מרחב מחיה בחלל


פורסם ביום יום שישי, 20 באוקטובר 2017, בשעה 16:23
שייך למדור ביקורות קולנוע ותיאטרון

מאת

מאתיים שנה בעתיד, המצב במערכת השמש מתוח. כדור הארץ ומאדים נמצאים בעימות מתמשך על סף מלחמה. ברקע  נמצאים גם תושבי הפריפריה – אנשי ברית העולמות החיצוניים (OPA) בחגורת האסטרואידים והמושבות הנידחות בגנימד, ארוס ועוד, ששואפים לחירות, לעבודה ולאוויר ומים חופשיים. למאבק המורכב הזה נכנס גורם חדש, כשג'ולייט אנדרומדה מאו, אישה צעירה ואידיאליסטית, בתו של תעשיין עשיר ומושחת, נתקלת בתופעה משונה ממקור בלתי ידוע. עד מהרה מתחיל מירוץ בין מי שרוצים לנצל את התגלית לטובתם לבין אלה שרוצים להשמיד אותה.

הסדרה "המרחב" (The Expanse), שהופקה עבור ערוץ המדע הבדיוני Syfy ושתי העונות הראשונות שלה זמינות בתרגום לעברית בנטפליקס. היא מתחילה כסיפור בלשי, כשהשוטר הציני ג'וספוס מילא (תומס ג'יין), יליד מושבת צרס (סיריס באנגלית ובתרגום של נטפליקס) בחגורת האסטרואידים, פותח בחקירה בלתי מורשית בניסיון לאתר את הצעירה, השונה ממנו כל כך.

סיפורו משתלב בהדרגה בזה של ג'ים הולדן (סטיוארט סטרייט) – איש כדור הארץ ששירת בספינת סוחר של החגורה ומוצא את עצמו מפקד על ספינה צבאית מאדימאית גנובה בשם "רוסיננטה" ומנסה משם במעין מסע צלב פרטי להציל את האנושות מעצמה. בצוותו נמצאים גם המהנדסת שואפת הצדק נעמי נגטה (דומיניק טיפר), הטייס המאדימאי אלכס קמאל (קאס אנוואר) והמכונאי המעשי וחסר העכבות עמוס ברטון (ווס צ'טאם). הדינמיקה בין ארבעתם עומדת במרכז העלילה של רוב הפרקים.

המשולש המעניין ביותר הוא זה של הולדן, נגטה ועמוס. הולדן הוא אידיאליסט תמים במקצת, ששואף לטובת האנושות, בעוד נעמי היא אידיאליסטית מסוג אחר שמזדהה עם אנשי החגורה ופועלת בעיקר למענם, גם כשזה בא על חשבון "טובת האנושות" הגדולה. עמוס, מצידו, הוא אופורטוניסט חסר מצפון וחסר עכבות, אבל גם מעריץ את נעמי ומוכן לעשות הכל למענה. לכך מצטרף בשלב מסוים גם הרומן המתבקש בין הולדן לנעמי. כל אותו זמן, אלכס הוא הקול הנורמלי בחבורה, שבעיקר צופה מהצד בהתרחשויות ומשמש לפעמים כקול הפרגמטי יותר בחבורה.

הצלע המשמעותית הנוספת בסדרה היא כריסצ'ן אווסראלה (שוהְרה אגדשלוּ) ההודית, שממלאת תפקיד פוליטי בכיר בממשלת האו"ם השולטת בכדור הארץ. היא אישה חכמה ומניפולטיבית מאוד שעושה כל שביכולתה למנוע ממערכת השמש להידרדר למלחמה גלויה ובה בעת לחשוף את העובדות האמיתיות מאחורי התגלית של ג'ולייט ואת בעלי האינטרסים שבוחשים מאחורי הקלעים במאמץ להשתלט עליה.

אף שכריסצ'ן מניעה דברים רבים בסדרה, קו העלילה שלה מנותק מזה של אנשי הרוסיננטה, והם לא נפגשים כלל. תפקידה התסריטאי הוא לספק לצופים את התמונה הפוליטית הרחבה, בזמן שבחלל מתרחשים אירועים הרי גורל שמשפיעים ישירות על חייהם של הולדן ושותפיו. דמותה עדיין מעוררת הזדהות, בכלל מטרותיה הצודקות ותבונתה, אבל לפעמים התעורר בי הרושם שהקטעים שלה בסדרה קצת פחות שייכים. החיבור שלהם נעשה בין השאר באמצעות עלילות משנה שמקשרות בין קוי העלילה הראשיים, ודמויות משנה שמחברות בין הפוליטיקה הארצית לאקשן החללי.

אף שמדובר באופרת חלל בדיונית המתרחשת 200 שנה בעתיד, הדבר הבולט ביותר ב"המרחב" הוא השאיפה של היוצרים לריאליזם. זה ניכר בראש ובראשונה במורכבות הפוליטית ובעיצוב הדמויות, שמקבלות החלטות נכונות או שגויות, אך תמיד מתוך מניעים מובנים שהולמים את אופיין ואת הידע שלהם בכל נקודה ונקודה.

הריאליזם מורגש היטב גם בעיצוב המחוספס מאוד של הסדרה. לא תמצאו כאן ספינות חלל מצוחצחות ומאובזרות היטב כמו ב"מסע בין כוכבים" לדורותיו, ואפילו לא את המראה ה"מגניב" של הסרניטי ב"פיירפליי" של ג'וס וידון. הספינות כאן הן כלי רכב – פונקציונליות מאוד, פגיעות וחדירות לכל רסיס ולכל קליע שנורה עליהן, בלי מסכי ההגנה הקסומים שהמדע הבדיוני אוהב כל כך להציג בסדרות, בספרים ובסרטים.

הניסיון לייצר תחושה ריאליסטית ככל שניתן נכון אפילו לתנועה בחלל. אמנם כדי לאפשר עלילה קצבית המציאו לספינות העתיד מערכות הנעה משוכללות שמאפשרות להגיע מעולם לעולם תוך שעות ספורות או ימים מעטים לכל היותר, אך פרט לכך ניכר הניסיון להציג לפחות מראית עין של דיוק מדעי. הספינות והאנשים כפופים לפיזיקה הניוטונית, ואפילו זוויות הצילום בסדרה מקפידות לבלבל לא פעם בין "למעלה", "למטה" ו"מהצד". וכשמשהו מתפוצץ בחלל, הרסיסים שלו לא נעצרים במקום, אלא מתפזרים ומסכנים את כל מה שנמצא בדרכם.

כמו בכל סדרת מדע בדיוני, גם "המרחב" אינה חפה מאי-דיוקים מדעיים, כגון הפיצוצים הרועשים והמנועים הרועמים בריק מוחלט. ובכל זאת הרושם הבולט הוא של ניסיון להקפיד על דיוק מדעי. אפילו ההינע המופלא, שמאפשר תנועה מהירה בתוך מערכת השמש, מוסבר בקו עלילה מיוחד שמוקדש לו באחד הפרקים של העונה השנייה.

החספוס נוכח גם בעיצובה של תרבות החגורה ואפילו בשפה של התושבים. לעומת התרבות האחידה והממושטרת למדי של מאדים, שתושביו מגויסים כולם להארצת כוכב הלכת ולשימור הריבונות שלו, במושבות הקטנות בעולמות החיצוניים יש ערב רב של גזעים ותרבויות שונות, שמתאחדות רק באופן חלקי ומלא סתירות לתרבות אחת. השפה, בהתאם, אמנם נשארת רוב הזמן אנגלית, כדי שנוכל להבין מה קורה, אבל נשמעים בה מבטאים שונים ומגוונים, ומדי פעם משורבבים לשיח מילים ומשפטים מלשונות נוספות, שיוצרות לשון חגוראים ייחודית. זהו ביטוי נוסף לתשומת הלב הרבה יחסית לפרטים של יוצרי הסדרה.

החיבור של כל האלמנטים האלה יוצר סדרה מורכבת שמעניין לראות, גם אם ריבוי קווי העלילה עלול להקשות מעט להיכנס אליה בפרקים בראשונים. דמויות משנה מופיעות ונעלמות כל הזמן, וחלקן מתות, כולל אחדות מהדמויות המרכזיות. בפרקים המאוחרים של העונה השנייה מופיעים לדוגמה סמלת לוחמנית מצבא מאדים ובוטנאי מגנימד, שתופסים מקום חשוב בהתפתחות העלילה, בלי שהיה ברור מהרגע הראשון מה מקומם בתמונה הכוללת של הדברים.

בריאיון לאתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה אמר טיי פרנק, אחד משני הכותבים של סדרת הספרים המקורית שהעניקה השראה לסדרת הטלוויזיה: "כל פעם שקראתי על גוף שמימי חשוב שאלתי את עצמי, "אם בני אדם היו גרים כאן, מה הם היו עושים?"

זאת נקודת המוצא לסדרה כולה, גם בגרסה הטלוויזיונית שלה: הניסיון להבין איך האנושות תשתמש במערכת השמש אם וכאשר נצא באמת מגבולות כדור הארץ, ואיך הגבולות החדשים הללו ישנו אותנו. לפחות בשתי העונות הראשונות, התוצאה מרתקת. במקביל היא עוסקת רבות בפחד: פחד מהלא נודע, לצד גזענות ושנאת השונה. במילים אחרות, היא עוסקת בבני אדם, לא פחות מאשר בחלל, ובצורה ריאליסטית ביותר. מעניין לשער לאן תוביל העונה השלישית, שאמורה לצאת במהלך 2018, את המציאות המורכבת והמפחידה של מערכת שמש שנמצאת כל הזמן על סף פיצוץ, קצת כמו המזרח התיכון של ימינו.



תגובות

הוספת תגובה