תגובות

1. מאת צופית:
   יום ראשון, 19 ביולי 2009 בשעה 9:07 קישור לתגובה

   פשוט נפלא.
   נהניתי מהרעיון. עכשיו הכל ברור.

2. מאת מוניקה:
   יום ראשון, 19 ביולי 2009 בשעה 13:11 קישור לתגובה

   חמוד. מזכיר משלים פילוסופים.
   אבל זה יותר משעשע.

3. מאת העט המרקד:
   יום ראשון, 19 ביולי 2009 בשעה 20:41 קישור לתגובה

   סיפור חמוד, ותמיד הייתה לי פינה חמה בלב לסיפורי דיאלוגים, אבל הפאנץ' היה איום. "הלקוח תמיד צודק"? מה זה בא להביע, שאלוהים טעה? סיפור פואנטה טוב מסביר הכל כשמגיעים לסוף ואתה מבין לאן תמשיך העלילה (או, במקרה הזה, הדיאלוג), אבל בסיפור הזה פשוט היה משפט אחד המזוהה עם המילה לקוח, אבל לא הבנתי כלום.

4. מאת מיכאל פבזנר:
   יום ראשון, 19 ביולי 2009 בשעה 22:34 קישור לתגובה

   חביב, אבל לא הרבה מעבר לזה. גם הפואנטה די מבולבלת, נראה כאילו ניסית להגיד כמה דברים שונים. מצד אחד נאמר שאלוהים כביכול הפסיק לענות לתפילות כי האחריות פגה. אבל אם אנחנו לא הלקוח, אז זה לא משנה אם נתלונן לפני שהאחריות פגה או אחרי, התפילות שלנו לא אמורות להיענות מלכתחילה.
   ואם האחריות כבר פגה, אז זה כבר לא משנה שהלקוח תמיד צודק, כבר אין לו מה להגיד בנושא – האחריות כבר פגה. את כל הבעיות שאפשר היה לעשות הוא כבר עשה.
   בקיצור, מאיזה כוון שלא מסתכלים על זה, עניין האחריות לא ממש קשור.

5. מאת יעל:
   יום שני, 20 ביולי 2009 בשעה 8:05 קישור לתגובה

   סיפור קצרצר חמוד מאוד. העלה חיוך.

6. מאת מוניקה:
   יום שני, 20 ביולי 2009 בשעה 12:54 קישור לתגובה

   למיכאל,
   להלן נסיון להסביר את עניין האחריות:
   ישנו רק אחד לפני אלוהים, ראה שורה – ”אוי, הוא“.
   לכן אם תחודש האחריות, רק הוא יכול לחדש אותה. והוא תמיד צודק.
   אבל אפשר לשפר את הסיפור אם משנים את השורה "לא. זאת אומרת כן, אבל זה קרה כבר לפני אלפי שנים“.

7. מאת falcore:
   יום שני, 20 ביולי 2009 בשעה 13:19 קישור לתגובה

   חמוד ומקסים!

8. מאת אלודאה:
   יום שני, 20 ביולי 2009 בשעה 15:48 קישור לתגובה

   זהירות ספוילר…

   מיכאל – האחריות היא רק הנקודה ממנה הסיפור מתחיל. הבעיה היא שהאחריות לא פגה, אלא שהלקוח הוא זה שעבורו בוצעה העבודה, שבגללו יש כל כך הרבה סבל בעולם, ולא אנחנו. ו*הוא* תמיד צודק.
   ודרך אגב, אם תקרא בתשומת לב – תשים לב שלא נאמר בשום מקום שאלוהים הפסיק לענות לתפילות. הוא מעולם לא ענה להן….

9. מאת YossiN:
   יום שני, 20 ביולי 2009 בשעה 17:01 קישור לתגובה

   סיפור מקסים

   קודם כל, הרעיון מעניין ובפירוש יכול להתפתח לרעיון תיאולוגי. כך, למשל, המבול- יצרני רכב לפעמים מוציאים קריאה להחזרת כל המכוניות מדגם מסויים לצורך תיקון תקלה שגילו.

   ועכשיו לגבי הפואנטה "אוי הוא" הובן על ידי בתור השטן. זה שהיה קיים ביחד עם אלוהים לפני בריאת העולם. כלומר הוא הלקוח, הוא המזמין והוא זה שיכול לפנות אל היצרן בבקשות…

10. מאת NaLa:
    יום שלישי, 21 ביולי 2009 בשעה 12:26 קישור לתגובה

    חמוד מאוד,
    מחכים לסיפורים נוספים!

11. מאת ניהאו:
    יום שלישי, 28 ביולי 2009 בשעה 14:34 קישור לתגובה

    סוקראטס היה אוהב את זה!

12. מאת הנב:
    יום ראשון, 02 באוגוסט 2009 בשעה 12:45 קישור לתגובה

    עם כל הכבוד לכותב ולערך הסיפור, לא ממש הבנתי מה סיפור דיאלוגי שכזה עושה
    בבלי פאניקה?! היכן בדיוק נוכחים בו המד"ב /פנטזיה? בסך הכל זהו סיפור חביב עם רעיון מקורי –
    שלא קשור בגרוש לנושאו המרכזי של האתר.
    אולי לכם יש תשובה…

13. מאת רמי שלהבת:
    יום ראשון, 02 באוגוסט 2009 בשעה 21:23 קישור לתגובה

    הנב – "בלי פאניקה" מוקדש לספרות הספקולטיבית כולה. אם סיפור שכל מהותו היא ספקולציה על רעיון הבריאה לא נראה רלוונטי בעיניך, אני לא יודע מה כן.

    והתשובה הנוספת שיש לי בשבילך היא התשובה שמקבל כל מי שתוהה למה פריט זה או אחר התפרסם באתר: הסיפור מופיע ב"בלי פאניקה" כי העורך של האתר (כלומר, אנוכי) אהב אותו. באתר פרטי לא צריך שום סיבה נוספת.

14. מאת אני ורק אני:
    יום ראשון, 04 באוקטובר 2009 בשעה 17:30 קישור לתגובה

    חמוד מאוד. אהבתי את הרעיון הכללי.
    אבל לא הבנתי, הלקוח זה האלוקים או כ"א עצמו?

15. מאת מישהי אחרת:
    יום ראשון, 04 באוקטובר 2009 בשעה 18:16 קישור לתגובה

    משעשע למדי.
    והלקוח הוא השטן, אם אני לא טועה.

16. מאת Nihau:
    יום רביעי, 04 באוגוסט 2010 בשעה 7:36 קישור לתגובה

    you are wrong

17. מאת Uriel:
    יום שלישי, 15 בפברואר 2011 בשעה 23:19 קישור לתגובה

    פנטסטי. תודה יואב

18. מאת חביב:
    יום ראשון, 29 במרץ 2015 בשעה 2:12 קישור לתגובה

    נחמד, אבל די מתעלם מההסברים בקטע של "הי אתם מבלבלים לעצמכם את השכל", ומזלזל באינטלגנציה של מאמינים.

הוספת תגובה