מדע בדיוני, גלובליזציה וסין העממית

המדע הבדיוני, טוען תומס דיש, הוא "אחד מתחומי התעשייה האמריקנית שמעולם לא נטמע בהצלחה מחוץ לגבולות המדינה".[i] ובכל זאת, כפי שהעיר קורט וונגוט בבית מטבחיים חמש, "כמעט אף אחד בעולם אינו אמריקני". לפיכך, אם ברצוננו להבין את צמיחת המדע הבדיוני כתנועה חברתית גלובלית, ולהבין את הקשרים ההדדיים שבין המדע הבדיוני והגלובליזציה, סין יכולה להתגלות כמקרה מבחן מעניין.

לדברי האן סונג, את המדע הבדיוני "יבאו מהמערב בתחילת המאה אליטות סיניות מסוימות שהאמינו שהז'אנר יוכל לקדם את תבונתם של אזרחים ולסייע בכך לפיתוח המדינה. ניתן לומר שמלכתחילה חסר בסין הרקע התעשייתי הנחוץ לשגשוגו של המדע הבדיוני".[ii] האן מציין בצדק את תהליך התיעוש כבסיס הכרחי לצמיחת המדע הבדיוני. וכתוצאה מכך, כפי שמציין מלקולם אדוארדס[iii], סביר למצוא מדע בדיוני בכל מקום שעבר תהליך מואץ של עיור.

לפיכך, יחסו של הממסד הפוליטי הסיני למדע הבדיוני, בהיותו סיפורת המדגישה את הפיתוח, השתנה לאורך השנים. "המפלגה הקומוניסטית הסינית קידמה אותו זמן מה בשנות החמישים [כש]סין עמדה בפתחו של תהליך תיעוש סוציאליסטי" (Han, ע' 110), הוא "נבלם" במהלך מהפכת התרבות (1966-1976) אשר, כפי שמציין האן ביובש, "המיטה אסון על כל תחומי הספרות" (שם). הסופר ז'נג וונגואנג סבל רבות בתקופה זו: "היה עלי לוותר על הכתיבה ולעבור לאזורים הכפריים של מחוז גאוונדונג. עבדתי כאיכר. גידלתי אורז והאכלתי את חיות המשק"[iv]. המדע הבדיוני זכה שוב לעידוד עם עלייתו לשלטון של דִנג שיאופינג, כפי שמתבטא גם בהצהרתו "המדע והטכנולוגיה הם כוח הייצור הראשון במעלה" (האן, ע' 111). ניתן לראות, לפיכך, שהמדע הבדיוני זכה לייחס חיובי או שלילי (או שמא יצרני לעומת אנטי-יצרני) מצד המדינה, בהתאם לשינויי המדיניות. אחרי פרץ פעילות קצר, נאסר שוב המדע הבדיוני בסין בשנות השמונים והופיע מחדש רק לקראת שנות התשעים. כך שגם אם חוקרי סין זיהו שלושה "גלים" במדע הבדיוני הסיני, הרי רק משנות השמונים המאוחרות המדע הבדיוני הסיני זכה לשגשוג אמיתי. לטענתי ניתן לייחס שגשוג זה לתהליך הגלובליזציה.

במאמרו, "האקלים החברתי של המדע הבדיוני הסיני", תחת כותרת המשנה רבת המשמעות "תור הזהב", מתגאה האן סונג בתפוצתו של המדע הבדיוני: "הז'אנר זוכה לפריחה חדשה… עוד ועוד כותרים נראים על מדפי החנויות… נוסדו מועדוני חובבים… דור חדש של כותבים עולה לקדמת הבמה… כל אלה מעידים על תור הזהב הראשון של המדע הבדיוני הסיני" (ע' 111, ההדגשה שלי). מכאן הוא פונה לענות על שאלתו הרטורית – איך זה קרה?

את הסיבה הראשונה הוא מזהה ברמה השורשית ביותר:

"ראשית, מהפכת המדע והטכנולוגיה העולמית, המתבטאת בהופעת המחשבים, האינטרנט והביולוגיה, חדרה בסופו של דבר גם לסין. […] המושגים המסורתיים עומדים תחת התקפה כשהמדינה מגלה שאינה יכולה עוד לנתק את עצמה מהכפר [הגלובאלי] העולמי. המדע והטכנולוגיה הופכים את סין מחברה מסורתית לחברה פתוחה יותר הנושאת פניה אל העתיד. […] כך שהמדע הבדיוני נטמע באופן בלתי נמנע באזורים העירוניים, בהם הצעירים נחשפים לטלויזיה, משחקים במשחקי מחשב וגולשים ברשת". (ע' 111. ההדגשה שלי).

יאנג שיאו, עורכת SF World, מגזין המדע הבדיוני רב התפוצה ביותר בסין, מציינת גם כי "אחרי שחקרנו זאת רבות, גילינו שרוב קוראי המדע הבדיוני הם צעירים ובני נוער עם השכלה תיכונית ומעלה. בשנה האחרונה שלחנו לקוראינו 30,000 שאלונים. התוצאות מראות שגילם של רוב הקוראים נע בין 15 ל-36. 81% מקוראינו סיימו תיכון, ול-18% יש השכלה גבוהה[v].

הסיבה השניה שמזהה האן סונג לפריחת המדע הבדיוני הנה פוליטית:

"הממשלה הסינית מייחסת חשיבות רבה יותר למדע ולטכנולוגיה. חלק מהפרשנים טוענים כי המדיניות הלאומית הדוגלת ב'המרצת האומה באמצעות עידוד המדע וההשכלה' מניעה את גלגלי המדע הבדיוני. למעשה, המדינה זקוקה למדע הבדיוני מסיבות פוליטיות וכלכליות כאחד. […] כתיבת המדע הבדיוני בסין אינה רק עניין אישי, אלא קשורה גם למאמצים לגאולת אומה הסובלת מפיגור כלכלי" (ע' 112).

השינויים בכלכלה העולמית לא פסחו גם על סין. תהליך הגלובליזציה של המשק העולמי חייב את סין להתאים את מדיניותה הכלכלית ולאמץ דפוסים של שוק חופשי. לפתע החלו לחדור לתוכה תאגידים בינלאומיים; התעשיה מייצרת מגוון רב של מוצרים, החל מנגני DVD וכלה בביגוד תחתון של קלווין קליין, ומייצאת את רוב תוצרתה; בייג'ין ושנחאי הופכות לערים מודרניות ונוצצות; תיירים נכנסים למדינה ללא הפרעה; והממלכה התיכונה נאלצת לפתע להודות בקיומו של עולם אחר מחוץ לגבולותיה. איך כל אלה השפיעו על ניצני המדע הבדיוני הסיני?

כשביקרתי בסין בקיץ 2000 הופתעתי ממידת המורכבות והנחישות שגיליתי בשדה המדע הבדיוני במקום. הופיעו שם דפוסים שלא ציפיתי לגלות מחוץ לציר ארה"ב-בריטניה, תוך הקבלה מפתיעה להתפתחויות שחלו בתחום במערב. בנורמל יוניברסיטי בבייג'ין, למשל, פרופסור יו וואן מלמד כיום קורס במדע בדיוני, ותוכנית הלימודים שלו כוללת ספרים מאת ז'ול ורן, ה. ג. וולס – וגם ויליאם גיבסון. בייג'ין אף מתגאה ב-Singularity, חנות מתמחה המוקדשת למדע בדיוני. מו"לים מסחריים בלתי תלויים משגשגים, והוצאת Sf Ocean היושבת בבייג'ין מפיקה סדרת ספרי מדע בדיוני מתורגמים ולצדה מגזין מדע בדיוני מתמחה (נסגר בסוף 2001).

ניתן לראות בתהליך זה ביטוי לאמריקניזציה, ולטעון ששקיעה זו בז'אנר אמריקני ביסודו מוכיחה את קביעתו של דיש לפיה "רוב המדע הבדיוני עודו נושא את התווית 'יוצר בארצות הברית'" (ע' 2), אך ההשקעה הרבה בשוק המדע הבדיוני המקומי מעידה אחרת. בנאום "גיוס" שנשאה בשנת 1992 עורכת SF World, יאנג שיאו, היא אמרה, "אנו נושאים עינינו לחזות בפריחת ארצנו ובשגשוגה. יצרנו במה עבורכם, כותבי וחובבי המדע הבדיוני. אנו מקווים שתפגינו את יצירתיותכם. הבה נשלב כוחות, יד ביד, ונרים תרומה אדירה למען המדע הבדיוני הסיני." (ע' 43)

יאנג שיאו מייצגת יותר מכל אדם אחר את המציאות החדשה שהביאה אִתה הגלובלזיציה ואת קשרי הגומלין בינה ובין סין העממית. כבתו של אחד ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית היא יסדה את כתב העת הגדול והמשפיע ביותר בסין, SF World, היושב בשנגדו, שלו קהל קוראים המגיע כיום כמשוער ליותר ממיליון איש[vi]. אחד המאפיינים הבולטים של המדע הבדיוני הסיני הוא שהוא אינו מושפע באופן סביל מהמערב, אלא מחפש באופן פעיל את המגע עם העולם החיצוני. בריאן אלדיס מציין:

"בשנת 1989, היורוקון, הכנס האירופאי המרכזי, נערך ברפובליקה הקטנה סן-מרינו. הופתענו ושמחנו לגלות אורחת מסין, יאנג שיאו, שבאה עם מתורגמן אישי. היא יזמה את מפגש World SF בשנגדו בשנת 1991, שנערך בחסות כתב העת שלה, השומר על מסורת פרסום הסיפורים הקצרים. הצעתה התקבלה כעבור שנה בישיבה סוערת של World SF שנערכה בהאג שבהולנד.

רוב הקשרים עם סין נשמרו מאז בעיקר בכנסים אקדמיים מחד, ובעסקאות מסחריות סביב תרגומים מאידך. עם זאת, כיוון שסין אינה חתומה על אף אחד מהסכמי זכויות היוצרים הבינלאומיים, המצב נוטה להיות מורכב. בעוד המו"לים המכובדים, ובהם SF World, חותמים על חוזים ומשלמים עבור זכויות תרגום, מו"לים אחרים מקפידים על כך פחות. הסופר האמריקני ויליאם כ' וו גילה בביקורו האחרון שארבעה מספרי "עיר הרובוטים" שלו תורגמו לסינית ופורסמו שלא בידיעתו ושלא בהסכמתו. המפרסמים הפיראטיים האלה מסכנים את המו"לים המבוססים בכך שהם מעתיקים יצירות שכבר פורסמו, מוכרים את הספרים המשוכפלים בשליש ממחירם המקורי, ומנצלים פרצות מגוונות, כ"דוכנים למכירת ספרים". את אלה ניתן למצוא ברחובות רוב הערים הגדולות, ונמכרים בהם ספרים לא חוקיים מידי רוכלים המסוגלים להיעלם במורד הרחוב ברגע בו מגיע סיור משטרתי. חשוב להבין, עם זאת, שהמסחר החד-כיווני בזכויות יוצרים מהמערב לסין מוסיף לפעול, והוא מספק (נכון להיום) שוק משני קטן אך רווחי לסופרים מערביים ולסוכניהם.

השמאל המערבי נוטה לתפוס את הגלובליזציה כתופעה שלילית ביסודה, ומדגיש את תהליך הפרגמנטיזציה – על פי מחסומים לאומיים ואתניים, התרחבות הפערים בין עשירים ועניים, דעיכת מעמדן של מדינות הלאום לעומת התאגידים הגדולים. השינויים מוצאים את ביטויים בכמה מהיצירות הבולטות של המדע הבדיוני העכשווי, החל מנוירומנסר פורץ הדרך של ויליאם גיבסון (1984) עם התאגידים חובקי העולם שבו והשוק החופשי המוקצן בו ניתן למכור הכל, כולל חיים ומוות – וכלה ב-Only Forward (1994) של מייקל מרשל סמית, החוגג את הפרגמנטיזציה, ובו העיר (שכפי שנלמד בהמשך, היא לונדון העתידנית) מתפצלת לאזורים נפרדים עם קבוצות אינטרס יחודיות בעלות מערכות פוליטיות וכלכליות נפרדות, המחוברים זה לזה בקשרים רופפים.

חשוב להבין את השינויים האלה בנקודת המבט המערבית לפני שמנסים להעריך את ההתפתחות השונה ברפובליקה העממית של סין. ספרים מתורגמים משנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים הם עמוד השדרה של שוק התרגומים הסיני. אסימוב, קלארק, פול, היינליין ונציגים אחרים של סופרי תור הזהב – המחזיקים כולם בתפיסה המציבה את האנושות מעל הכל (דיש, ע' 183) – נמכרים, נקראים ונלמדים יותר מכל. סופרי הגל החדש כמעט שאינם מוכרים בסין. לדברי פרופ' וו יאן, רק סיפור קצר אחד ויחיד של זילאזני פורסם אי פעם בסין. זילאזני, כמובן, מוכר בעיקר בשל השילוב היצירתי שעשה ביצירותיו בין דתות שונות והמיתולוגיות שלהן ובין המדע הבדיוני. על סמואל ר' דלייני, שיצירותיו המורכבות עוסקות בדת, מין ופוליטיקה, כמעט לא שמעו בסין. וכך גם יצירותיהם של סופרים שנויים במחלוקת כהארלן אליסון ופיליפ ק' דיק, ואילו ספריו המוקדמים משנות השישים של לארי ניבן, שנחשבים אולי קרובים יותר "לרוחו" של המדע הבדיוני, זמינים לכל. נראה שישנו פער בן ארבעים שנה בפרסום, ולצדו מדיניות מדודה של "ניכוש" חומרים בלתי הולמים, בשאיפה להראות את המדע הבדיוני העכשווי "במיטבו". "המדע הבדיוני", אומר חבר מועצת החברים הלאומית סונג ג'יאן, "יכול להשכיל את האומה ביסודות המדע".[vii] אבל לא, מסתבר, להשכיל את האומה בשאלות הקשורות למין, סמים, פוליטיקה או דת. אין זו הערה קלת דעת. במהלך שהותי בסין העסקתי את עצמי באיסוף נושאים שעל העיסוק בהם חל טאבו. הומוסקסואליות ואיידס, למשל, נחשבים ל'בעיות של זרים' – ועמדה זו מובעת בעיתונים היומיים (הנשלטים, כמובן, על ידי המפלגה). סמים הם נושא אחר האסור בדיבור, וכך גם דת ופוליטיקה. ואכן, ויליאם פ' וו ניסה פעם למכור ל-SF World סיפור המתרחש בטייוואן, והסיפור נדחה במהירות, גם אם בנימוס. טייוואן, וכמוה טיבט, נחשבים כחלק מסין ולא רצוי לטעון אחרת. אות חשוב לשינוי, עם זאת, ניתן למצוא בפרסומו של סיפרו של ויליאם גיבסון שהוזכר קודם, נוירומנסר, בשנת 1999. נוירומנסר הוא תופעה חריגה: ספר פורץ דרך בתיאורים שהוא מכיל, למעשה, של התופעות השליליות של הגלובליזציה, ובטיפול הבוגר שלו בנושאים כגון צמיחת רשתות המחשבים, הפשיעה העולמית והשוק החופשי (שלא לדבר על סמי הזיה). לא נראה שיש לו מקום בחברתם המאולפת של אסימוב וקלארק, כשם שמבקר משנת 1984 לא ימצא את מקומו בין אזרחי שנות החמישים. ואכן, בדומה לאופן בו נוירומנסר העניק השראה לתנועת הסייברפאנק במערב, הוא מעניק כעת השראה לדור חדש של סופרים סיניים. סוגה זו של סייברפאנק סיני, שתוארה בפני כ"ספרי רשת", נכתבת על ידי קבוצה עולה של סופרים צעירים, רובם בשנות העשרים והשלושים לחייהם.

יאנג פינג מבייג'ין הוא דוגמה הולמת. כבוגר אוניברסיטה טרי, הוא עובד כעת כמנהל רשתות באוניברסיטת טסינגואה. הוא שומר על קשר עם שותפיו לכתיבה באמצעות הדואר האלקטרוני, מדבר אנגלית שוטפת, ויש לו אתר אינטרנט משלו. ניתן לטעון שהוא ואחרים כמותו רואים במציאות הקפיטליסטית החדשה בסין חוויה משחררת. במערב, הספרות הז'אנרית (מדע בדיוני/פנטסיה/אימה) הפכה זה מכבר לישות כלכלית העומדת בפני עצמה.

סופרים דוברי אנגלית נהנים מקיומו של שוק תומך, החל בכתבי עת מעוטי תפוצה וספרי כיס וכלה בתאגידי הוצאה לאור בינלאומיים. בהיעדר תמיכה של תרבות צרכנית איתנה, המניע היחיד המצדיק כתיבת יצירות ז'אנריות הוא אהבה לתחום, לא כסף. לפיכך סביר להניח שמרגע שנוצר בסין שוק חי לספרות ז'אנרית, הרבה יותר כותבים, וכותבים-בכוח, נמשכים לתחום. סופר שמוכר סיפור ל-SF World עשוי לפעמים להשתכר יותר ממשכורתו החודשית במקום עבודה אחר. בעוד שכמו במערב קשה להתקיים ממכירת סיפורים קצרים, כתיבה זו יכולה לשמש בהצלחה כקרש קפיצה לכתיבת ספרים באורך מלא, והתשלום עבורם – וכך גם השוק – גדול בהרבה.

ואכן, לשוק הסיני יש פוטנציאל יחודי: אם נאמר זאת בפשטות, מדובר בשוק הצרכנים הגדול ביותר בעולם. ככזה סין והמערב נהנים מאפשרות כפולה לרווח הדדי. סופרים סיניים יכולים להגיע לקהל קוראים עצום בארצם, ובשל כך עשויים למשוך את תשומת לבם של מו"לים בינלאומיים. סופרים מערביים, מאידך, יכולים וצריכים לשאוף לחדור אל השוק הסיני הגדל בהתמדה וליהנות בו מתפוצה גדלה והולכת. יחד עם זאת, הבעיה כאן כפולה. ראשית, יש להבין שהמו"לים הבינלאומיים, השולטים כיום בחלק הארי של שוק ההוצאה לאור באנגלית, סובלים מהטיה אנגלוצנטרית ברורה. ניתן אולי לייחס זאת לשווקי היעד, המעדיפים יצירות אנגלוצנטריות, יותר מאשר למדיניות מערכתית חד משמעית, אך התוצאה זהה. רק סופרים ז'אנריים בודדים הכותבים בשפות זרות זוכים להתפרסם באנגלית. יש גם לציין שעלות התרגום גבוהה, וגם עובדה זו עומדת בדרכם, אך אין לשכוח שעלויות התרגום מכוסות בהצלחה בכיוון ההפוך (כלומר, בפרסום יצירות הכתובות אנגלית בשפות אחרות), ושחברה אחת לפחות, הוצאת הארוויל פרס הבריטית המצוינת, מפרסמת בהצלחה תרגומים לאנגלית (אם כי למרבית הצער רק למיעוט קטן מתוכם יש זיקה למדע הבדיוני). שנית, אף על פי שתעשיית המו"לות הסינית משתוקקת לפרוץ לשוק הדובר אנגלית, היא סובלת ממחסור במתרגמים טובים, והדבר מקשה עליה משמעותית להגיע לסוכנים ולמו"לים מערביים.

לבסוף, חשוב לנסות ולהביא מהו המדע הבדיוני הסיני. משראינו את האיסורים הפוליטיים מחד, ואת ההנעה הפוליטית כלפיו ככלי לקידום המדע והטכנולוגיה מאידך, נותר לבחון לאיזו רמה של תחכום הוא הגיע. במאמרו משנת 1997, ויליאם פ' וו מתייחס לשאלה שהעלה בביקורו הקודם בשנת 1983. "המדע הבדיוני הסיני שקראתי אז הזכיר לי את המדע הבדיוני שנכתב בארצות הברית בין שנות העשרים לשנות הארבעים".[viii] בשיחה שערכתי אתו בשנת 2000, השווה וו בין המדע הבדיוני הסיני העכשווי ובין החומרים שנכתבו בארה"ב בשנות החמישים. הדבר מעיד, לדעתי, על כך שהמדע הבדיוני הסיני עודו מושפע במידה רבה מהחומרים המתורגמים אליו מאנגלית. למעשה, נראה שטרם יצר לעצמו טכניקות יחודיות משלו, אוסף כלים ומושגים מד"ביים משלו. יהיה מעניין לראות אם יתקדם הלאה בתחום זה.

נראה גם שהמדע הבדיוני הסיני עודו מושפע במידה רבה ממניעים פוליטיים, ככלי להצגת הקדמה וההתפתחות הטכנולוגית באור חיובי. ראיה זאת, ניתן אולי לומר, נובעת ישירות מיסודות המדע הבדיוני. וו, למשל, תומך בגישה זו. "סופרי המדע הבדיוני בסין", הוא אומר, "עומדים בפני הזדמנות יחודית לא רק לבדר את קוראיהם דרך הצגת רעיונות חדשים, אלא להעסיק את קוראיהם בתפיסת פעילה וחיובית של עולמם ושל האפשרויות הטמונות בו". (ע' 80)

השפעות הגלובליזציה ניכרות לא רק במדע הבדיוני הסיני, אלא אף בחברה הסינית כולה. סין נאבקת לעבור מייצור חקלאי לתעשייתי, מתמודדת עם הווצרות פערים בין עשירים לעניים, ועם עצם טבעה של מדינה שיש הטוענים שהיא גדולה מדי למשטר פוליטי בודד. המתח בין ערי החוף בייג'ין ושנחאי ובין המחוזות שבפנים היבשת מעורר דאגה רבה. תסיסה פוליטית בטיבט, הדיבוק הפנטי-לכאורה של סין כלפי טייוואן, הכוח העצום בו מחזיקה עדיין המפלגה הקומוניסטית השלטת, מעידים כולם על פרגמנטציה אפשרית סביב קווים פוליטיים או גיאוגרפיים. ליו שינגשי מתמצת את הנושאים המטרידים את התנועות המתנגדות לגלובליזציה ואת פעיליהן:

"אלמלא היו מלחמות, אלמלא הגידול באוכלוסיה, אלמלא ניצול משאבי הטבע, אלמלא זיהום הסביבה, אלמלא הרג חיות הבר, העולם היה נפלא. […] אל לנו להרוג שוב את כדור הארץ הישן והטוב [שמא] הדורות הבאים יגנו אותנו. […] ספרים כה רבים במדע הבדיוני שלנו עוסקים באורחים מהחלל החיצון. נדמה שלא פחות פשוט לבוא לכדור הארץ מהחלל החיצון, מאשר להגיע לבייג'ין. […] זהו חלום נהדר […] אבל אנחנו משולים לחיידקים זעירים החיים על פני הכוכב הקטן הזה. […] עלינו להתמודד עם העובדות, ולעולם לא לשקוע ברומנטיות מוגזמת. […] פעמוני המאה הבאה יצלצלו. על המדע הבדיוני שלנו לקחת על עצמו את התפקיד ולהזהיר את העולם.[ix]

אך נותר עוד לראות אם המדע הבדיוני ילמד לשקף נושאים אלה.

---

[i] Thomas M. Disch, The Dreams Our Stuff is Made Of: How Science Fiction Conquered the World (NY: The Free Press, 1998), p. 2.

[ii] Han Song, “The Social Environment of Chinese Science Fiction”, ’97 Beijing International Conference on Science Fiction: Essays (1997), pp. 110-112, at p. 110.

[iii] שיחה אישית, מסיבה שנתית בגולנץ, אפריל 2001

[iv] Zheng Wenguang, “Speech by Zheng Wenguang”, Locus 372 (Jan. 1992), p. 43. העתק הראיון אותו נתן במפגש מדע בדיוני עולמי בשנגדו, סצואן שבסין ב-21 במאי 1991.

[v] Yang Xiao, “From SF World to World SF in China”, Locus 372 (Jan. 1992), p. 43.

[vi] תפוצתו של SF World מגיעה לסביבות ה-300,000 עותקים מדי חודש, וכ-3-5 איש קוראים בממוצע בכל גליון. בנוסף, SF World מפרסמים את Amazing Files (הדומה באופיו למגזין SFX הבריטי, 70,000), ואת Flying (הפונה לילדים, 30,000-50,000), כשמשערים שלAmazing Files יש 8-10 קוראים לכל עותק בשל מחירו הגבוה. המקור: סטון יאן, עורך, Amazing Files, באמצעות הדואל, 14/7/03)

[vii] Guo Jianzhong, “Prospects for SF in China”, ’97 Beijing International Conference on Science Fiction: Essays (1997), pp. 104-108, at p. 107.

[viii] Bill Wu, “Science, Science Fiction, Peace and Development”, ’97 Beijing International Conference on Science Fiction: Essays (1997), pp. 74-80, at p. 79.

[ix] Liu Xingshi, “SF, Do Its Bit For Protection Of Our Old Earth’s Environment”, ’97 Beijing International Conference on Science Fiction: Essays (1997), pp. 92-93.