לוחמת עלומה / כריס וודינג

אורנה היא הרבה דברים. היא אישה; היא אם; היא חיה בקלספה: ירח חלול שפני השטח שלו צרובים מאורן של שתי שמשות וכמעט כל החיים בו מתנהלים מתחת לפני הקרקע; היא לוחמת קומנדו, מרגלת מוכשרת וקטלנית; ויחד עם בעלה ובנה היא גם צמיתה – עבד בהסכמה של שליט מקומי.

בתחילת הסיפור אורנה משתתפת בפשיטה צבאית על אויבים מושבעים המכונים גורטה. הפשיטה מסתבכת ובסופה בעלה מת והיא מוצאת עצמה שבויה ואסירה של הגורטה המחליאים, במבצר שהבריחה ממנו נראית בלתי אפשרית. נדרש מאורנה זמן להתגבר על אבלה הכבד, להיחלץ, מיאושה ולתכנן בריחה למרות כל הקשיים כדי להתאחד שוב עם בנה.

"לוחמת עלומה", בדומה למקום התרחשות העלילה בירח קלספה, עטוף בשכבות על גבי שכבות של משמעות. על פני השטח מדובר בסיפור מדע בדיוני, סיפור של התנחלות אנושית בכוכב לכת שהפך בלתי ראוי למגורים. המין האנושי התפצל לזנים שונים, לחלקם דם צהוב; אחרים טורפים אוכלי בשר נא; עוד אחרים סיגלו את עצמם לחיים על פני הקרקע של הירח העוין; ויש גם את אלה שנותרו אנושיים כמוני וכמוכם.

הירח עצמו מרושת כל כולו במנהרות שחפרו תולעים קדמוניות, עם אקולוגיה מלאה שאינה מסתמכת על אור שמש אלא על פטריות זרחניות. כדי לקבל את זה כתפאורה פנטסטית יש להשקיע מאמץ רב בהשעיית אי האמון, ואלו הם רק פני השטח האלימים של הסיפור.

ברובד יותר עמוק, "לוחמת עלומה" הוא אלגוריה. הקונפליקט המרכזי העובר כחוט השני לכל אורך הסיפור עוד מילדותה של אורנה הוא המלחמה בין הפלוטרכים, שליטי הממון שמניעיהם היחידים הם אינטרסים כלכליים, לבין הגורטה – הפנאטים הדתיים. אלה וגם אלה משעבדים אנשים לכל חייהם, מרצון או בכפייה, בלי שאף אחד מהעבדים מרגיש צורך למרוד באדוניו ולהילחם על חירותו. הפלוטרכים והגורטה נאבקים בקרבות שטופי דם ואלימות, והאלגוריה למלחמת האמריקאים הקפיטליסטים מול המוסלמים הפנאטים כה שקופה, עד שלא נותר לי אלא לשער שכנראה פספסתי איזו שכבה אלגורית נוספת – לא יכול להיות שהדמיון בין השניים יהיה ברור כל כך.

ובליבתו, הספר הוא בראש ובראשונה סיפור חייה של אורנה. הספר מתחיל בפרק 30 וממשיך משם בספירה לאחור עד לפרק אפס. לא ברור מה אמור לתרום המספור ההפוך של הפרקים, מלבד העובדה שכך קל יותר לשבץ את פרקי פלאשבק לעברה של אורנה – שמספרם דווקא עולה, עד לפרק 40 המתרחש בגיל חמש.

אולי כדי לאפשר לעצמו להעביר בספרו רגש טהור ועז, וודינג בחר לספר את העלילה כולה בגוף ראשון, מנקודת המבט של אורנה שנעה בין ייאוש חריף לבין תכליתיות ונקמה. השיא הרגשי מגיע בילדותה של אורנה, במפגש הראשון שלה עם אכזריות גולמית, שלא אמליץ להורים לילדים קטנים לקרוא. עם זאת, לנקודת המבט הזו יש גם מגבלה, כאשר תגובותיה של הגיבורה כאדם משועבד פשוט אינן מתחברות לציפיות של הקורא, כאדם חופשי.

מכך נוצר סיפור שהוא בראש ובראשונה סיפורה של אישה אחת. באופן מאוד לא הרואי, זו אישה רגשנית שנתונה למניפולציות לא פחות משהיא עצמה מומחית במניפולציות על אחרים. היא חיה בעולם שבו צמיתות לאדון עשיר למשך שלושה דורות נשמעת כמו רעיון לא רע, וגם אם כן – היא אינה מוצאת סיבה להתנגד לו. והיא גם חיה בעולם עשיר בפרטים ספקולטיביים, שלא מתחברים בצורה הגיונית. היא מרגלת מאוד מוכשרת, שלא מצליחה לקרוא היטב את העולם הסובב אותה. לעתים זה מבלבל.

מבלבלת גם העובדה שלעתים לא ברור מה הספר מחפש מעצמו. "לוחמת עלומה" מתחיל כסיפור בריחה מהכלא בכסות של מדע בדיוני, אך בהמשך הוא משתנה. בחציו השני, אחרי שאורנה חוזרת אל ביתה, הסיפור משתנה והופך לעלילת ריגול. המעבר בין סיפור בריחה לריגול מספיק עמום כדי שפתרון תעלומת הריגול יהיה מפתיע, כשיבוא.

הספר אלים מאוד, ושקוע כל כך עמוק במוסכמות חברתיות שמעוררות קבס בתושבי המאה ה-21, עד דכאון. אני אהבתי אותו, אך בערבות מוגבל בכלל כמה החלטות סגנוניות שאינם מבנות לי גם כעת. למרות חסרונות אלה, "לוחמת עלומה" הצליח להוציא ממני מעורבות ורגש – חיובי ושלילי גם יחד – והוא אחד מהספרים היותר מעניינים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון.

הצטרפו לדף הפייסבוק של בלי פאניקה וקבלו עדכונים שוטפים ושאר תופינים ורקיקים.