שני פול מואד'דיב

אחת המחלוקות שהצדדים השונים בה כנראה לעולם לא יסכימו ביניהם נוגעת ליחס שבין 'חולית' לבין המשכו הישיר 'משיח חולית'. יש הטוענים שהאחרון הוא ספר אנמי, כבד ואיטי שאינו עומד בקנה המידה הגבוה שהציבה היצירה המקורית. אחרים, כמוני, סבורים שזוהי יצירת מופת בפני עצמה (ולא רק בזכות הקשר שלה לחולית) שלה איכויות ועומק שהופכים אותה להמשך ראוי לחולית – אם כי בסגנון שונה. במאמר זה אנסה לעמוד על ההבדל בין הספרים, ועל האיכויות שאני מאמין שהופכות את משיח חולית לספר מצוין. אעשה זאת באמצעות בחינה של דמותו של הגיבור הבלתי מעורער של ספרים אלה – פול אטראידס, הלא הוא הקיסר פול-מואד'דיב, הידוע בשם אצול לאנשי סיטש טאבר. תוך כדי כך, אנסה לשרטט כמה נקודות שוני, כמה תהליכי מעבר בין פול של חולית לפול של משיח חולית.

מהתהוות להוויה

ההבדל המהותי ביותר בדמותו של פול בין שני הספרים, וזה אשר מעניק, לדעתי, למשיח חולית את הייחוד והעומק שלו, הוא בכך שבעוד שחולית עוסק בתהליך המעבר, בהתהוותו של פול-מואד'דיב, משיח חולית עוסק בהיותו של פול-מואד'דיב. במקום שבו 'חולית' עוסק בשאלה כיצד להשיג כוח, 'משיח חולית' בוחן כיצד יש להשתמש בכוח זה, ואם פול שולט בכוח זה או שהוא שבוי בידיו. אין זה מקרה שדווקא בספר זה פול נזכר באקסיומה של בנות-גשרית "להשתמש בכוח גולמי פירושו להפוך את עצמך פגיע לכוחות גדולים יותר" (ע' 40).

אפשר לראות היטב את הניגוד הזה בין הספרים, אם נשווה את סיומו של חולית לפתיחה של משיח חולית. בסופו של הספר הראשון מאבקו של פול מסתיים בהצלחה מושלמת למעשה. כל הכוחות בעולמו וביקום שבו הוא חי נתונים למרותו. הוא דוכס אטראידס, שליט אראקיס ומנהיג הדררים; האיום שלו על הסם שיתק את יכולתה של הגילדה לפעול נגדו; הקיסר עומד לפניו כשבוי, מדי הסרדאוקר שלו קרועים; האם הנערצה גאיוס הלן מוהיאם, שקבלה אותו בשם בנות גשרית לשורות בני האנוש, מביטה בו ויודעת שהוא התגשמות מאווייהן – קפיצת הדרך – והיא לעולם לא תשלוט בו; גופתו של פייד-ראותה הארקונן, בן דמותו האפל של פול ואחד הלוחמים הקטלניים ביקום, מוטלת לפניו; אפילו איום הבגידה והרעל, שהופקד בידיו של תופיר חוואט, הובס בזכות הנאמנות והאהבה. כפי שנאמר בתפילה הדררית העתיקה: "אויבי כגבעולי עשב שכורסמו להם,/ שלא עמד בנתיב הסועה … מזימותיהם היו כגלולות רעל / אשר כל פה יתעבנה" (ע' 354). לכאורה אפילו הג'האד, דמות הביעותים שרדפה את חזון העתיד שלו, הוכנע עם היותו לקיסר כאשר בטל הצורך להשתלט בכוח על האימפריה. פול הפך להיות כל מה שרצה.

הפתיחה של משיח חולית מציגה תמונה שונה. הספר נפתח בראיון עם ההיסטוריון ברונסו מ IX המתקיים במרתפי הקיזארה. פול, שנוכחותו בכל דף מדפי חולית לא נתונה בספק, נוכח שם רק כמושא ההערצה של הכומר מהקיזארה וכמושא המחקר של ההיסטוריון. כאשר ברונסו שואל את הכומר האם מואד'דיב יודע מה נעשה במרתפים אלה, התשובה היא שאין מטרידים את המשפחה הקדושה בזוטות (ע' 7). הפרק הבא בעקבות הפתיחה הזו מציג את הכוחות המנסים לשלוט בפול ולהגביל אותו, מתכננים תכניות בחסותו של נווט גילדה המסתיר אותם מעיני החזון של פול-מואד'דיב. הגילדה המיוצגת על ידי הנווט, האם הנערצה בשם בנות גשרית, ואירולן – בתו של הקיסר המובס, אשתו של פול ושלל המנצחים שלו – משתפים פעולה עם סקיטל רקדן הפנים הטלילאסי. בעוד שאת הכוחות האחרים פול מכיר, הטליאלסו הם גורם חדש, בלתי ידוע (לנו לפחות) ובלתי נשלט, במשוואת הכוחות הסובבת את הקיסר. והם עומדים להגביר את אי הוודאות וחוסר השליטה הסובבים אותו על ידי הכנסת גורם בלתי ידוע נוסף לתמונה – הע'ולה הייט, בשרו של דנקן איידהו שהושב מן המתים.

אתגר סבוך זה הוא העולם שבו מתקיים ופועל הקיסר של משיח חולית. הבעיות מורכבות יותר ממה שידע הנער פול, מבנה הכוח עדין יותר, האפשרות שלו להשתמש בכוח מוגבלת יותר. ככל שאנו קוראים הלאה בספר אנו לומדים שלמרות מה שאולי נראה בסוף חולית, גם בג'יהאד הוא לא הצליח לשלוט. למרות ניסיונותיו להתנגד הג'יהאד קם והיה, שוטף כוכבים במרחץ דמים, מנגע את הדררים ה"תמימים" היקרים כל-כך ללבו במנהגיהם ותענוגותיהם של עולמות זרים. בבחינת ההתמודדות של פול עם המצב המורכב הזה נעוץ כוחו של הספר בעיני. "אראקיס", אמר פול בחולית, "מלמדת אותנו את גישת הסכין – אנו קוטעים את שאינו שלם ואומרים: 'הנה זה שלם, משום שזה מסתיים כאן.'" (ע' 208). במשיח חולית, הפתרון הזה פועל רק פעם אחת – בקרב של עאליה מול הבבואות (ע' 90). רק שם, בעולם המצומצם של חדר האימונים, הבעיות יכולות להיפתר בהטלת סכין יחידה. אף בעיה אחרת אינה כה פשוטה. עקרותה של צ'אני, מקומה של אירולן במשק הבית של הקיסר ובפוליטיקה המקיפה אותו, חידת הע'ולה ובעיות אחרות שעמן מתמודד פול במהלך הספר הן כולן בעיות שהפתרון שלהן אינו מובן מאליו. אם בחולית הרברט התווה נתיב ישיר של "התהוות", של מעברו של פול מהיותו פליט נרדף אל כס הקיסר, הרי שמשיח חולית דומה הרבה יותר לאותה מטפחת נשובת רוחות שבה משתמש פול כדי לתאר את החיזיון שלו. הדרכים רבות וסבוכות ולא כולן גלויות, אפילו למי שניחן בראיית העתיד. פול חייב להיות קיסר במצב זה, ולמלא תפקיד מורכב בעולם שבו הוא חי.

סבך זה, הרשת המורכבת הנטווית ממעשי היום-יום, הוא המעניק ייחוד ועומק למשיח חולית, שאינם קיימים בחולית. הוא המחליף את תיאורי התבגרותו של פול, בתיאור בגרותו של פול-מואד'דיב.

מקלדן לאראקיס

אירולן, כבת גשרית, טוענת שיש לנקוט משנה זהירות כשבאים להציב את מואד'דיב במקומו. "אראקיס, כוכב הלכת הידוע בכינויו חולית, הוא מקומו לעד" (ע' 9). ובכל זאת חולית נפתח בקלדן. שם אנו פוגשים את הנער פול בפעם הראשונה, ושם הוא פוגש בפעם הראשונה את גורלו. התכלית הנוראה שלו, האופפת את הכל, מתגלה לו שם בפעם הראשונה, שם הוא רואה את החזיונות הראשונים שלו של אראקיס, ושם הוא פותח בתהליך השינוי שהוא מהותו של הספר. וחוטי הקשר הזה לקלדן מלווים אותו לאורך כל הספר. פול של 'חולית' הוא עדיין במידה רבה יצור של קלדן שננטש על אראקיס. הוא מוצא לעצמו את מקומו שם, אך זהו מקום שנרכש בלימוד והסתגלות. גם אם הוא יודע אינסטינקטיבית כיצד ללבוש חליפת זקק, קיינס עדיין מתרשם מכך שבשרו מדושן מים (ע' 132). פול לא נולד לתוך הגומחה האקולוגית שאליה נולדו הדררים בעולם זה. וכך לאורך כל הספר הוא עסוק בלימוד אראקיס ודרכיה (טכס הזיכרון לג'אמיס, מבחן העקלתון, מסת מי-החיים ועוד).

אולי יותר מכל קושרים אותו לקלדן הוריו. בנקודה מסוימת, הדוכס לטו מהרהר שאולי יוכל המקום להיות בית טוב לבנו, אך הוא יודע שלגביו הבית לעולם יהיה קלדן ואראקיס היא ארץ גזירה (ע' 98). גם אמו מתגעגעת לשמים של קלדן ולשדותיו, וכאשר שואל אותה פול מה הוא יוכל להעניק לה היא מבקשת את קלדן (ע' 588). ובכך היא מנתקת אותו מעל קלדן. הוא חופשי עכשיו להישאר במקומו שלו – אראקיס.

ואכן, במשיח חולית הוא כבר בסביבתו שלו. תהליך הלימוד שלו הושלם והוא חש בנוח במקומו הטבעי באראקיס ובקרב הדררים. עניין זה מודגם באופן שאי אפשר להתעלם ממנו לדעתי על ידי שני מאורעות מפתח בספר – עיוורונו ומותו.

אף-על-פי שפול מתעוור בגלל מבערי האבן, הוא ממשיך לנוע בעולמו בביטחון מוחלט, כאילו אינו עיוור. היכולת הזו מוקנית לו על ידי יכולתו לראות את העתיד (או ליתר דיוק את ההווה), אך זה מעיד על יותר מכך לדעתי. יש בכך עדות לעובדה שהוא חש בנוח בעולמו, שהוא מכיר אותו לפני ולפנים ואינו זקוק עוד לכל מאמץ כדי להתמצא בו. אין אף תיאור אחד של טרנס הסם המאפשר לפול-מואד'דיב לראות את ההווה שבו הוא חי. כאילו אין לו צורך בטרנס כזה. כאילו פול-מואד'דיב הוא חלק מהעולם שבו הוא חי (ואולי – שאותו הוא יצר) במידה כזו שאין לו צורך במאמץ כלשהו כדי לראות אותו.

גם היחס של הדררים לעיוורונו הוא עדות להפיכתו לחלק בלתי נפרד מהעולם שאליו היגר. אחרי הכל פול-מואד'דיב הוא דררי, והדררים נוטשים את העיוורים למות במדבר. מדוע אין אצול מכיר בטובת השבט? רק מדררי מצפים להכיר בחובה זו, ובסופו של דבר הוא אכן מכיר בה. כי פול-מואד'דיב של משיח חולית הוא דררי בן אראקיס. לאחר לידת התאומים ומותה של צ'אני הוא מקבל עליו את האחריות הדררית, את אחריות בן המדבר, ויוצא לבדו אל החולות (עמ' 249-250). באופן שונה, טבעי יותר, הוא אומר מה שאומר קיינס לאביו לפני מותו "אני יצור מדברי" (חולית, ע' 333). וקשר זה שלו לאראקיס מעניק למשיח חולית איכות משלו. אנו עדים כאן לאדם שאינו רק שולט בגורלו של העולם שבו הוא חי, כמו דוכס או קיסר, אלא הוא חלק בלתי נפרד מעולם זה. יש בכך שלמות מיוחדת.

מבן משפחה לאיש משפחה

שינוי נוסף הניכר בין פול של חולית ופול של משיח חולית הוא מה שניתן אולי לכנות המעבר ממעמד של "בן משפחה" למעמד של "איש משפחה". המעמד החדש הזה מכניס את פול למערך חדש של התחייבויות, המעניק לדמותו של פול, ולספר כולו, עומק נוסף לדעתי.

בחולית מעמדו של פול כבן למשפחה מסוימת, כשייך לקבוצה מסוימת, הוא מאוד מוגדר. פול הוא בנם של הדוכס לטו אטראידס והגבירה ג'סיקה, והוא יורש הדוכסות. במעמד זה הגיע לאראקיס, ומסגרת זו מלווה אותו עד סוף הספר. הוא דורש את זכות הירושה שלו ואת הנחלה שהוענקה לאביו, הוא מזדהה בפני הקיסר כאציל של הקיסרות והוא מיישב את הסכסוך העתיק עם בני הארקונן במסגרת הקאנלי, נקמת הדם של בתי האצולה. אמו ממשיכה ללוות אותו בחייו בקרב הדררים לכל אורך הספר, וגם אם היא לא ממלאת תפקידים אימהיים "קלאסיים" היא עדיין תמיד לצדו. היא הסידאתנה המייעצת למנהיג והמכהנת על טכסי הטווא. היא לידו בכל רגעי המפתח של חייו ושל ההתגלות שלו – מטרנס הסם הראשון באוהל הזקק ועד לעימות הסופי עם הקיסר, הגילדה ובנות גשרית. ורק שם, בסוף הספר, מסתיים הקשר הזה, נשברת המסגרת הזו שבה הוא התקיים.

במעמד הסיום הזה של חולית גם נולדת המסגרת החדשה שבה הוא יפעל במשיח חולית. הוא הופך איש משפחה. את הפן הפורמלי של יחסיו עם צ'אני, שמעולם לא התקיים, ממלאים נישואי-הנוחות שלו לאירולן. שלושתם יוצרים יחד מעין תא משפחתי שלם, כשצ'אני זוכה לפן האינטימי בחיי הנישואים האלה, ואירולן ממלאת את התפקידים ה"רשמיים" וה"ייצוגיים" של הרעיה. וכאשר צ'אני אינה מצליחה ללדת – היא מכירה במערכת זו ומציעה לפול להשלים את התא המשפחתי על ידי כך שיוליד ילדים עם אירולן. אך תא משפחתי זה הוא רק חלק מהאחריות החדשה והסבוכה של פול הנובעת מהיותו בעל משפחה.

עם מותו של אביו הוא ירש את תואר הדוכסות, ובמשיח חולית הוא מוכן ליטול על עצמו את המחויבויות הכרוכות בכך שאותן לא לקח על עצמו בחולית. כפי שאמרה ג'סיקה לתופיר חוואט "הדוכס ואני כמונו כהורים מאמצים לאנשינו" (ע' 189), את התפקיד הזה פול מקבל על עצמו. הדאגות שלו בחולית היו הרבה יותר מיידיות וישירות – נקמה, שחרור מעול הארקונן וכן הלאה. מערכת המחויבויות שלו כראש בית אצולה וקיסר היא מסובכת יותר. הוא אחראי לאנשיו, למי שגילו לו נאמנות בכל השנים שבהן היה פליט ולמי שלחמו לצדו. במעמדו זה הוא נושא גם באחריות מסוימת לאחותו – עאליה נביאת הפגיון. ואחריות זו אינה פשוטה, שכן עאליה אינה פשוטה. עליו מוטל לעמוד לצידה כאשר היא מתבגרת במהלך הספר. מערך חדש זה של תחומי אחריות הכריח את הרברט ליצור דמות מלאה יותר, עמוקה יותר ולדעתי מעניינת יותר.

ממערכות גדולות למערכות קטנות

פול של חולית, כמו גם הספר כולו, עוסק במערכות גדולות. הוא עוסק בשליטה בכוכב לכת שלם ובהשגת שליטה באימפריה. הוא עוסק בשחרור של עם שלם ובשינוי האקולוגיה של פלנטה שלמה. הוא עוסק בסם שהוא המטבע הקשה של הקיסרות ובלעדיו לא יוכלו נווטי הגילדה לקשר בין העולמות השונים. הוא עוסק בג'האד ובדחפים הפראיים של הגזע כולו. קנה המידה שלו הוא כמעט על-אנושי.

קנה המידה של הנושאים המעסיקים את פול-מואד'דיב במשיח חולית הרבה יותר קטן לכאורה, והרבה יותר אנושי. הוא עוסק בבעיותיהם של פרטים, בעיות של בני אדם. פול מודאג בגלל עקרותה של צ'אני, בגלל התככים של אירולן ובגלל מטרתו הלא ברורה של הע'ולה. מעסיקים אותו יחסיהם של הייט ועאליה וגורלה של האם הנערצה. וכל אלה יוצרים דמות שהיא הרבה יותר אנושית, הרבה יותר מוכרת לנו. הוא כבר לא רק המהדי, הנביא בעל החזון המתכנן את עתידו של הגזע, אלא אדם המודאג בשל אהובתו ואחותו. והוא מודע לכך שבעיות אלה לא פחות סבוכות ואפילו קשות יותר מהבעיות האחרות. דווקא בספר זה, ולא בחולית, אנו נתקלים בדבריו לדנקן איידהו "יש בעיות ביקום הזה שלהן אין פתרונות" (ע' 250). וכל זה הופך אותו הרבה יותר נגיש לקורא. רובנו לא נאלצנו להתמודד עם מלחמה החובקת מערכות כוכבים שלמות או לראות את העתיד, אך אנו מכירים את כאבו של אדם קרוב. וכך לפול-מואד'דיב של משיח חולית, הנושא על כתפיו את הספר הזה, כמו גם לספר כולו, קסם שונה מזה של חולית – פרטי, אישי ומסובך יותר.

פול-מואד'דיב הוא הציר של שני הספרים הנהדרים האלו. דמותו השונה, המעברים השונים שהוא "חווה" בין שני הספרים (שרק בחלק מהם נגעתי כאן), מעניקים לספר השני עוצמה, ייחוד ועומק משלו. הם הופכים את משיח חולית לספר טוב כמו חולית, אם לא טוב ממנו.

ההפניות לחולית הן לתרגומו של עמנואל לוטם, הוצאת עם-עובד (1989), ההפניות למשיח חולית הן למהדורת Berkley Medallion באנגלית (1975).