תסכיתי הרדיו של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דגלאס אדמס הוא מהסופרים היחידים – במדע הבדיוני ובכלל – שיצר יצירת מופת ספרותית שמקורה באמצעי תקשורת לא ספרותי – הרדיו. קשה לחשוב על הרבה אחרים שיצרו יצירה אהובה כל כך ובשילוב כה מגוון של מדיה שונים. הוא הוכיח שהרדיו, אותו אמצעי תקשורת נשכח כמעט ובזוי בעידן הטלוויזיה, עדיין יכול ליצור יצירות שיסעירו קהל גדול מאוד של אנשים, ולהפוך ל"תופעה תרבותית".

אדמס היה במקור כותב סקצי'ם הומוריסטיים בלתי מצליח לכמה מאנשי "מונטי פיטון" – להקת הקומיקאים הבריטית המצליחה, אך איש בטלוויזיה לא גילה עניין רב בסוג ההומור המיוחד שלו ובהצעותיו ליצור סידרת מד"ב קומית. ביאושו, פנה אדמס אל הרדיו הבריטי. שם, גילה להפתעתו יותר פתיחות לרעיונות חדשים ורדיקליים, בין השאר בגלל העלויות הנמוכות יחסית של ההפקה ברדיו. הוא הציע בתחילה ליצור סדרה של סיפורי מד"ב נפרדים שכל אחד מהם ידון בצורה שונה שבה נחרב כדור הארץ. לאחר לבטים, שינה את דעתו והחליט שעדיף ליצור סידרת מד"ב קומית מתמשכת. הצעתו התקבלה כמעט מיד והחלה להיות מושמעת ב- 1978 כסדרה של שישה פרקים. בדיעבד, איש לא התחרט על כך.

הסדרה, שאכן התחילה בחורבנו של כדור הארץ שהושמד כדי לפנות דרך לכביש גלקטי, המשיכה משם בתיאור מסעותיו של השריד האחרון (כמעט) מכדור הארץ ביחד עם שורה של בני לוויה מטורפים, חייזרים ואנדרואידים – מסע ברחבי יקום מטורף לא פחות, כשהם מלווים בעצות לא כל כך מועילות של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". זו היתה סידרת תסכיתי המד"ב הקומית הראשונה ברדיו; היו בה פרודיות כמעט על כל נושא במד"ב ובדיחות על חשבונן של סדרות מד"ב קלאסיות משנות החמישים, שרק מאזיני רדיו אדוקים היו יכולים להבין. הסידרה היתה רוויה בהתייחסויות לתור הזהב של המד"ב ברדיו הבריטי: סדרות כמו "דאן דאר", Journey into Space וכוכב הלכת האבוד.

את האנטי-גיבורים של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", שכל מה שעניין אותם היה המגבות שלהם, צריך היה להבין כפרודיות מטורפות על גיבורי הרדיו ההרואיים של שנות החמישים. הגיבורים כאן היו מסוג שונה לחלוטין וזה מצא חן בעיני המאזינים – לא עוד גיבורים שעסוקים השכם והערב בהצלת העולם ומערכת השמש כולה מסכנות חדשות.

בנוסף לנושא המאוד לא מקובל ברדיו, אדמס רצה ליצור בסדרה צלילים ואפקטים חדשים שכמוהם עוד לא נשמעו בתסכיתי רדיו . הוא רצה ש"המדריך" לא יישמע כמו עוד סדרת רדיו מהסוג הישן והמקובל , אלא יותר כמו אלבום של להקת רוק. שאיפתו היתה שבכל רגע ורגע בפרקי הסדרה ישמעו הצלילים "החיזריים" של העולמות האחרים; הוא רצה שקולות השחקנים, האפקטים והמוזיקה ישתלבו בצורה כזאת שתיצור בדמיונם של המאזינים תמונה של "עולם אחר": מצחיק ומגוחך, אבל עדיין אמיתי לחלוטין עבור המאזינים. אין לומר שהסדרה הצליחה להשיג לחלוטין מטרה זאת, אבל היא ניסתה וללא ספק הצליחה בכך יותר מכל סדרת רדיו לפניה.

את שני הפרקים האחרונים בסדרת הרדיו כתב אדמס, שכבר היה עסוק בעריכת התסכיתים של סדרה בדיונית מפורסמת אחרת – "דוקטור הו", יחד עם ידידו, מפיק רדיו ג'ון לויד; הם התבססו, בין השאר, גם על רעיונות מספר מד"ב שאותו כתב לויד הנ"ל ושלא פורסם מעולם. הסידרה הסתיימה בצורה הסופית ביותר האפשרית, כשהגיבורים "תקועים" בכדור הארץ בעברו הרחוק מליוני שנים לפני חורבנו. איש לא ציפה שלסדרה יהיה אי פעם המשך.

אבל, ציפיות זה עניין אחד ומציאות היא עניין אחר. בתוך זמן קצר הסדרה החלה לצבור קהל גדול מעל ומעבר למקובל אצל סדרות רדיו . היא הפכה לפולחן. ה- BBC שידרו אותה בכל העולם והיא זכתה למבול של מכתבי מעריצים. היו, כמובן, גם מאזינים שלא התלהבו כל כך מהקומדיה המוזרה. מאזין מסיירה-לאונה התלונן על כך ש-"כמקור מידע הסדרה הזאת יכולה להטעות ולבלבל את הצופים" והמליץ להחליף אותה במשהו חינוכי יותר, כמו תוכנית על ההמנונים הלאומיים של ארצות שונות. מאזין מהודו התלונן על כך ש"רובוטים נוטלים חלק בתוכניות קומדיה" (האם רצה שרובוטים יטלו חלק רק בתוכניות דרמה ובטרגדיות?). אבל תלונות אלה היו רק טיפה בים לעומת מבול השבחים.

כאשר התבררה ההצלחה הגדולה והבלתי צפויה (מי ציפה שסדרה ממדיום שולי כמו הרדיו תהפוך לפתע לסדרת פולחן?), אדמס ולויד דיברו על כך שיכתבו במשותף ספר מד"ב על פי הסדרה. בסופו של דבר אדמס חזר בו והעדיף לכתוב את הספר לבדו. ספרו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפך לרב מכר ענק, מעל ומעבר למקובל בספרות המדע הבדיוני; איתו נולדה אחת הקריירות הספרותיות המצליחות ביותר במאה העשרים. לויד נאלץ "להסתפק" בהפקת כמה מסדרות הקומדיה הבריטיות המצליחות ביותר כמו Spitting Image (האם הרוחנית של "החרצופים") ו"הרפתקאות הפתן השחור" שיש מי שחושבים (ואני ביניהם) שהיא הסדרה הקומית הגדולה ביותר של כל הזמנים. הוא נחשב כיום למפיק הבריטי החשוב ביותר של סדרות קומיות.

עברו שנתיים. ב- 1980 הושמעה ברדיו סדרת ההמשך עם ששה פרקים נוספים, וזכתה להצלחה גדולה. הפעם, אדמס הקפיד אדמס לסיים את הסידרה בשיא המתח, כשהוא משאיר מקום ברור לסדרת ההמשך השלישית הצפויה. סדרה זו שימשה כבסיס לספר "המסעדה שבסוף היקום".

אך הפעם, לדאבון הלב, הייתה זאת גם סדרת הרדיו האחרונה. אדמס נעשה אדם מצליח מכדי שימשיך להקדיש את האנרגיות שלו לרדיו. כסופר, הוא הרוויח מעל ומעבר לחלומותיו הפרועים ביותר בימיו כתסכיתאי ברדיו. כל מי שרצה לדעת את המשך הרפתקאותיהם של גיבורי "המדריך" נאלץ כעת לפנות לספרים – שלושה ספרים נוספים לנופלים, לדעתי, בהרבה מהשניים הראשונים המבוססים על סדרות הרדיו.

הספר השלישי בסדרה, "החיים היקום וכל השאר", עדיין מצחיק מאוד. כהערת אגב, הספר הזה התבסס על תסריט שאותו כתב אדמס עבור סרט קולנוע על דוקטור הו, ושלא הופק מעולם. אדמס, ששנא לבזבז חומרים טובים, כתב אותו מחדש כספר בסדרת המדריך לטרמפיסט בגלקסיה. כאן הוא גם הסתבך עם המוציא לאור האמריקני, משום שהכניס את המילה Fuck פה ושם. האמריקני חשש שהדבר עלול להשחית ילדים שיקראו את הספר. אדמס פתר את הבעיה על-ידי הכנסת קטע שלם שעסק במילה "בלגיה" כמילה גסה, קטע שמקורו היה בסדרת הרדיו. במהדורה האנגלית, מסתבר, קטע זה אינו קיים כלל וכלל – המו"לים פשוט המשיכו עם המילה המקורית כמו שהיא. על שני הספרים הבאים והאחרונים בסדרה , די אם נאמר שהם אינם מגיעים, לטעמי, לרמתם של הקודמים – הן באיכות הכתיבה והן ביכולתם להצחיק.

פרט לסדרת "מדריך הטרמפיסט", אדמס כתב גם שני ספרים חביבים בסדרת "דירק ג'נטלי" ועוד ספר אחד או שניים נוספים ולא יסף. ספר המדע הבדיוני האחרון שהופיע תחת שמו – "ספינת החלל טיטאניק" – רק התבסס על משחק מחשב שיצר. את הספר עצמו כתב יוצר מוכשר אחר – טרי ג'ונס מחבורת "מונטי פיטון" לשעבר, שבאופן אירוני היה בעבר הרחוק אחד ממעבידיו של אדמס וכעת הפך למועסק שלו. איך שהגלגל מסתובב.

ניתן לטעון שאת רוב מה שהיה לאדמס להגיד הוא כבר אמר בשתי סדרות הרדיו שלו , וכל השאר היה רק הרחבה ולא דווקא לטובה. אין לי ספק ששני הספרים הראשונים שלו היו ונשארו הטובים והמצחיקים ביותר.

"המדריך" הוא כמובן יותר מאשר חמישיית הספרים וסידרת התסכיתים. הוא הפך מאז לתעשייה שלמה: ה-BBC מיהר להפיק את סדרות הרדיו מחדש בגירסה שונה מעט (אבל עם אותם השחקנים) על תקליט; התסכיתים הופיעו בספר מיוחד, תופעה נדירה מאוד כיום בכל הנוגע לתסכיתי רדיו; ב- 1981 הופקה גרסה טלוויזיונית שבה הופיעו מרבית השחקנים מהגירסה הרדיופונית. גירסה זו נופלת בהרבה מהמקור הרדיופוני. יש דברים שפשוט אי אפשר להציג על המסך בצורה משכנעת. גדולתם של אדמס וללויד המפיק הייתה שהם ידעו כיצד לרמוז עליהם לצופים באמצעות אפקטים קוליים מתאימים ולתת לדמיון לעשות את שלו, אך קשה מאוד לעשות את אותו הדבר במדיום ויזואלי כמו הטלוויזיה.

על הבמה הוצגו כמה וכמה הצגות שהתבססו על הסדרה, והופיעו משחקי מחשב מצליחים. יש גם תוכניות אינסופיות, שמעולם לא באו לכדי מימוש, לעשות סרט מהסדרה – תוכניות שעליהם בזבז אדמס שנים מחייו בכתיבת תסריטים שדבר לא יצא מהם. מסופקני אם יצא מהם משהו גם בעתיד. בעברית יצא עוד ספר-קלטת בקולו של אברי גלעד.

גם אם יופק אי פעם סרט מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" בתקציב של מיליארדים, ספק רב אם יצליח להשיג משהו מהאפקט של תוכניות הרדיו המקוריות שנעשו בעלות של מאות שטרלינגים בלבד. הרדיו היה ונשאר המדיום האפקטיבי ביותר עבור "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"; יותר מסדרת הטלוויזיה, יותר אפילו מהספרים. יש לציין ש"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" היה ועודנו תופעה ייחודית של סדרת רדיו מד"בית שהפכה לפולחן ולתופעה תרבותית של ממש. התופעה לא חזרה מאז על עצמה, אבל אין שום סיבה שהדבר לא יקרה שוב בעתיד.

אני ממליץ לכל מי שמעוניין להכיר את אדמס ואת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" במיטבם, להשיג קלטות של תסכיתי הרדיו של הסידרה.