ארינאה

בלי לפתוח פה לשטן, נראה שבשנה האחרונה חלה התקדמות משמעותית בשוק הקומיקס המקומי – סטודיו "אמבלם", פרסם שתי חוברות המבטיחות להיות ראשונות בשתי סדרות, ובשבוע שלפני כתיבת שורות אלה הופיע גם "זבנג" – המגזין של אורי פינק, בו יוצאת סדרת הקומיקס המצליחה שלו מגבולות עיתונות הנוער השבועית לקיום משל עצמה.

הסנונית המבשרת של התהליך היתה, כנראה, הופעתה של "ארינאה" – סדרת קומיקס בארבעה חלקים מבית חברת ההפצה "קומיקום", פרי עטו של הכותב ערן אביאני ומכחולה של האומנית אביב אור.

הסיפור מתרחש בממלכת ארינאה – עולם פנטסיה הנמצא בסכנה לאחר גניבתו של קמע שהיה שייך למלך האגדי ארסטון. חבורת גיבורים מהסוג הנפוץ בסיפורים שכאלה – אח ואחות לוחמים, אלף, גמד, קוסם וקוסמת – יוצאים למסע רווי-סכנות כדי להדוף את האיום. בדרכם, הזרועה בקרבות אלימים נגד שליחי האופל, הם פוגשים גם בזר מסתורי המסייע להם (או אולי פועל נגדם), ומגלים כמה אמיתות מפתיעות על טיב המשימה אליה הם יצאו.

המסגרת העלילתית בפירוש אינה הצד החזק של הסדרה. מדובר בסיפור פנטסיה קלישאתי וצפוי למדי. גם הדמויות אינן משכנעות במיוחד, ונראה כי יוצרי הסדרה השאפתנים לקחו על עצמם יותר מדי דמויות ראשיות (שבע!) יחסית לסדרה המכילה בסך הכל ארבע חוברות לא ארוכות במיוחד. אחרי הכל, באורך הזה קשה להיכנס לעומקם של הקונפליקטים האמורים להוסיף עניין ועומק לדמויות. עם זאת, הסיפור בנוי נכון מבחינת הקצב הפנימי שלו – הוא מעניין מספיק כדי לגרום למשוך את הקוראים לתוכו ולגרום להם לתהות מה עומד לקרות הלאה. אפשר היה לשפר קצת את מרכיב ה"המשך יבוא" בסופה של כל אחת מהחוברות, אך בסיכומו של דבר נעשתה בסדרה עבודה טובה בכל הנוגע לעלילה. גם הדיאלוגים סבירים ומעלה – לפעמים הם נשמעים מעט סינתטיים, ולפעמים ישנם יותר מדי נאומים (בעיה נפוצה בקומיקס האמריקאי, שממנו צמחה כנראה השראתם של יוצרי הסדרה), אך רוב הזמן הם משרתים היטב את העלילה. אביאני מגלה את מירב כשרונו בכתיבת הדיאלוגים דווקא כאשר הוא לוקח את הסיפור פחות ברצינות וגולש לתחום ההומור – הדיאלוג מאבד אז את הנוקשות שלו ומטפס כמה רמות מעלה. הקוראים היו יוצאים נשכרים אם הוא היה מפתח יותר את הכיוון הזה.

על מה שחסר לסדרה בתחום הטקסט היא בהחלט מפצה בתחום הציור. אביב אור, אמנית פנטסיה שציוריה עיטרו בין השאר את כתב העת "חלומות באספמיה", מוכיחה בסדרה יכולת מרשימה בציור דמויות ונופי פנטסיה; ומה שחשוב יותר – יכולת לספר סיפור בעזרת ציוריה. הנופים של ארינאה נותנים לקוראים תחושה שהם אכן נעים לאורכה ולרוחבה של הממלכה, עיצוב הדמויות מקרין הרבה מאוד אישיות, וסצנות הפעולה הן בפירוש הנקודה החזקה של הסדרה, הן דינמיות ומרהיבות מאוד. הצביעה אף היא איכותית ומספקת לסדרה דקויות של מעבר ממקום למקום ומזמן לזמן.

מילים טובות יש לומר גם בזכות ההפקה המושקעת של הסדרה. גליונות הסדרה מודפסים בצבע, על נייר איכותי, בפורמט ובאיכות שלא היו מביישים הפקות קומיקס מקצועיות בחו"ל. אביאני ואור מוכיחים שניתן להרים פרויקט מקצועי שכזה, מתחילתו ועד סופו, כאן בישראל, והוכחה זו היא סימן מעודד עבור כל אנשי תעשיית הקומיקס המקומית.

הסדרה "ארינאה" רחוקה משלמות, אך היא מספקת חוויית קריאה מהנה ומתווה את הכיוון אליו צריכים לשאוף יוצרים מקומיים בתעשיית הקומיקס ובכל מקום אחר. פרויקט חדש של סטודיו "קומיקום" אמור לראות אור במהלך כנס פנטסי.קון הקרוב, וכותב שורות אלו סקרן מאוד לראות מה הוא יהיה.