Paladin of Souls / לויס מקמאסטר בוז'ולד

לעתים, כשאני קורא ספר פנטזיה חדש, אני תוהה לעצמי, מה נדרש כדי ליצור סיפור פנטזיה טוב ומושך – עולם מורכב וחדשני? עלילה מקורית? אולי מערכת אמונה ומיתולוגיה ייחודית? האם כדי להצליח חייב הסופר לטוות עולם רחב ידיים ולרקוח עשרות דמויות? ובכן, יתכן שכל הדברים הללו יאפשרו כתיבת ספר פנטזיה מעולה (ואולי הדוגמה הבולטת ביותר היא סדרת "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' ר' מרטין), אבל "Paladin of Souls" מוכיח שאין באמת הכרח באף אחד מהנ"ל, ושאיכות הספר אינה נמדדת בהכרח במקוריות ייחודית או ביכולת טוויית העולם. מעל הכל עומדת אמינות הדמויות ויכולת ההזדהות איתן.

אל הספר הגעתי בזכות המלצה אוטומטית באמזון בהמשך לקניות קודמות. מכיוון שאני מנסה לקבץ כמה הזמנות ביחד, ומשהו בעטיפה ובתיאור הקצר של הספר משך אותי, הזמנתי את הספר בלי מחשבה רבה. כאשר הוא הגיע והתחלתי לקרוא אותו הבנתי שלמעשה מדובר בהמשך לספר "The Curse of Chalion". ואכן, "Paladin of Souls" גדוש בהתייחסויות לארועים מן העבר ונראה שהכותבת הניחה שהקורא מכיר אותם. למרות זאת הספר עומד בפני עצמו גם ללא היכרות עם סיפור הרקע, ובוז'ולד מקפידה לעדכן את הקורא בארועי העבר על מנת שיוכל להבין את השפעתם על העלילה הנוכחית.

המספרת היא איסטה (Ista), אלמנתו של מלך צ'אליון (Chalion), החיה ב"כלוב מוזהב". חייה ברמון עוברים בנעימים כשהיא מוקפת בכל טוב ובמשרתים אין ספור השומרים עליה בכפפות של משי בגלל היסטוריה של ניסיונות התאבדות ופרצי דכאון. איסטה מרגישה חנוקה וחושבת שמסע נדודים בדרכים יעזור לה להתמודד עם השעמום והדיכאון שאופפים אותה. עד מהרה היא יוצאת לדרך, בחסות מסע תפילות למען לידתו של נכד, ומתרחקת מן הארמון.

בדרכה מתוודעת איסטה לדמויות ססגוניות ונתקלת בפלוגה של חיילי אויב שאינם אמורים להיות בממלכתה. חייה ניצלים על-ידי לורד מקומי, ובאחוזתו מתחיל למעשה הסיפור המרכזי. הנמלטת שזה עתה ניצלה מגלה לפתע יכולות על-טבעיות המאפשרות לה לראות רוחות, ונתקלת ברשת צפופה של סודות אפלים הסובבים את הלורד, את אשתו הצעירה והיפה ואת אחיו החורג החולה במחלה קשה. כשהשקרים מתחילים להיחשף אנו מבינים, וכך גם איסטה, שהגעתה לאחוזה אינה מקרית ושהיא משמשת, בניגוד לרצונה (ולא בפעם הראשונה), כלי משחק בידי אלים למען השגת מטרותיהם העלומות. צעד אחר צעד מתגלה שסודו האפל של הלורד קשור קשר הדוק לסודותיה האפלים של איסטה ולעתידה של הממלכה כולה.

הארועים המתוארים בספר מתרחשים במהלך זמן קצר יחסית, מה שיוצר תחושה אינטנסיבית ביותר שבה לא ניתן להפסיק את הקריאה אפילו לרגע. השפה פשוטה ובהירה, וכך קל לקוראים להתחבר לסיפור המעשה ובעיקר אל נפשה המיוסרת של איסטה. השינוי שעובר עליה הוא עצום. היא יוצאת מעבדות נפשית לחירות רוחנית ומוצאת בדרכה חלק מהאמונה באלים שאבדה לה. יחד אִתה עובר הקורא מסע מרתק תוך שהוא עוסק, כמעט בעל כורחו, בשאלות כבדות משקל הנוגעות ביכולתו של הפרט להביא לשינויים בחייו, הדרך להשגת שינויים אלו והבדיקה מה יעניק לחייו משמעות אמיתית. תחום נוסף שבו נוגע הספר הוא שאלת ניצול כשרונותיו הפנימיים של האדם ואמונתו ביכולתו להשפיע על מה שמתרחש סביבו. הקורא שואל את עצמו שאלות על אהבה בין אחים ובין בני זוג, על חיים ומוות ועל השפעתו של כוח עליון על חיינו. תובנות אלה גרמו לי לבחון את ההקבלה לעולמי שלי, שבו אני עוסק בעבודה "דילברטית", ולעתים מרגיש שגם כאן מדובר בכלוב מוזהב. האם אני מסוגל לצאת למסע לא ברור בתקווה למצוא אמונה חדשה? האם אני מאמין בעצמי מספיק כדי לשנות את חיי?

יריעת הספר קצרה, ורוב הרעיונות אינם מחדשים דבר – בוז'ולד מתארת, למשל, דמונים המשתלטים כטפילים על מארחים אנושים, דת של חמישה אלים ותקשור עם עולם המתים. יתרה מזו, בניגוד לרוב ספרי הפנטזיה הקלאסית, הקורא אינו יוצא למסע חובק עולם ואף אינו מצויד במפה שתסייע לו למצוא את מקומו בעולם הפנטסטי. אך יחד עם זאת, כאמור, ספר פנטזיה טוב אינו חייב להיות מקורי בצורה יוצאת דופן ואינו חייב להיות בעל יריעה רחבה ולכלול עשרות ארצות וטיפוסים. בהנחה שהוא מצליח לגעת בנפש הדמויות וליצור עולם אמין שמתחבר לעולמה הפנימי והייחודי של הדמות שבה הוא עוסק הוא יכול לקנות לו מקום של כבוד אצלי. למי שמחפש ספר פנטזיה שהוא כר למחשבות על עולמו האמיתי שלנו ועל הדילמות שאיתן הוא מתמודדים מדי יום – זהו ספר מושלם.