ההצהרה / ג'מה מלי
כשאת מנסה לכתוב כמו דיקנס, מוטב שתוותרי על ההטפה והדידקטיות.
ברומן המופת שלו, "אוליבר טוויסט", הצליח צ'רלס דיקנס לעורר את תשומת הלב לבעיות חברתיות עמוקות של תקופתו, ובהן בתי המחסה לעניים, עבודת ילדים ועבריינות של ילדים. זה היה ספר שופע סרקזם והומור שחור, שחשף באמנות רבה את צביעות החברה שבה חי דיקנס.
"ההצהרה", של ג'מה מלי, מנסה להיות אוליבר טוויסט – אבל מגניב, עתידני, דיסטופי – ומטיף. כדי לעשות את זה מקפידה הסופרת לוותר על כל שימוש בסבטקסט ועל מורכבות ומקפידה שהכל יהיה גלוי. בתוך כך היא מצליחה היטב ליצור אווירה קודרת של בית יתומים, ומנצלת את ההזדמנות כדי להעביר לילדים מסר מדכא על העתיד הצפוי לחברה שלנו אם לא נהיה ירוקים ונשמור על כדור הארץ. בדרך היא לא שוכחת להטיף לקוראיה להיות אסירי תודה על כך שנולדו במעמד חברתי שאפשר להוריהם לקנות להם ספר, שבו יוכלו לקרוא על חייהם הנוראים של ילדים אחרים. הכל מוגש בכפית גדושה ועל מגש של כסף.
עלילת הספר די פשוטה – בעתיד הלא כל כך רחוק גילו מדענים טיפול להארכת חיים, שפחות או יותר מנצח את המוות. כדי למנוע התפוצצות אוכלוסין נדרשים כל מי שבחרו באריכות ימים לחתום על התחייבות לא להביא ילדים לעולם. כך, אוכלוסיית העולם נשארת יציבה, כל בעיות זיהום האוויר, הרעב, העוני והמחלות נפתרו – הרי אנחנו בעתיד! – והבעיה היחידה שנותרה היא שכל מיני אנשים אנוכיים בוחרים להמשיך להביא ילדים לעולם, והילדים הללו הם נטל על החברה וכך הם גם מכונים. שם זה הוא, כמובן, עוד קריצה לדיקנס, שהכריז באירוניה בפתיחת אוליבר טוויסט שהיתומים הם נטל על החברה.
הילדים גורמים למחסור באנרגיה, או שכך לפחות מסבירים את המצב לילדי הנטל בבית היתומים. גיבורת הספר, אנה, היא אחת מהם: הוריה הביאו אותה לעולם למרות האיסור העולמי, היא נתפסה בגיל שנתיים וחצי, הוריה נשלחו לכלא והיא למוסד מיוחד לילדי נטל, שם מחנכים אותה להיות מועילה לחברה ולכפר על החטא הנורא שעשו הוריה כשהביאו אותה לעולם.
כפרת העוונות מושגת על ידי הפיכת ילדי הנטל לעבדים של החברה, אלה שעוסקים בעבודות הבזויות ונותנים שירותים למאריכי הימים. אנה הגיעה בינתיים לשלב מתקדם מאוד באילופה/חינוכה, ונחושה לגמרי להוכיח שהיא נטל מועיל.
אך כל הקלפים נטרפים כשלמוסד מגיע ילד נטל נוסף בן גילה – פיטר – שמנסה לשכנע את אנה שהם לא באמת נטל על החברה, שהעולם צריך ילדים ושהוריה אוהבים אותה ואלמלא כן לא היו מביאים אותה לעולם. בהדרגה אנה משתכנעת, ופיטר לבסוף מתוודה בפניה שהוא נשלח על ידי הוריה כדי להציל אותה. לא תהיה זו הפתעה גדולה אם אציין שהם בורחים מהמוסד, מתאחדים עם ההורים שלה וכולם חיים באושר ועושר, לא בלי כמה נסיונות קשים בדרך.
בעיה מרכזית בספר היא הניסיון להתיילד כמה שיותר, אולי מתוך מטרה לדבר אל הילדים "בגובה העיניים". המצב מבחינה זו גרוע במיוחד בתחילת הספר ומשתפר מעט בהמשך, אך לא מספיק. לדוגמה, לאורך הספר כותבת אנה יומן, ובפרקיו הראשונים הכתיבה שלה ילדותית ועילגת, אף שהיא כבר בת עשרה ויודעת להתבטא היטב. ככל שהעלילה מתקדמת היא "שוכחת" לדבר כמו ילדה קטנה שהכניסו לה מילים לפה, ומראה קצת יותר אישיות, בגרות וחוט שדרה.
באחד הפרקים מבליחה לרגע נקודת אור באישיותה, כשהיא תוהה לרגע מה עושים במדינות שבהן אין הרבה ילדי נטל – מי עושה את הכביסה, הנקיונות ויתר העבודות המוטלות על ילדי הנטל? זה אחד המקומות הבודדים שאנה מביעה בהם מחשבה מקורית, אבל אל חשש – זה עובר לה בפרק הבא. יכול להיות שהסופרת התכוונה שהשיפור ביכולת ההתבטאות של אנה יגלם את השינוי שהדמות עוברת, אבל ברמת הביצוע זה פשוט לא עובד.
אף ש"ההצהרה" מסווג כספר נוער, אולי מוטב אילו היה מקוטלג כספר ילדים: הוא פשטני מדי, מאכיל בכפית ומטיף בלי הפסקה לקוראים להיות אסירי תודה על מה שיש להם. לכך יש להוסיף את העלילה הצפויה מראש ואת הדמויות השטוחות שמדי פעם נעשה נסיון לא מספק לעגל ולנפח אותן. לאור זה, אולי מוטב, במחשבה שניה, למסור את הספר דווקא לידיהם של בני נוער פורקי עול. שלא כמו הצעירים מהם, ניתן לקוות שהם לפחות יידעו לזהות את המטיפנות הנוטפת מהספר ויבינו שהעולם המציאותי הרבה יותר מורכב מהדיכוטומיה הפשטנית שמנסה ג'מה מלי להציג. מי יודע, אולי בזכות ספרים כאלה הם אפילו ילמדו לפתח טעם טוב יותר בספרים.
ספרים כאלה לא ראויים לדירוג כספרי ילדים; מי החליט שספרים לילדים צריכים להיות פשטניים ומתיילדים? סיפור "ילדים" טוב הוא מעל כל הגדרה של גיל, את קלאסיקות הילדות כולם נהנים לקרוא. אם יש משהו שאני לא סובלת זה ספרי ילדים מטומטמים. למה שילדינו לא ילמדו להעריך סיפור טוב? לחשוב? להבין?
ספרי ה'דיסטופיה לנוער' מכים עכשיו בהמוניהם. לרוב, הם לא מדהימים, כי מציאות דיסטופית דורשת מורכבות ותכנים קשים הרבה יותר מכאלה שיופיעו בגלוי בספר ילדים או נוער.
התרשמותי דומה לשלך, אם כי מרוככת בהרבה כי רק רפרפתי על הספר ולא קראתי אותו לעומק. והסוף, אוי הסוף הקיטשי ומלא הכוונות המוסריות…
אני ממש לא מסכימה.
הספר הוא ספר מעולה, בין הטובים שאי פעם קראתי.
לא בכל ספר צריך לפתח מחשבה מעמיקה, לנתח את השינויים ולקבל מוסר השכל בסוף. יכולים להיות גם ספרים שפשוט כיף ומרתק לקרוא.
הספר מדהים אך עם זאת מעט מפחיד.
מומלץ בחום!
לא מומלץ בחום.
זה ספר לילדים. הוא כתוב בצורה פשוטה מאד, אבל יחסית לספר כל כך ילדותי, יש בו ה-מ-ו-ן אלימות.
אני לגמרי מסכימה עם זאת שמעלי שיש בו ה-מ-ו-ן אלימות יחסית לספר ילדים!!.. אני רק בת 12 אבל גם אני חושבת שהספר מאוד לא מורכב ואפילו הוליוודי הייתי אומרת.. הדמויות לא עמוקות והתהליך שאנה עברה לא ממש בולט… בנוסף העובדה שהסופרת מספרת את הסיפור ולא אנה עצמה גם דיי מפריע לי, אבל זה כבר עניין של טעם:)) למרות הכל הספר כן מרתק וכיפי לקריאה והוא ממש לא פחות טוב מהרבה ספרים שמפרסמים כיום לכן לדעתי כן כדאי לקרוא אותו!! :))
תהנו עם הקריאה… ועדי לויה עשית ביקורת ממש :))
למי אכפת עם בספר יש אלימות?!
תינוקות…
העיקר שהוא מעניין לא?!
אני מסכימה אבל גם לא . זה שהספר כתוב כמו ספר ילדים לא הופך אותו לכזה, מעבר להטפות הברורות שבו על שמירה על איכות הסביבה והערכה של מה שיש לנו יש שם גם ביקורת ענקית על השאיפה והרצון של אנשים לחיות לנצח, להיות הכי יפים, הכי טובים הכי בריאים. לקבל חיים שלא נגמרים לעולם על חשבון הדבר הטבעי והאנושי ביותר – התרבות , אני חושבת שהרעיון מרתק, ואם הוא היה נכתב בבגרות הוא היה יכול להיות ספר שבאמת מלמד ובאמת מהווה ביקורת שחשוב שכולנו נוריד. אז כן יש םה סאבטקסט, פשוט צריך להתאמץ המון בשבילו , אני בכלל לא יודעת אם הסופרת התכוונה להכניס אותו. מה שאני כן יודעת זה שאני מתכננת לקרוא את ספרי ההמשך, כי אני רוצה לדעת עם אנא תתבגר ביחד עם הכתיבה של הספר, אני רוצה לקבל תשובות לכל ההשאלות הלא פתורות שם.. אם הספר כל כך ילדותי הוא לא יכול להסתיים בעולם שהוא עדין דיסטופיה.
ספר פשוט לא טוב
הסיפור צפוי להחריד ומשעמם להדהים
והוא לא סתם מציג את הדברים בפשטנות, הוא אפילו לא מאכיל אותך בכפית. לא, הוא דוחף לך צינור במורד הגרון ומזרים "מסרים" והטפות ישירות לקיבה שלך
זה לא ספר לילדים (הוא אלים מידיי, ובכלל ספרי ילדים לא צריכים להיות פשטניים כל כך) זה פשוט ספר לא טוב
הרעיון הכללי נחמד, אבל הביצוע…
ספר שגורם לך לתהות מי הוציא אותו לאור
ספר נהדר!!
אני ממש לא מסכימה.
זה אחד הספרים המדהימים שקראתי,
הוא עמוק והזכיר לי דברים שהאנושות רוצה לשכוח.
התהליך בין אנה לפיטר פשוט מרטיט את הלב,
הכל בספר מתואר ברמה שנוגעת בך, שאתה מרגיש שאתה בפנים, שאתה חלק.
התהליך של אנה שכתבתם שכאילו קפץ-
אנה קיבלה הרבה מידע והרבה מציאות על החיים בבת אחת.
היא העיפה את הכפית המלוכלכת בבת אחת .
ו-ה-ת-מ-ו-ד-דה-!
הספר אלים מילולית נכון, אבל זו המציאות שהיא מתארת, וזו מציאות מפחידה, שכולנ וצריכים ללמוד להימנע ממנה ולחסום אותה.
המסר על ההתחדשות בעולם הזה מדהים.
אני ממש מקווה שיהיה ספר המשך.
ספר מקסים שאתה לא יכול להפסיק לחשוב עליו,
ושאתה מאחל לאנה ולפיטר שרק יצליחו, כי אם יש בך טיפה של דמיון,
אתה לא יכול שלא להתאהב בהם.
איך משיגים את הספר תנו לי כתובת או טלפון לברור.
תודה מראש תלמ
הספר מציג את החיים של ילדה במוסד בעתיד די נורא והחלקים בו היא כותבת ביומן מראים את ההתמודדות שלה עם המתרחש.
הספר מותח ומרגש הסוף היה קצת עצוב יש כאלה שיגידו קיצ'י ויש כאלה שיגידו מדהים אני חושבת שהסוף היה נחמד וטוב וסיים את הספר בצורה טובה ומעניינת.
כל מי שרשם שהוא לא טוב טועה ובגדול!!!!!
הספר מדהיםםםם ונהניתי מאוד לקרוא אותו!!
הוא ממש לא ספר לילדים ואתם סתם מגזימים וכל זה מנקודת מבט של ילדה בת 14 אז תתעוררו על החיים שלכם אנשים בסך הכל נכנסתי לאתר כי יש לי מבחן על הספר ורציתי לראות מה כותבים עליו ואיך מבינים את הספר לעומק ובאמת שנסחפתם ומי שכתב את הביקורת לא מבין שזה ספר לנוער שאוהב מתח ורומן אז לאחראי על האתר תמצא מישהו אחר שיכתוב ביקורות על ספרי נוער כי הוא לא הבין את הספר ואני בטוחה שהוא טעה גם לגבי ספרים אחרים….חבל..
הביקורת מנומקת היטב, אך עולה שמי שכתב אותה החמיץ את הנקודה המרכזית של הספר; העלילה אינה אודות עולם דיסטופי עם אנשים אומללים שלא דאגו לכדור הארץ, כי אם חיי נצח.
הסופרת ג'מה מלי מציגה בפנינו עולם שבו אנשים חיים לנצח ושואלת האם באמת זה מה שאנו רוצים, האם אנו מוכנים לשלם את המחיר של אי הבאת ילדים לעולם. היא מציגה בפנינו את המציאות הזאת כפי שלא חשבנו עליה, ועושה זאת היטב. הספר בהחלט משנה את נקודת המבט לגבי זקנה ומוות.
אגב, קיים ספר המשך ששמו "ההתנגדות", ונכון לכתיבת שורות אלו הוא טרם תורגם לעברית.
קראתי את הספר והוא הספר הכי מרתק שקראתי אי פעם ספר מתח שמבינים בו את העלילה
הסופר מציגה בפנינו עולם אחר.הוא מראה את היופי בלחשוב מחוץ לקופסה. הדמיון שהסופרת כתבה הוא דמיון שאפילו אני לא הייתי חושבת עליו.
אני חושבת שהוא לא כל כך אלימותי. הוא ספר שמראה מתח. יש אנשים שאוהבים מתח ויש כאלה שלא. הספר הזה הוא ספר מרתק אני ממליצה על הספר לכל מי שאוהב ספרי מתח.
קראתי את הספר והוא הספר הכי מרתק שקראתי אי פעם ספר מתח שמבינים בו את העלילה
הסופר מציגה בפנינו עולם אחר.הוא מראה את היופי בלחשוב מחוץ לקופסה. הדמיון שהסופרת כתבה הוא דמיון שאפילו אני לא הייתי חושבת עליו.
הספר הוא אלימותי אבל לא בהרבה…. הוא ספר שמראה מתח. יש אנשים שאוהבים מתח ויש כאלה שלא. הספר הזה הוא ספר מרתק אני ממליצה על הספר לכל מי שאוהב ספרי מתח.
האם יש המשך לספר בעברית?