובל אל אחד מתאי המעצר ונאמר לו לחכות לרצונו הטוב של הנביא. בשעת ערב מאוחרת הוא התייאש מהציפייה והלך לישון. היה ברור שהוא לא ישלח בזמן הקרוב למסע הצלב.

כשהתעורר, הוא חש כאב עמום ברקותיו והבחין להפתעתו שהוא לובש גלימת זעפרן. מחשבותיו התבהרו אחרי ששטף את ראשו במים קרים. נזיר שדוף פתח את דלת תאו כמה דקות אחרי שקם וסימן לו לבוא. הוא לא חיכה לראות אם דריאן יציית, אלא החל ללכת במסדרון. דריאן הלך בעקבותיו אל לשכתו של הנביא ועמד בעמידה מתוחה מול הכס הקדוש.

"בוטלה יציאתך למסע הצלב", אמר הנביא. דריאן שמר על פנים חתומות. הוקל לו, אך מאמין אמיתי יהיה מאוכזב. "אתה תהיה שומר הראש החדש שלי".

בדיוק זה היה התפקיד שדריאן קיווה לקבל, קרוב מספיק לנביא כדי ללקט מידע חיוני, בלי צורך להעמיד פנים שמדובר במשהו אחר. הנביא הושיט לו תיק שחור קטן וסימן לדריאן לפתוח אותו.

"תמצא בגלימתך כיסים לדברים האלה", הוא אמר. בתיק היו שני נפצרים קטנים וכמה כלי נשק אחרים שקל להסתיר. דריאן הסתכל עליהם בהפתעה. "לאף אחד אסור לשאת לידי כלי נשק, פרט לשומר הראש שלי. אתה יודע למה אני יכול לבטוח בו בדרך כלל?"

דריאן הניד בראשו.

"כי חיינו מקושרים. משבש עצבי קטן הושתל בגולגולתך, מתואם עם מכשיר מקביל שנמצא אצלי. אם אני מת, אתה מת". בתוכניתו של דריאן היה פגם מהותי. הוא לא ידע את העובדה הזאת. "אני לא יודע למה קאוול ניסה להרוג אותי, ואת עצמו".

"קנאי?" הציע דריאן.

"אולי". הנביא ביטל את השאלה במחי יד. "עכשיו אתה אחראי לשמור עלי. חייך תלויים בזה".


המון רב מילא את חצר המקדש, המון חסידים ונציגים מהציבור הכללי שבאו לשמוע אחד מנאומי הנביא. הם עמדו בצפיפות, כמעט בלי מקום לזוז. מחסומים ושורה של נזירים בחזית מנעו מהם גישה אל הבמה. שומרי המקדש מנעו ממקווים רבים אחרים להיכנס בשערי המקדש.

הנביא היה בעיצומם של דברי סיכום מלאי השראה. רגע אחד הוא החזיק את הקהל בדממה, נאחזים בציפייה בכל מילה שלו, וכעבור רגע הם הריעו לו בהתלהבות. הוא היה נואם מחונן, בזה דריאן היה חייב להודות. הוא עמד בחברת שליח אמיתי לצדו של הנביא במרחק צעד אחד מאחוריו, וסרק את הקהל, את החצר, וחורי אבטחה אפשריים. זה היה הכינוס השלישי שעבר עליו במהלך החודש שכיהן כשומר ראשו של הנביא. עד כה לא התרחשה שום אי נעימות.

צעקה ומאבק קצר הפרו את אחת משתיקות הקהל. שלושה שומרים באגף אחזו יחד בדמות בלתי ברורה והצעידו אותה לעבר הדלת הפנימית. האנשים בקהל הסתובבו ושינו מעט את מיקומם לקרבת שכניהם. דריאן, שהיה מודע לכך שההמולה מאחור עלולה להיות רק הסחת דעת, סרק את הקהל בתשומת לב מוגברת.

הנביא המשיך את דרשתו בשעה שהמתנגד נלקח לתוך הבניין. הקהל נרגע, פרט לדמות אחת שהתקדמה הרבה יותר מכל האחרים במהלך המהומה הקצרה. אדם הלבוש סרבל אפור חסר תווים התקדם בזהירות לעבר החזית תוך שהוא מנצל בהצלחה את פרקי התשואות כדי לחמוק מתחת לזרועות המתנופפות ומתגנב בפרקי השקט מתחת לעיני הקהל השקוע במחזה.

אזהרה תת-קולית ששלח דריאן במיקרופון הסמוי שלו העירה את תשומת לבם של הנזירים מהשורה הראשונה, השומרים וסוכני האבטחה הלבושים בלבוש אזרחי לעושה הצרות הפוטנציאלי. אנשי האבטחה בקהל החלו לסגור עליו תחת הנחייתו של דריאן. הנביא המשיך בנאומו.

המתנקש – שכן אין ספק שזו היתה מטרתו – חדל לנוע קדימה באחד מפרקי הרגיעה, ואז החל להריע ולנופף בידיו יחד עם המאמינים. מאבטחי המקדש היו עדיין רחוקים מדי לביצוע פעולת ריסון, אך נדמה היה שפעולתו של המסתנן ממשמשת לבוא. התרועות נדמו, ידי המאזינים ירדו שוב לצדי גופם וקול הנביא הפנט אותם פעם נוספת. האיש באפור לא הוריד את ידיו. הוא כיוון את זרועו השמאלית, הריקה לכאורה אך מאיימת בכל מקרה, לעבר הנביא.

בעוד המתנקש מכוון, דריאן שלף אקדח הלם מאחד מקפלי גלימתו וירה. המתנקש העתידי התמוטט בשקט על הארץ. ארבעה מאבטחים נדחקו דרך הקהל כדי לקחת אותו לחקירה, אך הקהל היה מהיר מהם. ההמון, הזועם על מטרתו הרצחנית של הכופר, התנפל על גופו חסר התזוזה. המאבטחים התקשו מאוד לחלץ את גופתו מידי ההמון.

נדרש זמן רב לרסן את הקהל ולהוציא את האנשים מהחצר. דריאן הלך בעקבות הנביא אל תאי הביטחון במפלס התת קרקעי הרביעי של המקדש. שתי הגופות לא גילו הרבה. איש ההסחה הפעיל לאחר לכידתו את המשבש העצבי שלו, והפגין בכך את העדפתו את המוות על פני טיפול האינקוויזיטורים. עצם החישור של המתנקש הוחלפה בחיקוי קרמי חלול שנועד לשמש כרובה שאינו ניתן לזיהוי, כלי נשק חזק, אך לא מדויק במיוחד. הדבר היחיד שניתן היה לגלות על האנשים היה שהם באו ככל הנראה מעולם הבית של הנביא, והיו כנראה חברים בקבוצה דתית מקומית של מתנגדים.

שני המתים זכו לאהדתו של דריאן, אך עדיין אסור היה לו להניח לנביא למות.


בשבועות הבאים שמע דריאן פרטים רבים שיועילו לסוכנות. הוא ראה מחבואי נשק נסתרים, ובכלל זה כלי נשק בלתי חוקיים עם אנרגית הרס עצומה. סמים מכל הסוגים שהוברחו על ידי המיסיונרים למודי המסעות, אשר נמכרו כדי לקיים את אורח חייהם המתירני של אנשי הכהונה הגבוהה. אפילו הנזירים הבכירים חיו חיי מותרות הרחק מעיני הציבור. התגלו קשרים עם פוליטיקאים רבי השפעה בשלל עולמות. כעת הוא היה צריך רק למצוא דרך להוציא את המידע הזה החוצה.

כאשר דריאן הגיע לראשונה למקדש והתקבל אל האחווה, לא ניתן לו להביא עמו שום ציוד או מכשירי תקשורת שיסגירו אותו. אפילו שתל היה מתגלה בתהליך הסינון. הוא חייב לברוח, דבר שהיה קשה במיוחד בהתחשב בתפקידו הנוכחי, או להעביר לסוכנות את האות לפלישה אל המתחם.

הנביא קיים מדי שבוע קבלת פנים רשמית עם אנשים שלא חיו בתוך המתחם, שרצו לבוא ולבקש את ברכתו. רוב המבקרים היו חסידים מעולמות אחרים, שלפעמים הוציאו הון רב על המסע. כל המתפללים נבדקו ביסודיות ונאלצו לעבור בדיקות בטחוניות מקיפות בכניסתם. לכל אחד נלווה שומר עם כניסתו אל החצר, ונשאר אתו לכל אורך המפגש. אבטחת הנביא לא הסתכנה.

דריאן בחן בעניין רב את כל המבקרים. הוא ניסה לפענח את סוג האנשים הנוטים להצטרך אל האחווה השמימית, אבל המבקרים באו מכל מסלולי החיים. לנביא היה קסם אוניברסלי.

אשת אצולה גבוהת קומה נכנסה באחד הימים לחדר המפגש בפסיעות יהירות, תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהשומר שלידה. היא קדה באדיבות ראויה מול כס הנביא, אבל התנהגותה העידה על עלבון רב מנוכחות השומר. הנביא בירך אותה לשלום והם החלו לשוחח על האיכרים חסרי הדת בכוכב הבית שלה, ואיך תוכל האחווה לעזור להם.

השיחה נמשכה יותר מראיונות רגילים, אין ספק שהנביא הוקסם מהתנהגותה של הגבירה, אבל היא לא שיטתה בדריאן. היא לא היתה גבירה, אלא מרגלת קטלנית ויעילה. נראה שההזדמנות שלו הגיעה. לקראת סוף המפגש, דריאן מצמץ אל חברתו לסוכנות את קוד ה"פלישה". לא היתה לו דרך אחרת. האישה לא הפגינה שום סימן שהבחינה במעשהו, אך הוא ידע שהיא קלטה את המסר.


השחר כעבור יומיים לווה בסלסול קולם המלודי של פעמוני אזעקה בשטח המקדש. דריאן קם ממיטתו, שהיתה נוחה במקצת מזו שמצא בתא המדיטציה, ושלף את גלימת הזעפרן שלו. הוא יצא מתא השינה שלו אל טרקלינו של הנביא, שניות ספורות לפני שהופיע הנביא בדלתו שבקיר הסמוך.

מאחורי קיר השקופלדה החד-כיווני ממול נראה שומר מקדש שעמד עדיין בדום. ניכר היה שהשטח הפנימי היה עדיין מאובטח. הנביא פתח את הדלת בתנופה וצעד במהירות במסדרון לעבר מרכז האבטחה הקרוב. דריאן הלך בעקבותיו והשומר נשרך מאחוריהם.

מסכי וידיאו ענקיים היו מתוחים לאורך קירות מרכז האבטחה וסיפקו תצוגה מלאה של המתחם ושל הבאים מבחוץ. התצוגה העיקרית הראתה שיירת כלי רכב מתקרבת בדרך המלך המובילה מהעיר אל שערי החצר. השיירה כללה מכוניות חיל-שיטור, משאיות צבאיות נושאות שוטרים לפיזור הפגנות וקרון פיקוד של סוכנות החוק הפדרלית. הם עברו את שלושת הקילומטרים האחרונים במהירות גבוהה ותפסו עמדות מול השערים הראשיים, שנסגרו זמן רב לפני כן.

תוך כדי כך, הנביא ומפקד האבטחה שלו פרסו שומרי מקדש וחימוש בנקודות אסטרטגיות. הנאום המוכן מראש בא מקרון הפסח"פ תפס את מקומו מול השערים:

"כאן סוכנות החוק הפדרלית", הוא התחיל, ללא צורך אמיתי. "אנו מודיעים בזאת לארגון המוכר כאחווה הכוכבית שמפקדתו, הידועה בשם המקדש, צפויה לעמוד בפני חיפוש והחרמה של כלל הפריטים הבלתי חוקיים. אלגפריד לודנג', הידוע בשם הנביא, מתבקש להסגיר עצמו ללא התנגדות לחקירה בנוגע לעברות שביצע על החוק הפדרלי".

הנוכחים שבמרכז האבטחה לא נרתעו אפילו במעט. או שהם בטחו במנהיגם ללא סייג, או שהיו שותפים בעסקאות הבלתי חוקיות. הנביא פשוט נחר בבוז.

"פתחו את ערוץ התקשורת החיצוני", הוא הורה. מישהו ביצע את ההוראה.

"לא עשינו שום פשע", הוא השיב לחיילים הממתינים. "אנחנו דוחים את בקשתכם לגישה למקדש הקדוש, אתם וכלי הנשק שלכם מחללים את קדושת המקום". הוא סימן לסגור את הערוץ. התשובה באה כעבור שניות בודדות.

"אנו מזהירים אותך שהמשלחת הזו הוסמכה להיכנס אל המקדש בכוח במקרה הצורך". המחישו את העמדה כמה טנקי חשט"ר ומסוקים שהקיפו את המתחם מכמה כיוונים.

"הפעילו את אמצעי ההגנה העיקריים", אמר הנביא בשלווה. חלף רגע נוסף של שתיקה בעת שכוחות המצור בחנו את אמצעי ההגנה שהחלו לפעול.

"אנו רואים את מעשיכם כפעולה תוקפנית", שידר קרון הפסח"פ. "אם לא תורידו את אמצעי ההגנה לאלתר, נאלץ להיכנס בכוח". ראש האבטחה הסתכל במבט שואל אל הנביא, שעמד בעמידה נוקשה.

משלא באה תגובה, כלי הרכב שמחוץ לשער הראשי התפרסו מחדש. חצי-משאית חשט"ר גדולה נעמדה במרכז. צדה הקדמי היה אטומה וענקית במידה מעוררת כבוד. איל ניגוח. כלי הרכב האחרים התפרסו מאחוריה והיא התקדמה לאטה, מרעישה בכבדות. דריאן הציץ מעל לכתפו של מפקד האבטחה שישב בעמדת ההגנה הראשית ואצבעותיו ריחפו מעל כפתורי לוח הבקרה של ההגנה. האייל נגח בשערים בפעם הראשונה. המפקד לחץ על כפתור והאייל נעלם והותיר אחריו מעיין של רסיסי מתכת בוערים. הטנקים הסובבים הגיבו בהפגזה של החומות, שהיו מוגנות בשדה דחיה.

"אפקח על זה ממגורי", הכריז הנביא ויצא מן החדר במערבולת לבנה. דריאן פנה בעקבותיו, אך עצר בפתח הדלת. אנשי צוות האבטחה היו דרוכים בעמדותיהם ולא שמו אליו לב. הנביא עבר את הפינה ויצא משדה הראיה. דריאן שלף נפצר יד והחזיק אותו מוסתר בין קפלי שרוולו.

"המפקד!" הוא קרא. המפקד הסתובב. הוא נראה נרגז, אך התקרב אל שומר הראש כדי לברר את רצונו. דריאן נפצר את לוח הבקרה הראשי, לחרדתם של אנשי האבטחה. הוא חבט במפקד, ואז הימם את שאר צוות ההגנה. היו בתוכם עדים יקרי ערך. הוא שינה שוב את מצב כלי הנשק שלו לפוצץ את שאר עמדות ההגנה, ואז ירה במנגנון הנעילה כדי לחתום את הדלת ורץ בעקבות הנביא.

"אתה צריך להיות אתי!" התפרץ הנביא בכעס כשהגיע אליו דריאן.

"מצטער, ניסיתי לזהות את כלי הרכב התוקפים". הוא שיקר בשעה שנכנסו לטרקלינו של הנביא. הוא היה צריך פשוט להחזיק את הנביא בחדר עד שיגיעו אליהם החיילים ויאסרו אותו. לרוע המזל, הנביא חשב אחרת כשהפעיל את מסכי הצפיה וראה בהם את הפרצות בחומות. הוא קם והתכונן לצאת מהחדר. דריאן זז לחסום את דרכו.

"אתה בטוח יותר כאן!" הוא מחה.

"אני אלך לאן שארצה". הנביא חלף על פניו ויצא מהדלת. דריאן נאלץ לצאת בעקבותיו. הוא לא היה יכול להמם את הנביא, כי לא ידע איך זה ישפיע על השתל העצבי. הוא יצטרך לשמור על חייו של הנביא.

המסדרונות המו פתאום באחים שחיפשו את מבטחם במפלסים התחתונים. הנביא תפס את זרועו של שומר שחלף על פניהם וחקר אותו מה קרה.

"קו ההגנה החיצוני נפל", דיווח האיש. "חיילים נכנסים". הוא הצטרף בחופזה אל שאר הקהל. הנביא נע לעבר מרכז הבקרה של ההגנה, אבל דריאן לא רצה שהוא יגלה למה נפל קו ההגנה החיצוני. הוא הצליח לשכנע את הנביא לבחור בדרך עוקפת שתעכב אותם בדרכם אל המתחם.

הפולשים, לרוע המזל, נכנסו מנקודות שונות רבות, ולכן זוג של חיילי סח"פ מצא את עצמו פנים אל פנים מול הנביא ושומר ראשו מחזיק הנשק. דריאן הימם אותם לפני שהספיקו לכוון, וזירז את הנביא לנוע הלאה לפני שיספיק להבחין שדריאן לא הרג אותם.

המפגשים עם החיילים התרבו והלכו ועד מהרה נהיה ברור שהמקדש אבד. הנביא היה אחוז תזזית, וחיפש כעת דרך להגיע למרכז ההגנה המשני בתת-המפלס השלישי. דריאן לא הצליח להבין את הסיבה – לא נותרו קווי הגנה. הם עצרו לרגע במגוריו הפרטיים של מישהו כדי לחמוק מכיתה חולפת.

"אתה לא חושב שהגיע הזמן להיכנע? לפני שיהרגו אנשים נוספים?" שאל דריאן בתקווה.

"מהם החיים?" שאל הנביא. "הם שווים יותר מכניעה. אנחנו עומדים להשמיד את המתחם. חילול הקודש הזה ימריץ את מאמינינו בכל רחבי הגלקסיה". דריאן הבין באימה שזה קו ההגנה האחרון. הנביא ימחק את הכל דרך אמצעי ההגנה המשניים, פרט, כמובן, לחדר עצמו. בעוד הוא מעכל את הדברים, הנביא יצא מהחדר והחל להתרחק שוב ודריאן מיהר בעקבותיו והיה כעת נחוש לעצור אותו בכל מחיר. הנביא נכנס למעלית ודריאן מיהר בעקבותיו, אך נאלץ לצלול על הרצפה עקב מטח של אש נפצרים ממסדרון צולב. דלת המעלית נסגרה והנביא נעלם.

היתה כעת חשיבות רבה לעצור את הנביא, וחיילי סח"פ אולי יעשו את זה, אך דריאן העדיף שלא יהרגו אותו תוך כדי כך. הוא קם על רגליו ותפס מחסה כשרב"ט סח"פ עבר את הפינה וחיפש בזהירות את מטרתו. דריאן החליט שיהיה מסוכן אם יעמוד וינסה להסגיר את עצמו מול החייל הזה עם האצבע הקלה על ההדק. הוא המתין עד שהחייל יפנה אליו את גבו ואז זינק בשקט ממחסהו, תפס את החייל מאחור, פרק אותו מנשקו ושיתק אותו בתנועה מהירה אחת.

"אל תדאג", אמר דריאן בשלווה. "אני נכנע". הרב"ט לא הגיב. "אני צריך שתעביר למפקד הסח"פ הודעה לא להרוג את הנביא".

"אם אתה נכנע אתה לא צריך לאיים עלי ברובה".

"לא רציתי שתירה בי. אני לבוש כשליח. אני סוכן סח"פ. אתה חייב להעביר את ההודעה".

"תן לי את הנשק שלך", אמר החייל בקול רגוע להפליא. דריאן עזב אותו בהדרגה ונתן לו את אקדחו שהיה מכוון עדיין למצב הלם. החייל החליף לנפצור וכיוון את האקדח אל דריאן. "תעמוד ליד הקיר", הוא הורה. דריאן ציית, בסיוע דחיפה שנתן לו הרב"ט, שמיד אחרי כן ביצע עליו חיפוש ומצא עוד ארבעה כלי נשק. "נכנע, אה?"

"לא היה לי זמן! קרא לקצין האחראי! הנביא מתכוון לפוצץ את המתחם!"

הרב"ט שלף לבסוף בפקפוק את יחידת הקשר שלו, ודיווח על האסיר שלו. לאחר מכן הוא ציווה על דריאן לשכב על הרצפה.

"חייבים לעצור את הנביא!" מחה דריאן, אבל הרב"ט לא נתן בו אמון.

"שחרר את האסיר!" נבח קול סמכותי מסוף המסדרון. הרב"ט הסתובב ומצא את עצמו עומד פנים אל פנים מול רס"ן סח"פ כועסת, האישה שקיבלה את האות מדריאן, ואִתה תריסר חיילים. דריאן קם על רגליו במהירות.

"מפלס גימל. הנביא הולך אל ההגנה המשנית", הוא דיווח ולקח מחדש את כלי הנשק שלו מהרב"ט.

הרס"ן שלחה כמה חיילים אל המדרגות ואילו השאר נדחסו במעלית. מסתבר שזה לא היה רעיון טוב לעצור את הרב"ט, ודריאן קיווה רק שהנביא לא התרחק יותר מדי.


המהומה במפלס גימל היתה גדולה בהרבה. עשרות ילדים ונשות אחווה הסתובבו בבלבול במעגלים וחסמו את דרכם של החיילים שדריאן ניסה להוביל לכיוון ההגנה המשנית. הם נתקלו פעמיים בחיילי סח"פ שבאו מכיוונים אחרים, ודריאן קיווה שבואם עיכב את התקדמותו של הנביא. בעודם מתקדמים במהירות, דריאן דיווח לרס"ן על השתל שלו והיא העבירה פקודת אל-קטל. בסופו של דבר הם הגיעו לקרבת ההגנה המשנית וגילו קהל גדול של אזרחים גודשים את המסדרון.

חיילי סח"פ החלו להידחק בקהל האנשים, שלא התאמצו לשתף אתם פעולה. אין ספק שלא היו מודעים לכוונותיו של הנביא. תגרה פרצה כאשר כמה מהאחים התנגדו לדחיפות. הרס"ן הפנתה את גבה אל הרעש ודיברה ביחידת הקשר שלה. פתאום הבחין דריאן מתוך המהומה בדמות לבושה בלבן זוהר חוצה את הפינה – הנביא.

הוא ניצל את הבלבול ונדחק לעבר דלת ההגנה המשנית. דריאן זינק לפנים, אך הסיכוי שלו לחצות את המחסום האנושי לא עלה על זה של החיילים שלחמו כעת בקרבות אגרופים. דלת ההגנה המשנית נפתחה בשקט בפני הנביא, שפצע בדרכו יותר חסידים מאשר חיילי הסח"פ, והוא עבר את סף הדלת.

עוד רגע הוא יעלם מהעין, הדלת תיאטם מאחוריו וגורלם יחרץ.

דריאן כיוון ביאוש את אקדחו מעל ראשי הקהל המתפרע. בעוד אצבעו סוחטת את ההדק, הוא הבין לחרדתו שהוא לא החזיר את הנשק למצבו הקודם.

הוא ירה.

הנביא נפל על מפתן הדלת והחליק אל האדמה כשחצי מגופו בתוך החדר.

דריאן צרח.

הקהל, שהבין שמנהיגו מת, הפך לאספסוף זועם. הרס"ן המזועזעת הורתה על נסיגה. חיילי סח"פ עצרו מאחורי דלת אש וכיתת חיילים שהגיעו זה עתה התכוננה לירות על ההמון רימוני גז מהמם.

סגן צעיר הגיע בחופזה מעבר לפינה והצדיע בזריזות.

"המתחם בידינו", הוא הכריז. הרס"ן רק הנהנה וחיפשה סביבה את דריאן, שנעלם בתגרה. הקצין המשיך בדיווחו:

"מצאנו מתקן נפיץ גדול שהיה מסוגל להרוס את כל המתחם. סילוק פצצות נטרלו אותו לפני עשר דקות, כך שאנחנו בטוחים כרגע". שקט מסתורי השתרר כשאחרון האחים צנח בחוסר הכרה על הרצפה, וכעת התבלטה בין הצורות הדוממות גלימת הזעפרן של סוכן סח"פ דריאן השוכב על בטנו, אדם מסור לעבודתו.


הבלוג של גארת ד' ג'ונס



תגובות

הוספת תגובה