הלווייתן מבבל / הגר ינאי
"הלווייתן מבבל" אמנם אינו מושלם, אך הוא ספר נהדר ומומלץ בחום. פנטסיה ישראלית איכותית.
בראיון לעיתונות, לרגל זכייתו בפרס 'ספיר', טען הסופר רון לשם כי, "לכתיבה יש את הכוח המשכר לברוא עולמות פנטסטיים אבל היא בוגדת בעצמה אם היא לא מכניסה את המציאות פנימה". באופן אירוני משהו, מוכיחה אחת המועמדות האחרות שהתחרו מולו על הפרס, הגר ינאי, את דבריו. אירוני, כי נדמה שלשם ניסה לטעון את ההפך – שהעולמות הפנטסטיים מנותקים משלנו. ואצל ינאי? היא משתמשת בעולם המקביל והדמיוני שיצרה כדי להעביר מסרים שבהם היא מאמינה.
"הלוויתן מבבל" הוא ספר פנטסיה לנוער. הוא מושפע רבות, כמשתמע משמו, מהמיתולוגיה הבבלית, עם נגיעות של מיתוסים אחרים מהאזור, וכמובן גם מהמיתולוגיה היהודית. בניגוד למרבית הנסיונות הקודמים לכתוב פנטסיה עברית, שהושפעו ברובם בעיקר ממיתולוגיות קלטיות, אנגליות ואירופאיות במיטב מסורת רומח-הדרקון-שר-הטבעות (יוצא דופן ראוי לציון כאן הוא 'מלחמת בני ארץ בבני שחת', מאת דן צלקה), עושה ינאי את הדבר המבורך, ורוקחת את סיפורה מן החומרים המקיפים אותנו. והתוצאה? טובה עד מאוד. הספר יכול וראוי להתחרות באחיו על המדף, החל בהארי פוטר הבלתי נמנע וכלה בספרים פחות ידועים, כדוגמת 'הקמע מסמרקנד', או 'ארטמיס פאול'.
הסיפור מתחיל כאשר שני ילדים, אלה ויונתן מרגוליס, נקלעים שלא בטובתם לעולם אחר. הפתיחה, כביכול, בנאלית. אולם מכאן והלאה, גם אם לעתים מאומצות לשם כך תבניות נוסחתיות מוכרות, נפרשת עלילה מוצלחת ומפתיעה המתרחשת בעולם עשיר ומעניין. עולם זה, אשר בו אנחנו נחשפים למדינה אחת בלבד: בבל, יחשב על פי הסטנדרטים שלנו כעולם מיתי. האימפריה הבבלית מעולם לא נפלה בו, ותחת שלטון האחשדרפנים היא ממשיכה לסגוד לאל הגדול מורדוך. השדים מסתובבים בבבל ברחובות, נאלצים לשרת את בני האדם, וברקע מרחפים הדים למלחמה העתיקה מול האדונית הגדולה, תיאַמַת וחבר משרתיה, מלחמה בה מורדוך וצבאותיו נצחו בקושי רב.
בשנים האחרונות, כך נראה, התהום שאליה גורשה תיאמת מתעוררת. חולי מוזר מכה באנשים, כתמים אפלים מוזרים מכים באזרחים ופוגמים באושרם. מונעים מהם להיות שמחים ועליזים כל הזמן. דבר זה מדאיג למדי את האחשדרפנים, הרוצים בהמשך שלטונם. אחרי הכל, אם האנשים הפשוטים לא יהיו שמחים ומאושרים כל העת, כיצד ניתן יהיה לשלוט בהם? נראה כאילו המחלה המוזרה הזאת קשורה באופן זה או אחר לאביהם של צמד הילדים – רופא וחוקר מבריק שעסק בעולמנו בפיתוח תרופה רבת עוצמה במיוחד נגד הדיכאון. כשילדיו ניסו לרדוף אחרי פורצת מסתורית שגנבה את התרופה האמורה, הם מצאו את עצמם שם, בבל.
ובבל היא בהחלט מקום מעניין. בניגוד למרבית עולמות הפנטסיה האחרים, שנתקעו אי-אז בטרם המהפכה התעשייתית, כאן, בהתחשב בנקודת המוצא שהוגדרה לו, העולם לא קפא על שמריו. המדע המשיך להתפתח, תוך התבססות על המשאבים הזמינים (קסם ושדים) – כמעט סטימפאנק, רק ללא הקיטור, לפחות לא בתקופה המתוארת בספר. למעשה, ההתקדמות המדעית מקבילה בערך לזו של עולמנו שלנו, וגם הטכנולוגיה המדעית (והעתידנית) של כדור הארץ משחקת תפקיד חשוב בעלילה; מהילה נאה של מדע בדיוני ופנטסיה. מאידך, חבל שאיננו יודעים מה קורה בעולם זה מחוץ לגבולות קיסרות בבל. האם האימפריה הרומית עומדת על כנה? האצטקים מקריבים קורבנות אדם מעבר לים הגדול? הפינגווינים עורכים טקסים שטניים בווזירות אנטארקטיקה? מעבר לרמזים ולאזכורים ממקומות בודדים השוכנים מחוץ לקיסרות, המצב כאן אינו שונה מעולמות פנטסיה רבים אחרים, בהם קיימת משום מה מדינה אחת בלבד. ואם כך היא, מה תכליתו של צבא בבל? נגד מי הוא אמור ללחום? אני מקווה שבספרים הבאים בסדרה המצב ישתפר. יהיה מעניין לגלות.
וזו, למעשה, חולשתו העיקרית של הספר: היותו חלק מסדרה. אף על פי שמרבית פיתולי העלילה מתכנסים ונקשרים, הסיפור עצמו רק מתחיל. אין הזדככות, אין קתרזיס, והספר אינו עומד בפני עצמו. חרף המגבלה הזאת, וחרף העובדה שנדמה שהכתיבה בספר מיועדת בראש ובראשונה לבני נוער, הספר נהדר ומומלץ בחום. ואם יש מו"לים אנגליים בקרב קוראי ביקורת זו, הרי הם מוזמנים לרכוש את הזכויות לתרגום הספר ולהפצתו. אין סיבה שלא יצליח בשאר העולם. בעצם, אין גם סיבה שהוא לא יצליח בארץ, אם ישווק היטב.
מעבר לשמות תיאמת ומורדוך, האם גם השמות קצלקואטל ופייזה מופיעים בספר?
הסיבה שבגללה לא יודעים מה יש מעבר לממלכת בבל, כמו בהרבה ספרי פנטסיה שיש בהם רק ממלכה אחת שקיימת, היא מפני שהם כביכול המציאות ה"אמיתית".
מי שהמציא את הרעיון הזה הוא אלגרנון בלקווד, בסיפור שבו הגיבורים נקלעים למעין ממלכה שמזכירה את מצרים העתיקה והם מגלים שזו המציאות ומה שקיים, וכל השאר, כלומר המציאות שהם הכירו אינה אלא אשליה. אח"כ הרעיון הזה אומץ בסרט סטארגייט. בכל אופן זה הרעיון.
קווצלקואטל, ניק ניק, הוא אל אצטקי. נדמה לי שקיפוד הבהיר באופן מפורש למדי שאין אצטקים בספר, ובניגוד לסופרים אחרים מסוימים, עושה רושם שהגר ינאי חקרה את התרבות שעליה היא כותבת, ולא סתם זרקה פנימה שמות מגניבים שמצאה פה ושם. אתה באמת חייב לשאול?
פשוטה של כן/לא במקום הערות שמטרתן להראות כמה חכם ומתנשא הכותב שלהם. שאלתי לגבי קצלקואטל ופייזה ולא ביקשתי ביקורת על דרך הכתיבה שלי ושיעור על קצלקואטל.
נבלע לי המשפט הראשון. הוא היה: הייתי שמח לקבל תשובה
התשובה המשתמעת מדבריו של דג אדום היא "לא". המיתוסים שעליהם הגר ינאי מתבססת הם שמיים. אין שם מיתוסים אצטקיים, ולמיטב זכרוני גם לא ארופיים.
הוא לא כתב שהוא קרא את הספר ואם הוא אכן לא קרא אז הוא לא האדם הנכון לענות על השאלה הזו, לא משנה מה הוא הבין מהביקורת. ובכל מקרה פייזה הוא לא מהמיתלוגיה האצטקית.
האם אתה קראת את הספר, רמי?
הייתי אומר מה שאמרתי אלמלא קראתי אותו?
ומה אתה חשבת על הספר?
רגע, אז סיכמנו שמוזכר שם קצלקואטל, כן?
מוזכר, בטח מוזכר.
אבל בדילוגי אותיות. הצופן יימסר למרבה במחיר.
סיימתי את הספר, ובגדול אני מסכימה עם הביקורת. ספר פנטזיה משובח. לא רק ברמה המקומית, גם ברמה העולמית.
היו שם כמה בעיות של מסלקות מידע לא אופטימליות, ויותר מדי מקומות בהם הסופרת הסבירה דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם. והיו מקומות או שניים שלא הצלחתי לסספנד מבחינת ההגיון הפנימי של הספר – או חלקים שקרו פה בתרבות הישראלית והיו מוגזמים, כמו מעללי חברת היפוקריקום שהיו מעט מוגזמים מדי ונראו מושפעים יותר מדי מה"רעים" של ג'יימס בונד. אבל אלה דברים קטנים.
בסך הכל הספר מצוין. כתוב היטב, קריא מאוד, מותח ומעניין. מומלץ.
ובכל זאת – משהו אחד שהיה צריך להיות מתוקן בעריכה הלשונית. בסך הכל שפת הדיבור של הדמויות שם היא טובה. אז למה הן אומרות "השאלתי" במקום "שאלתי"? וזה חזר על עצמו יותר מדי פעמים. גם כשהדמויות לא דיברו בעברית.
הספר מדהים מעניין מרתק ונקרא בנשימה אחת.
חבל על הסיום שהוא למי שאינו יודע שהספר הוא חלק מטרילוגיה מאוד מאוד מאכזב כאילו נקטע .
גם בטרילוגיות וספרי המשך אחרים כל ספר יכול לעמוד בפני עצמו כאן הסיום קצת הורס .
אבל בנימה חיובית באמת באמת נהנתי טוב שיצא סוף סוף ספר פנטזיה עברי ומשלנו .
גם אני מצטרפת בשמחה רבה למברכים. יופי של ספר. אני מצטרפת גם ליעל לגבי התחושה שהיתה צריכה להיות קפדנות קצת יותר גדולה ברמת העריכה הלשונית. היו גם מקומות בהם נטו הדמויות הבבליות לדבר בתל אביביות (כמו המבריח שמדווח על מצבו הדנטלי, או השד שרוצה לפגוש סלבריטאי). אבל אלה באמת דברים קטנים ובאופן כללי אין לי ספק שאקנה בשמחה רבה גם את הכרך הבא.
ועוד משהו, נראה לי שצריך לעורר קצת את יחסי הציבור של הספר, אחרי הכל סוף סוף פנטזיה עברית משובחת והביקורות מתעלמות.
בהחלט ספר מומלץ.
הופתעתי לטובה.
מסכים עם השאר בקשר להרצאות הפחות או יותר מיותרות. אבל בכל זאת, מהנה ביותר.
הספר היה מאוד יפה! ומאוד אהבתי אותו, ואני מאוד מחכה להמשך!
אני לקראת סיום וקצת מאוכזב . היו לי ציפיות שנבעו מהזאנר ,השם והרקע ההיסטורי עליו הולבשה העלילה. ובעיקר מכך שהספר נכתב בשפה העיברית כשפת המקור. הספר קריא אך מאוד ילדותי. הדמויות פלקטיות ואינן אנושיות מספיק. העלילה גם אם לא מטופשת להחריד, שקופה מאוד . אם לא קראת את הספר, האמן לי ,יש ספרים רבים אחרים אותם אפשר לקרוא לפני זה. במילים פשוטות אסכם : פנטזיה מיועדת למקצוענים בלבד . הגר , גם אם דמיונה עשיר ומעניין , ויכולות הכתיבה שלה הן סבירות , תעשה בשכל אם תתרחק מכתיבת ספרי פנטזיה . ואולי אף מכתיבת ספרים בכלל.
אם , וקשה לי להאמין שזה יקרה , יראו גם ספרי ההמשך אור , זו עלולה להיות פארסה מעוררת רחמים.
צר לי שזה המצב. אני אוהב פנטזיה. ( למרות כל הזבל שמתפרסם תחת כותרת זו )
זהו ספר הפנטזיה הראשון שלי ודיי נהנתי,אני לא רואה למה אי אפשר לעשות ממנו סרט קולנוע (או אנימציה)מצליח.(לא בישאל כמובן)
הסוף קצת מאכזב ,ציפיתי לסוף שישאיר אצלי "רעב" גדול יותר לקרא את הספר הבא.
בסך הכל מגיע להגר ינאי "שאפו".
ספר מצויין שילוב המיתולוגיה ושילוב שני עולמות (דמין ומציאות) מדיהים פנטזיה שראויה להרבה מחמאות!
ספר מדהים! קראתי גם אותו וגם את ספר ההמשך שלו.. פשוט יצירת מופת!
אני חייב לציין שהסיפור של אלה פחות משך אותי מסיפורם של יונתן ונינו.. אך בכל זאת הספר מהמם!
ספר מעולה!! החיבור הזה למתילוגיה הבבלית מבורך בהחלט…