בספר השלישי בסדרת "דמדומים" מעט מאוד דברים משתנים. אדוארד הערפד המיוסר, נשאר קר, צדקן ומנצנץ בשמש; ג'ייקוב, איש הזאב המגניב, עדיין חם דם וסקסי. דמויות המשנה נשארות שטחיות ונטולות חשיבות. רק בלה, הגיבורה האנושית, משתנה. באופן מפתיע, היא משתנה לטובה.

הספר השלישי מתחיל זמן קצר אחרי סוף השני. אדוארד ומשפחת קאלן חזרו לפורקס והיריבות בין אנשי הזאב לערפדים ממררת את חייה של בלה, הנקרעת בין חברה הטוב לבין אהוב לבה. בנוסף לכל אלה, ערפדית מרושעת מהספר הראשון חוזרת לרדוף אותה. כאן מתברר ההבדל העצום בין בלה של הספרים הקודמים לבלה של הספר הזה. מי שבספרים הקודמים כמעט לא נטלה יוזמה, ולרוב נשארה מאחור לכסוס ציפורניים בבעתה בזמן שחבריה יוצאים למלחמה, הופכת ב"ליקוי חמה" לציר מרכזי בתוכניות. היא מכריחה את ג'ייקוב ואת אדוארד לשתף אותה בתוכנית המעקב אחרי האויבת ואף ממלאת חלק חשוב במרדף הסופי אחריה.

בלה, הנערה נטולת חוט השדרה המאוהבת עד טירוף בערפד בן 117, מוחלפת בדמות שונה לגמרי. היא עומדת על דעתה, מסרבת להניח לאדוארד להכתיב את מסלול חייה, ובעיקר – מתמלאת בתוכן. בעוד שבספר הקודם חייה התרוקנו כאשר החבר שלה עזב אותה, כעת היא מגלה שהיא אישה, מתמרנת בהצלחה בין שני הגברים שמתחרים על ליבה ומתמודדת באומץ בקרב האחרון.

חלק מהשינוי שבלה עוברת נובע מהצורך להתחיל לתכנן את חייה לאחר סיום התיכון. מקריאת הספרים הקודמים ציפיתי שהיא פשוט תצטרף לקולג' בו שאדוארד יאלץ ללמוד (שוב) ותמשיך ללחוץ עליו בלי פשרות להפוך אותה לערפדית. אך לא. לבלה יש בעיה קשה עם הבדלי המעמד בינה לבין אדוארד והיא מסרבת להיעזר בו ובכספו כשהיא מנסה לבחור קולג'. היא אמנם ממשיכה ללחוץ עליו לערפד אותה, אך מתחילה להבין שהיא תאבד כך את כל עולמה.

וכך, בניגוד לספרים הקודמים שבהם הצורך לחיות לצד אדוארד היה הכוח המניע העיקרי שלה, בספר הזה היא מתחילה להבין שמשפחת קאלן אינה תחליף אמיתי למשפחה שלה, גם אם הם אוהבים אותה. בניגוד לספרים הקודמים, שבהם התשובה לשאלה "האם אני רוצה לבלות עם אדוארד את שארית חיי?" היתה "כן!", הפעם התשובה מעט יותר מהוססת. ניתן לתרגם אותה ל"כן, בתנאי ש…" ואילו התנאים יתבררו, ניתן לקוות, בספר הרביעי, ככל שבלה תתבגר.

בינתיים המשולש אדוארד-ג'ייקוב-בלה הופך יותר ויותר מתוח. כשבלה מגלה שג'ייקוב מאוהב בה, דבר שהיה ברור לכל מהספר הראשון, היא מנסה להתחמק ממנו ובה בעת מעודדת אותו בלי הפסק, לא תמיד במכוון. בתוך כך, השלושה מגלים גם את חדוות המין, או לפחות מנסים לגלות. אדוארד מסרב לשכב עם בלה, היא מצדה לוחצת עליו ובשלב מסוים ג'ייקוב נדחק ביניהם. אותיר לקוראות לגלות בעצמן את הסצנה המשעשעת הזו. רמז – חפשו את החלק שמתרחש באוהל המבודד על פסגת ההר.

בנוסף לכך מתבררות עוד כמה מהאגדות הקדומות של אנשי הזאב המקומיים ונחשף הקשר העמוק בין הערפדים לבינם. מתברר שעצם קיומם של הקאלנים הוא שעורר מלכתחילה את השבט האינדיאני העתיק ליצור בו מפלצות, דבר שמעמיס עוד על כתפיהם ועל נשמתם של הקאלנים הצדיקים.

לכאורה נדמה שהייתי אמורה ליהנות מאוד מהספר, ואכן נהניתי ממנו הרבה יותר מאשר משני קודמיו. החוסר בעומק עלילתי זכה לפיצוי בזכות השיפור המשמעותי בדמותה של בלה, עד כדי כך שאפילו אדוארד הצדיק והמתנשא לא עורר בי דחפים רצחניים.

אך למרבה הצער, עוד דבר השתנה בספר בנוסף לדמותה של בלה: היכולת הסיפורית של סטפני מאייר. במקום הסיפור הסוחף שיצרה בספרים הקודמים, כאן העלילה מקרטעת להחריד. במקום דיאלוגים, רגשות ותיאורים, מאייר מפנה את עיקר מרצה הספרותי לסיפור תולדותיהן של כל הדמויות שהופיעו עד כה בסדרה. כך היא מגוללת את תולדות חייהם של כל חברי משפחת קאלן, והיות שאלה לא עד כדי כך מעניינים, רוב הספר פשוט לא מצליח להמריא. למעשה, נשגב מבינתי איך היא הצליחה להפוך את חייהם של ערפדים לדבר משעמם, אבל מילא. אגדות השבט של ג'ייקוב מפיחות בספר עניין כלשהו, אך גם הן טובעות עד מהרה בדברי הימים המשמימים של אביו של ג'ייקוב.

"ליקוי חמה" הוא בסך הכל ספר טוב מקודמיו. אילו היה עורך הספר מצויד בזוג מספריים חד יותר, היה ניתן לעשות ממנו ספר טוב. כיוון שלא כך היה, הספר נחמד ותו לא. נותר להמתין לספר הרביעי בסדרה כדי לגלות אם השערותי לגבי הסיפור יתגלו כנכונות, בתקווה שהוא לא יוצף יתר על המידה בתיאורי נשיקות או בסיפורי חיים, כי מזה וגם מזה כבר היה די והותר.

---

מולד הירח: ביקורתדמדומים: ביקורת