מלחמת הכוכבים, חלק שלישי: נקמת הסית'
הטרילוגיה הזאת לא היתה אמורה להיווצר. עם זאת, נקמת הסית' הוא החלק הטוב בסדרה.
אבל את הנעשה אין לשנות, ולזכותו של לוקאס יאמר ש"נקמת הסית'" הוא הסרט היותר מוצלח בטרילוגיית עלילות אנאקין סקייווקר הצעיר.
"נקמת הסית'" נפתח בסצנת קרב ארוכה ועתירת סאונד. בהמשך יש בו עוד לא מעט קרבות, ארוכים יותר וארוכים פחות, גדולים יותר וגדולים פחות, עד שכולם מתחברים למיש-מש קרבות אחד גדול בו קשה לציין מתי התחיל קרב ומתי הסתיים ולאיזה תוצאה הוביל כל קרב וקרב. את בליל הקרבות קוטעים שני סוגים של סצנות – אלו בהן נעשות מניפולציות על אנאקין הצעיר, והסצנות הרומנטיות. בכל אותן הסצנות מופיעים, ביחד או לחוד, נטלי פורטמן והידן כריסטנסן שמפגינים, ביחד ולחוד, איכויות משחק זוועתיות עד לא קיימות. הדביקות שבסצנות פורטמן-כריסטנסן כה עמוקה עד שביכולתה להדביק את הצופה הממוצע לכסאו בזעזוע, ולאלץ אותו להמשיך ולצפות.
פרט לאלה, העלילה, שולית עד לא קיימת. הרי כל מי שצפה בטרילוגיה המקורית יודע שאנאקין הצעיר יהפוך בסופו של דבר ללורד וויידר האיום ורב העוצמה, שמסדר הג'דיי ירד מגדולתו, שפדמה לא תשרוד ושלוק וליאה עתידים להיוולד. הטרילוגיה מונעת למעשה על ידי הגורם שהניע את רצף ההתרחשויות ולא על-ידי ההתרחשויות עצמן. באופן מאוד בנאלי מתגלה שבכל אשמה האהבה; ולחילופין – אם את פמיניסטית לוחמת או שוביניסט מוצהר, פשוט האשימו את האישה.
אומרים שאת ההצגה גונבים ילדים ובעלי-חיים. הדבר נכון גם כשמדובר בחייזרים ורובוטים. יודה ממשיך להיות חביב הקהל, תוך שהוא סוחט תשואות וקריאות עידוד בכל צעד קטן, בכל נפנוף חרב ובכל משפט לקוי תחבירית שיוצא מפיו. סייד-קיק נוסף שגונב לכולם את ההצגה הוא R2D2 שזכה הפעם לסצנת קרב קצרה שבה הוא הגיבור.
מבין השחקנים בשר ודם, היחיד שמצליח להותיר רושם כלשהו הוא איאן מקדיארמיד בתפקיד הנשיא פלפטין, שהצליח ליצור דמות אפילה וכריזמטית על אף נטיה קלה למלודרמטיות.
ג'ימי סמית' מוסיף להיות אפרורי ולא מרשים בתפקידו הקטן כסנאטור, אבל מצליח לפחות לא לעורר אנטגוניזם כבסרט הקודם. אולי השיפור נובע מהסרת הצווארונים המסולסלים בהם התהדר בעבר.
בבסיס הטרילוגיה עומד רעיון לא רע דווקא – לשם שינוי הבא נתרכז באיש הרע ונראה איך הוא הגיע להיות כזה. אבל כנראה לא די ברעיון טוב. אולי זוהי גדולתה של הטרילוגיה המקורית שלא מאפשרת לשום דבר להגיע לקרסוליה. אולי אלו הם העדר העלילה או הבנליות שלה שהופכים את הטרילוגיה הנוכחית למוצלחת הרבה פחות מקודמתה. אולי אשמים בכך השחקנים הקרטוניים או שמא הזמן נתן את אותותיו בבמאי. תהיה הסיבה אשר תהיה – הטרילוגיה הנוכחית לא רק שלא הצליחה להתקרב אל אחותה הגדולה, היא מצליחה רק בקושי להמריא. נותר רק לקוות שלוקאס לא יתעורר עוד כמה שנים ויחליט להפיק גם את טרילוגיית ההמשך לסדרת הסרטים המקורית.
כשיצאנו מהסרט נותר דבר אחד שלא הצלחנו להבין – איך קרה שבחברה עתידנית לא שמעו על אולטרסאונד, או לפחות ניצלו את הכוח, בין אם בצידו הטוב ובין אם הרע, כדי לדעת מראש את מספר העוברים.
אני דווקא סבור שלא רק החלק השלישי ראוי, אלא גם השני, ואפילו הראשון (אם נתעלם מדמותו המגוחכת של Jar Jar Binks).
למרות שהכל צפוי מראש, מצאתי את עצמי דבוּק לכיסא ומצפה לראות כיצד הדמויות ייחלצו מהמצב הנואש אליו נקלעו – כיצד יודָה ואובִּי-וואן-קנובי יצליחו לשרוד, מה הביא את דארת' וויידר למצבו כפי שהוא בטרילוגייה המקורית וכד'.
בקיצור: אופרת חלל במיטבה!