רגע, את אלה כבר קראת?

15 תגובות

  1. נפלא, פשוט נפלא

    היו בסיפור כמה דברים שהיו לי קשים/ לא הסתדרו. אבל אחרי השיר, נותרתי פשוט חסר מילים, מלא פליאה

    תודה

  2. כמובן שהכותרת ישר עשתה לי אסוציאציה לשיר, ולגלות שבאמת ביססת את הסיפור עליו היה מגניב לאללה (:
    העיבוד שעשית ליונה וולך מעולה, זו פרשנות יפהפייה ל"עכשיו היא מבינה רק מילים". והאמפתיון גאוני לגמרי, ממש מתבקש להשתמש בו בעוד סיפורים…
    ממש אהבתי.

    רק הערה טכנית קטנטנה: באיזשהו מקום בסיפור את מתחילה לספר ב"את" ("תקראי לזה"), אבל אין אח"כ צידוק לכך בעלילה. בהתחלה חשבתי שהגיבורה כותבת אל לוטה, אבל התבדיתי – אולי זו שהיא כותבת אליה גם כן שווה הרחבה? ואולי זה בטעות?

  3. 3 נקודות, אחרי שאמרתי כמה שהסיפור נפלא

    ראשית, אני חושב שהשיר של וולך "מדבר" עם לוטה מ"ייסורי ורתר הצעיר של גתה. תמהני אם גם שחר אור מודע/ת לקישור זה.
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%A8_%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8

    שנית, תמהני מדוע המספרת צריכה להיות אשה ואהבה לסבית ולא גבר. האם זה כורח סיפורי? מיועד לשקף יחסים עתידיים? משהו אישי של המחבר/ת?

    ואחרון חביב, הקטע שבו המספרת מדברת על המהנדסת שצבעה את ההאנגר מבחוץ בצבעים רגישי תדר-זה גאוני. זה הקטע שבו הסיפור "הדליק" אותי, הניגודיות בין הנשמה של אותה מהנדסת לטכנוקרטיה.

  4. מצטער לא אהבתי בכלל. הסיפור קצר מדי , הסופרת מכריחה אותי לקבל את העובדה שלוטה היא "הנשמה הכי גדולה בעולם" במקום להראות לי במה זה מתבטא, כלומר לתאר אירוע או מצב שממנו אני אסיק את המסקנות לגבי הגיבורה. (מהבחינה הזאת סצינת הסקס בסוף הייתה טובה וגם הקטע עם המהנדסת שצבעה את ההאנגר, להראות, לא להסביר). צריך להלחים את שחר אור עם הדס משגב (שאצלה זה הפוך, היא לא עוזרת לקורא בכלום ) ואז יהיה מעניין לקרוא.

  5. לגלי
    הפניה 'תקראי לזה' יותר בלשון של התייחסות של הגיבורה לעצמה, לא ממש לקוראת חיצונית.

    ליוסי
    אני לגמרי לא חושבת שוולך מתכתבת עם יסורי ורתר.
    יש לה אוסף שלם של שירים על דמויות זרות: קסיוס והעורבים שלו, לוטה, תרזה, סבסטיאן.
    מבחינתי המשמעות היא התכתבות שלה עם אלמנטים זרים בנפשה-היא.
    אבל, מה אני מבינה בספרות, אולי אתה צודק.

  6. אגב, מאחר והפרטים של שחר כל כך מלאים כאן, הרשתי לעצמי לשאול את גוגל
    ומתברר שיש לה סידרה שלמה של סיפורים מבוססי וולאך ב"במה חדשה"

    מומלץ בחום

    שחר- מתי את מוציאה ספר?

  7. הסיפור מאד יפה, ואהבתי את האמפתיון, אם כי היתה חסרה לי הסיבה בגללה הוא הוצא מחוץ לחוק. באופן כללי אני אוהבת מד"ב, אז יאי!
    באופן אישי, היתה לי בעיה עם תיאורי המין, אבל אני כנראה בודדה בתחושה שלא צריך לדחוף מין לכל מקום…

  8. האמפתיון הוצא מחוץ לחוק כיוון שגרם לתופעות של "אונס מרצון", אצל נשים עם נטייה לרצות (בפתח) את מי שמולן.
    אני עכשיו מנסה להבין באיזה גרסת עריכה של הסיפור זה ירד, כיוון שזו אכן נקודה חשובה.

    וכמובן שצריך להכניס מין לכל דבר, יצא חוק כזה לפני שלוש שנים.
    זה לא שאני אוהבת מין, חו"ח, אני פשוט שומרת חוק.

  9. ממש נהנתי
    אכן, כמו שרמי אמר, יונה וולך בלי תיאורי מין זה "לא".
    האמפתיון בעייני הוא נפלא ואין צורך להסביר מדוע הוא לא חוקי, הוא נשמע טוב מידיי מכדי להיות חוקי.
    ועוד תגובה שאינה מתייחסת לסיפור עצמו אלה דווקא לתגובות אליו, אני מאוד אוהב שאפחד לא התייחס לכך שהסיפור לסבי, כאילו אין בכך כל ייחוד וזה, חברי היקרים, מאוד מיוחד.
    תודה.

  10. שלא כמו רוב הקוראים (כך זה נראה) נהניתי מההתחלה, אך ככל שהתקדמתי נהניתי ממנו פחות ופחות.
    דבר ראשון היו חסרים לי הסברים בסיפור, חלקם כבר הוזכרו פה. לא מרגישים שלוטה כל כך טובה ונחמדה. כמו כן גם לא מובן מדוע הוציאו מחוץ לחוק את האמפתיון הזה. אבל הדבר שהכי צרם לי זה שהרגישו מאוד עד כמה האמפתיון השפיע על המספרת באהבתה ללוטה, אבל זה הכל. לא הרגישו שזה משפיע עליה במשהו נוסף בחיים בהתייחסות אל הזולת. וודאי שלא הבחינו בשינוי אצל לוטה עצמה שנשארת אותו דבר אפילו בשיחות שלהן בהולו ואפילו תחת השפעת האמפטיון. אמנם הסיפור אמור להראות שהיא לא חשה אהבה בחזרה אבל בכל זאת זה אמור להשפיע עליה במשהו (ביחסה והסתכלותה על העולם).
    בנוסף ההכנסה של מין לסיפור לא הייתה נצרכת לסיפור (ומי שחש שהיה צורך כי זה נוגע ליונה וולך, שיחשוב בהתחלה האם היה חסר לו המין לסיפור ואם היה חוסר או פגם בסיפור אם היו מבטאים את הסוף בצורה שונה ולא מינית, ושאחר כך יקרא את אחת עשרה השורות של השיר בסוך הסיפור ויגיד אם היה צורך בסוף המיני בשביל הקשר לשיר).
    חוץ מזה הכתיבה נחמדה וכיפית לקרוא אבל לא מהטובים ביותר שפגשתי באתר אך בכל זאת עם כישרון רב.

  11. לפי הסיפור השפעת האמפתיון היתה אמורה להיות כלפי אדם אחד, מתואר שחשפו אותה לתמונות של לוטה כדי שהאמפתיה תתבטא דוקא מולה. ובכל זאת מתואר שתמונת העולם של המספרת כן משתנה כתוצאה מהאמפתיון.

    אבל שאלה מעניינת יותר, שעליה אין לי תשובה, היא: אם האמפתיון אמור להתבטא מול אדם אחד, איך חשבו להשתמש בו כדי להפוך טרוריסטים לפחות אלימים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.