לֶה זַ'רְדָן דֵז אוֹ

ריצ'ארד קאדרי הוא סופר מדע בדיוני שכותב בעיקר סיפורי וספרי סייברפאנק. הוא החל לכתוב בשנות השמונים ופרסם מאז שני ספרים – "נגיף-עיר" (פורסם בהוצאת מעריב, 1994), ו- Kamikaze L'Amour שלא תורגם לעברית. בנוסף לכתיבה, הוא עוסק גם באיור ובכתיבת מאמרים.

לשם פשוט זה יש משמעות כפולה חשובה. משפחות יכולות להיאסף בחדרי הבכי כדי לבַכּות את יקיריהן העומדים להיכנס למיכלי הפרוטאין. (כן, הם יוולדו מחדש, אך דמעות הן דרך בריאה לכבד את סיומו של כל גלגול). אלה מהמועמדים לתחייה שאין להם משפחה זוכים גם הם שיבַכּוּ אותם. חדרי הבכי מצופים בשורות על גבי שורות של סלילי השראה עצביים, ננו-סיבים מותאמים עטופים בתאי-מוח-עובריים הסופגים דפוסי פעילות מוחית מוגדרים היטב משוכני החדר. כאשר אין משפחה בנמצא, החדרים עצמם יכולים לשחזר את הרגשות שספגו, והם בוכים דמעות מדויקות מבחינה ביולוגית למען אלה הזקוקים לאבל.

אני צוללן במקצועי (כפי שהיה אבי) ואני מטפל בלֶה זַ'רְדָן דֵז אוֹ, גני העצמות, אוסף עצמות ירך, גולגלות ופרקי אצבעות מצבירי אלמוגים הצומחים באוקיינוסים של תמיסת מלח. אחי, אנריקו, מבצע משימות דומות באיים הצפים של רקמת עצבים הנישאים על גבי הגאות המלאכותית. המקום האחד שאיש מאתנו אינו אוהב ללכת אליו הם חדרי הרקמות. גושי בשר חיוורים, המאולצים לגדול על רשתות פלדת אל-חלד, כמו גושי טופו רוטטים. הבשר הזה, המתפתח בגידול מואץ במיכלים של תאי גזע העוברים טיפול מיוחד, עתיד להפוך למעטה עורם של כל אחד ואחד מגופיהם החדשים של המועמדים. ובשעה שחשבתי על זה, בשעה שחשבתי על גופות חדשים וישנים, חטאתי את חטאי הגדול ביותר, הן כלפי אדם והן כלפי הייעוד שלי.

לא הייתי אמור להיות מסוגל לבצע את מעשה הבגידה שלי. טקסי ההיפנוזה היומיים אמורים למנוע דברים כאלה. אך המדע של מֶסְמֶר מסתמך, במידה מסוימת, על שיתוף הפעולה של המהופנט, ואם הוא מתנגד או שדעתו מוסחת, ההיפנוזה פשוט לא תעבוד. כך היה הלך-רוחי ביום שבו בצעתי את חטאי. את דעתי הסיחה ידיעה חשובה: ג'ריקו דופין-גורדיני – האיש שעמד בראש מפעלי האלמוות כולם – היה מועמד לתחייה בכבודו ובעצמו. לומר שגורדיני היה איש רב-עוצמה היה כמו לומר שסופת טייפון עלולה לפרוע את שערך. טיפולי אלמוות הם ההליך הרפואי היקר והמבוקש ביותר בעולם. בעלי ההון יסבלו כל כאב, כל השפלה, למענם. הם ישלמו כל מחיר. בחשבונות הבנק של מפעלי האלמוות עוברים בכל שנה סכומים המשתווים לתוצר הלאומי הגולמי של מדינות קטנות רבות. מן הדין שחלק מזה ישתייך לאחי ולי.

אבינו היה פעם קרוב לגורדיני. למעשה, הם היו שותפים. אך יש אנשים שלא די להם בעושר וכוח ללא גבול. הם אינם באים על סיפוקם עד שימנעו מאנשים אחרים להשתוות להם. הם אינם יודעים שובעה עד שידעו שהם בודדים בהצלחתם. זה היה יחסו של גורדיני לאבי, האיש שיצר את התשתית הטכנולוגית העצומה שבבסיס טיפולי האלמוות. אבל לא היה לו ראש לעסקים. יום אחד הוא ראה את הדבר קורם עור וגידים, אבל אז כבר היה מאוחר מדי. העסק שלו נעלם, והוא נותר אחד מפועלי החברה, צוללן וחוואי עצמות. אחי ואני הלכנו בדרכו בתורנו. אנריקו דומה לאבי, מוצא איכשהו סיפוק במורכבות הפיזית של העבודה. אני, לטוב או לרע, דומה יותר לגורדיני ומעולם לא הייתי מסוגל לקבל את חוסר ההגינות שבמצבנו – או במצבו. ידעתי שבמוקדם או במאוחר תהיה לי הזדמנות לנקום.

התהליך היה פשוט למדי למי שידע את הסודות המקצועיים הקטנים והמלוכלכים של המפעלים. אנחנו משלבים מתקן רפואי עם מפעל תעשייתי. אי אפשר ליצור שדות עצומים של בשר ואברים אנושיים בלי פסולת רעילה, הן הרעלים שבכימיקלים התעשייתיים והן הפסולת האורגנית מגופים מתים ונרקבים. הפסולת הזו מוזרמת לאיחסון במיכלי פלדה לפני שהיא מופנית למערכת הסינון. מיכלי האיחסון האלה ישנים ודולפים – לא מספיק כדי לסכן את הצוות, אך מספיק כדי למלא מזרק או שניים.

אנחנו, פועלי הייצור, עוברים חיפוש רק בכניסה וביציאה, לא בזמן העבודה. לא היה קשה להחביא שני מזרקים בגודל אצבע בציוד שלי באותו יום. החדרתי בזהירות את ההפתעה הרעילה שלי לבסיס המח של צביר עצמות מסוים. הוא היה הפרח היפה ביותר שלי, הוורד הגדול והמושלם ביותר בגני, ואוסף העצמות היחיד הראוי לגורדיני, אדוני המפעל. רצח מושלם דורש סבלנות. הרגשתי כאילו עצרתי את נשימתי במשך כל החיים, ופתאום אני יכול לראשונה לנשום.

בסוף כל יום עבודה, אנחנו מתכנסים לזריקת האטרופין שתוציא אותנו מהמצב ההיפנוטי. לפני שאנו נפרדים אנחנו מזמרים קינה, שיר יגון טקסי לגופים שהולכים לדרכם. באותו לילה שרתי ביתר כנות. רבים ציינו את איכות קולי ועוצמתו אז. התרגשתי באמת ובתמים, מתוך ידע כמו אלוהי על הכאב העתיד לבוא.

אני אצפה בגורדיני נרקב, וארים כוס לבשרו הגוסס בכל לילה. וכאשר הוא ימות וגופו ייכנס מחדש למפעל, אני ארעיל אותו שוב. זהו פן של האלמוות שלא גורדיני ולא אבי העלו בדעתם: נקמה, מרגע שהושגה, יכולה להתרחש שוב ושוב על גופו המוקם לתחייה של אויבך. וכאשר אמות ויקימו אותי לתחייה, אני אהרוג את גורדיני שוב. ושוב. לעולם לא אעזוב את גני העצמות. הם הייעוד שלי.

Infinite Matrix

Nanotales