היינליין קונה את החלל


פורסם ביום יום שישי, 10 במאי 2013, בשעה 13:19
שייך למדור מאמרים

מאת

הניצול המסחרי של החלל אינו תופעה חדשה. לוויניי תקשורת, למשל, פועלים כבר עשרות שנים. אבל עד לעת האחרונה ההגעה לחלל נשארה מונופול ממשלתי. זה לא מפתיע, מכיוון שהיציאה לחלל היתה במקור מבצע ממשלתי והתשתית היתה יקרה ומסובכת. ליזמים פרטיים היה זול יותר לשכור את אמצעי השיגור מהמדינות מלפתח אותם בעצמם.

כיום המצב מתחיל להשתנות, ועוד ועוד חברות פרטיות נכנסות לתחום השיגורים לחלל. אך כאשר רוברט היינליין תיאר את היציאה של האנושות לחלל התמונה שהציג היתה שונה לגמרי.

היינליין כתב סדרה של כ-20 סיפורים ונובלות (רובם בשנים 1950-1940), שתיארו את עתיד האנושות על פני כמה מאות שנים. העורך המיתולוגי ג'ון ו' קמבל כינה אותם "ההיסטוריה של העתיד". ליציאה של האדם לחלל היה תפקיד לא קטן במחזור הסיפורים הזה, ובהם היא מסחרית לחלוטין.

במרכז היציאה לחלל וההתיישבות בו נמצאת אצל היינליין חברה אחת, "מפעלי הרימן", ובמרכזה אדם אחד – דלוס ד' הרימן. בסיפור "האיש שמכר את הירח", שבו מתואר הניסיון של הרימן להגיע לירח, אפשר לראות בצורה הכי טובה כיצד חזה היינליין את היציאה המסחרית לחלל.

לכאורה, בקו הזמן של "ההיסטוריה של העתיד" התזמון של היוזמה הזו אינו יכול להיות גרוע יותר. הסיפור מתחיל זמן לא רב אחרי שלוויין תעשייתי של הרימן התפוצץ במסלול והמוניטין של היציאה לחלל, ושל הרימן עצמו, נמצאים בשפל.

למרות נקודת המוצא הבעייתית, הרימן מחליט שדווקא זה הזמן הנכון, והוא מוכן לעשות כל שנדרש כדי להגשים את החלום הזה. בסצנה מרכזית בסיפור הרימן יושב עם שותפו ג'ורג' סטרונג ועם היועץ המשפטי ויועץ יחסי הציבור של החברה, והם דנים בשאלה איך להוציא את המבצע לפועל.

בשלב הראשון, מסביר הרימן, צריך לקנות כמה מדינות קטנות, או לפחות את בתי המשפט שלהן. את זה יש לעשות כדי להבטיח את החברה מפני האפשרות שמישהו ינסה לטעון שזכויות הבעלות על הקרקע שלו נמשכות עד לחלל, ולירח עצמו.

לאחר שהסכימו על אסטרטגיה ראשונית זו, הם פונים לדון בנושא המימון. הם מתחילים כמובן בשיתופי פעולה ויוזמות מסחריות ופנייה למשקיעים עשירים, ואז הרימן מכריז שיש עוד משאב שטרם נוצל – הילדים. בתפיסה יצירתית שגם יזמי השקעות בימינו היו שמחים לאמץ, הוא מציע למכור להם את התואר "חללאי צעיר" תמורת עשרה סנט לילד (הסיפור נכתב בשנת 1950 ואז זה היה סכום משמעותי יותר מהיום, כמובן). כמו בפרויקט מימון מודרני, ככל שיתרמו יותר כך יקבלו הילדים תמורה גדולה יותר – למשל את שמם על מיקרופילם שיוטס לירח.

כדי להשלים את המימון הם עוברים לדון בשלל עסקאות נדל"ן, כשהם נאחזים בדוגמאות המפוקפקות ביותר מההיסטוריה של ארצות הברית. הרימן מעיר שהעסקאות יהיו מפתות יותר אם תתפשט שמועה שבירח יש מרבצי אורניום, וכשסטרונג שואל אותו אם אכן יש עליו מרבצים כאלה התשובה שלו היא (כמובן) "מאיפה אני אמור לדעת?" אי שם במהלך הסיפור הוא מתחיל להפיץ את השמועה שבירח יש גם יהלומים, וכדי לאשש את השמועה הזאת הוא שולח יהלומים עם האסטרונאוט הראשון שטס אליו. בדיעבד מתברר שהטרחה הזאת היתה מיותרת, כי האסטרונאוט מוצא עליו יהלומים ממילא.

השאלה המעניינת היא מדוע היינליין מתאר את ההגעה לחלל כיוזמה מסחרית ולא כמבצע ממשלתי. הסיבות לכך קשורות לאופיו של היינליין ולתקופה שבה כתב. היינליין היה קפיטליסט וליברטיאן, והאמין שלממשלה צריך להיות תפקיד קטן ככל האפשר בחיי החברה. בספרו "עריצה היא הלבנה", שחלק לא קטן ממנו מוקדש לדיונים בנושא המדינה ודמותה, הוא מצטט את אמרתו של ג'ורג' וושינגטון: "הממשלה, כמו האש, היא משרת הפכפך ואדון מסוכן". בראיונות איתו הוא ציטט לא פעם את איין ראנד ואת דעותיה השליליות על הממשלה. היינליין לא חשב שממשלות מסוגלות – או צריכות – ליזום פרויקטים גדולים, ולא חשב שהן מסוגלות לנהל אותם בהצלחה.

נוסף על כך יש לזכור שרבים מסיפורי "ההיסטוריה של העתיד" נכתבו לפני מלחמת העולם השנייה, שהדגימה בצורה דרמטית מה הממשלה יכולה לעשות כשהיא מתגייסת להשגת מטרה מסוימת, ולכן הרושם הזה נעדר מהם.

חשוב לא פחות הוא הרושם שהותירו על היינליין המבצעים הממשלתיים שהיה עד להם בתקופה שקדמה לכתיבת הסיפורים. שנות ה-30 בארצות הברית היו התקופה של ה"ניו-דיל", שכלל פרויקטים עצומים של הנדסה אזרחית. המיזמים האלה, כגון סכר הובר, אמנם היו לא פעם מרשימים מאוד, אך כולם התרכזו בתשתיות. חסרו בהם המעוף והחזון הדרושים, לדעת היינליין, ליוזמה כבירה כמו היציאה לחלל. יתרה מזאת, היינליין, כליברטיאן, סבר שתוכנית ה"ניו-דיל" הליברלית היתה טעות חמורה מבחינה כלכלית.

למרב האירוניה, דווקא ב"האיש שמכר את הירח" היינליין מביא דוגמה למבצע ממשלתי מוצלח – פרויקט מנהטן – אבל כשהוא מזכיר אותו הוא עושה את זה לא כדוגמה לפרויקט ממשלתי, אלא כדי להמחיש כיצד מטפלים בבעיה מדעית. כאשר הוא נשאל איך ייפתרו הבעיות המדעיות שבהגעה לירח, הוא אומר לבני שיחו, שאיש מהם אינו מדען, שאת הבעיות המדעיות הם יפתרו כפי שהן נפתרו בפרויקט מנהטן – ישכרו מדענים חכמים וישפכו עליהם כסף. המדענים כבר יפתרו את הבעיות.

זו כמובן אינה תמונה מלאה או הוגנת לגמרי של היציאה לחלל בסיפורי "ההיסטוריה של העתיד". מאחורי החישוב הכלכלי הקר, שהרימן מנסה למכור לבעלי המניות שלו, עומד דבר מה שונה. חזון.

"האיש שמכר את הירח" מתחיל במילים "אתה חייב להיות מאמין!" שהרימן אומר לסטרונג.השאיפה של הרימן להגיע לירח מונעת למעשה מתוך רומנטיקה כבירה. אותה רומנטיקה כלפי המסע בחלל – כלפי האפשרויות הגלומות בו, כלפי גילוי עולמות חדשים ואולי חיים חדשים – נוכחת בכל סיפורי החלל של היינליין. מעל לכל, הסיפורים האלה הם שירי אהבה למרחבים ולאפשרויות האינסופיות המצפות לאנושות בחלל.

המאמר מבוסס על הרצאה שנערכה ב"הלילה של יורי" – אירוע לרגל יום השנה לשיגור האדם הראשון לחלל.


רוברט היינליין – סקירה מקיפה

המלחמה המאורגנת במדע הבדיוני – היינליין ומלחמות

ההרצאה המקורית



תגובות

  1. מאת עמיחי:

    באחת הפסקאות הראשונות יש לתקן את הלינק…

  2. מאת רמי שלהבת:

    תודה.

הוספת תגובה