בתחילת עידן החלל, האנושות גילתה הינע שמאפשר לנוע במהירות העולה על מהירות האור והתחילה ליישב את הכוכבים. במהרה התגלה שההינע הזה יצר שינויים גנטיים קבועים אצל הנוסעים, והם איבדו את צלם האנוש. כדור הארץ נתקף פניקה ונטש את המתיישבים לגורלם כך שהם נאלצו להשרד בסביבה עוינת בלי תמיכת כדור הארץ. מה שכמובן גרם לשנאה עזה בין המתיישבים לבין כדור הארץ.

תושבי כוכב בשם גרה הצליחו למצוא שיטה אחרת למסע FTL בחלל. לגרנים יש מונופול על המסע בחלל. רק הגרנים יודעים את סוד הטיסה בחלל, ורק הם מסוגלים להטיס ספינות בעל חלל, בשל השינוי הגנטי המיוחד שנגרם להם. האיחוד המחודש בין חלקי האנושות, יצר מתחים חדשים: כדור הארץ שונא את המתיישבים (ורואה בהם מוטציות נחותות); המתיישבים שונאים את כדור הארץ (ומאשים אותו בקשיים שנגרמו להם במהלך ההתיישבות); כולם מנסים לתמרן את גרה לצדד באחד הצדדים, וכולם מעוניינים להשתלט על המונופול של גרה על מסע לחלל.

וכך מתחיל הסיפור…..

הגיבורה היא נערה משונה בשם ג'מיסיה. היא שומעת מדי פעם קולות משונים, ציוד המחשוב בתוך ראשה הוא המשוכלל ביותר האפשרי, והיא מדי פעם מוצאת בחדרה חפצים מוזרים שאינם שייכים לה. לילה אחד היא מתעוררת לילה אחד ומגלה שפולשים חמושים פלשו להביטאט שלה בחיפוש אחריה וכי עליה לברוח על נפשה. מפני מי ולמה? לא ידוע.

והיא אכן בורחת, מספינה אחת לשניה, מהביטאט אחד לשני, מנסה להתחמק מהרודפים אחריה, למצוא את הסיבה למרדף, ולמצוא הסבר למוזרויות שלה עצמה. לאט לאט היא מגלה שהיא רק כלי במאבק כוחות שאמור לקבוע את מאזן הכוחות בגלקסיה. מסתבר שמצבה הנפשי הקשה נגרם במכוון בתור ניסוי. בינתיים, מתחילים טייסי החלל של גרה למות כתוצאה מוירוס מחשבים מסתורי שנכנס למערכות המחשב המושתלות בראשם. כל ראשי הגילדה ומומחיה נזעקים לחפש ולאתר את מקור הוירוס ולהעניש את הכותב.

הספר די מענין, העלילה די מרתקת, יש שם לא מעט דמויות מעניינות, במיוחד הדמות של של ג'מיסיה כתובה היטב, והסיפור שלה קורע את הלב. יש נסיון לתיאור של צורות שונות תרבות חללית; במיוחד התרבות הגרנית המיוחדת, אשר המוטציה שלה מתבטאת במגוון עצום של בעיות נפשיות ומחלות נפש; לתאר את השנאה הקיימת בין המתיישבים ואנשי כדור הארץ על רקע השינוי שנגרם למתיישבים. יש בספר גם נסיון לתאר איך אנשים חיים כאשר ציוד מחשב בתוך ראשם דואג למצבם הגופני, ואיך מתקשרים למחשבים כאשר החיבור נמצא בתוך הראש.

בסך הכל זהו ספר די מענין וכתוב היטב, אבל שום תיאור הוא לא מספיק מעמיק ומענין, שום דבר לא ממש עושה סאוסוונדה, ומבחינת הרעיונות – שום דבר עמוק במיוחד או מענין במיוחד.

לסיכום, מומלץ אבל לא מדהים. 8/10 בסולם אמבר.