קשת (כמעט 8): הסיפור של "עוגות בחלל" מדבר על הילדה אסטרה והמשפחה שלה שטסים בחלל לנובה מונדי. בדרך אסטרה מתחילה להיות רעבה, הולכת למכונת האוכל ומבקשת ממנה כמה בקשות. אבל היא עושה טעות ולכן המכונה מתחילה לייצר עוגות טורפות אדם.

אבל הסיפור לא מפחיד אלא חמוד, כי יש לעוגות האלה שיניים והן מדברות, יש להן ידיים ורגליים ויש להן מלכה. זה סיפור שמתרחש בעתיד בעוד המון שנים והטכנולוגיה שלהם בלתי אפשרית לזמן שלנו.

הכי שמחתי כשאסטרה מצאה לה ידידים, וגם את החלק שבו היא סוף סוף הצליחה לפתור הבעיה של העוגות. הכי פחות אהבתי שהעוגות האכילו את המכונה בפוגליטים, שהם חייזרים אחרים.

הייתי משנה את הציורים של הפוגליטים, כך שבמקום החייזרים יהיו שלושה עכברים קטנים, ככה שאסטרה לא מבינה של מי החללית כי יש שם שלושה עכברים. כשהם מפעילים את התרגומון היא תשמע קולות גבוהים של עכברים. אני חושבת שזה יהיה יותר מצחיק.

ברק (כמעט 12): הספר חמוד, אם כי לא מאוד הגיוני. יש בו בעיה עם הבסיס הפיזיקלי של ייצור החומרים. אהבתי את הכל בסיפור, גם את העלילה, גם את הדמויות ואפילו את הציורים שמאוד הוסיפו לו. אין שום דבר שהייתי משנה בו.

קרן (כמעט 38): "עוגות בחלל" הוא ספר מדע בדיוני חמוד לילדים שמכיל את כל החומרים שילדים צריכים בשביל לגדול כראוי – בסיס מדעי מסוים, סיפור חמוד ומסרים שלא נדחפים בצורה בוטה מדי.

הספינה שבה נוסעים אסטרה ובני משפחתה היא ספינת התיישבות שמובילה את נוסעיה בהקפאה קריוגנית לעולם חדש. למי שהתרגל כבר לראות תמיד רק דמויות לבנות נורמטיביות בספרי הז'אנר צפויה כאן הפתעה מרעננת – המתיישבים המצוירים שונים זה מזה במוצא, בגיל ובמין. לא רק שיש על הספינה נציגים של כל הגזעים: שחורים, לבנים וצהובים, אלא שיש גם אבות שמחזיקים תינוקות במנשאים, זקנים, נשים עם שני ילדים ללא גבר וכו'.

אסטרה, הגיבורה הראשית, היא כל מה שאני מחפשת בספרים – ילדה חכמה ואמיצה, שמסוגלת לבטא את הפחד שלה ולהתמודד עם בעיות, ואם זה לא מספיק אז היא גם ישרה ודואגת לאחרים. אפילו דמויות המשנה מאופיינות בצורה מלאה יחסית, והחייזרים מרתקים. הסיפור עצמו מצחיק וחמוד, והאיורים פשוט מקסימים. אפשר לבלות זמן זהה בקריאה כמו בהתבוננות באיורים. למעשה, האיורים כל כך משמעותיים בספר עד שאפשר לראות בי מעין שילוב בין ספר קריאה רגיל לקומיקס לילדים. והתרגום מצוין ומהנה.

אחד הדברים המשמחים ביותר בספר הוא איכותו. היות שהספר יצא לאור בהוצאה קטנה ונדרש להוצאתו פרויקט מימון המונים, הופתעתי מאיכות ההדפסה הגבוהה. הוא קשיח ונוח להחזקה, ולמרות מספר הפעמים הרב שקראו אותו בביתנו הוא לא התפרק.

אני חושבת שהמחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת לספר הזה הוא שמרגע שהוא נכנס אלינו הביתה הוא לא נח על השולחן אפילו פעם אחת, אלא עבר מיד ליד עד שכולנו קראנו אותו. ברגע שאחד סיים, אחר התחיל, וכולם נהנו ממנו במידה שווה, ילדים ומבוגרים גם יחד.

הספר מומלץ למגוון גילאים. אל תשכחו להביא איתכם כפיות!

(הוצאת עוץ, 2015. איורים: שרה מקינטייר. מאנגלית: גילי בר-הלל סמו, 215 עמודים).